שו"ת מהרש"ם חלק ג ר״הTeshuvot Maharsham Volume III 205
א׳שוכט"ס לכבוד יד"נ הרב הגדול מו"ה יואל גינצבורג נ"י מו"צ דק' בורשטין:
1
ב׳א) בדבר הסמרטוט שהדיחו עמה כדי חלב ואחר מעל"ע היתה עוד לחה קצח והדיחו עמה עמה כלי בשר בכ"ר הנה מחשש בליעה הלא ראו עיניו בפר"ח סי' קכ"א וע"ש בש"ך סק"י ובגליון רשמתי מדברי בדה"ב שבב"י בשם רי"ו ובודאי לענין הבליעה שבתוכה בודאי אחר מעל"ע נעשה נוטל"פ אבל מה שבנקבים בודאי אינו נפגם כמו כל דבר שהוא בעין והרי בסי' ר"א סנ"ב בהג"ה מבואר דשק מלא נקבים וע' טטו"ד מה"ק סי' ק"ו והראוני בס' משמ"ש בחי' דינים לסי' ס"ט שהביא מכמ"ק בזה ולא דמי לביצה דודאי מיקרי כשא"מ שאין המים יוצאים דרך הנקבים ולכן קשה להקל דצריך ס' נגד מה שבנקבים ובדאיכא ס' נגד חצי הסמרטוט יש להקל והראוני בטויו"ד סי' קל"ח בשם הטור דמשמרת של שער אינה בולעת ושל צמר סגי בניגוב ושל פשתן צריכה ישון יב"ח והוא מש"ס דע"ז ע"ה סוע"א יע"ש ברש"י.
2
ג׳ב) בדין בו"ו בש"א וא' הפוכה והקטנה עם ההשלמה גדולה מן ההפוכם יפה כתב רו"מ לחלוק על הברכ"מ וכל דין היפוך הוא רק חומרא בעלמא וגם דין חסר וחדא רק ספק כמ"ש בחיבורי לכן יוכל להקל ויפה דחה ראיות הברכ"מ.
3
ד׳ג) בדין חופת נדה הנני מורה תמיד שא"צ לקדשה שנית כמ"ש בהגהת ח"ש לא"ע סי' ס"א שהוא מנהג שטות וע' שו"ת בשמים ראש סי' של"ז דדוקא בנישואין ח"נ לא קנה אבל בקידושין ליכא איסור כלל וגם לכתחלה שרי ולכ"ע הקידושין תופסין ע"ש ואף דמבואר ברמב"ם פ"ד מאישות הי"ב דאין ראוי לקדש כשהיא נדה היינו מצד מדת חסידות ולא מדינא וע"ש בהה"מ וב"י סוסי' ס"א דלחד טעמא הוא שמא יגע בבשרה וגם לפי טעם א' הוא רק זהירות ולא איסור וכמ"ש הבש"ר הנ"ל
4
ה׳ד) מ"ש בדין מי שקנה עבירות דיש לדון שאם הי' יודע העונש ל"ה קונה, לדעתי אין לדונו לזכות כיון שעשה מעשה הנחשב בעיני בנ"א למעשה רשע ואיתרע חז"כ שלו וע' ברע"ב פ"א דאבות דבכה"ג אינו בכלל הוי דן את כל האדם לכף זכות וכ"ה בפי' הר"מ שם ושום יהודי שיש בו ניצוץ יהודי מתיירא לעשות כן. ה) ובדבר שאלתו במכתבו השני במפטיר של ר"ח ונמצא בו טעות הנה אני מורה דגם בקראו ג"פ צריך להוציא אחרת שהרי בא"ר פסק דגם בכל מפטיר צריך להוציא אחרת ומכ"ש בחובת היום וע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' כ' כ"א כמה תשובות וע"כ לא נחלקו אלא בנמצא טעות בס"ת א' בשביעי אי נימא דכיון דאיכא נמי מפטיר חובת היום הכל בכלל חובה גם סיום שבס"ת ראשון אבל בפ' חובת היום כל הפרשה בכלל חיוב (וכ"ה בש"א שער ה' דין ב' דבר"ח כל הקריאה בכלל חיוב וצריך להוציא אחרת.
5
ו׳ובעיקר דברי הט"ז להקל באחרון שלא להוציא אחרת הנה בשו"ת שבמנ"י בסופו סי' ח"י בשם רמ"ע מפאנו ובאר עשק ועוד כמה גדולים להיפוך וגם הא"ר חולק עליו וגם ר"י עמדן בסידורו פסק דגם אם כבר קרא ג"פ בשביעי יוציאו אחרת ואני מצאתי בתשו' רי"ן הרא"ש בשם אביו כן אלא דשם החמיר לקרות כל ז' עולים שנית ובזה לא קיי"ל כן ע"ש וכן מצאתי בתשו' רד"ק בית י' חדר א' דגם באחרון יוציאו אחרת. וא"כ מכ"ש בחובת היום דאפילו קרא ג"פ לא יצא כלל וצריך להוציא אחרת.
