שו"ת מהרש"ם חלק ג קס״זTeshuvot Maharsham Volume III 167
א׳להרב המאה"ג מו"ה חיים פריעד נ"י אבד"ק סענפעטער בארץ הגר. מכתבו הגיעני וע"ד האשה העגונה בילא בת ראובן אשת ר' צבי בר' זאב שווארין מכפר דיביטשאני שביום ה' כ"ד סיון העבר הלך מביתו לכפר הסמוך אחר שהשיא את בנו בשבוע זו ולא בא בחזרה ונשמע קול שנמצא כובעו במים בנהר שאיא שבכפר וואדנא וכן מצאו מקלו אצל הגשר של מסלת הברזל בנהר הנ"ל ביום ה' הנ"ל ולכן תפשוהו בהנהר וביום ש"ק כ"ו סיון בבוקר נמצא נטבע בנהר בין סבך ענפים שבנהר הנ"ל אצל הגשר והוציאוהו מן המים וכל רואיו מן שכיניו וקרוביו הכירוהו וגם כת"ר הי' שם ועשה הגב"ע בבית דין של ג' ביום כ"ז סיון הנ"ל והעידה גיסתו אשת אחיו של הנטבע שראתהו בהיותו עוד במים הכירתו ואמרה לבנו הנה זה אביך מיט דען גרויען קאפף וכן כשהוציאוהו הכרתיו בטוב וכשרחצוהו מן החול ראיתי כל פניו והמצח והחוטם והזקן וגם כל בגדיו ואין שום ספק כי זהו ר' צבי שווארין וכן שאר מכיריו באו כרבע שעה אח"ז וגם הם הכירוהו עכת"ד והאשה מ' בילא אשת הנטבע הגידה סימנים בגופו שיש לו על הקרייצע אויסוואקס שנפתח שבוע העבר ואצבעות רגליו כפופים זע"ז וכן נמצאו הסימנים ור' ישעי' זנוויל אחיו אמר עוד סימן שיש לו על החוטם אויסוואקס קטן והחוטם עקומה וג"ז נמצאו בו וכן העיד ר"י קרויז על הסי' הנ"ל וראה שכן הי' בו עוד הגידו בניו שיש לו הינער אויגען על אצבעות רגליו בין האצבע הקטן והאמצעי וגם שבר ואיזור עליו והכירו כל בגדיו ובתי עינים שלו נמצאו בכיס בגדו. וגם כל קרוביו ומכירי' ראוהו קודם קבורה והכירו בט"ע בבנין כל גופו ובפרט בפרצוף פניו ופדחתו וחוטמו אבל הי' פצע קטן בפניו שמוציא דם עוד העידו רש"ל ורדו"ו ורע"ל אנשי כפר וואדנא שבאו וראו הנטבע ערך רבע שעה ולכל היותר חצי שעה אחר שהוציאוהו מהמים והכירוהו בפניו עצהיו"ט כי בלי ספק זהו ר' צבי שווארין ורש"ל הכיר גם בגדיו עכת"ד הגב"ע.
