שו"ת מהרש"ם חלק ג ער״דTeshuvot Maharsham Volume III 274
א׳להרב החריף מו"ה אלעזר משה הלוי נ"י איש הורוויץ בהרה"ג מו"ה חיים ארי' ז"ל אבד"ק קראקא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בסופר שטעה וכתב בפ' ואתחנן בפסוק ועבדתם שם אלדים עץ ואבן תבת אלדים ב' פעמים וספק אם קידש הסופר א' מן השמות הנ"ל שהי' סבור שהוא קדוש או אולי כתבו בסתם או אולי ידע שאינו שם קדוש אלא שטעה וכתבו כפלים עכת"ד השאלה וכבר הביא רו"מ דברי הרמ"א רסי' רע"ו ס"ב בשם רשב"ץ דבכתב שם אלדים אחרים לשם קדושה אין קדושה חלה עליו דהוי כמקדיש בע"מ למזבח והביא מהש"ג פ"ד דשבועות דסופר שטעה וכתב ב' אלקים שצריך להיות חול וכתבו לשם קדושת השם דהכל תלוי בכוונת הכותב אעפ"י שהי' בטעות ורו"מ לחלק יצא דהתם בשם של חול והכא דוקא שם של אלקים אחרים וכפי הנראה לא עיין רו"מ במקור הדין ולפי שאין תשו' תשב"ץ מצוי אעתיק תו"ד שאלת מהו למחוק שמות שנאמרו בע"ז כגון לא יהי' לך אלקים אחרים וכו' ועבדתם שם אלקים אחרים וכיוצא בהם וכן ויאמר כי אהי' עמך וכו' שהוא לשון הויה ואינו שם משמותיו של הקב"ה במקום הזה וכן כקול שדי וכו' צדקתך כהררי אל וכו' אם מותר למחוק אם לאו תשובה דע שאין השם מתקדש אא"כ נתכוין הכותב לקדשו אבל אם כתבו שלא בכוונת קדושה אינו קדוש דתניא בפ"ב דגיטין הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וכו' מעביר עליו קולמס ומקדשו דר"י וחכ"א אין השם מן המובחר ובירושלמי פ"א דמגלה דכולהו ספר תהלים שרי למימחק כלהו הללויה שלא נתכוין לקדשם משום דפלוגתא הוא בפע"פ אי הללויה נחלק לשנים או לא ור"מ הוא דס"ל דאינו נחלק ומש"ה תהלים דכתבינהו הוא לא קדשינהו וכו' וכן הוא בספר עמודי גולה דשם שנכתב שלמ"ד מותר למחקו ומיהו אם נתכוין לקדש שם שאינו קדוש כמו עד האלהים יבא דבר שניהם וכיו"ב מסתברא דל"מ כוונה דידי' לקדשינהו דהו"ל כמתפיס בע"מ למזבח דלא מקדשי וכו' ומעתה הרי שאלותיך מתבררת ששמות האמורין בע"ז מותר למחקן וכו' וה"ה לכל אותן שכתבת שהם בתורה שהרי אינו מזכירן הכתוב לשם אלהות אלא לשם ע"ז ולאו דוקא שמות של ע"ז אלא אפי' שמות מלאכים מש"ה אמרינן דשמות האמורין בלוט נמחקין חוץ וכו' וכ"ש אהי' אשר בפסוק כי אהיה עמך וכו' עכת"ד ומבואר דלאו דוקא בשמות של ע"ז אלא ה"ה בשאר שמות של חול וגם מבואר דפסוק זה של שאלתינו הוא לשון ע"ז ממש ולא אדע כוונת רו"מ שכ' דבנ"ד הוי רק שם של חול ואף דרש"י כתב דאינו ר"ל ע"ז ממש אלא שנותנים מס לכומרים מ"מ לשון אלהים דנקט בקרא היינו לשון ע"ז ממש וראיתי בברכ"י שהביא משו"ת בני יהודה סי' מ' שהביא בשם הט"ז שתמה על הרשב"ץ שכתב דדמי למקדיש בע"מ למזבח דהא מבואר ברמב"ם פ"א מאי"מ דאף שלוקה מ"מ צריך פדיון ויביא בדמיה קרבן וא"ל דכיון דלא חל קדה"ג אלא קד"ד ובס"ת ל"ש קד"ד דהא בבע"מ עכ"פ שייך בהם קדושה אלא כיון דעשה עבירה לא הוי הקדש וכבר תמה עליו מהרי"ע דברשב"ץ מבואר דגם בשאר שמות של חול דינא הכי והברכ"י האריך לקיים חילוקו של הט"ז משום דגם במקדיש שם חול לשם קדושה איכא עבירה ע"ש היטב וגם בשו"ת יד אליהו סי' פ"ט העיר בקושיא זו מהא דמקדיש בע"מ צריך פדיון ולא ידע מדברי הט"ז הנ"ל.
