שו"ת מהרש"ם חלק ג רמ״וTeshuvot Maharsham Volume III 246
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה יהושע גלאזער נ"י אבד"ק טוריסק
1
ב׳ע"ד שאלתו באשה א' מק' לימבלא שנתגרשה מבעלה בקאוולע ובאה לקהלתו ונשאת לאיש בזמן שלא הי' רו"מ בביתו ובבואו לביתו בא אליו מכתב מהרב מו"ה יהודא ארי' מו"צ דק' לימבלא להפריש הזוג יען שקיבל מכתב מהרב ר' יצחק שאול מקאוולא שהגט פסול כי נכתב בו על המגרש פב"פ הלוי ואינו לוי ואח"ז נסעה האשה לקאוולא וקבלה גט שני ואח"ז השיג מכתב שהאשה כבר טבלה עפ"י דברי המסדר ונתייחדה עם בעלה קודם גט השני ועתה נסתפקו אם תצא מזה ומזה והנה רו"מ האריך למעניתו והביא מכמה שו"ת שאינם נמצאים בידי כלל והנה אמת שהג"פ סי' קכ"ט סקל"א כ' בפשיטות דאם כתב ישראל בהגט אני פב"פ הכהן דחשיב שינה שמו והגט פסול אבל בסקל"ו באמצע דבריו הביא מהתוס' והראש דלדידהו גם בכתב כהן על מי שאינו כהן הגט כשר דדמי לשינוי מקום לידה אלא שאח"כ כ' די"ל דגם הם לא כ"כ אלא בשאר שטרות דליכא בהו טעמא דלעז משא"כ בגט הרי דמסופק בזה ובתשו' רח"כ סי' ע"ה האריך להוכיח דאין חילוק בין גט לשאר שטרות כיון דגם מגט אין מעלין ליוחסין וגם כיון שאין זה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין כדמוכח בפסקי מהרא"י סי' קצ"ז וסי' קפ"ד דהכל תלוי בזה אם הוא ממטבע שטבעו בגיטין ולכן מקום הלידה אינו מעכב וגם בשינה כשר וכיון דרוב הפוסקים מכשירים בשינה מקום הלידה ה"נ בזה והאריך עוד בזה וסיים שאם יסכימו עמו עוד ב' רבנים מומחים גם דעתו מסכמת והנה הגם שבאמצע התשו' צירוף עוד שהשינוי באבי המתגרשת דקיל משינוי באבי המגרש וגם רו"מ. כ' די"ל דבאבי המגרש הוי כשינוי בשם המגרש עצמו אבל הנה בשו"ת כתר כהונה סי' ס"א האריך בפלפול עצום והעלה ג"כ דגם להפוסלים בשינה שם האב מודים דבכתב כהן על מי שאינו כהן כשר בשעה"ד ואין חילוק בין שאר שטרות לגט ואף דבסוף התשו' כ' ג"כ לצרף דגם אם נבא להחמיר בכה"ג מ"מ כיון דהשינוי בשם אבי המתגרשת בודאי יש להקל מ"מ עיקר אריכת דבריו סובב להתיר גם במגרש עצמו וע"ש סי' ע"ח שחזר להשיב להרב משידלוב במה שרצה להשיג ע"ד תשובתו הנ"ל וכל התשו' שם סובב רק על גוף ההיתר שהשינוי של הכהן על מי שאינו כהן כשר בשעה"ד ע"ש אלא שסיים ג"כ באופן שיסכימו עוד ב' גדולים וע' בשו"ת תפ"צ להגאון מגלוגא סי' צ"א שהביא דברי הלב ארי' שצידד ג"כ להתיר בכתב כהן על מי שאינו כהן והעיר ג"כ בראיות של רח"כ והוא דחה ראיותי' ומ"מ מסיק שלדעת התוס' יש להתיר גם בגט בכתב כהן על מי שאינו כהן אבל לשי' הרא"ש י"ל דכיון דהכל מכירין שהוא כהן איכא חשש לעז וצירף מה שהשינוי בשם אבי המתגרש ע"ש באורך וביאר שם דשינה מקום הלידה גם להפוסלין הוא רק מדרבנן וכן בשינה שם האב ואף דבתשו' רע"א סי' קי"ח צידד דהוי מה"ת היינו אם שלח ע"י שליח ולא במסרו לה בעצמו וע"ש סי' קי"ט דהב"מ החמיר בזה ובסי' ק"כ השיב רע"א דלשי' הרא"ש בודאי הוא רק משום לעז וע' בשו"ת שם ארי' חא"ע סי' פ"ז שפסק ג"כ להתיר בכתב על אבי האשה כהן במקום עיגון אלא דגם מזה אין ראי' לנ"ד.