1
ב׳והנה בדבר הגב"ע של גיסתו כבר העיר רו"מ מהא דחמשה נשים שאין נאמנות ואחת מהן יבמתה והעיר מדברי המל"מ פי"ב מה"ג דהיכי דיצאה מאיסר תורה אפשר דנאמנת וה"נ בנ"ד דאיכא כמה סימנים בגופו ובגדיו הרי עכ"פ יצאה מאיסור תורה אבל הנה בש"ש להקצה"ח ש"ז פ"ד דחה דבריו בטוב טעם דכיון דכל נאמנות ע"א באשה הוא רק מדרבנן א"כ היכי דפסול מדרבנן שוב נחשב לפסול של תורה והאריך בזה ודבריו נכונים וגם להסוברים דע"א באשה כשר מה"ת היינו בעד כשר ולא באשה כמ"ש בתשו' נוב"י וקדמו התשב"ץ כמ"ש בתשובת בר"א ורמז אליו בפת"ש ס"ק י"ג ואף דבמים שאל"ס גם בע"א פסול קיי"ל דבנשאת לא תצא כמ"ש בתשו' בר"א סי' כ"א ובפת"ש ס"ק קל"ט ובתשו' אחת להרב אבד"ק לונדן הבאתי ראי' לזה מתשו' הריב"ש סי' שע"ח שע"ט היינו משום דאין הפסול במשאל"ס מצד חסרון נאמנות העדות אלא דגם אם הוא אמת גזרו חז"ל שלא תנשא לכן דין העד ככל עד כשר כיון שכבר האמינוהו אבל הכא דחז"ל אמרו דה' נשים אינן נאמנות הם אמרו והם אמרו ופסולה מה"ת – אך לענין חשש נמצא א' קא"פ כבר הביא רו"מ דברי הנוב"י מ"ק א"ע סי' מ"ה ותשו' רע"א סי' קכ"ה והובאו בפת"ש סק"כ דבעדות אשה אין העדות מתבטל ויעוין גם בנוב"י שם סי' כ"ז במ"ש ע"ד הע"ש והסמ"ע בזה וראיתי בתשו' בר"א סי' ל"ד וסי' ס"א שהביא סתירה לזה מהירושלמי שבתוס' סוטה ל"א סוע"ב דבעדי טומאה ל"א עשב"ם ב"כ מפני שרגלים לדבר אף דהתם נמי סגי בהעדאת ע"א אפ"ה אי לאו טעמא דרגל"ד היינו אומרים עש"מ ב"כ והנה לפמ"ש הגאון מליסא והסכים עמו רע"א דטעמא דעדות אשה משום דלא בעינן שיעיד בב"ד ואפי' אמר חוץ לב"ד סגי א"כ אין סתירה לזה מעדי טומאה ועוד דהא במהרש"א בתוס' סוטה כ"ח ע"א ד"ה אינו דין וכו' הוכיח מהש"ס דילן דדוקא אליבא דר"ש מחלקינן בין סוטה לשאר דברים משום דאיכא רגל"ד משא"כ לדידן ועוד דהמעיין בירושלמי ופי' הפ"מ ימצא דהירושלמי מיירי לענין דין הסתירה והתם ליכא רגל"ד אלא למישוי' כספק מגע שרץ כמ"ש התוס' לעיל כ"ח שם וע' קרבן אורה לסוטה ל"א שם מ"ש בביאור דברי הירושלמי שם ועכ"פ הדבר ברור דבעדות אשה לא מתבטל העדות ע"י שנמצא א' קא"פ, אבל עדות האשה אין בו שום תועלת לנד"ד ואולם במה שהעידו שאר העדים שהכירוהו בט"ע וסימנים בגופו הנה רו"מ כתב דכיון שהם ראוהו טרם עבור שעה משהעלוהו מהמים אין לפקפק בעדותן. והנה לא אדע מתוך הגב"ע במה איפוא נתברר שאנשי הכפר ראוהו תוך שעה והגם שהעידו רש"ל ורדו"ו ורע"ל שלא הי' זמן מן הוצאתו מן המים עד שבאו וראוהו אלא ערך רבע שעה או לכל היותר חצי שעה מ"מ הרי הם לא הי' בשעת הוצאתו מן המים ומאין נודע להם שלא הי' בנתים אלא לכל היותר חצי שעה ואמת כי האשה סעריל גיסתו אמרה כן ואם אולי הם סמכו על אמירתה והרי היא אינה נאמנת כלום בזה. ועוד שהרי בתשו' ח"ס סי' ס"ג חוכך לומר דשיעור שעה בזה הוא שעה קטנה כשיעור מיל ולא היקל שם אלא בשיעור ט"ז מינוטין וכפי הנראה בנ"ד שהה יותר שהרי