שו"ת מהרש"ם חלק ג ש״זTeshuvot Maharsham Volume III 307
א׳להרבנים המאוה"ג מו"ה אברהם יוסף יעקב גי- לערינטער נ"י אבד"ק יאשניצא ומו"ה שלו' גאבעל נ"י אבד"ק ברעזוב
1
ב׳מכתבם הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניהם ברו"ש שמכרו ללוי בעיר ברעזוב ביום ב' נח העבר מאה העקטע י"ש לקבלו במשך ד' חדשים מן דעצעמבער עד מערץ בכל חדש 25 העקטע למקח 50 13 והקונה ישלח כלים שלו לקבל הי"ש ונתן חצי המעות וגם עשו תק"כ ושליס צעטיל ומותר המעות יתן כל חדש חלק א' וכפי דברי רו"ש שלחו ללוי ביום ב' לך להודיע לאשר אחר המכירה בבוא ראובן אל אבי' ביאשניצא וא"ל שטעה במקח ובכ"ז לא עמד על דבריו ונסע לביתו לליבנע ואח"ז נסע לדינוב ונודע לו שם שהי' הטעות יותר משתות לכן חזרו מהמקח ורוצים ליתן רק החצי ולוי מכחיש שלא הודיעוהו עד אחר כמה שבועות וגם מכחיש ושלא הי' אונאה כי רבים קנו בערך מקח כזה וגם כי אחריות דרך זה עולה יותר ממקומות אחרים והנה הרב מיאשניצא צידד לבטל המקח מטעם הנ"ל כי בעיר קטנה שנעשה שם המו"מ אין שם רק סוחר א' על קניי' גדולה כזו ואין שם שער ידוע ובבואו אל אבי' לא נודע לו עוד בבירור שנתאנה ביתר משתות והוא דר בכפר רחוק ששה פרסאות והי' טרוד בחפירת תפוחי אדמה שהזמן הי' דחוק ולא הי' יכול לבוא על הבירור עד שנסע ביום ח' לדינוב ונודע לו וכתב תיכף לשותפו שביאשניצא להודיע ללוי ונסע שמעון תיכף ללוי והודיע לו ואפי' בלוקח בשלא נתן דמים קיי"ל דיכול לחזור גם אחר שיעור עכ"ד והרב מברעזוב כ' שביום המכירה הי' יום השוק בברעזוב ומתאספים כמה סוחרים וגם על הדרך משם ליאשניצא יש כמה סוחרים וגם הצייטונג באים בכל יום ונודעים השערים עי"ז וגם עיר סאניק סמוך לשם ועוד מכמה טעמים שצידד דליכא אונאה כלל ויבואר להלן, והנה בגוף דין האונאה עד שיראה לתגר גם לפי"ד הרב מיאנשניצא שלא היו שם סוחרים לחקור מהם וגם הי' אנוס ע"י חפירת תפוחי האדמה כבר כתבו התוס' בב"מ מ"ט ע"ב בד"ה בכדי שיראה לתגר או לקרובו וז"ל וא"ת א"כ נתת דבריך לשיעורים דפעמים שהם רחוקים ממנו ופעמים שהם קרובים וי"ל דלעולם יש שיעור א' לפי מה שמצוי רוב פעמים שיוכל להראות לתגר או לקרובו ואם הם קרובים או רחוקים בשביל כך לא יתנו לו שהות לא פחות ולא יותר עכ"ל הרי מבואר דיש לשער כפי שהוא עפ"י רוב וידוע דבזה"ז א"צ לשהות ח' ימים עד שיוודע דאפשר לחקור ע"י פאסט או ט"ג וגם אם הוא הי' אנוס הו"ל לחקור ע"י שותפו ובפרט דעכ"פ הי' באפשר לחקור ע"י פאסט או ט"ג ולכן משך ח' ימים הוא ודאי אחר שיעור כדי שיראה לתגר ואף דמבואר בשו"ת לחם רב סי' רכ"ו בדין מכר תכשיט זהב משובץ באבנים טובות המבואר ברמב"ם שאין הכל בקיאין בזה ויש שיעור עד שיחקור במדינה אחרת והעלה דאף אם שהה יותר מכשיעור שישלח לעיר אחרת יכול לחזור דדוקא אם יכול לחקור בעירו ונתעצל אמרינן דמסתמא מחל משא"כ לשלוח לעיר אחרת דאיכא טורח והוצאה י"ל דלא רצה לטרוח ע"ש שכ"כ מסברא דנפשי' ולא הזכיר מדברי תוס' הנ"ל אבל נראה דלק"מ דודאי בתכשיטין שמתחלה הוקבע השיעור כפי מדינה אחרת י"ל כדבריו אבל בסחורות שהשיעור בכדי שיראה לתגר במקומו או במקום הקרוב משערינן כפי שיעור שאפשר עפ"י רוב ולכן נ"ל פשוט דבנידון דידן במשך ח' ימים כבר עבר השיעור שיראה לתגר גם לפי טענות רו"ש ובפרט לפי טענות לוי וכפי שכתב הרב מברעזוב פשיטא דכבר עבר הזמן.
