שו"ת מהרש"ם חלק ג רמ״הTeshuvot Maharsham Volume III 245
א׳להרב הגדול מו"ה יחיאל לעהרער נ"י מבאבוב
1
ב׳ע"ד שאלתו באשה שראתה ג"פ מ"ת ולא בדקה מקודם ורו"מ הביא ד' הפרישה סי' קפ"ו אך דהישויע"ק העלה דדוקא שלא להפסידה כתובה אמרינן הכי וגם הס"ט צידד כן אבל כבר העלה הב"ש באה"ע סי' קי"ז סוסק"א דבכל מקום דאסורה לו מספק מפסדת כתובתה דדמי לס"ט דפרשי אינשי מספק מומין אבל באמת אין לבנות יסוד ע"ד הפרישה כיון שהפלתי הוכיח מדברי הרא"ש פ"ק דנדה בהשגתו על הרי"ף שהובא בב"י סי' קפ"ו דגם בלא בדקה מקודם הויא בכלל רמ"ה ובס"ט סק"ב הביא בשם הרמב"ן במלחמות פא"נ שכ"כ להדיא ובדעת הראב"ד נסתפקו בזה דיש לפרש כפירוש הראשון שכ' הס"ט סי' קפ"ו וכבר הביא רו"מ דברי הב"א סי' מ"ד בזה ומצאתי בב"מ ליו"ד רס"י קפ"ז בהג"ה שהעתיק ג"כ דברי בעה"נ וכ' שהפירוש הברור דר"ל לא בדקה בשעה שתושיט ידה אלא אחר זמן זה ודלא כהפלתי אבל אני מצאתי בס' האשכול ה' נדה סי' מ"ח וז"ל יש מי שאומר מדקתני נשאת וראתה דם מ"ת משמשת פעם ראשונה שניי' ושלישית דקמייתא אינה ממנינא דכיון דלבעלה לא בעיא בדיקה ק"ת ודאי לא בדקה א"ע ק"ת ואפשר שהי' הדם מעיקרא בביה"ח להכי ביאה זו אינה ממנין ג' ביאות שנתנו לה חכמים אבל כיון שמצאה אח"ת ואית בה חששא שוב חייבת לבדוק עצמה קודם ואחר תשמישים וע"י ג' תשמישים לבר מקמייתא תתחזק לרמ"ת וליתא לפענ"ד דקתני נמי נישאת לאחר וראתה דמ"ת משמשת פעם ראשונה שני' ושלישית והתם ודאי ראיי' ראשונה מן המנין דהא נמי ק"ת הראשון עם השני רמי עלי' למיבדק וכן לאח"ת הראשון כיון דראתה ג"פ בבעל הראשון ואפ"ה קתני בהאי לישנא אלמא דליכא למישמע מינה עכ"ל הרי שדעת הי"א להקל בלא בדקה ק"ת וד"ז נעלם מכל האחרונים ומזה מבואר דאין חילוק בזה בין אין לה וסת ובין יש לה וסת ודלא כתשו' ב"א שם אך דהאשכול חולק באמת ע"ז ובאמת י"ל דלשי' הי"א גם בבעל שני א"צ לבדוק ק"ת הראשון דלא מחזקינן ריעותא ולכן נקט גם בשני ושלישי הכי וגם דעת הרי"ף נראה כדעת י"א דבזה מיושב קו' הרא"ש וכמ"ש הפלתי וכבר כ' הפלתי סי' קפ"ד סק"י להוכיח שגם דברי הרמב"ם כן ומצאתי בתשו' ח"ס סי' קס"ד באמצע התשו' שהעתיק מחי' לנדה והעמיס בכוונת רש"י דס"ל כהראב"ד הנ"ל (וכ"ה בס' בית אל ח"ב חדר ג' אות ט' בכוונת רש"י וע' תשו' ב"ש ח"ב סי' י"א שדחה היתר זה וע"ש סי' י' וגם הוא לא ידע מדברי האשכול) וסיים דכדי שלא להוציא אשה מבעלה יש לסמוך שתדרוש ברופאים ותעסוק ברפואות ואם יאמרו שנתרפאה תוכל להאמין להם ולשמש פעם ג' ע"ש ואם אמנם שגם הוא לא ראה ד' האשכול בכ"ז כבר הורה זקן וכיון שדעת מהר"מ שהובא בתשו' הרשב"א ובב"י סי' זה דרמ"ת הוא רק וסת דרבנן ודלא כהחמ"ח סי' ק ק"ט וע' בח"ס סי' קנ"ג מש"ב ואף שהב"מ לא"ע סי' קי"ז הוכיח דהוי מה"ת כבר השיג עליו בתשו' בר"א סי' מ"ח אות ט"ו ע"ש א"כ יש לסמוך ע"ד המקילין ולהאמין עכ"פ לרופאים.
