שו"ת מהרש"ם חלק ג רפ״דTeshuvot Maharsham Volume III 284
א׳להרב המאה"ג מו"ה יעקב שפירא נ"י אדק"ק טארצאל באונגארן
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר הדו"ד שבא לפניו מישוב מיידאן בראובן שקנה שט"ח של חת"י שמעון מצד שנאתו וחפצו לנקום בו נקם ונודע לו שיש ביד לוי טראטליך שכמעט כבר נתייאש מלגבותם מחמת שיש עוד דו"ד בחובות הנ"ל וגם מחמת כי שמעון עני ואביון וקשה לגבות מאתו אבל ראובן הוא איש אכזר וימשכנו בדא"ה ויקח כלי ביתו וכדומה (ורו"מ הביא דברי עט"צ סוסי' מ"ח שכ' וז"ל יש תיקון ארצות מהגדולים שאין רשאי שום אדם לקנות ממר"ם בלתי ידיעת החתום וכשהקונה טוען שהי' בידיעתו מחויב לישבע ע"ז וכ' הש"ך שצריך הקונה לישבע בכמה קנה ויטול עכ"ל וכפי הנראה מיירי דוקא שטען החתום שפרעו שהרי הביא ע"ז דברי הש"ך סי' נ' שכתב דאם מברר החתום שפרע אם הקונה לא ידע מזה צריך לישבע כמה נתן ויטול משום תקה"ש ובנ"ד אין הבע"ד טוען שפרע אך דבנ"ד הבעל דין טוען שלא הי' ראובן תובעו מצד הטו"ת שהי"ל כנגדו ועוד דבס' עט"צ סי' נ' מבואר דגם במודה שלא פרעו היתה התקנה שיהי' החתום קודם לאותה הנחה שהניח בעהש"ט להקונה מדמי השט"ח אם לא שהיתה ההנחה לשם מתנה והמלוה אינו נאמן בזה רק בקב"ח וא"כ לפי"ז בנ"ד יחויב ראובן לישבע כמה נתן בעד השט"ח וכן ישלם לו שמעון והגם שהמסחר בזה"ז נתפשט שממשכנים ומוכרים טראטען ע"י זיר"ע מ"מ בנ"ד שעושה כן ע"י שנאה אולי יש לפסוק כפי התקנה עכת"ד.
2
ג׳והנה גם אני כתבתי בענין זה תשו' לק' אוסטריק והבאתי מתקנ"א שהביא בעט"צ סוסי' מ"ח ובסי' נ' סק"ו בסופו שהביא גם רו"מ וכ"ה בנה"מ בחי' רסי' ק"צ ושו"ת ב"א חח"מ סי' ל' וכתבתי שם דגם בדיעבד שכבר מכר מוכח מדברי העט"צ סי' צ"ב ס"ק ט"ז דמשום התקנה השט"ח בטל אם לא שטען שהי' בידיעתו וצריך לישבע ע"ז תחלה ואז יוכל לגבות השט"ח ומבואר שם דלאו דוקא בממרי"ם אלא גם בשט"ח היתה התקנה אך שדבריו מגומגמים שם שהביא כן בשם הש"ך וליתא כן בש"ך ובסי' נ' שם כתב בתחלה וז"ל וכבר נתפשט המנהג מי שקונה הממרים והחתום הוא בעיר צריך הקונה לשיולי להחתום אם הוא פרוע ואם אינו בעיר רשאי לקנות ודינו כמ"ש הש"ך כנ"ל וכו' עכ"ל ומזה נראה דהחיוב רק לשאלו אם הוא פרוע וצ"ל דהיינו באינו רוצה ליתן אותו הסך אבל נראה דגם לענין גוף התקנה אם אין החתום באותה העיר רשאי לקנות דלא עדיף מדדבמ"צ המבואר בסי' קע"ה סל"ד ועמ"ש בחיבורי שם דלאו דוקא במדינה אחרת ואם אינו באותה העיר ליכא דדבמ"צ דלא תקנו להפסיד את המוכר וה"נ בנ"ד לא תקנו להפסיד את המוכר ודוקא אם החתום בעיר ורוצה לקנותו תקנו שלא יקנהו אחר דשמא יתן הוא כן וכפי שהציע הרב ר"ש לפני עובדא דנ"ד שכבר הזמין מקודם לוי