שו"ת מהרש"ם חלק ג שמ״אTeshuvot Maharsham Volume III 341
א׳להרב הג' וכו' מו"ה יעקב יוסף ראבינאוויטש ז"ל אבד"ק קלאבוצק וכעת בעיר מעראן
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו ששחט השו"ב ג' עופות גדולים אינדיקש ואח"ז בדק הסכין בהיותו עוד נצרר הדם על הסכין ואמר שכדומה לו שיש איזה פגם בהסכין ומפני שאחזו כאב ושלשול רץ לחוץ והניח הסכין ובבואו שכח ונתן הסכין על האבן לתקנו ואח"כ בדק ומצא ב' פגימות בסוף הסכין ונשאל רו"מ על ב' עופות הראשונים ורו"מ שאל להשו"ב אם בדק הסכין בין עוף לעוף והשיב שאינו זוכר בבירור אבל מנהגו עפ"י רוב לבדוק בין עוף לעוף. והנה רו"מ הביא מדברי הט"ז סי' ס"ט סקכ"ד בספק נמלח הבשר דסמכי' אהא דסרכי' נקט ואתי וה"נ בזה ולענ"ד יש לפקפק בזה לפמ"ש הפמ"ג בא"א בא"ח סי' ס"ז דלא סמכי' ע"ז אלא בדרבנן ולא בשל תורה ובאמת שכדבריו מוכח מדברי הט"ז בא"ח סי' תכ"ב סק"א שביאר הא דלא מוקמי' הבשר בחזקת שלא נמלח משום דאוקי חזקה של הרגילות נגד חזקה והוי סד"ר ולהקל אבל ממה שסיים שם מלבד הטעם של הרוב וגם בט"ז יו"ד שם הזכיר טעמא דרובא עדיף מחזקה א"כ טעם זה מועיל גם בשל תורה ועי' בשעה"מ פ"י דמקואות כלל א' מ"ש ע"ד הט"ז מהא דספק הניח עירוב דלא סמכי' על מה שרגיל להניח עירוב ולפי ב' התירוצים שכ' שם יש לצדד בנ"ד ונ"ל להביא ראי' מדברי הר"ן פ"ב דחולין ורמ"א סי' כ"ב שפסק דסמכי' ארובא דשחט הורידין אבל י"ל דהתם ליכא חזקה להיפוך משא"כ הכא איכא חז"א דבהמה ואף דאיכא נגדו חזקת סכין בדוק הרי איתרע לפניך אך לפמ"ש רו"מ מדברי הפמ"ג בשפ"ד רסי', ח"י וסי' כ"ה דבשחט הרבה איכא ס"ס שמא בסי' דאחרונה ושמא במפרקת אלא דהוי ס"ס במקום חזקה וא"כ בנ"ד יש לסמוך ארובא דמנהגו לבדוק דכבר ליתא לחז"א ואף שהשפ"ד בעצמו סיים דלהסוברים דס"ס ס מש"א ל"ה ס"ס אין זה בכלל ס"ס והרמב"ם לשי' דס"ל דגם מש"א הוי ס"ס והרי גם בספק שהיי' ודרסה איכא רובא דרוב שוחטין כהוגן לשי' התוס' חולין ט' ואפ"ה מדרבנן אסור אבל בזה י"ל דהתם משום סמוך מיעוטא לחז"א משא"כ היכי דאיתרע חז"א ע"י הס"ס ואף דהוי ס"ס מש"א הרי לשי' המ"ב מהני ס"ס בשני גופים והוי ספק א' מתיר יותר דאי נימא דבסימנים דבתרייתא איפגם האחרונה עכ"פ אסורה משא"כ אי נימא דבמפרקת דבתרא איפגם גם האחרונה מותרת אך דגם בעיקר הרוב שדרכו לבדוק הסכין י"ל כמ"ש בנה"ך סי' ס"ט דאם איתא דמלחה לא היתה שוכחת וכן ה"נ בנ"ד וי"ל דגם לשי' הט"ז מודה כאן כיון דבדיקת הסכין צריך כונת הלב ואם הי' בודק הי' זוכרו כמ"ש כה"ג הב"ח ומג"א סי' ס"ד סק"א וסי' ק"ס ס"ק י"ג ומחה"ש שם לענין ספק הסיח דעתו דאיכא הוכחה שאם לא הי' היסה"ד ל"ה מסופק ע"ש ועי' בברכ"י או"ח סי' קפ"ו באורך בדברי