6
ז׳ו) מ"ש מהדע"ק סי' רע"ט דגם היכי שאין להוציא אחרת מ"מ אם רוצים בכך מותר ויש מצוה מן המובחר עיינתי שם ולא החליט רק כתב אולי יש גם מצוה מהמובחר ורו"מ חוכך דיש לחוש לפגמו של ראשון הנה בח"צ סי' מ"ה הביא בשם ס"ח דבכתב יריעה בס"ת ואינה נאה כ"כ ורוצה להחליפה באחר נאה יותר רשאי אף שמביא יריעה א' לגניזה ונראה מזה כהדע"ק אבל י"ל דהכא דיש ספק אולי כשרה וליכא הידור מצוה אלא להסוברים דפסולה ולכן היכי דאין להוציא אחרת במקום שהוא ספק פלוגתא נראה דאין להוציא אחרת כמ"ש כה"ג בתוס' חולין פ"ד ע"ב ד"ה תקיעת שופר וכו' שכתבו דגבי טמטום שהוא ספק איש או אשה לא הוי אפי' צורך קצת מה שמצד ספק צריכה לתקוע כיון דלפי צד ספק שהוא נקיבה א"צ כלום ע"ש וה"נ בנ"ד וא"כ יש חילוק דאם לכ"ע לכתחלה אין לקרות בהס"ת י"ל כדעת הדע"ק אבל אם רק מצד ספק פלוגתא ולחד דיעה כשר אפי' לכתחלה אין לעשות כן.
7
ח׳ז) ומ"ש בדין נמצא בשומן של עור האווזא מבחוץ נגד מקום המעיים כמו אגוז של שומן ובולט ובו עצם רובו עגול ובצד השני כמו חידוד עם עוקץ כנגד המעיים אבל כולו טמון בשומן ובפנים אין ניכר שום ריעותא והביא מדע"ת סי' נ"א סק"ז בשם טטו"ד ונסתפק אם גם בעוקץ בצד פנים מיקל שם הנה מדברי טטו"ד אין הכרע אבל לפענ"ד בכה"ג כיון שכתב הטטו"ד לתלות שנכנס מבחוץ ע"י חיכוך כמ"ש האחרונים בנמצא קוץ בירך א"כ אדרבה יש מעלה אם מקום העוקץ לצד פנים דאם הוא עגול מסביב הרי קשה לתלות שיכנוס מבחוץ וינקוב השומן אלא שהטטו"ד כתב דכמו שא"א שיכנוס מבחוץ כן ה"נ אין לחוש שניקב איברים הפנימים ונכנס להשומן אבל בכה"ג שבצד הפונה לחוץ הוא עגול ובצד הפונה לפנים יש עוקץ א"כ יש הוכחה שנכנס מבחוץ ע"י העוקץ ולכן ניקב השומן ונכנס בו אבל אם הי' בא מצד פנים הי' מוכרח לומר שנכנס דרך מקום העיגול שא"א לו שינקוב לכנוס להשומן דרך מקום העיגול אבל אם הי' צד העיגול לצד השומן וצד העוקץ לצד חוץ אז הי' מקום לחוש יותר מצד פנים כנלפענ"ד.
8
ט׳ח) ומה ששאל במת בשנה מעוברת ונתרחקה הקבורה כמה ימים שדעת הש"ך סי' ת"ב שיהי' היא"צ ביום הקבורה ובפת"ש סק"ג כתב דבשנה זו המעוברת דנשלמו יב"ח לכ"ע מיום המיתה ורו"מ העיר לפמ"ש הבי"צ יו"ד ח"ב סי' קנ"ז מדברי ראב"ד בעדיות ותוס' חגיגה כ"ז דמשפט רשעים בגיהנם שנה תמימה וגם חודש העיבור בכלל.
