שו"ת מהרש"ם חלק ג קע״חTeshuvot Maharsham Volume III 178
א׳למחו' הרה"ג ר' פישל פעלדמאן ז"ל מבוטש- קוב בארץ הגר
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד ששלח לבתו אווזא שלימה שאינה מליחה ע"י שליח שנסע במסילת הברזל ובדרך שכח השליח וירד מהבאהן והניח האווזא שם והיתה מכורכת בנייר עב ומקושר מכל צד לבל יראה החוצה ואחר שירד משם נזכר ושלח ט"ג להשטאציאן שהיו עתיד לעמוד שם ואחר י"ב שעות הבואוה משם בחזרה והיו מכורך וקשור סביב ופתחה בתה ומלחתה ורו"מ כתב דסימן הבהוב בזמנינו אינו סימן כי בזה"ז גם העכו"ם רגילים בהבהוב אך שהיו להאשה סימן כי בעת שכרכה האווזא נדחק רגל הארכובה מתוך הנייר ונקרע הבשר מחצי העצם ונקלף מחוזק הקשירה ויותר לא הו"ל טב"ע ורו"מ הכשיר האווזא עפ"י הש"ס דב"מ כ"ג ע"ב דג נשוך הוי סימן אך דבשו"ע לא הובא סי' זה עכ"ד ולא ידעתי מהו שהרי הובא בשו"ע בחו"מ סי' רס"ב סט"ו, ומ"ש שמצא בהגהת ד"ק שדעתו להחמיר בזה אין בידי השו"ע עם הגהות הנ"ל, והנה גם בגוף הדין שהביא רו"מ משו"ת ב"ש סי' קפ"ו קפ"ז דדבר הנשלח ע"י באהן אין לסמוך אהא דמירתת וכדומה אף דגם בשו"ת צ"צ החדש סי' נ"ה החמיר בזה מ"מ סיים דעכ"פ בחותם א' יש להקל וגם בס' תויו"ר לאו"ח סי' תנ"ג ס"ד הביא סמוכות להקל מירושלמי פ"ד דע"ז ועכ"פ בצירוף סי' הנ"ל יפה הורה רו"מ להקל [א"ה בן השואל מ"י עמ"ש בספרי דגל אפרים סי' ל"א ובמה שהבאתי שם.
2