2
ג׳אך דיש לצדד דהא בתשו' ח"צ סי' ל"א העיר לחלק בין כהן ללוי וחזר ודחה אבל בסי' יד"י בסוף "ש בשו"ת סי' ב' העלה דהעיקר לחלק כן הביא מהפסקי מהרא"י סי' ו' וסי' ז' וגם מהש"ש פ"ד דגיטין סי' ח"י במעשה שבא לפני מהרי"ל ומסיק למעשה להקל בלא כתב הלוי גם להפוסל בכהן ע"ש ומסברא נראה דלענין שינוי שהוא פסול מחשש לעז מפני שהכל יודעים שהוא כהן י"ל דדוקא בכהן שנושא כפיל ופורש מביתו משום טומאת מת הדבר מפורסים לכל משא"כ בלוי ואף די"ל דע"י עליותו לתורה ג"כ הדבר מפורסים מ"מ בכה"ג דנ"ד שאינו עולה לתורה רק פ"א בשנה י"ל דלכ"ע דמי לשינה מקום הלידה וי"ל דבכה"ג גם המחמירים מודים בזה להקל בשעה"ד וגם י"ל דלכ"ע בכה"ג הוי רק פסול מדרבנן וא"כ י"ל דכדאי הם המקילים לסמוך עליהם בשעה"ד ובפרט שכבר חזרה ונתגרשה בגט כשר ומה דתצא הוא רק משום קנס ואף די"ל דכיון דנבעלה מקודם איכא חשש איסור תורה דכשם שאסורה לבעל אסורה לבועל מ"מ יש להקל דכל פסול הגט רק מדרבנן ועוד יש לדין לפמ"ש הט"ז סי' קכ"ה סקי"ז דבזה"ז שהב"ד קורעין הגט יש להקל לענין חשש לעז במקום עיגון ושראה סברא זו בהתה"ד ע"ש ומבואר דאף שנותנים מעב"ד להאשה אין בזה חשש וכן מצאתי בס' הקובץ פ"ד מגירושין בשם הגאון מהר"מ בנעט דבזה"ז יש להקל בכמה חומרות שהחמירו הפוסקים מחשש לעז אלא שלא הביא דברי הט"ז הנ"ל ואף דבשו"ת נח"א סי' כ"א דחה דברי השואל בסברא זו דכ"מ שאסרו חז"ל מפני מ"ע אפי' בחדרי חדרים אסור ע"ש אבל גם הוא לא ראה דברי הט"ז וגם אין לו ענין לחשש מ"ע כמובן ושו"ר בשו"ת חא"ש סי' קמ"ח שהעיר בסברא זו ורמז לדברי הט"ז אלא דלהלכה אין לסמוך ע"ז וכמ"ש גם רו"מ בשם הב"מ סי' י"ז סנ"ח אבל הנה בשו"ת עין יצחק סי' י"ט ענף ד' צירף ד"ז להקל בשינוי קצת שהוא רק מחשש לעז ואף די"ל דהוי כדבר שנגזר במנין מ"מ במקום מצוה ל"ש זה כמ"ש בתשו' בר"א א"ע סי' מ"א והוא חיזק הדבר והביא ראי' מתוס' ורא"ש גיטין ח"י שהוקשו אמאי גט שאין בו זמן פסול בזה"ז וה"נ גם באשה איכא שבת ועכ"פ בניסת י"ל דלא תצא בשינוי קצת בצירוף עוד סניפין וע"ע בט"ג ליקוטי שמות מ"ח ס"ק ב' ושו"ת חא"ש סי' צ"ד והגהת ד"ח שם שלא ידעו מכל הנ"ל.