2
ג׳ואני תמה על כולם שלא הביאו דברי רמב"ם פ"ד מהלכות סנהדרין הט"ו וז"ל מי שאינו ראוי לדון וכו' שעבר ר"ג ונתן לו רשות אין הרשות מועלת לו כלום עד שיהא ראוי שהמקדיש בע"מ למזבח אין הקדושה חלה עליו עכ"ל ובמהרי"ק שורש קי"ז שרמזו הכ"מ ולח"מ שם תמה שאינו דומה כלל וביאר דמלישנא דקרא יליף דמינוי דיין דמי למזבח ומי שהוא מחוסר דיעות הצריכות לדיין הוי בכלל מום הנפש וכשם שהמקדיש בע"מ למזבח אינו קדוש קדוה"ג ה"נ בזה ע"ש עוד בזה והרי אכתי תקשי דהא גם מקדיש בע"מ צריך פדיון א"ו דכיון דעכ"פ ליכא קדה"ג לא חל כלום כיון דל"ש התם קד"ד וה"נ בזה אבל מ"ש הברכ"י דשאני מקדיש בע"מ דאיכא בי' נמי מצוה דקרבן אלא שעשה גם עבירה משא"כ בכותב שם ע"ז לשם קדושה אינו מובן דגם הכא עושה מצוה שכותב ס"ה וכן בהא דמינוי דיין ודאי עושה גם מצוה אפ"ה כיון שעושהו בעבירה לא חל שום קדושה ועכ"פ גם מדברי רמב"ם הנ"ל מפורש כדעת רשב"ץ הנ"ל אך דלפמ"ש מהרי"ק דהרמב"ם יליף לה מקרא דמדמה מינוי דיין למזבח י"ל דבקדושת שמות אינו כן אבל דברי מהרי"ק צ"ע דמנ"ל לדרוש מקראי דרשא שאינו מבואר בש"ס ואין דרך רמב"ם בכך ואם הי' כוונת רמב"ם כן הו"ל לפרש דעתו ולכן נראה דרמב"ם מדמה לה מסברא להתם וכמ"ש הרשב"ץ הנ"ל וכן ראיתי בתשו' מהרי"ל סי' קצ"ב שהוכיח דנטפלין שנכתבו בטעות מותר למחקן והביא מהא דהקדש טעות אינו הקדש ומהא דכ"ש אין מקדשין אלא הראוי להן ע"ש ואף שדעת רמב"ם פ"א מאי"מ ה"ג וכ"מ שם דהיכי דהטעות רק בדין שסבר שמותר להקדיש בע"מ אינו בכלל הקדש טעות היינו התם שידע שהוא בע"מ אלא שהי' סובר דמותר להקדיש בע"מ אבל היכי דטעה שסבור ששם זה קודש ובאמת הוא של ע"ז או של חול הוי כמו סבור שהוא לבן ונמצא שחור והוי הקדש טעות ממש וגם לפי"ד מהרי"ק הנ"ל י"ל דלבתר דנפיק מקרא דגם בעלמא מה שאינו ראוי דמי למקדיש בע"מ א"כ מכ"ש בשם ע"ז דמיקרי בע"מ לגבי קדושת השם ואינו מתקדש בכוונת הכותב וכמ"ש הרשב"ץ – ולכן צדקו לדינא דברי רשב"ץ ורמ"א ואין לחוש לדעת הש"ג.