9
י׳ידע רו"מ כי אני מורה בכל אופן גם בנתרחקה הקבורה כמה ימים לעשות היא"צ ביום המיתה כמ"ש בתשו' כני"ח סוסי' מ"ד לדחות דברי המ"ב והש"ך שהרי פוסקין מלומר קדיש בכלות י"א חדשים כדי שלא יהא נחשב כרשע שמשפטו יב"ח ואין לחלק בין רחוק כמה ימים או קרוב ושכן נמנו וגמרו האחרונים וכן נהג הלכה למעשה ע"ש ומצאתי במט"א להגאון בעל ב"א בסופו בדיני קדיש שהעתיק בקצרה להלכה דברי הכנסי"ח אבל גוף דברי בי"צ אין נראים כלל דמ"ש מהראב"ד דחודש בחדשו היינו באותי חודש שנכנס לשם הרי כתב בעצמו די"ל דברוב שנים מיירי ואני מוסיף שהרי מצינו כה"ג בפסחים ע' ע"ב דקרא דשבעת ימים ברוב שנים מיירי ומ"ש מהתוס' חגיגה כ"ז הרי כתבו מקודם דאף הנידון לאחר יב"ח עולין ומ"ש דאין נידונין יותר משנה תמימה היינו שנה של יב"ח וע' בטו"ז יו"ד סוסי' שד"מ בשם תה"א לרמב"ן דבכל מקום דנקט יב"ח אין חודש העיבור בכלל וה"נ בזה ואף דבערכין ל"א ב' פליגי רבי ורבנן אי שנה תמימה יב"ח מיום ליום או לרבות חודש העיבור דלרבי יב"ח משמע ולרבנן חודש העיבור בכלל. היינו מיתורא דקרא דנקט תמימה אבל הכא ליכא ריבויא דקרא ומנ"ל להתוס' לחדש ד"ז ובע"כ דנקטי הכי רק דיב"ח שלימים הם בגיהנם ולדעתי לא ניחא למרי' דעלמא דלימא הכי להוסיף לרשעים חודש העיבור וע' בס"ח סי' ל' ופי' אזולאי שם דקודם למשפט גיהנם לפעמים יעברו ימים ושנים בעונשים קשים ואח"כ משפט יב"ח בגיהנם ושם סי' מ"ו דאחר יב"ח דינם בעונשים שאין קשים כ"כ כמשפט יב"ח שהדין קשה מאוד החי יתן אל לבו.
10
י״אט) ומה ששאל בדין סננו רוטב רותח לספל שהבשר מונח ע"ג במליחתו תוך שיעור מליחה ובתוך כך נפל הבשר המליח לתוך מים רותחין שבספל ולא ידעו אם היס"ב במים כי הי' שם גם מי שריית הבשר אי נימא דכיון דגם בנפל הבשר לתוך מי השריי' יש אוסרין כמ"ש הנו"ב מ"ת חיו"ד סי' מ"א ונהי דיש להקל בזה כמ"ש הנו"ב שם וכ"ה בטטו"ד מ"ק סי' קי"ב מ"מ בזה הרי יש ספק דבד"ח כמלח גם בכ"ש מבשל וגם לשי' רש"ל שבט"ז סי' ס"ט ס"ק כ"ז וש"ך ס"ק ל"ז הרי ביאר החוו"ד טעמו משום שהמלח כבר עשה פעולתו אבל הכא הרי הי' תוך שיעור מליחה ולא פסק חריפתו אפשר דגם בספק יס"ב יש לאסור עכ"ד.
11
י״בוהנה בגוף הדין דמים ומלח מבשלין אף בכ"ר שמקורו מאו"ה כלל י"א דין א' המעיין שם ימצא שהביא בשם מרדכי דמסופק בזה אלא שסיים דמנהג לאסור ושם אות ז' חזר וכתב שהמרדכי מסופק בזה ואני מצאתי באו"ה כלל אות ג' וחמ"ד ה' בב"ח סוסי' כ ח דבאיסורין אין בכ"ש בישול אפי' לדבר חריף ומצאתי בתשו' מהרי"ל סי' פ"ה שכתב בפשיטות דדוקא לענין שבת מלח מבשל בכ"ש משא"כ לענין איסור והיתר דתליא בבליעה ופליטה ע"ש ובכו"פ פסק דבשר שור ועגל בודאי אין מועיל המלח שיתבשל בכ"ש אבל בשפ"ד סי' ס"ח ס"ק כ"ו כתב דמ"מ מבליע ומפליט אך לפ"ז מהני מליחה שנית כמ"ש הש"ך סק"ס בשם הב"י בשם מ"כ אבל זה תלוי אם הדחה סותם נקבי הפליטה ותוך שיעור מליחה כנד"ד יש להקל טפי אבל הרי מבואר בשפ"ד סי' ס"ח שם דהא דמלח גורם להתבשל היינו ברוב מלח והיינו ב' שלישי מלח ושליש מים כמ"ש בנה"כ סי' קל"ה סי"ב ע"ד הרמ"א שם וא"כ בנ"ד בודאי לא הי' כן ולכ"ע אין חשש כלל אפי' בודאי יס"ב ומכ"ש בספק יס"ב אבל שוב ראיתי בס' יד"י סי' ס"ט ס"ק ל"ד השיג על הפמ"ג סי' ס"ח הנ"ל שהרי הרמ"א כ' דאי ליכא ס' בקדרה וכו' מוכח דעכ"פ רוב מים איכא ואפ"ה מלח ומים בכ"ש מבשל ושם ס"ק ל"ה הביא דברי או"ה כלל ל"ו הנ"ל אבל גם הוא לא הביא תשו' מהרי"ל הנ"ל וע' באו"ה הל' י"א דין ו' דפושרין מועיל יותר להסיר הדם והמלח שנתייבש על הבשר ממים צוננים ועכ"פ בנ"ד יש להקל.
12