3
ד׳ועוד יש לדין לפמ"ש הב"י סי' קנ"ט בשם תשו' מהרי"ו סי' נ"ד בדין יבם מומר שהיתה סבורה שמת ונשאת לאחר ואח"כ בא וחלץ לה דכיון דלגאונים ומהר"מ אפי' לכתחלה מותרת אנן בדיעבד נסמוך עליהם כיון דהוי רק איסורא דרבנן אע"ג דלרשי' הוי ודאי איסור והוכיח כן מש"ס דיבמות ל"ו דאף דרבנן פליגי ארשב"ג והכי הלכתא כיון דלחד תנא שריא לא מפקי' לה מבעלה ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שהוא רק פסול דרבנן ויש כמה גדולים המקילין וגם בתשו' הריב"ש סי' ר"ו מבואר כה"ג ע"ש ותבין ואף שהד"מ סי' קכ"ז אות ג' הביא בשם הרד"ך דבזה"ז אין ראוי לומר כדאי הוא וכו' וע' בתשו' מהר"י מברונא סוסי' רי"ד שהחמיר יותר דדוקא בתנאים ולא באמוראים אבל מדברי מהרי"ו הנ"ל מבואר להיפוך וגם מדברי הרמ"א סי' קכ"ט ס"ו ועוד בכמ"ך עצמו לספר מוכח להיפוך ולכן לענ"ד בכה"ג דנ"ד שאינו עולה לתורה רק פ"א בשנה וכדומה והוא מפשוטי העם אין להוציאה מבעלה כיון שכבר נתגרשה בגט כשר אחר הנשואין וכל החשש רק משום קנס.
4
ה׳ובדבר החשש השני שהאשה מעריסה נקראת חי' סערקא ונשתקע שם חי' ונכתב בגט חי' סערקא אבל בכתובה נכתבו ב' השמות וכן בקוויטלך לצדיקים ובכתבי מחילות וכדומה וגם אבי' קורא אותה כן וכן עוד איש א' אמר שקורא אותה לפעמים כן אבל אמה מקפדת לקרותה רק בשם סערקא מפני שיש לה בת מבעלה הראשון ושמה חי' בילא וקצת מהשכנים יודעים מזה ועי' נשתרבב שגם הם קורין אותה רק סערקא לבד אבל בידיעה לא נשתקע השם כי השכנים יודעים ששמה חי' סערקא אך במקום כו"נ היתה ב' שבועות וקראו שמה רק סערקא והנה כבר ראו עיניו מ"ש בשו"ת חא"ש סי' קע"ג דשם הנכתב בכתובה ל"ה נשתקע כיון שקראי הכתובה תחת החופה ונעשית למען יעמדו ימים רבים ואסור לשהות אשתו בלא כתובה ועוד דבכה"ג שיש לה ב' שמות מעריסה ונקראת רק בא' הוי קיצה"ש כמ"ש במכמ"א א"כ ל"ה כנשתקע והביא מהט"ג לק"ש אות ט"ו והאריך בזה והנה בדין שם הנכתב בכתובה יעוין בדברי אמת בדיני גיטין סי' ט' בשם עדות ביהוסף סי' נ"ג דכל מה דאפשר להשוות הגט והכתובה מחוייבים בזה ובשם הז"א דשם הנכתב בכתובה לא מיקרי נשתקע ושכ"ה בתשו' גו"ר ע"ש היטב וגם בשו"ת מאמר מרדכי סי' ג' האריך בזה והעלה דלא מיקרי נשתקע והגם דהם מירי רק בכתבוהו בפ"ע בדמתקרי וכדומה ובכה"ג מבואר בג"פ סי' קכ"ט