שו"ת מהרש"ם חלק ג ר״וTeshuvot Maharsham Volume III 206
א׳עי' מפתחות. להרב המאה"ג וכו' מו"ה אברהם יהודא ארשיצ- ער נ"י מו"צ דק' טארנא
1
ב׳ע"ד שאלתו בא' שקנה בית ובו הי' מנין קבוע כעשרים שנה בשכירות שנה בשנה ועתה השיגה יד המתפללים וקנו להם בית תפלה ועתה אין לבעה"ב למצוא שוכר על מקום המנין כי יפחדו היהודים לדור שם מפני מקום קדושתו ונזדמן לו נכרי בשכר קרוב למאה ר"כ ומבלעדיו יעמוד הבית ריקם ויפסיד כל הסך הנ"ל אם מותר לו להשכירו לעכו"ם ורו"מ הביא מהשו"ע סי' קנ"ד ס"ב וחת"ס א"ח סי' ל"ב דשכירות אינו מקדש על אחר כלות הזמן אך בשע"ח ס"ק ב' תשו' כנה"ג דמ"מ אין לנהוג בו בזיון ובט"ז סוסי' קנ"א כתב דטינוף או עכו"ם מיחשב בזיון ולכן נסתפק בנ"ד עכ"ד.
2
ג׳והנה בגוף דינו של הט"ז הרי במג"א סי' נ"ה ס"ק ט"ו כתב דהיינו ע"ז ולא הנכרי וכ"ה בתשו' דב"ש שהובא בבאה"ט שם ואף דהא"ר והשע"ת בשם ב"ד חולקים מ"מ היינו לענין הפסק עליית התפלה כל זמן שמתפללים שם אבל אחר כלות זמן קדושתו שאין מתפללים שם מדוע יחשב לבזיון מה שדר שם נכרי וגם אם הוא יביא לתוך ביתו ע"ז הרי כיון שנקנה כבר להנכרי בקנין שכירות המועיל בדד"מ הרי הוא של הנכרי ובתוך שלו הוא עושה וכבר פקעה כל דין קדושת הבית דכבר כתב הרא"ש בפ"ק דע"ז והובא בש"ך יו"ד סי' קנ"א ס"ק י"ז דלגבי עכו"ם שכירות כמכר ממש דמי ע"ש ואפי' בא ליד עכו"ם בגזל פקע קדושה לגמרי כמ"ש בתשו' פאה"ד להרמב"ם סי' קל"א ובאס"ז ב"מ כ"ד ע"ב דאם לקחו שוללים בגזירת המלך כלי הקדש מן ביהכ"נ פקעה קדושתן כהא דש"ס דע"ז ובאו בה פריצים וחללוה ע"ש ואף שדעת רמ"ע מפאנו סי' כ"ה דגבי קרקע דאינה נגזלת ל"ש לומר דבאו פריצים וחללוה ועמ"ש בהגהותי לאו"ח סי' תקס"א (שנדפסו בארץ הגר) מ"ש בזה אבל במכרו לעכו"ם לכ"ע נתחלל כל הקדושה ובנ"ד שאין בו משום קדושה גם אם העכו"ם יעשה שם דבר בזיון בתוך שלו הוא עושה וכבר נתחלל לגמרי גם לענין שיהא מותר לעשות בזיון ומצאתי בתשו' תשב"ץ ח"ד טור הראשון סי' ז' דבהקדיש בית לשם ביהכ"נ שיהא הוא מתפלל עם סייעתו ולא הקדישו לרבים דינו כב"ה של יחיד דיכול לעשות בשלו מה שירצה למכרו לכל מילי למשתי בי' שכרא או למישתי בי' חמרא ע"ש והרי גם בביהכ"נ של כפרים אם מכרוהו בזט"ה יוכל הלוקח להשתמש בו גם לעשותו מרחץ וביהכ"ס כמ"ש סי' קנ"ג ס"ט ומכ"ש ביחיד בשלו ואף דאגורי ומשכונא אסור כבר כתבתי דבשכירות לעכו"ם כמכר דמי ואף דהפרמ"ג בא"ח סי' רמ"ו בא"א סק"ח כתב דדוקא בדרבנן סמכינן ע"ד הרא"ש בחד שינוי' בפ"ק דע"ז הנ"ל ולא בדאורייתא הרי גם בנ"ד הוי רק חומרא דרבנן ועוד דבנ"ד שכל הקדושה הי' רק שכירות לכ"ע אתי שכירות ומפקעא לי' לגמרי כמו מכירה ולכן נ"ל דיש להקל במקום הפ"מ בנ"ד ומ"ש הכנה"ג ושע"ת דגם בשל שכירות דמותר למכור אין לנהוג בזיון י"ל דהיינו קודם מכירה גם לאחר הזמן אין לנהוג בזיון אבל כשמוכרו מותר להאחר לעשות בו מה שירצה דבמכירתו פקע כל ריח קדושה שהי' בו דלא גרע מביהכ"נ של כפרים שמכרוהו זט"ה והתם הרי הביהכ"נ עוד בקדושתו כשמכרוהו יוכל הלוקח לעשות גם דבר בזיון ומכ"ש בנ"ד שאחר שכלה זמן השכירות פקע קדושתו מאליו אלא שאין לנהוג שם בזיון א"כ כשמכרו פשיטא דיכול הלוקח לעשות מה שירצה כנלע"ד ברור ואין להפסיד ממון ישראל בחנם ובפרט בהפסד גדול ועוד דמבואר בתשו' מהרמ"פ סי' ס"ה שממנו מקור דינו של הרמ"א סי' קנ"ג סעי' ט"ז דנ"ד דמי להא דכתבו תוס' והרא"ש בעירובין דמסתמא לא השאיל ביתו לאסור עליו ע"ש וה"נ לא השכיר להפסיד ממון עי"ז.
3
ד׳ובדין הכלה תוך ז"י המשתה ומלאכתה לתפור בגדים אם מותר לה לתפור בביתה הדבר פשוט לענ"ד שאם בעלה מסכים לזה אין חשש כלל דמצות התורה הוא על החתן שישמח אשתו וגם בזה יש דיעות דמהני מחילתה ובתשו' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ס' הביא בשם י"א דדוקא לישא וליתן בשוק אסור אבל בביתו מותר ואף שהוא חולק עליו מ"מ האשה בודאי מותרת לעשות בביתה בהסכמת בעלה.
4