שו"ת מהרש"ם חלק ג רכ״חTeshuvot Maharsham Volume III 228
א׳להרב המאה"ג מו"ה אהרן מרדכי נ"י מו"צ דק' רוזין ברוסיא
1
ב׳ע"ד שאלתי בכפר רחוק פרסה א' מעירו וזה יותר מעשרים שנה קבלו להם שו"ב ועשו להם ביהכ"נ קבוע וגם בית המרחץ אך בעניני הוראה שייכים להעיר וכן לבית החיים וקבלו להם לש"ץ קבוע את השו"ב הנ"ל ומכל נישואין ומילה נותנים לו רח"ש ובכ"ז נתנו גם להש"ץ ושמש של העיר חלק בזה וזה איזו שנים נתמעטו הבע"ב ע"י גזירת המלך ונתמעט פרנסתם ובכ"ז נתנו גם לש"ץ ושמש של העיר חלק רח"ש וזה חמשה שנים פסקו מליתן חלק לש"ץ ושמש של העיר באמרם כי הש"ץ ושמש שלהם פרנסתו דחוקה ואם לא יתנו לו כל הרח"ש יתבטל התמיד ולא ירד לפני התיבה ופסק רו"מ עפי"ד השי"צ ופת"ש סי' קס"ג סק"ב דכיון שאין באים לעיר לביהכ"נ להתפלל א"צ ליתן לצרכי הש"צ ושמש דביהכ"נ של העיר ומה שנתנו עד עתה הי' בתורת נדבה עכ"ד ולכאורה יש לפקפק דהכא כבר החזיקו הש"ץ והשמש מהעיר בזה כמה שנים גם אחר שנחלקו מהעיר ומתפללים בפ"ע ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' א' סקפ"ה בתשו' לסאמביר מכמ"ק וע"ש סקפ"ד וס"ק פ"ו דכ"ז שהם שותפים עם בני העיר בעסק הוראות הרב א"י לחלק א"ע גם באופן שנתהוה שינוי ואמתלא מוכחת דדמי למקום פסידא דשותף אפ"ה א"י לחלק לחצאין ע"ש באורך אך באמת אין נד"ד דומה לזה דהתם לענין קבלת שו"ב אחר יכולים בני העיר למחות שלא יתחלקו מהם אבל בנ"ד שכבר קבלו שו"ב וש"ץ קבוע זה כמה שנים והש"ץ והשמש של בני העיר אין לו שום שייכות להם ומה שנתנו להם חלק לא הי' חלק קבוע רק פעם כה ופעם כה א"כ איכא הוכחה שהי' רק דרך נדבה ובפרט אם מעת שנתמעטו הבע"ב פסקו מליתן להם פשיטא שאין להם טענה וגם אם לא פסקו מיד מ"מ כיון שפרנסתם הולך ומתמעט ובכל פעם מתהוה יותר דוחק הפרנסה א"כ ל"ש בזה חזקה להש"ץ ושמש של העיר דתשלומי רח"ש הם עבור ש"ט ואם אין נהנים מהם למה ישלמו וכמ"ש בתשו' שי"צ ראי' מדברי מהרי"ל ומג"א סי' סקי"ז ולכן יפה פסק רו"מ שאין להם טו"מ על בני הכפר וש"צ שלהם.
2