נסתפקו ואמרו דלכל היותר שהה שיעור חצי שעה א"כ יש לפקפק בעדותן מכח הטב"ע ולא עוד אלא דגם בעדות של סימנים בגופו יש לפקפק לפ"ז לפמ"ש בתשו' פ"י סי' ז' דאם מכירים גם בט"ע ואשתהי גרע טפי וגם סימנים מובהקים ל"מ בזה וע' פת"ש ס"ק כ', אבל הנה מדברי רבינו הב"י מוכח להיפוך שהרי הביא דברי תשו' הר"ן שנשאל על מימון מאלקי שהי' בספינה שנטרפה זה כמה שנים והעיד עכו"ם מסל"ת שהכירו על שפת הים והכירו בפרצוף פניו וחוטמו וגם סי' א' שהי' בראשו וסי' א' מצלקת שבזרועו והשיב דכיון דספק אם אשתהי יותר משעה יש להחמיר וכ' הב"י שנראה מדבריו שאותן סימנים שבראשו וזרועו לא הי' מובהקים דאל"כ אע"פ שנשתהה הו"ל להתיר ע"ש ומבואר דאף שהעכו"ם העיד שהכירו גם בט"ע מ"מ מהני שפיר סי"מ גם באישתהי ודלא כהפ"י וכן מצאתי בתשו' מהרי"ט בשניות חלק אהע"ז סי' ל"ה באמצע התשובה שפסק כן והביא ג"כ מדברי הב"י הנ"ל אבל עיינתי בתשו' פ"י והוא בסי' ח' וראיתי שהביא מדברי הב"י הנ"ל וסתר דבריו וכתב דטעמא של הר"ן באמת משום דספק אישתהי והיכי דאשתהי גם סי"מ לא מהני אבל לפע"ד צדקו דברי הב"י דגם אי נימא כסברת הפ"י היינו באישתהי ודאי ומחזקינן דנתפח בודאי כמ"ש הפ"י בעצמו שם דסברתו אינו אלא אי מחזקינן דבאישתהי נתפח בודאי ויש הוכחה ברורה לפנינו לסתור ההוכחה של הסי"מ שהרי מדלא אישתני גם אחר שנתפח בע"כ שאין זה האיש שאנו דנים עליו שהרי ידענו שנתפח ונשתנה ואיך נדמה לפנינו שזה האיש בלא שינוי ולכן גם סי"מ ל"מ אבל בספק אם אשתהי במה איפוא נסתור ההוכחה של הסי"מ אדרבא נימא דמסתמא לא אשתהי ומצאתי בתשו' מהרי"ט ח"ב א"ע סי' ל"א שכתב כה"ג דאדרבא בספק תולן דלא אשתהי מדחזינן דלא אשתני ולכן בנדון הר"ן בע"כ צ"ל שלא הי' הסימנים מובהקים כמ"ש הב"י ומהרי"ט
2
ג׳ולפמ"ש מהרי"ט סי' ל"ה שם היינו משום שלא העיד אלא עכו"ם מסל"ת ולא דקדק יפה בצמצום תואר הסימנים ע"ש היטב ובזה מיושב מה שהק' הפ"י שם ממ"ש הר"ן שהי' סי"מ ולפמ"ש ניחא דודאי בעדות ישראל שמתכוין להעיד נחשב לסי"מ אבל לגבי עד עכו"ם מסל"ת לא נחשב לסי"מ ועוד שהרי גם בגוף דין ספק אשתהי שפסק הרמ"א להחמיר עפי"ד הריב"ש הנה בתשו' הר"מ סי' ל"ט פסק להקל בספק אשתהי ורמז אליו בבדה"ב שבב"י אלא שכ' דמתשו' הר"ן הנ"ל נראה כהריב"ש דספיקו להחמיר ואמת דמלשון הר"ן שכתב דשכיח שישהה יותר משיעור שעה נראה כן וגם ממה שסיים דאם ב' העכו"ם מכחישים זא"ז לא תנשא מספק נראה כן אבל שם י"ל מפני שהצופה א"ל שכבר עברו ששה ימים והי' הכחשה גדולה ביניהם ובפרט דאם שהה ו' ימים הרי גם ביבשה אין מעידים עליו ועוד י"ל דדוקא התם שפלטוהו המים מאליהן בזה מסתמא שהה יותר משיעור שעה עד שנודע לאנשים וראוהו אבל בנ"ד שהוציאוהו אנשים מן המים מה"ת נימא דשכיח שישהה יותר משעה עד שבאו וראוהו כיון שנעשה הרעש בהיותו עוד בהמים ועוד י"ל דהר"ן לא החמיר אלא בעדות של עכו"ם מסל"ת דמהני רק מדרבנן לכן גם בספק אישתהי יש