סקצ"ו דאם נשאת לא תצא משא"כ בנ"ד שכתבו רק ב' השמות יחד ובמכמ"א שער ד' סי' י"ג הוסיף להוכיח דכל דנשתקע בקריאה. אף דלא נשתקע בידיעה מיקרי נשתקע ובפת"ש בדיני ש"נ אות ב' לא ידע מזה והגם שבג"פ סקצ"ו מיקל בכתב גם השם שנקראת אבל מ"מ קשה להקל ובתשו' א' הבאתי מדברי רש"י בע"ז ז' ע"ב די"ל דתליא בב' לישני דרש"י שם וגם הבאתי מהא דא"ע סי' ד' סכ"ב והר"ש פ"ב דכלים מ"ב בסופה וכמדומה שכבר נדפס בחיבורי שו"ת ואכמ"ל מ"מ בנ"ד שאב"י החזיק בשם זה בכתבים וכתובה וקוראה כן אף דהאב לבד הוי בכלל מיעוטא דמיעוטא כמ"ש בקונטרס ש"ל להט"ג שנדפס באה"ש בסופו סקי"ח וע' בשד"ח סי' ה' אות ג' וסי' מ"א אות ו' אבל בתשו' ב"ש א"ע סי' קכ"א וסי' קכ"ו וחיו"ד סי' קס"ה האריך בביאור ענין מיעוטא דמיעוטא דיש דיעות דגם אם הוא א' מאלף כיון שהוא בענין א' ל"ה בכלל מיעדמ"ע וע"ע בתשו' נא"ד סוסי' שחוכך בזה גם י"ל דבכה"ג שהחזיק אב"י בשני השמות בכתבי מחילה וכדומה ובכתובה לכ"ע ל"ה כנשתקע ומה שהקפידה אמה מלקרותה כן העיקר תלוי באב שהוא הי' מיסד השם ומתייחסת בגט וכתובה ומי שבירך וכדומה על שם האב והא דבמקום כו"נ לא ידעו משם ראשון כלל יש לי לדון דהנה בשו"ת שב יעקב סי' צ"ג חידש בדין מי ששמו נטע וברח למק"א ושינה שמו למרדכי וכשמצאוהו גילה ששמו נטע אלא שנשתקע וכתבו בהגט רק שם נטע וצידד דכיון שהודה ברבים ששמו נטע ובעשרה הוי פרסום כאי' בב"ב קמ"ב הו"ל כהוחזק בשני השמות דכשר בדיעבד גם בא' מהם וגם בתשו' הה"כ א"ע סי' ח' צידד כעין זה ואף דרבים חולקים ע"ז נראה דזה דוקא בהוחזק ל' יום בשם אחר ל"מ עקירה אלא בהחזקת ל' יום אבל בנ"ד שהיתה בקאוולא רק ב' שבועות לכ"ע מהני החזקת השם בפרהסיא ודמי לוסת שאינה קבוע דסגי בעקירה פ"א וא"כ כיון דבשעת הגט שינו ושלשו כמ"פ דשמה חי' סערקא בודאו מהני החזקת השם ובעירה הרי לפעמים נקראת גם בשני השמות ועוד דכבר נודע מ"ש הט"ז בדיני שמות שנשתנו מ"ח אות ב' בשם תשו' פ"י במה שרצה ח"א להמציא תקנה לילך למק"א שאין מכירין אותן ושם תקבל הגט והפ"י חולק עליו דמ"מ יהי' לעז במקום דירתה והט"ז פקפק על דבריו ובפת"ש סקל"ד הביא מתשו' ב"ח ומתשו' מהרי"מ בזה ודעת מהרי"מ דבשם האשה גם הפ"י מודה להקל במקום עיגון ע"ש וע' תשו' ח"ס, ח"ב סי' ל"ז מ"ש בזה ובתשו' כ"ס סי' ע"ו הביא מחי' הר"ן