שו"ת מהרש"ם חלק ג קצ״אTeshuvot Maharsham Volume III 191
א׳להרב המופלג מוהר"א נ"י מפאטק בהרב ר"מ דומו"צ דק' טראנפאל.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' שהי"ל חלק בבית חומה ונתנה חלקה בבית הנ"ל על קלויז ואמרה בלשונה שנותנת זאת לחסידי ס"ג וחסידי טשארטקוב וחסידי הוסיאטין והנה המקום הלז אינו ראוי להתפלל בו ע"כ הי' בהכרח למכרו וכן הסכימה האשה ובעד המעות יקנו להם במק"א קלויז ועתה לא יוכלו החסידים לבוא לעמק השוה וכל חבורה רצונם להתפלל בפ"ע ועתה נסתפקו איך יתחלקו עם המעות יען כי החבורות אינן שוות במספר אנשים ויש חבורה שיש בה יותר אנשים ורו"מ הביא מהא דחו"מ סי' רמ"ז ס"ה והוא מהש"ס דב"ב קמ"ג ובב"י בשם הר"ן דלא מפני חשיבות פרט הפרטים אלא כדי שיתחלקו כפי חילוקי וא"כ ה"ה בנ"ד שכל פרט הם רבים.
2
ג׳ולענד"נ דיש חילוק בדבר דאם במתנתה הי' בדעת האשה שיתפללו שמה בבית הזה ונעשה איזו קנין שזכו כבר החסידים במתנתה שלא תוכל לחזור בה הרי ידוע כי אם יתפללו שמה יזכו כפי ערך ריבוי האנשים בהמקומות ושימוש הבית כי אינו דומה ריבוי הנכנסין ומתפללים למיעוטן וכל א' זוכה בישיבתו ושימושו ובכה"ג אומדן דעתה שודאי נתכוונה ליתן לפי ערך ריבוי האנשים ומבואר בש"ס דב"ב שם בהא דפריך ר"ז מהאומר הרי עלי מנחה מאה עשרון בשני כלים וכו' ואי ס"ד פלגא ופלגא אפי' לכתחלה נמי ומשני התם אנן סהדי דהאי גברא מעיקרא לקרבן גדול איכוין וכו' וע"ש בתוס' ד"ה אם הביא וכו' ומוכח דאי איכא אומדן דעתא לא אזלינן בתר פירושא דלישנא דמחצה ומחצה משמע וא"כ ה"נ בנ"ד. ונ"ל עוד ראי' מש"ס דמנחות מ"ה ע"ב דפליגי ר"ע ורשב"ג אם הלחם מעכב הכבשים או הכבשים מעכבין ומפרש הש"ס ללישנא דאיבע"א דבקרא גופי' קא מיפלגי קדש יהי' לד' לכהן ר"ע סבר איזו דבר שכולן לכהן הוי אומר זה לחם והוי' מעכב וש"מ דלחם מעכב וב"נ מי כתיב קדש יה' לכהן קדש יהי' לד' לכהן כתיב איזו דבר שמקצתו לד' ומקצתו לכהן הוי אומר אלו כבשים ור"ע מי כתיב קדש יהי' לד' ולכהן לד' לכהן כתיב וכו' קנאו השם ונתנו לכהן ע"ש וקשה הרי ר"ע עצמו דריש דמחצה לאהרן ומחצה לבניו א"כ לא הוי מצי למיכתב לד' ולכהן דהוי משמע מחצה לזה ומחצה לזה והרי רק אימורין למזבח וכל הבשר לכהנים ובע"כ דהתם דלגבוה לא חזי רק האימורין ממילא גם הלשון לאו דוקא ושפיר הול"ל לד' ולכהן דממילא משתמע דלאו דוקא מחצה ומחצה וכה"ג מצינו בפסחים קי"ח ע"ב הני למאן לך ולחברך ולחברותך והתם א"א לפרש דהיינו שוה בשוה שיהי' לו נגד כל החבירים ובע"כ דהכל לפי הענין וה"נ בנ"ד שידוע שהמתפללין נהנין ומשתמשין כפי ערך ריבוי האנשים גם לשון המתנה ודעתה הי' לכך.
3
ד׳ואולם בחיבורי ליו"ד הנדפס כעת בסי' מ"ג בפלפולי שם בדין שיור הטחול שחדשו האחרונים דגבי שירי מנחות נחשב חשיבות האיכות שהוא הקומץ כמחצה ובהגהת י"ש חידש ד"ז מדנפשי' ואני מצאתיו בכתבי הגאון בעל ב"א שהי' בידי וכתבתי שם ראי' לזה מהש"ס הנ"ל דמה"ט נחשבו האימורין למחצה ושפיר הומ"ל לד' ולכהן ודייק ר"ע שפיר וא"כ אין מזה ראי' לנד"ד אבל כבר הבאתי דמהש"ס דב"ב מוכח ג"כ כן אבל אם מתחלה ידעה שאין המקום ראוי להתפלל בו אלא למכרו בזה הי' נראה כדברי רו"מ דשייך לכל א' שליש.