להחמיר דאי אזלת בתר דאוריתא הרי ל"מ העדות כלל ואי בתר דרבנן הרי באישתהי דנתפח ל"מ מדרבנן אבל בדאיכא עדים דמהני מה"ת שוב גם בספק אישתהי יש להקל ועפי"ז הי' מקום לומר גם בדעת הריב"ש לחלק כן שהרי בסי' שע"ח שע"ט ש"פ כל התשובות יסובו על עדות עכו"ם מסל"ת אלא שמתוך הראיות שהביא הריב"ש שם לדבריו אין נראה לחלק כן. ועכ"פ כיון דהרא"מ מיקל גם בספק שהה ואני מצאתי בתשו' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' ל"ה שהעתיק דברי תשו' הרמ"א שהחזיק בשי' ר"ת דבידוע וניכר בחייו למכיריו אפי' אחר כמה ימים מהני וא"כ ה"נ גם בידוע שהועלה מן המים יום או יומים יש להקל ומכ"ש בספק שתולין שעלה עתה מהמים ומהריט ביאר דבריו שאף שרבים חלקו על ר"ת מ"מ בספק בכה"ג איכא ס"ס לכן גם להסוברים דבאישתהי איכא איסור תורה יש להקל משום ס"ס וע"ש עוד ח"א סי' קל"ט באמצע התשובה בזה וא"כ עכ"פ בנ"ד שיש כמה עדים כשרים מה"ת מעידים עליו אין לנו להוסיף חומרא לחוש שמא שיעור שעה הוא כ"ב מינוטין וכן אין לנו להחזיק ריעותא שמא לא שמעו העדים שלא עבר שיעור שעה אלא מפי גיסתו ותולין ששמעו מאנשים אשר נאמנים בזה לעדות אשה והרי לשי' תה"ד גם בעכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם אחר אפי' לא אמר שהי' מסל"ת תולין שהי' מסל"ת כמ"ש הרמ"א סז"ט ובחמ"ח שם צידד דגם הר"ן מודה בזה. וע"ש בפת"ש ס"ק ע"ט ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א שכבר נהגו להקל בזה כדעת תה"ד ועוד דגם התם אם ישראל מעיד מפי כותי לדעת תוי"ט לכ"ע מקילין כמ"ש בתשו' גא"ב בשמו והובא בפת"ש סקע"ח והגם שבתשו' מבי"ט שהובא בקו"ע סי' רכ"ח מחמיר הנה בתשו' שעא"פ סי' ק"א דחה דברי מבי"ט ודעתו ג"כ להקל וע"ע בקו"ע סי' ר"ס רפ"ב בשם ראנ"ח וסי' שע"ב בשם מהרי"ט ג"כ להקל וגם הרב"יש המחמיר בזה הרי טעמו משום דכל עדות עכו"ם מסל"ת חידוש הוא והבו דלא לוסיף בדאיכא קצת ספק במסל"ת וע"ש במהרי"ט במה שהשיג ע"ד מהריב"ל בדעת ריב"ש בזה אבל בנ"ד י"ל דלכ"ע תולין להקל והגם שיש לחלק קצת בין הנושאים וכן מצאתי בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ט שהשיג ע"ד מהריב"ל שהקיל בעד מפ"ע וספק אשתהי והוא דחה דבריו ושכ"ה גם בתשו' מהר"ם אלשקר סי' כ"ו מ"מ כן עיקר לענ"ד יען כי גוף החומרא שחושש הח"ס בענין שיעור שעה בנ"ד אינו נראה כלל דדוקא בשיעור יציאת הנפש החמיר מהרי"ט לפי שהוא נגד החוש כמ"ש הח"ס סי' צ"ב וגם מהרי"ט ט בעצמו כתב דראוי להיות כמו שב"א משערין שיעור יציאת הנפש משא"כ בנ"ד ומצאתי בתשו' ח"ס אה"ע ח"ב סי' קמ"ו שכתב בעצמו שהסכים כרמב"ם דבעי' שיעור שעה א' מן י"ב שעות שביום ע"ש וע"ש סי' קמ"ג דאם עדים ראוהו והכירוהו בט"ע ולא נתפח לכ"ע הוי רק חששא דרבנן וספק אשתהי לקולא ע"ש באורך וא"כ ה"נ בנ"ד יש להקל גם מספק דשמא לא אשתהי כשיעור שעה וכ"ש באמירתו שבודאי לא שהה יותר מחצי שעה דאין להחזיק ריעותא שמא