לגיטין ל"ד דמפורש דלא כהפ"י ולכן העלה להקל למעשה ע"ש ואף דהם מיירי שהחזיקו שם ל' יום הנה בזה יש לסמוך ע"ד הש"י והה"כ הנ"ל וע"ע ברשב"א גיטין ל"ד ב' ותשו' מראה יחזקאל סי' ע"ט שהיקל גם בהי' שם הבעל בלא אשתו ומכ"ש בנ"ד ועוד דעכ"פ לא יהי' נחשב שם לשינוי השם אלא דהוי כלא כתב שמה וכבר העלה הכ"ס שם דאף דבלא כתב שם האיש רוב הפוסקים ס"ל דהגט פסול מה"ת מ"מ בלא כתב שם האשה לכ"ע רק מדרבנן ע"ש וא"כ בדרבנן כדאי הש"י והה"כ לסמוך עליהם ובפרט אם האשה בת יחידה לאבי' הרי מבואר בג"פ סי' קכ"ט סק"א בשם מהרמ"פ סי' ל"ה להקל גם בלא כ' שמה ע"ש ובפרט בנ"ד דיש לצרף סברת חא"ש הנ"ל דבנ"ד אינו בגדר נשתקע כלל וע' שו"ת שערי צדק חא"ע סי' קט"ז שהחזיק ג"כ מדעתו בסברת מהרש"ק הנ"ל אלא שחזר ופקפק בזה משום דלא נקראת מעולם בשם העריסה כלל משא"כ בנ"ד והנה עוד יש לדין בנ"ד דהא באמת קיי"ל דבכל פסול דרבנן בנשאת לא תצא וכל פסול שם הנשתקע דעת רבים דהוי רק פסול דרבנן וע' בשד"ח סי' ל"ט ובפרט בנשתקע רק בקריאה ולא בידיעה י"ל דלכ"ע הוי רק מדרבנן והגם דבג"פ סקמ"ט ופת"ש סקכ"ז מיפשט פשיטא להו דבשינה שם האב תצא ואף דבהגהת מל"מ רפ"י מגירושין הוכיח מתשו' רשי' שבב"י סי' קכ"ט דגם בשינה שם האב דפסול מדרבנן לא תצא אבל המעיין שם ימצא דמיירי שהוחזק בשינוי שם האב מפני שהי' אביו מומר ומדינא ס"ל דכשר ע"ש ותבין אבל הנה בשו"ת תועפת רא"ם סי' ס"ז פסק להתיר בשינה שם האב דפסול רק מדרבנן דאם ניסת לא תצא והביא מכתבי מהרא"י סי' י"ד דבזה"ז שאין מוסרין לה הגט ל"ש הא דיבמות צ"א דאיבעל למיקריי' ע"ש והן אמת דהמעיין בכתבי מהרא"י שם דחה ד"ז דלשי' הרי"ף למסקנא גם דבלא הו"ל למיקרי' תצא וגם התוע"ר לא התיר אלא בעשתה עפ"י הוראת חכם ובנ"ד פקפק רו"מ מפני שהמו"צ לא נתמנה שם כדין ואינו בקי כ"כ בהוראה והן אמת שהחמ"ח סוסי' י"ז ס"ל דלענין נשאת בגט פסול דרבנן גם במזיד לא תצא אך דהבר"א סי' צ"ט ופת"ש סי' ק"נ סק"ב הביא מהריב"ש סי' ר' דבנשאת בגט הפסול מדרבנן שלא עפ"י חכם דראוי לקנסה והפת"ש תמה שהרי הריב"ש בעצמו שהובא בב"ש סוסי' י"א חולק על הרא"ש וס"ל דגם בהתרו בה לא תצא אבל המעיין בריב"ש שם (והוא ט"ס בד"מ וצ"ל בריב"ש סי' ר"ו) ימצא שכ' רק דראוי לקנסם ולהוכיחם ולייסרם בסילוא דלא מבע דמא אבל אם סמכו על