4
ה׳אך דיש לדין בזה דכיון דאיגל"מ דאין המקום ראוי להתפלל בו לא חלה המתנה באופן חלוקת ריבוי האנשים כלל וכדאיתא כה"ג בערכין דף ל"ד ע"א בהא דפריך בבתי ע"ח דלוים איך משכח"ל ומשני כגון שנפלו להן בירושה הן ומגרשיהן ופריך והא למיסתרינהו קיימי ובתוס' שם הקשו דהא אשר לו חומה אעפ"י שאין עכשיו ותי' דכיון דמתחלה אין ראיות שתהא להן חומה לא חלה קדושת חומה מעיקרא עליהן ודמי כאלו לא היתה להן חומה מעולם ע"ש ומכ"ש בנ"ד דכל מתנה וקנין בטעות אינו חל די"ל כן וכה"ג כ' הט"ז ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק נ"ד להקשות ע"ד הרשב"א בהא דקהל שהחרימו לפרוע חובותיהם ולבנין ביהכ"נ שפסק הרשב"א דמחצה לזה ולזה ויליף לה מהא דלאהרן ולבניו והט"ז פקפק דפרעון חוב כולו משמע וכיון דלא הספיק הוי כל הנדר בטעות וסיים דעכ"פ אם יאמרו הקהל שנתכוונו לכך נאמנים ע"ש וע"ש בס' ד"ש מ"ש מהירושלמי פ"א דיומא ועוד כמ"ק וה"נ י"ל בנ"ד אבל נראה שאין לו דמיון דבשלמא התם ס"ל להט"ז דלשון פרעון משמע כל החוב והוי נדר בטעות אבל הכא הרי גם אם מתחלה חילקה מעות והי' לנו הוכחה שמתכוונת לחלק לפי ריבוי האנשים הי' הדין כן וא"כ כיון שהאשה לא ידעה אם אין המקום ראוי להתפלל בו הרי נתכוונה לפי ריבוי האנשים ואיזו טעות יש כאן.
5
ו׳ועוד נראה דאם לא ידעה מתחלה חילוקי דעותיהם גם בהסכימה מתחלה לקנות בעד מעות ביתה קלויז אחרת להתפלל שם ביחד הרי גם שם יזכו לפי ערך ריבוי האנשים ואכתי המתנה לפי ריבוי האנשים זולת אם ידעה מתחלה ענין החלוקה אז יתכנו דברי רו"מ ולזה העירני חתני הרב הגדול מו"ה יעקב לנדא נ"י וצדקו דבריו שוב נזכרתי ממקרא פ' תבוא ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ופירש"י ללוי מע"ר והוא נוטל נגד כולם ובע"כ דהכל לפי הענין.
6
ז׳ומ"ש רו"מ מדברי הראב"ד ומגדול עוז פ"א מזכיי' שהראב"ד חילק בין אמר לראובן ושמעון וללוי בלמ"ד דיש ללוי מחצה ובין אמר לראובן ושמעון ולוי דיש לכ"א שליש והמג"מ תמה מע"ז דף י' נראה פשוט דכוונת ראב"ד דגבי ב' חלוקות כמו לראובן ושמעון אין לחלק בין אמר בלמ"ד או בלא למ"ד דכיון שהזכיר שניהם לזה מחצה ולזה מחצה וכן באמר לראובן ובני שמעון דהא ליכא הוכחה מדלא אמר בלמ"ד דהלמ"ד הראשונה סובבת הולכת על כל הפרטים ובתחלה הי' מוכרח לומר בלמ"ד דאל"כ לא יובן כוונת דבריו כלל אבל באמר לראובן ושמעון בלא למ"ד ואח"ז שינה בלשונו ואמר וללוי מדשני בלישני' מכפי הקודם בזה יש הוכחה דלחלק יצא שיהי' זה שקול נגד שנים הקודמים ויעוין בספרי לח"מ בשו"ת שבסוסי' רל"ז שהבאתי מכמ"ק בש"ס כה"ג בלשון תורה וחכמים אבל גם בלשון ב"א מצינו כן בתשו' ריב"ש סוסי' רנ"ז והובא בקיצור בב"י חו"מ בסי' שי"ב מחודש ג' לענין באי כחו דאפי' אי תימא דבסתמא לא אימעוט מ"מ מדהוזכר בשטר ולא בשיור ש"מ דשייר רק לעצמו ובב"י לא נזכר סיום זה וע"ע בתשו' כנ"י והובא בפת"ש סי' רנ"ג ס"ק ד' כעין זה
7