2
ג׳ודרך פלפול עלה בלבי דהנה בשו"ת שי"צ סי' ל"ח העיר דלא תהא נאמנת לומר דרמ"ת דשמא ענ"ב ותי' דהוי מלתא דעל"ג שהרי בידו לראות תיכף בעד הבדיקה אם הוא אמת ולכן נאמנת ע"ש וע' בפלתי סק"ה מ"ש בזה ולשי' הראב"ד דבלא בדקה ק"ת מותרת א"כ גם באמרה שבדקה ק"ת לא תהא נאמנת לומר אח"כ שרמ"ת דשמא ענ"ב ול"ה על"ג דגם אם יראה בהעד דם שמא הוא מקודם ולא תהא נאמנת רק כשראה הבעל ק"ת את העד שבדקה בו שלא הי' בו דם וא"כ איך הוכיח הראב"ד מזה דכל לבעלה לא בעי' בדיקה דאל"כ אמאי אין ראיי' ראשונה מצטרפת הא גם אם צריכה בדיקה מ"מ א"צ להראות הבדיקה לבעלה ואכתי אינה מצטרפת דשמא ענ"ב אך דלפמ"ש בפת"ש סק"ב לדחות ד' השי"צ א"ש והנה בנ"ד לפמ"ש רו"מ דכל הג"פ לא בדקה אין להקל רק על ראיי' א' דכיון דרמ"ת פעם א' כבר נתחייבה לבדוק ק"ת וכשעברה ולא בדקה אין להקל כמ"ש הח"ס שם.
3
ד׳והנה מצאתי בס' חסידים סי' תתשכ"ג וז"ל יש מדה במקור הנשים יש אשה שי"ל וסת קבוע וכו' ויש אשה שאם יבעול הבעל אותה לאחר הבעילה מיד אם תקנח תראה כתם של מראה דם מפני שבעל בכח ואלו כשבעל אם לא הי' מכניס כל ערותו אלא מקצתו לא היתה רואה כלום לזאת הנשים כשאין להם וסת קבוע ואם בא עלי' בכח תראה כמו דם ולא צריך לבוא עלי' שלא בכח ולהכניס מקצת הערוה אז אין דם כי פעמים מחמת זה הוא ולא ממקור דמי' עכ"ל והנה מ"ש כשאין להם וסת וכו' אולי ס"ל כדעת מהר"ם ומרדכי שבש"ך סק"כ ועכ"פ מבואר דבר חדש וצד היתר לבעול שלא בכח ונהי דאם כבר ראתה ג"פ מ"ת אין להקל דגזרינן אטו גמר ביאה וכדאי' כה"ג ביבמות כ' ותוס' שם אבל בפעם א' או ב' יש להורות לעשות כן אולי יועיל ולא תבוא לידי תקלה ולפ"ז בנ"ד יש לצרף שי' המקילין הנ"ל ולא לגזור אטו גמר ביאה וכמ"ש כה"ג בדע"ת סי' י' סק"י בשם רש"ל בח"ש ומג"א ובסי' נ"ז סקמ"ט הבאתי כן בשם הפר"ת ואף שהבאתי סתירות לזה מ"מ בנ"ד דרמ"ת רק דרבנן ושלא להוציא אשה מבעלה יש להקל בצירוף דעת ר"ח ושע"ד דבאשה שכבר הוחזקה בביאות של היתר ליכא דין רמ"ת.
4
ה׳והנה ראיתי בשו"ת שו"מ מ"ק ח"ג סי' קל"ו שהביא בשם רב א' לחדש עפי"ד התוס' שבועות י"ח ע"א ד"ה המשמש מת וכו' דבאיש הנזהר כמ"ש בקיצור של"ה לפרוש באבר מת מחשש הוז"ל ליכא דין רמ"ת דהוי אחר שיעור וסת וע"ש פלפול גדול בזה א"כ אולי גם בנ"ד הוא כן וימצא סעד להקל ואף דהרמ"א הביא בשם י"א דאין אנו בקיאין בשיעור וסת ויש להחמיר בזה"ז אם ראתה סמוך לתשמיש והש"ך נסתפק אם יש להחמיר בבעל ג' הנה מצאתי בס' האשכול שם שהביא דעת י"א הנ"ל ודחה דבריהם ופסק להדיא דגם בבעל ראשון אין לחוש לזה ע"ש וכדאי הוא לסמוך עליו.
5