2
ג׳אבל מ"ש הרב מיאשניצא מכח דהמוכר מוחזק בסחורה ומעות ועפ"י דברי הב"מ שהבאתי בספרי צדקו דבריו וכמ"ש גם בחי' הגאון רע"א לב"מ מ"ט דכל זמן שלא נתן לוקח המעות אינו חושש לחקור על המקח וכמ"ש גם בשע"מ סי' רל"ב לענין מומין הובא בחיבורי שם ס"ג וכתבתי שכבר קדמו המח"א דיני אונאה סי' ג' ומ"ש הרב מברעזוב דידוע דדרך הקונים לחזור ולמכור תיכף וחייב משום דד"ג מלבד מ"ש בספרי סי' ר"ד לפקפק ע"ד הפמ"א והעליתי דהוי סד"ד ואח"כ מצאתי לאס"ז בב"מ דף ע"ז ע"ב בד"ה לא יהא וכו' דמוכח דלהראב"ד חייב בכה"ג מדינא דגרמי ולתוס' וריטב"א פטור וגם לפמ"ש המק"ה בקו"א בא"ע סי' נ' נראה דפטור בנ"ד וגם מתשו' מהרי"ק שורש קל"ג שרמזו הב"י סי' של"א ובד"מ וסמ"ע סי' רס"ד גבי סרסור במ"ש וז"ל ואע"ג שהוציא שמעון מעותיו על סמך הבטחתו איהו דאפסיד אנפשי' דהו"ל לאסוקי אדעתי' דלמא הדר בי' ראובן וכו' עכ"ל מבואר דליכא בזה משום דד"ג וגם לשי' הפמ"א שהבאתי בסי' ר"ד נראה דמודה בנ"ד דהתם עכ"פ איכא מש"פ על החוזר וסמך הקונה שלא יחזור בו המוכר לקבל עליו קללת מש"פ משא"כ בנ"ד דמדינא חוזר בדאיכא אונאה וגם מתשו' מהרי"ט ח"ב חו"מ סוס"י ס"ט שהבאתי בספרי סי' ר"ט דף ע"ד בדין ת"ח שמכר דשלב"ל מוכח דגם בידוע שמוכר לאחרים אין לחייבו משום דד"ג היכי דמדינא חוזר ע"ש ותבין וגם ממ"ש הרב מברעזוב ממ"ש בספרי סי' ר"ט ע"ד הפמ"א בדין מכר עורות דעכ"פ משום סיטומתא יש לקיים המקח גם בדאיכא אונאה יותר משתות היינו בדאיכא שיעור אונאה ע"י שנתייקר אח"כ השער במשך החדשים הבאים אבל אם בשעת מכירה הי' בו אונאה מכפי השער ודאי יש דין אונאה וגם אין לו דמיון כלל לדברי רדב"ז ח"ד סי' ע"ר כמבואר למעיין, וגם מ"ש הגאון בעל שע"מ בספרו שע"ד ליו"ד רסי' קע"ה להוכיח דביצא השער גם נגד מה שלא נתן מעות המקח קיים ושמצא כן בשו"ת מהר"י הלוי והביא כמה ראיות ע"ש וזהו ג"כ דלא כהפמ"א שהבאתי בספרי שם מ"מ אם בשעת מכירה הי' אונאה ודאי דהמקח בטל וע' ביא"פ ליו"ד סי' קע"ז מ"ש בשם שו"ת הר הכרמל סי' ט"ז בדין מכירת עורות הנ"ל.
