שו"ת מהרש"ם חלק ג ר״יTeshuvot Maharsham Volume III 210
א׳לכבוד חתני הרב הגדול וכו' מו"ה יעקב לנדא נ"י ראבד"ק טשארטקוב
1
ב׳ע"ד שאלתו בראובן שהחזיק שנה א' ליפערונג מהקיר"ה והפסיד סך רב ובהגיע זמן שכירות ליפערונג החדש נשתתף עם שמעון לשכור ועשו אפערט על שם ראובן לבד אבל שמעון נתן מחצה מעות והסכים שמעון דכפי שיעשה ראובן כן יקום וראובן עשה האפערט בפחות סך רב מכפי מקח הקדום והעריך בכתב בקשה בפ"ע כי יען שהי"ל היזק רב ויש לו זכות לתבוע היזקו בדא"ה לכן יבקש להניח לו בפחות ואם כי כפי דא"ה אין מקיימין המקח בליצטאציע הראשונה בפחות ממקח הקדום הנקרא פרעציע השיבו מהקיר"ה שבאופן שיחתום פיטור על טענותיו הקודמים ישכירו לו בפחות וכן עשה ועתה טוען ראובן שרוצה לנכות לחלקו מקודם ההיזק הקדום שהניחו בפחות מהמקח רק בשביל זה ושמעון טוען כי הכל לשותפות כי גם אם לא הי' מסכימים להשכיר בפחות בליסטאציא ראשונה הי' מסכימים בשלישית כי לא הי' סוחר אחר מפני שידעו ההיזק שהי' מקודם וגם הוא לא נכנס לשותפות רק אדעתא דהכי וגם מי יודע אם הי' זוכה ראובן בדא"ה בחובותיו הקודמים עכת"ד טענותיהם והנה בגוף הדבר איך יש לחשוב ההיזק שהוא ספק אם הי' זוכה בדא"ה לכאורה נראה דלפמ"ש התוס' בבכורות כ"ח ע"ב ד"ה רביע לדקה וכו' ועוי"ל דהיינו טעמא דמשלם מחצה ששיערו חכמים דאינו שוה יותר כל זמן שעומד בספק שעדיין לא הותר וכו' ע"ש וע' כה"ג בירושלמי פ"ז דשביעית ה"ב מוטב ליתן לו א' בודאי ולא ב' בספק ע"ש ועמ"ש בפתיחת ספרי גי"ד אות ל"ז בזה אבל הנה מצינו בתוס' מכות ג' ע"א בד"ה כיצד שמין אותו זכות שיש לבעל בכתובתה דמה שהיא תחתיו יותר מאם גירשה לפי שאתה מוציא אותו יפוי כח וכו' בב' דרכים האחד אם ימכור לאחר זכות ספיקו שאם מתה יירשנה והשני הוא יקנה מאשתו זכות ספיקה שאם תתאלמן או תתגרש שהוא תמכור לו בדמים מועטים ובענין זה יפה זכותו יותר מאם למכור הוא זכות ספיקו כיצד הרי שהיתה כתובתה מאה מנה אם בא למכור זכות ספיקו יתן לו הלוקח חמשים מנה נמצא שזכות הבעל וכו', עולה לחמשים מנה וכשהיא מוכרת כתובתה עולה זכותו ששים מנה לפי שאין זכות ספיקה שוה כמו זכות ספיקו חדא שהוא מוחזק ועומד והיא מיחסרא גוביינא ועוד שהוא אוכל תמיד פירות הקרקע המיוחד לכתובתה וכו' ולכך כשהבעל מוכר זכות ספיקו בחמישים מנה האשה מוכרת זכות ספיקה וכו' בארבעים מנה וכו' ע"ש בכל הדיבור ומבואר דהיכי שהוא מוחזק שמין את המאה על הספק מחצה אבל אם צריך להוציאו ולגבותו מאחר שוה המאה רק ארבעים וא"כ בנ"ד שהי' צריך לתבוע בדא"ה ולגבות מהקיר"ה אין המאה שוה אלא ארבעים וא"כ כל הדין סובב רק על חלק ארבעים מכל מאה מן ההיזק שהי' לראובן גם אחר שיברר או שישבע כמה היזק הי' לו וגם חייב לישבע אם כשעשה ההערכה וכתב פיטור על כל תביעותי' נגד הקיר"ה לא הי' אדעתא דשותפות אלא להציל לעצמו ובכל אופן יהי' ביד שמעון לבטל שותפתו דאדעתא דהכי לא נכנס להשותפות והנלע"ד כתבתי,
2