שו"ת מהרש"ם חלק ג ער״הTeshuvot Maharsham Volume III 275
א׳שנית להרב הנ"ל
1
ב׳מכתבו הגיעני והנה מ"ש להשיג עמ"ש בתשובתי דאיכא ס"ס והבין בדעתו דהיינו משום שמא לא נתכוין לקדש ועוד דעל כל א' מהשמות י"ל שמא זהו השם של ע"ז דאם קדשו אינו קדוש וע"ז תמה דהוי ס"א בגוף וס"א בתערובות ולא אדע כוונתו כלל כי לא עלה בדעתי לעשות ס"ס כזה רק דשמא לא נתכוין לקדש ושמא קדושת השם בעי כונה וא"י לקדש של חבירו או דלא חל קדושה על שם אלקים אחרים כלל ועיינתי בהעתק שנשאר בידי ולא נזכר שום רמז ממ"ש רו"מ ואולי טעות נזדקר לפני המעתיק שלי.
2
ג׳וגם מ"ש רו"מ דאם יש ספק על שם מן ב' שמות על א' מהם שנכתב בלא כונה ולא ידע איזהו יש להקל כדין אברי תמימין שנתערבו עם בע"מ דאפי' חד בחד מרצי כמ"ש בתוי"ש יומא ס"ד ר לענ"ד ליתא דכבר העלה בשו"ת ח"ש הנספח להר המור סי' ט' דל"ש לומר דין ביטול אלא בדבר שאפשר לומר דכמאן דליתא דמי ולכן שייך ביטול אבל בדבר שצריך לאותו דבר שיחשב כמאן דאיתא איך שייך לומר שנתבטל ע"ש וסברא זו ברורה ואם לא נאמרה בספר ראוי' להיות נאמר ולכן העלה, דלא שייך ביטול גבי שם או אות שבס"ת כיון דאם חסר אותו שם או האות יופסל הס"ת ומכ"ש דל"ש בזה ביטול חד בחד ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ל"א סקט"ו ובאמת שהדבר מבואר ברא"ש פ"א דסוכה סי' י"ד דגם בכה"ג מהני ביטול ברוב ומצטרף לשיעור סכך וכן מוכח מהר"ש פ"ה דמקואות מ"ה כמ"ש בחי' רז"ה לה' מקואות וע' תוס' זבחים ע"ט סוע"א ושייך לדף פ' בד"ה תנן ומזבח כפרה שם בשם תוס' ריב"א שנחלקו בזה וע' שו"ת בי"צ יו"ד ח"ב סי' ק"ה וקו"א שם בזה אבל מ"מ בחד בחד דוקא התם גבי בע"מ בתמימין איכא קרא להכשיר משא"כ בעלמא. ועוד דהא אנן קיי"ל כרבנן דר"א ומדרבנן עכ"פ ל"מ ביטול חד בחד וכן בתרי משום דדבר שבמנין לא בטל וע"ע בתוס' זבחים ע"ד ודף ע"ז ב' ד"ה ורבנן.
3
ד׳ובגוף סברת תוס' הנ"ל תמה בטה"ק למנחות מהא דיליף התם מקרא דמן הבקר להוציא את הטרפה ופריך והלא ק"ו הוא ומה בע"מ דשרי להדיוט פסול לגבוה טרפה לא כ"ש ולשי' תוס' הנ"ל הרי אי יליף מק"ו דיו לבא מה"ד להיות כנידון ואם נתערב חד בחד שרי וגם לרבנן דר"א עכ"פ מדאורייתא שרי ולכן קמ"ל קרא דמן הבקר והוא קושיא גדולה.