3
ד׳ואולם בגוף ד' רשב"ץ שכתב דבכותב שלא בכונה אינו מתקדש והביא ראי' מהא דהי' צריך לכתוב את השם וכתב יהודה וגם הב"י בבדה"ב העתיק ראי' זו צ"ע שהרי בב"י סוסי' רע"ד הביא בשם מרדכי להוכיח מזה דכל שם צריך שיכתבנו לשם קדושת השם והב"י כתב עלה דראי' זו אינה כלום כמבואר לכל מבין עם תלמוד דשא"ה שנתכוין לכתוב יהודה שאינו כתוב בספר במקום ההוא והו"ל נתכוין לכתוב תיבה שאינה מן הספר עכ"ל וא"כ גם ראיית רשב"ץ ליתא ודברי ב"י סותרים זא"ז ושו"ר בתשו' פמ"א ח"א סי' מ"ה שהעיר בזה לדחות ראיית הגמיי' אבל לא העיר בסתירת דברי הב"י ובתשו' א' שכתבתי זה איזו ירחים להרב אבד"ק ברעזוב הארכתי בענין כונת שמות בס"ת אי מעכב ונראה דהא דכתב הש"ג דגם בנתכוין בטעות הוי קדוש היינו רק אי נימא דגם בלא כונה מתקדש לכן אף דמחשבתו היתה בטעות והויא כמאן דליתא מ"מ נתקדש ומה"ט תמורה בטעות הוי תמורה משום דגם בלא כונה חל התמורה ע' תמורה דף י"ז ע"א וכה"ג בבכורות ס' ע"א גבי עשירי דמאליו קדוש וכה"ג כ' מהרש"א ביבמות קי"ח ע"א דאמתלא לא עדיף משתיקה אבל אי נימא דבלא כונה לא קדיש א"כ שוב הקדש בטעות בטל ומ"מ בשם של ע"ז אם קידש לשם קדושת השם י"ל דלכ"ע דינו כמתפיס בע"מ דלא קדיש וכדעת רשב"ץ ודברי ש"ג צ"ע.
4
ה׳והנה מ"ש רו"מ להשיג ע"ד הפ"י גיטין כ' במ"ש ע"ד רשב"ץ והביא דברי רשב"א בשם ירושלמי ומהא דפ"ה ממ"ס כבר קדמוהו בשו"ת הש"מ סי' נ"ב ובתשו' ארי' דב"ע סי' י"ד.
5
ו׳ומ"ש רו"מ דלשי' המבי"ט בק"ס שהובא בתשו' דב"ש סי' ע"ו דמה"ת א"צ לכתוב השמות לשמן אלא מדרבנן משום זא"ו לא יתכן דינו של הרשב"ץ כפי הנראה לא ראה רו"מ דברי הק"ס שביאר שם דהא דלא ילפינן מגט דבעי לשמה היינו משום דסתמא לשמן קאי משא"כ אשה לאו להתגרש עומדת ע"ש א"כ מפורש דגם הוא מודה דהשם בלא כונה אינו קדוש מדאורייתא אלא דסתמא לשמה קאי אבל במכוין שלא לשמה ודאי דאינו קדוש.
6
ז׳ועוד נראה דבכותב שם אלקים אחרים ודאי דסתמא שלא לשמה קאי ולכ"ע לא קדיש מדאורייתא וכה"ג כתבו התוס' במנחות ז' ע"א ד"ה ארי' וכו' דאע"ג דכ"ש מקדשין שלא מדעת מ"מ שלא בזמנן אינן מקדשין אע"ג דלילה לאו מחו"ז ובתוי"ש יומא נ"ז דאע"ג דמצאצ"כ מ"מ בלא הגיע זמנו לכ"ע צריך כונה ע"ש וה"נ בזה.
7
ח׳ומה שהקשה בהא דקטן אינו בר קשירה הא לכשיגדיל יהי' בר קשירה וכמ"ש תוס' גיטין כ"ג לענין בר כריתות כבר קדמו בתשו' מהרי"א חיו"ד סי' ש"ג ובבינ"א שער או"ה סי' א' ועמ"ש בדע"ת סי' א' ס"ק מ"ו דבר נכון בזה.
8
ט׳ובעיקרא דדינא דנ"ד יש לדון עוד לפמ"ש בתשו' מהרי"א חיו"ד סי' רצ"ו דבסופר שכותב ס"ת לאחר אם טעה די"ל לתקוני שדרתיך וכו' אך אם א"צ כוונה אינו תלוי במחשבה וחל ההקדש ע"ש א"כ לפמש"ל דשלא במקומו לכ"ע בעי כונה שוב י"ל דלא נתקדש ואף דקדה"ג חל גם בדשאבר כמ"ש הריב"ש הובא בקצה"ח סי' קי"ז כבר הוכיח בתשו' מהרי"א א"ח סי' קצ"ד דבשאינו שלו גם הריב"ש מודה כדמוכח בחולין קל"ט ע"ש וע' תמורה ט' ג"כ בזה ובר"ן נדרים ל"ו א' דאף דבמעשה אדם אדשא"ש היינו במזיד ולא בשוגג וה"נ בזה וי"ל דתליא אי אומן קונה בשבח כלי ואם קונה רק השבח ולא בגוף הכלי ועקצה"ח סי' ש"ו ותשו' ב"א א"ע סי' קי"ז וכיון דאיסור מחיקה שלא בדרך השחתה רק מדרבנן וע' תשו' ב"א יו"ד סי' ס"א ס"ב ובנ"ד ספק אם נתכוין לקדשו יש להתיר למחקו.
9