3
ד׳ולכן נ"ל דאם יבררו המוכרים בבירור גמור בעדים ם שהי' אונאה יותר משתות בהמקח של י"ש כשמוכרים במכירה גדולה כזו ובעד מחצה מעות וגם לשער עפ"י בקיאים כדי אחריות הדרך ההוא וכפי ערך בטוחות המוכרים ואז אם יבורר כן בבירור גמור יוכלו המוכרים לבטל המקח באופן שיקב"ח שמעולם לא עלה על דעתם משעת המכירה והלאה להתרצות באונאה כזו ושלא ידעו שיש אונאה כזו וכמ"ש בספרי סי' רכ"ז ס"ז ואף דלפי דברי הב"מ הנ"ל נראה דא"צ לישבע כלל מ"מ מדברי הריקאנטי וש"פ נראה דלא ס"ל כסברת הב"מ (אף דלדידהו צריך מיגו עמ"ש לקמן בסוף התשובה בזה) אבל בגוף האונאה אין נאמנים בשבועה עד שיבררו בבירור גמור וכמ"ש מהרי"ט ח"ב ח"מ סי' י"ט שהובא בספרי שם ס"ז בסופו דף פ"ו ע"ג, אך אם ירצו שיקב"ח הקונה שלא הי' אונאה יותר משתות רשות בידם כנודע ופשוט דאין לצרף האקציז לענין שיעור השתות אבל צריך לברר בערך מכירה כזו על חדשים וכפי ערך המקום והדרך וכפי ערך בטוחות המוכרים ומ"ש הרב מברעזוב עוד שחזר הלוקח יטען שהי' המוכרים דחוקים למעות ואמרו לו כן בפי' והרב מיאשניצא כ' דא"י לחזור ולטעון הנה אם אמנם בשו"ת שבו"י ח"ב סי' קמ"ח העלה דאם אמר בב"ד שאין לו יותר טענה אינו נאמן אח"כ לומר שכחתי ואף שלא הביא דברי תשו' מהרשד"ם חחו"מ סי' ק"פ במ"ש מתשו' הרשב"א דשר של שכחה שכיח עיי"ש מ"מ י"ל דבנ"ד שכתבו הב"ד הטענות וחתמו גם הרשד"מ מודה אבל לפענ"ד דבר זה אינו תלוי בטענות הבע"ד כי ידוע דרך הפסעסארין ובעלי גראלניס שמוכרים בתחלת החורף על כמה חדשים ע"י דוחק המעות והב"ד עצמן מחוייבין לעיין בדבר התלוי בדין אונאה אף שאין הבע"ד בקיאים בדין וכמ"ש כה"ג הש"ך סי' י"ז ס"ק ט"ז בשם הב"ש ואף דאין הלוקח נאמן אא"כ יברר מ"מ צריכים המוכרים לכלול גם בהקב"ח זאת אם לא הי' ע"י דוחק מעות וכמ"ש בסי' צ"ד ס"א דב"ד עצמן מגלגלין ואף דבס' רכ"ז ס"ט מבואר דדוקא בניכר שמפני דוחקו הוצרך לזלזל מ"מ בזה"ז דהוי מלתא דשכיח ובלא"ה צריכין לקב"ח ממילא מגלגלין גם זאת וכמ"ש.
4
ה׳אבל מ"ש הרב מיאשניצא לבטל המקח משום דשלב"ל צדקו בזה דברי הרב מברעזוב דהמנהג פשוט לקיים המקחים בסיטומתא וכבר פשט היום המנהג קניית בערזע ואין פוצה פה וכבר הארכתי בזה בספרי סי' ר"א וע' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' ל"ט שהעיד ג"כ על המנהג וכ"ה בשו"ת שם ארי' חח"מ סי' ל' וע' בשו"ת ד"ח ח"ב חו"מ סי' כ"ו ועוד כמה אחרונים וגם יפה הביא הרב הנ"ל מדברי ח"ד סי' קע"ה ונה"מ סי' ר"ח בשם ר"מ אלשיך וגם בלא"ה י"ל דבנ"ד כיון שכתבו איך שמכרנו וכו' דודאי הי' ברשותם ועמ"ש בספרי סי' ר"ט דף ע"ט ע"א בשם נט"ש בזה.