4
ה׳ונ"ל ליישב בפשיטות דהא בש"ס שם דף ו' פריך והא מקרא דממשקה ישראל יליף לה ומשני דקמ"ל דאפי' הי"ל שעה"כ אסור ובתוס' שם דהא דנקט בכל דוכתא קרא דממשקה ישראל דלבתר דילפינן מתלתא קראי ממילא גם בהי"ל שעה"כ הוי בכלל פסול משום דבעינן ממשקה ישראל ודברי תוס' חולין ק"מ ע"א צ"ע כנודע וכבר העירו בזה המל"מ ושאר אחרונים והנה התוס' בקידושין י' ע"ב ד"ה זו שביאתה מאכילתה וכו' וא"ת ונימא די' אסוף דינא וכו' ור"ש מקוצי תי' דל"א די' אלא היכי דבעי למימר דין חדש כגון התם דאמר קרן ברה"ר ח"נ וכו' אבל הכא דרחמנא אמר קנין כסף אוכל ואין אנו באים ללמוד מן הק"ו אלא מהו קנין כסף עכ"ל וא"כ ה"נ פריך שפיר דנילוף מק"ו דגם אם הי"ל שעה"כ לא הוי ממשקה ישראל והוי רק גי"מ ול"א דיו וכן י"ל לפמ"ש התוס' בע"ז דף ו' ע"א ד"ה תמים וכו' דהא דלא מפיק מתמים למעוטי טריפה משום דמום מגונה לגבוה יותר מטריפות משום דניכר וסברא הוא למעט מום מתמים ע"ש א"כ פריך שפיר דכיון דאיכא סברא דק"ו למילף טרפה מבע"מ א"כ אדרבה נלמד מתמים למעט טרפה דמסתבר טפי לאוקמא אטריפה כיון דאיכא ק"ו ול"ש לומר די' דעיקר הלימוד למעט טרפה מתמים ולמעט בע"מ ילפינן מכל מום לא יהי' בו ויש לדון בזה עפ"ד תוס' סנהדרין נ"ו ע"א ד"ה ואליבא וכו' דישראל וב"נ שוים כיון דנלמד מחד קרא וה"נ י"ל בזה ולכן העיקר כתירוץ הראשון – ויש לדון עוד לפמ"ש הפר"ת סי' ק"ט דלשי' הרמב"ם בכל איסורי תורה חד בחד אסור רק מדרבנן דהוי ספיקא עכ"פ ע"ש א"כ מיושב קו' הטה"ק הנ"ל בפשיטות דגם מקרא דמן הבקר לא אימעוט בכה"ג
5
ו׳ומ"ש רו"מ עוד דגם בגזול דאיתקש לפסח מהראוי שיתבטל חד בחד דומיא דפסח ובזה תי' קו' התוס' סוכה ל' דל"ל לכם ת"ל דהוי מהב"ע ולפמ"ש י"ל דנ"מ בכה"ג שנתערב הגזול חד בחד דליכא מהב"ע דומיא דמום דמרצי בחד בחד עכ"ד יש לפקפק בזה דהא התם יליף מינה לכל המצות ובע"כ דלא הוי דומיא דמום דלא מיפסל אלא בקדשים ולא בחולין ועוד דבגזל לא יתכן לומר דבחד בחד מהני ביטול כיון דאפי' בתרי לא בטיל דהא ממונא לא בטל כדאי' בביצה ל"ח.
6
ז׳ומה שהקשה רו"מ ע"ד תוס' גיטין י"ט ע"א ד"ה די' וכו' שכתבו דהא דפ' הבונה דתנן כתב ע"ג כתב פטור ואר"ח מתני' דלא כר"י לא בעי לאוקמי כשאין כתב השני מתקן כלום דאפי' ר"י מודה דאינו כתב משום דמתני' משמע לי' דבכל ענין פטור אפי' כתב גט או ס"ת שלא לשמה והעביר עליו בשבת קולמס לשמה וע"ז תמה רו"מ דלענין ס"ת לא משכח"ל שיחייב ר"י משום מתקן דאי מיירי בשוגג הרי כיון דכתיבת ס"ת הוי מצוה הוי טעה בד"מ ועשה מצוה ופטור מקרבן ואי במזיד הרי בגיטין מ"ה ממעט מומר מכתיבת ס"ת וה"נ בכתיבתו נעשה מומר ואף דבפ"א ל"ה מומר מ"מ הרי בחולין מ"א הואיל והתיר א"ע למיתה אין לך מומר גדול מזה ובנ"ד הוי ג"כ פרהסיא שהרי סופו שיתוודע לב"ד והוי מומר ואינו מתקן כלום עכ"ד.
