שו"ת מהרש"ם חלק ג שכ״הTeshuvot Maharsham Volume III 325
א׳להרב מו"ה מרדכי הכהן נ"י אבד"ק קאזין
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שאירע בקהלתכם שאפו ב' בעה"ב מצות ובעת אפיית המצות נודע שהי' ביד קטן חתיכת בצק מעיסת המצות ושהה בידו שיעור כמה מילין ונפל הבצק לתוך המים שלשין מהן המצות והוציאוהו משם ולא סננו המים והי' שם מבוהל א' והתיר המים ואפו הבעה"ב הנ"ל כל היום לערך ששה וחצי פוד קמח על מצות ואח"כ נודע לרו"מ ורו"מ הביא מהמג"א סי' תס"ו סק"ט דבפירור חוזר וניער וגם הביא מש"ע התניא שם ובשו"ת שבסופו סי' ה'. והנה לפיע"ד יש בזה כמה ספיקות שמא לא נתפרר מהעיסה כלל ואת"ל שנתפרר שמא נפלו למטה לשולי הכלי כדרך העיסה של מצה שנופלת למטה בתוך המים וכן בחנתי ונסיתי וראיתי שכן הוא ומצאתי בתשו' רדב"ז חלק ו' סי' שני אלפים ק"כ וז"ל מעשה הי' שאחר שעשו המצות כמה בע"ב מצאו בדופני הנפה בצק דבוק בחוזק שלא יקלוף אלא בסכין וכו' התורה חסה על ממונם ש"י ואעפ"י שפסק הרמב"ם שאפי' נתערב קודם זמנו חוזר וניער בתוה"פ הרי רוב האחרונים חולקים עליו וס"ל דאינו אוסר וכו' כיון שהדבר ספק אם נקלף ונתערב מן החמץ הוי ספיקא בפלוגתא דרבוותא ואזלי' בי' לקולא ואי לאו דמסתפינא הו"א דאפילו הרמב"ם מודה בנ"ד דאחזוקי איסורא מספיקא לא מחזקינן ותו דהוי סד"ר דהא מאי דאמרינן דחנ"נ בתוה"פ לאו דאורייתא הוא ואזלי' לקולא ואע"ג דגבי בדיקת חמץ וכו' מצרכינין בדיקה בכל הנך ספיקא שא"ה דאיכא תרל"ר חדא שהרי הוקבע האיסור ותו דעיקר בדיקת חמץ מפני הספק תקנוה אבל בנ"ד שלא ידענו אם נתערב או לא ולא הוקבע האיסור על הטעמים האלו סמכתי והוריתי להתיר עכ"ל וא"כ בנ"ד שלא שהה מעל"ע ואין לחוש אלא שמא נתפרר ונתערב בהלישה אין להחזיק ריעותא מספק בדרבנן ולומר שנשאר בעין ולא נימוח וחוזר וניער בתוה"פ וגם מדברי בדה"ב שבב"י ומג"א סי' תנ"א סקנ"א מוכח כן וגם מדברי הטו"ז סי' תמ"ז סק"ז מוכח כן וכ"ה בשע"ת סוסי' תס"ב ועוד דגם בגוף העיסה יש לספק שמא לא נתחמצה חימוץ גמור כמבואר בתשו' הרשב"א ח"א סי' קכ"ד באורך ולכן לענ"ד המצות מותרים.
2