את שמעון לדין והתרה בו בב"ד שימכור השט"ח לאחרים והב"ד נתנו לו רשות למכור השט"ח לאחר יען כי הוא אין טבעו לגבות בתוקף ערכאות ולהשכין את הבע"ח נראה דבכה"ג ל"ש התקנה ומ"ש רו"מ כעת שהלוה איש עני וגם ראובן לא ימצא לגבות זולת כשיקח כלי ביתו יש מקום לדין דאם עפ"י הדין הי' שמעון פטור מלשלם דהיינו אם קיבל עליו בב"ד את הדין לישבע שבועות אין לו עפ"י דין סידור בע"ח הי' אסור למכור השט"ח לאחר שהוא אלם וא"כ עשו הב"ד שלא כדין במה שנתנו רשות למכור השט"ח ובתר ב"ד לא דייקינן ומסתמא כדין עשו וע' בסי' ל"ט סעי' י' בהג"ה שם ואפילו אם הב"ד עצמן מודים שעשו שלא כדין דלשי' הש"ך שם חוזרים ומגידים אני מצאתי בתשו' לחם רב סי' פ"ג שפסק להיפוך ועכ"פ בסתמא ודאי אמרינן שעשו כדין א"כ כיון דלא ציית דינא והב"ד נתנו רשות למכור לאחר בודאי בכה"ג ל"ש התקנה כלל דכבר נתבאר דלא תקנו להפסיד את המוכר ועוד דכיון דלא ציית דינא לא תקנו לרשיעי וכה"ג כתבו התוס' בב"ב ל"ה ע"ב בד"ה אין מוציאים וכו' וע' בקצה"ח ונה"מ סי' מ"ט מ"ש בזה וע' בשע"מ סי' כ"ו ס"ק ב' דבדלא ציית דינא מותר למכור השט"ח לעכו"ם כפי זכות דיניהם אף שיוציא יותר מכפי זכות דתוה"ק ע"ש היטב בזה והנה מ"ש רו"מ דבזה"ז המסחר כן הוא שמוכרים שט"ח זל"ז ע"י זירע הנה כבר העיר בזה בשו"ת דברי חיים ח"ב חו"מ סי' ו' בדין א' שנעשה בע"ח והושיבוהו לבית האסורים בדד"מ וקנה ישראל טראטע מיד בע"ח עכו"ם בזול ותבע את הבע"ח כל החוב שבהטראטע והביא מהא דסי' שפ"ח ויש"ש ב"ק ואח"ז הביא מתשו' שארית יוסף שכתב וז"ל יהודי שקנה שט"ח מעכו"ם וכו' תשובה וכו' הרי בהדיא שאם ישראל חייב בדין והכירו אחר דהוי כמבריח ופטור מכ"ש בזה"ז שרגילים היהודים החייבים לגוים אשר למרחקים תו"ז ליהודים מערבין אלו לאלו וכמעט שדרך הסוחרים שאין הישראל רשאי לקום ולתבוע את חבירו וגם שמעתי שלפני כמה שנים נעשה תקנה במדינה שלא לקנות שום יהודי שט"ח על יהודי אחר מגוי עכ"ל השא"י ולפי דברי' בכל שט"ח לא מהני רק מדעת הישראל ואין לסור מדבריו במקום שלא נמצא חולקים אך בזה"ז שכל המסחר ע"י טראטען בין של ישראל או גוי אם נבטל קנין הטראטען מגוי יתבטל המסחר לגמרי ולכן המנהג ודד"מ שסוחרים וקונים טראטען אך בטראטע שנפסל ע"י בריחה ואין כאן חה"ש כלל הדר דינא כדעת שא"י הנ"ל ובפרט שכן הי' תקנת הארצות ולכן מחויב הקונה ליקח רק כפי שנתן ולא יותר וכו' עכ"ד וכפי הנראה מדברי שא"י היתה התקנה רק בקונה שט"ח מגוי ואולי היתה אח"כ תקנה אחרת כדברי עט"צ ונתה"מ וב"א הנ"ל וראיתי בשו"ת מהר"ם לובלין סי' כ"ב בדין מי שהי' חייב לאדון בשט"ח ואח"כ מכר האדון או נתן במתנה השט"ח לישראל ופסק דאין בזה דין פורע שט"ח של חבירו דהתם מסתמא לשם מצוה