לא שמעו אלא מפי גיסתו ונראה דגם לשי' מהרי"ט שהבאתי דגם בעד מפ"ע אין להקל בספק אשתהי היינו אם אינו אומר דלא אשתהי אבל בנ"ד הרי אמרו שלא שהה אלא שדבריהם מפי עדים אחרים י"ל דלכ"ע תולין ששמעו מפי עדים כשרים שידעו בבירור שלא שהה ובדבר מה שהעיר רו"מ מכח חשש הפלע שהי' בפניו ומלוכלך בדם ובדאיכא מכה קייל"ן דמיא מרזי מכה ואף דבאם נעשה הפצע ע"י חיפוש במזלגות ברזל אחר מותו אין חשש כמ"ש החמ"ח סק"נ וב"ש סקפ"א אך דיש לחוש שמא נעשה הפצע מחיים ע"י סבך הענפים ושרשי העצים שנפל שם והביא רו"מ מהפת"ש ס"ק קט"ז בשם פרח שושן להקל בספק אם מחיים אם לאחר מיתה והנה אני מצאתי בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ב בתשו' הגאון מהר"א הלוי (שנמצא שם כמה מתשובותיו) אחרי שהאריך שם להוכיח דמכה שנעשה אחר מיתה חקר בדין ספק מחיים או לאח"מ ורצה להוכיח מהמרדכי סוף יבמות להחמיר וחזר ודחה הראי' ומ"מ סיים דלשי' המחמירים בספק ג"י ה"נ יש להחמיר בספק מחיים או לאח"מ כיון דס"ל דספק נתפח הוא דאורייתא ודוקא אם נראה שיש רקבון בהמכה אז איכא הוכחה שנעשה לאח"מ אבל לשי' המקילים בספק ג"י וס"ל דחשש נתפח דרבנן ה"נ יש להקל בזה וכתב שם עוד דכל שאינו מכה וחבלה ממש אלא חיכוך והפשטת עיר אינו קרוי מכה דאל"כ אין לך אדם שלא יהי' בגופו שחין או חיכוך ושריטה ועוד כתב שם שאם נמצא דם על פניו א"א לומר שהי' מחיים דא"כ הי' המים מעבירים אותו בשרייתו כמה ימים אלא בודאי עתה כשמשכוהו נתמעך ויצא דם ונעשה רושם כעין שריטה ע"ש עוד בזה ועכ"פ מבואר דדין ספק מחיים תלוי בפלוגתא דספק תוך ג"י ולהחמירים שם ה"נ בזה ומה שבנ"ד נמצא דם על הפצע אין מזה צד קולא דדוקא התם שלא הי' שום פצע וגם שהה כמה ימים במים ס"ל דע"י שרייתו במים הי' מעבירים הדם וזה ל"ש בנ"ד אך דמ"מ כיון דהרח"ש בתו"ח ח"ג סי' נ"ו העיד בשם רש"ך ורשד"ם דפשטה הלכה להקל בספק תוך ג"י א"כ ה"נ בזה ועל פת"ש ס"ק קכ"ג בשם תשו' גא"ב ורע"א ג"כ בזה ועוד דלפמ"ש בתשו' ב"ח שם דדמי לדין טרפות בספק מחיים או לאח"ש א"כ בנ"ד שיש לפנינו לתלות שנעשה ע"י החיפוש במזלגות ברזל פשי' דיש להקל וכ"ה בתשו' ב"ש סי' מ' ועוד יש לצדד בזה לפימ"ש בתשו' ח"ס חלק ששי סי' מי דחומרא דמכה אינו אא"כ שהה שיעור שעה חוץ למים גם צידד שם דדוקא בעד א' חיישי' דמרזי מיא אבל בדאיכא ב' עדים לכ"ע שרי וע' תשו' ב"א א"ע סי' י"ט ותשו' ב"ש סי' מ' שכתבו דפצע בלא חסרון בשר אינו בכלל מכה כלל לגרוע ההכרה וכפי הנראה גם בנ"ד הי' הפצע בלא שום חסרון בשר. וגם יפה כ' רו"מ דלפמ"ש הנוב"י סי' כ"ח בהג"ה וסי' מ"ח דלשי' הרי"ף והרא"ש אם הוא תוך ג"י למיתתו ליכא חששא דמיא מרזו מכה ובישיע"ק הורה בצירוף חכמי דורו להקל בזה כמ"ש בפת"ש ס"ק קי"ט ובנ"ד שידוע שזה האיש ר"צ לא עברו עוד ג' ימים מיום צאתו מביתו א"כ גם אם נחוש לשאלת בגדיו לאחר מ"מ עכ"פ היא תוך ג"י לטביעת השואל בגדיו ושפיר מעידים עליו.