הדיינים הרי הם נקיים אפי' אם הדיינים טעו ועשו שלא כדין תהי' עוונותם על עצמותיהם והאיש והאשה נקיים ואם הדיינים סמכו ע"ד הריב"ש אף שאני אסרתי להם מי יאמר להם מה תעשו עכ"ד ומבואר שפסק רק לקנסם בנידוי ולא להוצאה ושם סי' רמ"ב הביא חילוף גירסאות שבירושלמי בא"ל שלא יכנוס וכנס וסיים ועוד שאף לפי הנוסחא האומרת שכופין כיון דמשום קנסא הוא י"ל דהיכי דאיתמר איתמר וכו' דחידוש ולא גמרינן מינה ועוד דהתם כשהתרו בו ולא שמע להם מחזיק לחשדא ע"ש וא"כ י"ל דעכ"פ בנ"ד שעשתה עפ"ד המו"צ שמסדר שם גיטין לכ"ע אין להוציאה ואף דגבי עגונה וכדומה בעינן דוקא ב"ד מפורסים הרי מבואר בתשו' צ"צ סי' מ' דהיינו טעמא משום שאין הוראות כאלו מסורים לכל מורה ע"ש ובשב"י ח"ג סי' פ"א אבל לענין גיטין מי שמסדר גיטין הוא הנותן היתר להאשה להנשא ואין להשגיח אם יש רב אחר בעיר המערער על הגט כי אין אומרים למי שלא ראה את החודש וכו' ובפרט בעיר קאוולא שיש מחלוקת ושנאה בין המורים והרי הבאתי מהריב"ש שכ' שאם עשתה עפ"י ה הדיינים אף שלא הי' גדולי הדור שהרי כתב רק שאם סמכו הדיינים על החכם רדב"ש מי ימחה בידם ומוכח שהם לא הי' בר סמכא והריב"ש אסר והדיינים טעו בדבר ועשו שלא כדין ומ"מ אין לקנסם ואף שהוא לא כ"כ אלא לענין קנס נידוי וגם לא הי' מי שאוסר בעיר ובתשו' הרא"ש שבב"י סי' קמ"א ובד"מ סי' י' מבואר דאם הגדול שבעיר אוסר אין להשגיח על הקטן ממנו ומיקרי מזיד מ"מ אין להאשה לידע מי משני המורים שבעיר יותר גדול ועוד שהרי בנ"ד גם הרב רח"ש לא התרה בה קודם נשואין ועוד דבלא התרו בבעל הרי מבואר בריב"ש ובב"י דאם התרו בה ולא בו לכ"ע אין לכופו להוציאה א"כ בנ"ד שהביאה לבעלה מעב"ד של המורה שהתירה להנשא ולא התרו בו קודם נשואין והוא לא ידע מי הדיין היותר קבוע בעיר קאוולא א"כ פשיטא דאין לקנסו להוציאה ומה שטבלה אח"כ בשאט נפש הרי כבר הי' הדין מקודם שלא להוציאה ומדוע נקנוס אותם על הבעילה שאח"כ ולכן באם שיסכים עוד רב גדול א' וגם רו"מ יסכים להתירה גם אני אצטרף עמו ומכלל הן וכו'.
5
ו׳והנה במה שכתבתי לעיל במה שהחזיק אביה בכתבי מחילות בשני השמות הגם דחתימת אשה שאינה רגילה במכתבים אינו פועל כלום כמ"ש בט"ג ש"נ אות ב' סק"ז ואות י' סוסק"ב ופת"ש שם בשם קרית חנה ועוד בכמ"ק מ"מ כתבתיו רק לצירוף הכתובה.
6