5
ו׳וגם מ"ש הרב מיאשנינא לבטל המקח משום שלא קיים הלוקח התנאי של נתינת המעות בזמנו וכל תנאי שבממון קיים במטלטלין גם בלא משה"ת והרב מברעזוב כ' דגם בממון בעינן משה"ת וכפי הנראה לא ראו מ"ש בספרי רסי' ר"ז דא"צ ת כ אבל מ"מ צריך שיהי' בגדר תנאי בלשון אם והבאתי כן בשם המק"ח ואח"ז מצאתי כן להדיא בתשו' רמ"א סי' נ"ב והן אמת שמצאתי בתשו' ב"ח הישנות סי' ל"ז בראובן שמכר שורים לשמעון ובשעת גמר מקח התנה עמו שלא יעשה בהם שותפות עם לוי כלל ושמעון עבר על התנאי ופסק דכיון שלא הי' תנאי כפול ושאר משה"ת התנאי בטל והמקח קיים אבל דברי' צע"ג והם נגד כל האחרונים שהבאתי בספרי שם ועכ"פ לדינא בנ"ד שלא נכתב בהשליס צעטיל שום לשון בגדר תנאי המקח קיים וגם בלא"ה הרי המוכרים טענו שחזרו בהם מהמקח והודיעו ביום ח' ללוקח מזה א"כ ממילא הי' פטור מליתן להם מעות עד שייגמר הדין אם המקח קיים, אבל מ"ש הרב דלא תבעו ממנו עמ"ש בספרי סי' ק"ץ סט"ו בזה ועי' בש"ך סי' ע"ג ס"ק כ"ו דמוכח היפוך דברי שם אבל בשע"מ שם חולק על הש"ך ופסק כדברי ע"ש.
6
ז׳ובדבר הנאכלאז שטענו שהי' תנאי בע"פ רק על ג' צ"ל הנה אף דאין נאמנים נגד שטר לומר שהי' תנאי בע"פ כמ"ש בתשו' הרא"ש שהובא בב"י סי' ס"ו סכ"ג מחודש ט"ז ועי' במל"מ פ"ו ממכירה הי"א ומהרי"ט ח"א סי' קל"א ובתשו' א' הארכתי מהא דסי' פ"ב סי"ב ותומים ס"ק ח' והבאתי מתשו' מהרשד"ם חחו"מ סי' ר"ס ומחו"מ סי' רצ"ו ס"ח וש"ך ס"ק ח' ונה"מ ס"ק ג' ושו"ת פני יצחק הספרדי חחו"מ סי' י"ט ובנ"ד שהמוכרים מוחזקים נ"ל שישבעו שהי' כן התנאי בפירוש מצדם והלוקח נתרצה בזה בגמר המקח קודם נתינת השליס צעטיל והיינו דאם הלוקח אמר מעצמו כן י"ל דהוי פיטומי מילי כמ"ש הרמ"א רסי' ר"ז וגם אם הי' התנאי מצדם בתחלה ועסקו בדברים אחרים ואח"כ בגמר מקח לא דברו מזה נמחל התנאי כמ"ש בשו"ת פ"י שהבאתי בספרי שם ואח"ז מצאתי בשו"ת מהרי"ל סוסי' ל"ז דאם דברו מתחלה מאיזו תנאי ובשעת גמר לא דברו אם היו עסוקין באותו ענין לא נתבטל התנאי אבל אם הפסיקו באמצע ואח"כ הלוהו בסתם תליא במי שחזר ובא אצל חבירו כהא דסי' רכ"א ע"ש ומכ"ש אם הי' עוד איזה סכסוכים אחרים ביניהם אפשר דאח"כ לא הי' הלוקח מסכים לתנאי הראשון וע' בתשו' מהרי"ק שורש קכ"ט בא באמצע התשו' שכתב בפשיטות דאם התנה קודם בעילה ע"מ שישאנה ואח"כ בעל סתם דהתנאי בטל כיון שלא הזכירה כלום בשעת מעשה וצ"ע מהא דכתובות ע"ג לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחיל וכו' וע' בב"י א"ע סוסי' קמ"ג בשם תשו' הרא"ש ובשו"ת זכרון כהונה דף ח' כמה חילוקים בזה ולכן נראה דבנ"ד תלוי אם הי' המדובר כן אחר שהשוו ביניהם כל הסכסוכים ולא הפסיקו בדברים אחרים באותו מעמד ואז אם ישבעו המוכרים ע"ז כן יקום.