3
ד׳ומה שהעיר עוד רו"מ לשי' הרא"ש והרז"ה דמי שראה הטביעה אמרי' שמעיד בדדמי ולא סגי בט"ע ובנ"ד אף שלא ראו הטביעה אבל שמעו הטביעה שהרי הכירו כובעו שצף ע"פ המים ולשי' כמ"פ שבב"ש ס"ק פ"ז דין ידע כמו ראה ואף דרבים מקילים וגם בתשו' עט"ח סי' ו' מסיק דשמע אינו כראוי מ"מ קשה להקל עכ"ד. והנה בגוף הדבר גם בתשו' עה"ג סי' ע"א העלה דידע הוי כראה ודחה דברי הצ"צ בזה אבל כבר העיר רו"מ דכיון דאיכא כמה עדים לא חיישי' לבדדמי ואני מצאתי בתשו' מהר"ם זיסקונד סי' כ"ב וסי' כ"ג שנדפס שם תשוב' הגאון מהר"ם כהנא שהעלה להתיר בשני עדים גם בט"ע דצורה לבד והסכים עמו מהרמ"ז שם אלא דוקא בעדים כשרים ולא בפסולים וכ"ה בתשו' עה"ג סי' ס"ז. וגם מ"ש רו"מ מדברי הנוב"י סי' מ"ג שרמז הפת"ש ס"ק קכ"ו דבשני עדים גחזיוהו לאלתר לכ"ע מהני כ"ה גם בתשו' מהרשד"ם חא"ע סי' ס"ט וע' תשו' ב"ש סי' מ"ב מ"ש בזה. והנה עוד יש לצרף בזה מ"ש בתשו' שי"צ והובא בפת"ש ס"ק קכ"ו דהיכי שהעדים אמרו שהסתכלו בו היטב והכירוהו בבירור גם לשי' הרא"ש לא חיישי' בדדמי גם בראה הטביעה וה"נ בנ"ד הרי אמרו כי השגיחו ודקדקו היטב ואין שום ספק כי זה ר"צ ובאמת שסברא זו כבר חידש מהרי"ט ח"ב סוסי' ל"ג אלא שלא רצה לסמוך ע"ז עד שיסכימו עמו בעלי הוראה. ומצאתי בשו"ת תפ"צ להגאבד"ק גליגא חא"ע בקוני' תק"ע סי' י"ח י"ט שחיזק הדבר בראיות וכי הוא יסוד גדול ע"ש היטב וגם מ"ש רו"מ מדברי רח"ש שבבאה"ט ס"ק צ"ב ופת"ש ס"ק קכ"ו דבלא ידע ידיעה ברורה אלא מפי השמועה לכ"ע ל"ד לראה הוא נכון.
4
ה׳ובפרט בנ"ד שיש גם כמה סימנים וגם אם נחשבו רק לסי' אמצעים הרי בצירוף היכר הבגדים יש להקל ואין לחוש לשאלה בכה"ג וכן לגניבה ואבידה בצירוף כל הסניפים הנ"ל. והנה הארכתי בכ"ז במה תשובות אבל בנ"ד א"צ לאריכות כי הדבר ברור להתיר את האשה בילא בת ראובן אשת ר"צ שווארין מכבלי העיגון.
5