7
ח׳ולענ"ד לק"מ דבשוגג ודאי דאין זה בכלל טעה בד"מ שהרי לא ניתן שבת לדחות כלל לגבי מצות כתיבת ס"ת וליכא טירדא דמצוה כלל כמבואר בכל הסוגיא דשבת קל"ז ע"א דהיכי דליכא תינוק למול בשבת לכ"ע לא מיקרי טעה בד"מ וע' בתויו"ט פ"א דשבת בד"ה פשט העני את ידו שכתב דלגבי מצות צדקה דלא ניתן שבת לדחות מעולם ל"ש טעמא דטעה בד"מ ואף שדבריו צ"ע והארכתי במק"א וכמדומה שגם בחי' רע"א השיג עליו מ"מ בנ"ד לכ"ע הוי כן וע' בתויו"ט פ"א דמגלה בהא דלא גזרו על קריאת ס"ת בשבת שמא יעבירנו משום דכל הקורין בס"ת בקיאים הם ע"ש
8
ט׳וגם מ"ש דלא משכח"ל במזיד לא אדע כוונתו כלל דהא בתוס' חולין י"ד שהביא רו"מ מיירי ג"כ במזיד והיינו בהתראה דהא קתני אעפ"י שמתחייב בנפשו ואפ"ה ס"ל דלא מיקרי פרהסיא ובאותה שחיטה לא נעשה מומר וא"כ התוס' לשיטתם אזלי.
9
י׳ומ"ש עמ"ש בתשו' דהיכי דמאלי' קדוש לא הוי בכלל דבר הנדור וע"ז הקשה מהא דמעשר בהמה דמאליו קדוש ואפ"ה הוי בכלל דבר הנדור ובאמת סברתי הנ"ל הוא ש"ס ערוך בנדרים י"ג ע"א דלדידן דקיי"ל כר"י הוי בכור דבר האסור אף דמצוה להקדישו מ"מ כיון דכי לא מקדיש לי' מי לא מוקדש הרי דבכה"ג הוי דבר האסור והא דמע"ב כבר כתבו התוס' בנדרים י"ח ע"ב דמ"מ בעי העברת מנין דאם נטל א' בלא מנין לא קדוש ע"ש אבל מה שפקפק רו"מ בראייתי מהראב"ד מדנקט הזכרות דוקא מוכח דבעי כונה יפה הביא מדברי הרשב"א שם שהעיר בקושיתי והעלה דלאו דוקא אזכרות דה"ה שאר הכתובים אלא דהרשב"א שם כ' דגם קדושת שאר כתבי הקודש הוא רק ע"י כוונת הכותב לשם קדושה ומוכח דבלא כונה לא קדיש ולפמש"ל מתוס' נדרים י"ל דע"י הכתיבה לבד מיקרי דבר הנדור כיון דעכ"פ בעי' מעשה האדם שהוא הכתיבה.
10
י״אומ"ש עמ"ש בשם האשכול דדוקא בשמות בעי כתיבה לשמה שהרי מבואר כן בתוס' הנה מי לא ידע מזה וכבר רמזתי שם לשו"ת אחרונים שהאריכו בדברי תוס' הנ"ל ואני הבאתי שמצאתי באשכול שסובר ג"כ כן.
11
י״בומ"ש עמ"ש בס' מנ"ח מצוה מ"ח בדין מכה אביו טרפה דחייב דלענין זה מיחשב כחי ורו"מ הביא מסנהדרין ע"ח דדוקא ברובע טרפה חייב משום דנהנה ומוכח דטרפה חשוב כמת והביא דברי מרדכי פא"ט סי' תרל"ה ותוס' נדה ב' דגרסי בחולין י"ב גבי מכה אביו ודלמא טרפה הוא ובאמת כלשון המרדכי הוא גם ברוקח סי' תס"ד וסה"ת הל' או"ה סי' ע"ג וכבר עמד עליהם בתשו' מהר"י אסאד (מגדול א' בדור שלפנינו) חיו"ד סי' פ' והוכיח דט"ס הוא והביא כמה ראיות והעלה ג"כ לדינא דמכה אביו טרפה חייב ע"ש וגם בקוה"ר שברא"פ בסופו לסי' ל"ט אות כ"ו העיר בזה.
12
י״גולענ"ד נראה כדבריהם דהכא דתליא רק בחבלה בנפש שהוא הדם גם בטרפה איכא משום נטילת נשמה וש"ס ערוך בפסחים ע"ג א' שחטו ונמצא טרפה בגלוי חייב משום חובל דהוי משום נטילת נשמה.