7
ח׳והנה בגוף הדין שנתבאר למעלה דכמו דבלא נתן דמים יוכל לוקח לומר גם אחר ששהה דלא נתרצה כן ה"נ במוכר והעיר הרב מיאשניצא דהתם מבואר בהג"א וש"ך דדוקא במיגו נאמן וכאן ליכא מיגו דהוי מיגו בשנים וגם הוא נגד הכת"י שליס צעטיל. הנה מ"ש דהוי מיגו בשנים נעלם ממנו דברי תוס' קידושין מ"ג דהיכי דנפטרים עי"ז ממון אמרינן מיגו בשנים והובא גם בש"ך דיני מיגו אות כ' וגם מ"ש דנגד הכת"י אין להם מיגו לענ"ד כיון שנאמר בהכת"י תנאי נתינת ממון אלא שנתבאר למעלה דאין בזה טענה מפני שלא נאמר בלשון אם וגם הרי בטלו המקח ביום ח' אבל הרי עכ"פ י"ל מיגו דאי בעי הוו אמרי שהי' התנאי בע"פ בלשון אם ואין בזה סתירה ללשון הכת"י ונאמנים בכה"ג לפרש לשון השטר במה שאין בו סתירה מפורשת וגם הי' בידם לומר שלא בטלו המקח ביום ח' או שחזרו ותבעוהו שרצונם לקיים המקח ובלבד שיתן מעות וכיון שלא נתן נתבטל המקח ולכן גם בנ"ד איכא מיגו ולכן אף דקשה לדון עפ"ד הב"מ נגד דברי הריקאנטי בשם ר"ב והג"א שכתבו בפירוש מטעם מיגו וע"ע במח"א דיני אונאה סי' י"ג שהביא ג"כ דברי הג"א אף דבסי' ג' לענין מומין העיר בסברת שע"מ הנ"ל מ"מ גם בנ"ד י"ל מיגו וכמ"ש.
8
ט׳וע"ש במח"א שהעיר דגם בלא מיגו אמאי מהני נהי דמדשתיק מחיל מ"מ בלא נתן הדמים איך מתחייב ליתן מעות יותר מהשיווי אבל ממ"ש מהטור ביו"ד סי' ש"כ מוכח דס"ל דמתחייב בכך ומכ"ש לגבי מוכר פשיטא דמתחייב במה שמחזיק הדמים של חבירו ונקנה באותו שעה ועסמ"ע סוסי' קצ"א ובספרי שם ואגב אבאר בדין אם המוכר קיבל כל המעות ומוחזק בהסחורה בזה נראה דאם חוזר מטעם אונאה אחר שיעור ששהה גם בדאיכא מיגו י"ל דכיון דאסור להשתמש במעות באופן ביטול המקח משנודע לו האונאה וכמ"ש התוס' בב"מ מ"ג ע"א ד"ה מאי אריא וכו' לתי' ראשון וגם לתי' ב' היינו במעות דקונות ד"ת לא הפקיעו חז"ל זכות המוכר בהמעות וע' אב"מ סי' כ"ח ס"ק ל"ג דרש"י ס"ל כתי' א' של התוס' וע"ע בתוס' לקמן מ"ט ע"א ד"ה אלא ובמח"א הלכות שומרים סי' כ' ואני מצאתי בירושלמי פ"ג דמעשרות ה"א דמים מהו שיטבלו למעשרות כמקח או מאחר שהבעלים מוציאים אותם לא נטבלה וכו' ומוכח דמותר להוציאם אבל בנ"ד שהמקח מתבטל לגמרי משום אונאה ודאי דאסור להשתמש בהם לכ"ע וא"כ אם נשתמש בהמעות ביני וביני שוב א"י לומר לא נתרציתי דאאמע"ר אך בנ"ד שרוצים לקיים המקח כפי ערך המעות שלקחו שפיר י"ל דעל המותר לא נתרצו ואף די"ל דהלוקח נתן רק חצי דמי המקח וא"כ אם רוצים לקיים חצי המקח היו מחוייבים להחזיר חצי המעות מ"מ י"ל דלאו כ"ע ד"ג בכה"ג.
9
י׳ובדבר מה שטען הקונה שגרמו לו היזק במה שלא נתנו לו הי"ש בזמנו וכעת נפל השער וכדומה יעיינו במ"ש בספרי סי' ר' כל פרטי דינים הללו וימצאו מבוקשם בעזה"י ויען כי טענה זו נזכר רק ברמז לא ראיתי להאריך בזה.
10