נתכוין משא"כ בנ"ד וגם טעמא דמפייס הוינא לי' ל"ש במוכר או נותן דשא"ה דבא לתבוע רק מה שההנהו והצילו מיד המלוה י"ל מפייס הוינא לי' וליכא הנאה מבוררת משא"כ במוכר או נותן שקנה כל זכותו של המלוה ובמקומו הוא כל זמן שלא פייסו חייב לשלם כמו אלו המלוה בפנינו עכת"ד ולא הזכיר שום תקנ"א כלל בזה וצ"ע (ומזה נראה דס"ל דל"ה חזקה אלא בממרני ולא בשט"ח כמ"ש בתשו' בן הג' פמ"א שנדפס בתשו' רח"כ בסופו בקונ' שאלת חכם)
3
ד׳אך בעיקר דינו של הד"ח תמהני שלא הביא דברי הע"ש וסמ"ע ובאה"ג סי' קכ"ח דלפי מה שנוהגים בבע"ח עכו"ם להתפשר עם הבע"ח ולהרחיב זמנים גם מי שקנה השט"ח מיד המלוה מחויב להתנהג נגד הלוה כן וא"כ גם אם נראה לעין שהי' מתפשר עמו בפחות דינא הכי ובשע"מ לחו"מ שם צידד בתחלה דהסמ"ע מיירי בפורע חוב ולא בדרך קניי' אך שמדברי באה"ג מפורש דגם בקנה דינא הכי והעלה דדוקא בקנה מעכו"ם דינא הכי ולא בקנה מישראל ואני בתשו' לאוזיראן ביארתי הדברים היטב בטעמן ונימוקן ואכ"מ ועכ"פ בקונה מעכו"ם דינא הכי וצע"ג על הד"ח שלא העיר כלל בזה אבל גם בגוף תקנ"א שהביא בעט"צ הנ"ל יש להעיר דלפמ"ש הרמב"ם פ"ב מממרים ה"ו והלכה ז' דכל תקנה שאין רוב הציבור מקבלים בטלה א"כ לפי המנהג בזה"ז בטלה התקנה אבל כבר הביא הכ"מ דעת רש"י דאם בתחלה נתפשטה גם אם אח"כ אין נוהגין בה התקנה קיימת ועמ"ש בחיבורי בקת"ע לסי' רל"א אות ל' בזה ואח"ז ראיתי בשו"ת זית רענן ח"ב יו"ד סי' כ"ג אות ד' שהוכיח בראיות דהעיקר כדעת רש"י הנ"ל והוכיח מרש"י ע"ז ל"ו דמספק תולין שנתפשטה מתחלה בכל ישראל גם אם עכשיו רואין שלא נתפשט ע"ש באורך ואני מצאתי גם בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' ד' דאם כבר פשטה התקנה גם אם רואין אח"כ שא"י לקיימה צריך התרת ב"ד דוקא וכל זמן שלא התירוה ב"ד התקנה קיימת ויש לעיין בדברי פסקי מהרא"י סי' קע"ז שממנו מקור הדין ברמ"א סוסי' א' שכ' וז"ל דמה לי בטלוה בסוף ומה לי לא קבלוה מעיקרא וכה"ג כ' ראבי' במרדכי פ"ק דב"ב עכ"ל והובא גם בפר"ח בקו"א ובד"ח על הרא"ש פ"א דחולין ואולי התם בבטלוה בפירוש בהסכמת המתקנים.
4
ה׳ועכ"פ לדינא נראה דאם הי' הלוה בעיר יש לדון כפי התקנה ולא ישלם רק כפי שנתן אבל בנ"ד באם שהי' המכירה ברשות ב"ד והתראתם בכה"ג אין לדין כפי התקנה ומה שנתכוין הקונה לנקום נקם מצד שנאה אין לדון על דברים שבלב אך לפמש"ל בשם בהפמ"א ומהרמ"ל אין לדון בטראטען כפי התקנה כלל ומצאתי בשאי"ע ח"א סי' ל"ט שפסק דבקנה שט"ח מעכו"ם גובה כל דמי השט"ח גם בשילם פחות ודוקא אם הלוה העני או ברח שנתיאש העכו"ם מהחוב פסקו האחרוני' לשלם רק כפי שנתן להעכו"ם וגם בחוב בע"פ פטור מלשלם כלום או עכ"פ כמה ששילם זה לעכו"ם ע"ש.
5