שו"ת מהרש"ם חלק ג רכ״טTeshuvot Maharsham Volume III 229
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה דוד אלימלך כהנא שטורמלויפער נ"י מו"צ דק' דינאב
1
ב׳ע"ד שאלתו באחד ששלחו לו בשר שהודח ולא נמלח והוא סבר שכבר נמלח וחלק הבשר לשנים ועירב כל א' עם רוב בשר שכבר נמלח ונתבשל וכבר נאכל הבשר ואחר מעל"ע נודע לו ובא לשאול על הכלים והביא רו"מ מדברי הט"ז סי' קל"ו סק"ז דיש להקל בדרבנן בכלי שאב"י אך בתשו' דב"ש סי' שי"א ושפ"ד סי', ק"ג החמירו גם בהפ"מ והביאו ראי' מפינכא דר"א ורו"מ פקפק די"ל דחשש לדעת אביי דס"ל דם שמלחו דאורייתא אך גם הרמ"א סי' צ"א סעי' ד' פסק לשבור הכלי גבי דם שמלחו עכ"ד והנה באמת כדברי הרב"ש מבואר בתה"א להרשב"א הובא בב"י סי' קכ"א שהביא דברי העיטור לענין הגעלה בכ"ח ג"פ בדרבנן וסיים וז"ל אלא שאני מסתפק בזה דלכאורה משמע בפ' הקומץ דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן ואפ"ה. אמרינן בפכ"ה בפינכא דאימלח בה בישרא בי ר"א ותברה ואמאי ליעבד בה הגעלה ואפשר דכיון דבעי הגעלה ג"פ לא משהי לה דלמא פשע בנתים ותדע דאי לא לשהיי' ויחזירנה לכבשונות וכו' שמא יפשע וכו' עכ"ל וגם בשפ"ד שם רמז שכ"ה בתשו' הרשב"א אלא שרמז לכנה"ג ולא הביא מדברי תה"א וב"י הנ"ל ומצאתי בתשו' הרשב"א ח"א סי' תצ"ח שהביא בשם הרמב"ן להוכיח מפינכא דר"א דנוטל"פ לכתחלה אסור דאל"כ לישהיי' עד למחר וע"ש שהביא גי' בש"ס דמפורש כן (וזהו כוונת הר"ן שהובא בפת"ש רסי' קכ"ב ס"ק ב' שלא הי' לפניו גי' זו בש"ס ודלא כפת"ש שם והעירני לזה ח"א וגם בראש יוסף חולין קי"א כתוב כדעת פת"ש בביאור דברי הר"ן וגם בתשו' רלב"ח סי' קכ"א ביאר כן דברי הר"ן וגם הוא לא ידע מזה אבל צ"ע על הרשב"א שלא דחה מפני שיש לחוש לתקלה ועמ"ש בדע"ת סי' נ"ז ס"ק מ"ח וסק"נ בזה והנה בדברי תשו' הרשב"א הנ"ל י"ל דאזיל למ"ד דם שמלחו דאורייתא אבל בתשו' הרשב"א סי' קמ"ג מפורש דגם בחלב עכו"ם אסורה הכלי לכתחלה גם בשאב"י וכ"ה בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' ק"ו ודלא כמ"ש בתשו' מהר"י מברונא סי' ע"ח דבחלב שהוא רק איסור מספק ויש רוב טהור יש להתיר הכלים אחר מעל"ע ונחלק שם עם הרב ר"י דס"ל דהוי איסור ודאי ע"ש וע' פמ"ג או"ח הנהגת או"ה סדר ג' אות כ"ו ג"כ בזה ובמח"כ נעלם מהם דברי הרשב"א ומהריב"ל הנ"ל וגם בפר"ח או"ח סי' תצ"ו בדיני המנהגים אות כ"ג בסופו הביא דברי מהריב"ל ורלב"ח שפסקו כן וע"ע בתשו' מהר"ם שיק סי' קי"ב שהאריך ג"כ להוכיח מהר"ן וריטב"א וש"פ דגם בדרבנן אסור שאב"י (וכה ראיתו שחוכך שם בדין בישל במזיד לכתחלה בכשאב"י אם אסור להמבשל ובמח"כ נעלם ממנו דברי תס"א וב"י סי' קכ"ב דמפורש דאסור וכ"ה להדיא בריטב"א ע"ז ל"ג ע"ב וכ"ה ברדב"ז ח"ג סי' תרי"ז וגם בשפ"ד סי' צ"ט סוסק"ח לא ידע מזה.]
2
ג׳והנה מ"ש רו"מ אם יש לצרף בנ"ד שהי' רוב בשר שנמלח דהוה מב"מ והביא מפלתי סי' צ"ב סק"ז ובאמת שבדבר זה צידד בתשו' פ"י חא"ח סי' ח' לדון כדין מב"מ וכבר השיג עלי' בסד"ט סי' קפ"ח סוס"ק ד' ע"ש שהביא מהש"ך סי' ס ט סקנ"ז ובאמת שכ"ה להדיא בש"ך סי' ק"ז סק"א לענין ביצה שי"ב טיפת דם והא דסי' ס"ו סק"ט היינו משום שאין הדם שבביצה אוסר בתערובות ע"ש ותבין ועוד דגם אי הוי מב"מ מ"מ מבואר בתשו' מהר"י מברונא סי' ע"ח הנ"ל דבאיסור ודאי גם בנתערב מב"מ ונתבטל אסור גם הכלי שאב"י אך די"ל דבדאיכא תרי דרבנן יש להקל טפי אך דבנ"ד דהוי מבשא"מ אפס מקום להקל.
