שו"ת מהרש"ם חלק ג רס״דTeshuvot Maharsham Volume III 264
א׳להרב המאה"ג מו"ה צבי יצחק שאטץ ז"ל מו"צ דק' דינאב
1
ב׳ע"ד שאלתו שיש במחנ"ק חייטים שעיקר פרנסתם הוא מלאכת טאנדייט ויש להם פועלים עכו"ם עפ"י כתבים שנעשו ביניהם אצל השופט שמחוייבים לעבוד אצל החייטים איזה שנים אחר שלמדו ונעשו בקיאים בהמלאכה וזהו שכר לימוד שלהם בעד מה שלמדו אותם את המלאכה ובכל יום עש"ק נותנים החייטים להפועלים לביתם בגדים ומאשינען והם עושים המלאכה בביתם בית עכו"ם ביום ש"ק ואם ישבתו ממלאכתם ב' ימים דהיינו ביום ש"ק וביום א' חג שלהם יהי' הפסד גדול ורו"מ הזהירם שלא יעשו כן והשיבו שלא יוכלו לציית כי חוץ מההפסד שיגיע להם יוכרחו לעזוב מסחרם כי לא יהי' להם בגדים על יום השוק וגם לא יקיפו להם סחורה מפני שלא יוכלו לשלם הראטען בעד הסחורה שלוקחים בהקפה והנה רו"מ כתב דרך א' להיתר שהחייטים ישכירו לחייט עכו"ם את הפועלים שלהם על ימי השבתות בהבלעה עם ימי ערב שבת וגם ימכרו הסחורה ואחר כל שבת יחזרו ויקנו את הבגדים ם מהם דכה"ג לא מיקרי שכר שבת כמ"ש המג"א סוסי' רמ"ד דבקנה המכס ל"ש שכר שבת ובמקום הפסד שרי וה"נ בנ"ד הוי הפסד ממש כיון שכבר נתחייבו להם הפועלים בעבודתם בעד שכר הלימוד (והביא בשם סה"ח וח"ס דבמכירה ליכא משום מ"ע אך בשו"ת ד"ח ח"א סי' ז' כתב דגם במכירה איכא חשש מ"ע והביא ראי' מפסחים כ"א ותוס' שם).
2
ג׳ולפענ"ד יש לפקפק בהיתר זה עפ"י מה שמצאתי בכלבו בסופו בשו"ת הגאונים וז"ל לרבינו יוסף גאון וששאלתם מהו שיעשה אדם עם הגוי שותפות בחנות וכו' וכן נמי אסו' לבר ישראל שיעש' הערמ' עם הגוי שותף שהוא חורש עמו שימכור לו בהמה שהוא חורש בה או מקח שבחנותו ולאחר שבת יחזור ויקנה הבהמה מאותו הגוי דכיון דהערמה הוא אסור עד דנפיק להון להאי בהמה ולהאי מקח לגמרי וכו' עכ"ל ולכאורה אף דגבי בהמה דאיכא משום שביתת בהמה והוי איסור תורה י"ל דס"ל כדעת הבכ"ש דהערמה אסור בשל תורה אבל בהא דמקח שבחנות קשה הרי הוי הערמה בדרבנן ומזה נ"ל דס"ל דכיון דהחנות נשאר בשותפות ועושים הערמה זו בכל שבת ושבת הוי הערמה מוכחת ואסור וכדאי' כה"ג בבכורות דף ל"א ע"ב בהא דמעשר בהמה דמוכרין בהבלעה מכלל דגדול בהבלעה לא מ"ש מהא דהלוקח לולב בשביעית נותן לו אתרוג במתנה וכו' מבליע לו דמי אתרוג בלולב התם לא מוכחא מלתא הכא מוכחא מלתא וכו' ע"ש הרי דבדמוכחא מלתא אין להקל בהערמה וגם בשבת קל"ט ע"ב בהא דמערים על המשמרת ופריך מהא דמטילין שכר במועד מחלק הש"ס בענין הערמה בין היכי דמוכחא מלתא ובין היכי דלא מוכחא מלתא וא"כ ה"נ בנ"ד וגם י"ל דמ"מ אסור משום מ"ע וס"ל דגם במכירה איכא משום מ"ע וכמ"ש כה"ג הב"י ביו"ד סוסי' ה' דגם בבהמת חבירו איכא משום מ"ע ואף דהט"ז שם חולק עליו וס"ל דלא מצינו שיהא איסור מ"ע חמור יותר מאיסור עצמו מ"מ חשש לדינא לדעת הב"י וגם י"ל דבשלו אלא שמכרו לאחרים גם הט"ז מודה ולכן מצד זה יש לפקפק בהתירא דמלתא.
3
ד׳ובעיקר דין מכירה יעויין בב"י רסי' רמ"ג בד"ה כתב הרמב"ן וכו' במ"ש בשם מהרא"י בפי' דברי ר"ה גאון דמפורש דבמכירה דאית לה קלא ליכא משום מ"ע וה"ה בשכירות על ג' שנים ע"ש.
4
ה׳אבל דרך היתר ב' שיעשו בב"ד כתב מחדש שאין חיוב על הפועלים לעבוד בימי ש"ק ויקחו הסחורה ומאשינען לביתם בליל ו' ויביאו בחזרה ביום ב' בבוקר באופן שיוכלו להשלים הפעולה בלילה או ביום א' וגם יתנו איזה צל להפועלים מכל בגד ואם אח"כ יעסקו הפועלים במלאכה בימי ש"ק בבית העכו"ם ליכא שום חשש איסור זהו נכון דכיון דאין להישראל שום ריוח מזה גם הראב"ד שבסי' רמ"ד ס"ה מודה להקל וגם כל מילי דב"ד קלא אית לי' כנודע ולדעתי יש לתקן עוד שיקחו המאשינען לביתם בלילה שאין רגל מצוי בשוק ולא הוי פרסום כ"כ ובכה"ג יש להקל במקום הפסד וכמ"ש גם בשו"ת נו"ב מ"ת בדין מי שיש לו חנות ברחוב עכו"ם דאם מוסיף להעכום חוץ מדמי השכירות אפי' רק פרוטה מכל מאה אדעתא דנפשי' עביד ומכח הכלים הרי קיי"ל דא"א מצוים על שביתת כלים וכמ"ש רו"מ דאף דבשו"ת מהרש"ל סי' ק' כתב דבריחיים שיש השמעת קול גם לדידן אסור מ"מ בנ"ד לא נקרא שם הישראל על המאשינען דגם לעכו"ם חייטים יש מאשינען וגם הוא בבית העכו"ם ויותר אין פנאי להאריך.
5