13
י״דומ"ש רו"מ מהא דנזיר מ"ג ע"ב דנקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו משום דלא הוי שלם ובע"ז ו' דטרפה לא מיקרי תמים א"כ ה"נ במכה אבי' בעינן שיהי' שלם ולא טרפה תמהני דא"כ אם אביו בע"מ ומחוסר אבר שאינו טרפה כגון מחוסר פרק של אצבע וכדומה ל"ש בו דין מכה אביו ומקלל אביו וכן כיבוד אביו דלא הוי תמים והתם בנזיר היינו שאינו שלם כפי שהי' בחיי' כמ"ש הרמב"ן והרא"ש וע' תשו' רדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים רע"ב שחידש ד"ז מסברא ולא הזכיר מדברי הרמב"ן והרא"ש וגם לא הביא דעת כלבו בשם הר"ש שהובא בב"י יו"ד סוסי' שע"ג דגם בחסר מחיים דינא הכי ומ"מ י"ל דגם הוא מודה דדוקא התם בטומאה דכתיב גבי אחותו הבתולה לה טמא דממעט דדוקא כשהוא שלימה וי"ל דמזה יליף גם לאביו ושאר מתים ובזה מיושב קו' התוס' שם ד"ה מיתיבי בסוטה ג' ע"ש ותבין משא"כ גבי מכה אבי' ואמו ועוד דשא"ה דכתיב התם לשארו הקרוב אליו והול"ל אם ואב ואח ומדנקט אביו דרש הכי מיתורא וע"ש בס' ברכת ראש ואני מוסיף משום דביחזקאל מ"ד איתא כי אם לאב ולאם ולבן ולבת וכו' והכי כתיב לאביו דרוש הכי משא"כ גבי כיבוד ומקלל ומכה דאורחא למינקט אביו ויהי' איך שיהי' לא יעלה עה"ד להוסיף דרשות מדעתינו ולמעט מי שחסר אביו כ"ש מאיזה אבר מדין מכה ומקלל אביו ומכ"ש ממצות מורא וכיבוד ולפי דברי רו"מ גם התם נימא דוקא אביו שלם ולא חסר כ"ש א"ו כמ"ש.
14
ט״וומה שהקשה במכתבו הקדום ע"ד התוס' יבמות ס"ו ע"א דלגבי תרומה ל"מ ק"פ גם למ"ד דכקה"ג דמי ע"ז תמה מהא דעבדים שקנו עבדים שיאכלו בתרומה ועבדים אין קונים קה"ג כדאי' בנזיר ס"א יעוין בס' יד שאול סי' רס"ז ס"ק ט' שהביא קו' זו בשם רב א' והאריך בישובו אבל בלא"ה דברי תוס' צ"ע מש"ס דע"ז ט"ו דדייק ממתני' דכהן ששכר פרה מישראל דלא יאכילנה כרשיני תרומה ואי ס"ד דשכירות קניא אמאי לא יאכילנה ולשי' תוס' הנ"ל ליכא דיוקא וכבר העיר בזה בשו"ת נט"ש סי' ה' ובמק"א ביארתי דכיון דכל תרומת כרשינין הוא רק מגזירה דרבנן (וע' בכ"מ רפ"ב דתרומות ה"ב שהביא מירושלמי סוף חלה וצ"ע שלא הביא מירושלמי הנ"ל) י"ל דבתרומה דרבנן לכ"ע מהני גם ק"פ.
15
ט״זומזה תמהתי על הב"ח בח"מ סי' שי"ג ובתשו' סי' ח"י שהוכיח מהא דכהן ששכר פרה של ישראל דלא יאכילנה כרשיני תרומה דמדאורייתא שכירות לא קניא וע' בישויע"ק לאו"ח סי' רמ"ו מ"ש בזה ולהנ"ל כיון דכל תרומת כרשינין רק מדרבנן א"כ מהראוי שיועיל גם קנין דרבנן וכמ"ש כה"ג בתוס' חולין ע"ג ותשו' רשב"ץ שבב"י א"ע סוסי' מ"ב ואכמ"ל.
16
י״זומ"ש רו"מ מדברי הט"ז סי' קכ"ז סק"ד דהא דאמרינן בס"ת מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסלו היינו רק משום שאין להס"ת חזקה ברורה להיתר לענ"ד צ"ע מהתוס' ב"ב ל"ג סוע"א ד"ה ה"ג לסוף אודי לי' וכו' שכתבו וז"ל וליכא למימר שנאמין לו שאכלה ג"ש וכו' כדאמרינן בהניזקין דנאמן אתה להפסיד שכרך וכו' דלא דמי דהתם כיון שהוא ביד לוקח כאלו יש עדים שנכתבה לשמן וכו' ע"ש ומפורש דהוי כחזקה ברורה להיתר שוב עיינתי בס' יוס"ד שהעיר שם בזה וגם העיר בקו' אביו הרב הגאון נ"י ובאמת שכבר קדמו בקושיא זו בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' ב' ושו"ר בשו"ת כתב סופר סוסי' ו' שהעיר ג"כ מתוס' ב"ב הנ"ל.
17