3
ד׳ומ"ש רו"מ מדברי בי"צ סי' קי"ג שהביא דברי מרדכי וב"י סי' קכ"ב בשם י"א דבכ"ח ל"ש נוטל"פ וראי' מאדר"נ שאינו מבאיש מה שבתוכו ובמרדכי כ' דה"פ שאינו מבאיש המאכל שבתוכו משא"כ מתכות והבי"צ כתב כמה מהדוחק יש בזה ובאמת שנעלם ממנו ש"ס דנדרים נ' ע"ב דיין שבכ"ח אינו נסרח משא"כ בכלי כסף וזהב וזהו כוונת האדר"נ. ומ"ש הוא עפ"י דעת הר"ן סוף ע"ז דהבליעה שבקדרה אינו נפגם אלא כשבא לתבשיל וזהו החילוק שבין כ"ח למתכות וזהו כוונת הי"א דל"ש נוטל"פ בכ"ח ונ"מ לענין חב"פ ע"ש ולפי דברי' לא הוצרך להמציא נ"מ לענין חמב"פ אלא י"ל דכוונת הי"א לכל דין נוטל"פ עפמ"ש הרא"ה בבדה"ב שער א' בית ד' להוכיח דהבליעה מהפגם בקדירה דאל"כ יאסר מה"ת כלי שאב"י דאין מבטלין איסור לכתחלה ע"ש א"כ י"ל דזהו כוונת הי"א דמה"ט ל"ש נוטל"פ בכ"ח כלל דגם כלי שאב"י אסור לבשל בו מה"ת וזה זמן כביר הבאתי ראי' לסברת הר"ן מהא דהקשה הריטב"א בע"ז ל"ט בהא דד"ח מחליא לשבח דהא כיון דכבר נפגם בעודו בלוע ויצא מכלל איסור הרי קיי"ל דאינו חוזר וניער ולשי' הר"ן ניחא דלא הותר מעולם כ"ז שהוא בלוע בקדרה וע' תשו' חת"ס סי' קי"ד שהוכיח דהתוס' והרא"ש ס"ל כר"ן וכן מצאתי במשה"ב להרשב"א בהשמטות דף ק"ג ע"ב שכתוב כסברת הר"ן אבל הוכחת הר"ן הוא מדבעינן שבירה בכ"ח וכן מריקה ושטיפה בכלי מתכות א"כ בעכצ"ל דגם בכלי מתכות לא נפגם בעודו בלוע בקדרה ומצאתי בפענח רזא פ' צו שתי' קושיא זו משום דבעינן למשחה בקדשים וטעם פגום אסור משום הקריבהו נא לפחתיך ואח"ז תירץ כסברת הר"ן ע"ש.
4
ה׳ז"ז מ"ש בדין ספיקות דסתרי להדדי עמ"ש בדע"ת סי' ל"א סק"ח ומ"ש בשם דב"מ דבסחי"ד אין לחשבו לספק לאיסור נעלם ממנו דברי הל"ש סי' ל"ח בהגהת השמ"ח ס"ג ובפרט לפמ"ש בתשו' מ"ב הובא בדע"ת סי' נ"ג סקכ"ג דסחסי"ד הוי רק חומרא דרבנן א"כ פשיטא דלהקל לא סמכינן ע"ז וע"ע במש"ז סי' צ"ד סק"א שכ' להדיא דספק זה שמא לא נפיק כולו אין לצרף גם לאלף ספיקות ובדרבנן דבכה"ג שכל א' ישער באומד דעתו גרע משאר סד"ר וע' חמ"ד ה' בב"ח סי' ח' ובהל' כ"ר סי' ה' והל' תערובות סי' כ"ז שחוכך לצרף לשאר ספיקות אבל בספק זה לבד לא יעלה עה"ד להקל ולכן מ"ש הדב"מ להתיר כלי שאב"י שנתבשל בו בשר שלא נמלח הוא דבר תמוה ושתקע הדבר ולא נאמר ומ"ש רו"מ בדברי הר"ש פ"ב דמקואות עמ"ש בדע"ת בפתיחה לה"ש אות ל"ב. ובעיקר הדין דנד"ד ראיתי בתשו' כתב סופר סי' נ"ה וסי' פ' שצידד להקל בדרבנן ושאב"י להגעיל כ"ח ג"פ אבל רק בהפ"מ בתערובות גדול יש לצדד בזה וצ"ע למעשה אבל בנ"ד אין להקל כלל לענין הכלים ומ"ש קצת אחרונים דבכ"ח דא"א להגעיל הוי כדיעבד עמ"ש בדע"ת סי' ט"ו סקכ"ט בשם רדב"ז וש"פ בזה והנלע"ד כתבתי.
5