הט"ז ונה"ך סי' ס ט הנ"ל אבל יש לצדד דבנ"ד כיון שאחזו כאב ושלשול עד שהוכרח לרוץ החוצה ולהניח הסכין בלא בדיקה לכן אפשר שנשכח מאתו בדיקת הסכין שעשה בין עוף לעוף עד שנעשה מסופק בדבר ולכאורה י"ל דהך רובא שדרכו לבדוק הסכין בין שחיטה לשחיטה הוי רובא דתליא במעשה וכבר העיר בבינ"א שער רו"ח סי' ה' ע"ד הטו"ז סי' ס"ט הנ"ל בזה וע"ש סי' ד' שצידד דבדליכא חזקה כנגדו מהני גם רוב בזה וכ"ה בעט"ח בחי' לפסחים מ"ז וא"כ ה"נ בזה ובפרט לפמ"ש המקנה לקידושין נ' דבכה"ג דמי לתשמיש שדעת התוס' בבכורות כ' דל"ה תליא במעשה אלא בבהמה ולא באדם ותי' בזה דברי הט"ז סי' ס"ט הנ"ל ע"ש היטב וע"ע בתשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' ל"ט וסי' מ"ג מ"ש בזה ולכן יש מקום להתיר ב' עופות הראשונים וממילא כיון שנתערבה השלישית ולא ניכרת לא מיבעיא אם היתה בנוצתה פשי' דבטלה ברוב וא"צ להשליך א' מהם כיון דהוי רק ספק איסור וכל ד"ז הוא רק חומרא בעלמא ובפרט דבנ"ד אינו דבר ברור שהי' בו הפגם תיכף אחר השחיטה כי כפי הנראה הי' רק כספק אצל השו"ב ואולי הי' מין לייגעל שהמנהג להקל ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ח"י סק"י סמוכין בזה וע"י האבן נעשה פגם גמור אבל אם כשנולד הספק כבר נמרטו נוצותי' הרי לא קיי"ל כהרשב"א דתרנגולת חי' לא מיקרי חהר"ל וגם בתשו' רדב"ז ח"א סי' קמ"ב מבואר דאין להקל אך לפמ"ש בתשו' שב יעקב סי' ל' דבספק טרפה יש להקל כדעת הרשב"א ובפרט בהפ"מ א"כ ה"נ בנ"ד יש להקל ועי' תשו' שב"י ח"ג סי' ס"ח מ"ש בזה זהו הנלפע"ד להחזיק הוראתו שלא יצא ח"ו מכשול מידו ומה שתמה ע"ד שעה"מ פ"ה מערכין דבהקדיש באיסור כגון שהקדיש תמימים לבדה"ב לא אמרי' דפשטה קדושה בכולה כבר נשאלתי בזה מכבר אבל לפע"ד לק"מ דדוקא במקדיש תמימים לבדה"ב דלא נתפס אלא קד"ד ולא קדושת מזבח דאף דאינו יוצא מידי מזבח הרי לשי' מל"מ פ"ה מערכין זהו רק מדרבנן וגם אם הוא מדאורייתא היינו שמחיוב לקנות בדמיו קרבן עתוס' ב"מ נ"ה ע"א וברשב"א גיטין ל"ח ויש בזה אריכות דברים ואכמ"ל ולכן בכה"ג עובר בעשה או גם בלאו וקעביד איסורא לכן לא פשטה קדושה בכולה אבל בהקדיש אבר לדמיו הרי חל עליו תיכף קדושת מזבח מאליו ולא קעביד איסורא כלל לכן שפיר י"ל דפשטה קדושה בכולה. והן אמת דברש"י תמורה שם כ' בד"ה תרי מיגו חד דהוא לא אקדיש אלא אבר ולדמי' ואנן צ"ל מגו דחייל אאבר חייל אכולה בהמה לדמי' ומגו דנחית כולה לדמי' נחית נמי כולה לקה"ג ע"ש ובזה שפיר תיקשי על סברת שעה"מ אבל הרי דעת הלח"מ שם אינו כן אלא המיגו הוא להיפוך וברש"י ערכין ה' ע"ב מבואר דתרי מיגו היינו מיגו דקדיש אבר לדמי' קדוש קה"ג ומגו דקדיש הך אבר פשטה קדה"ג בכולה ובזה מיושב היטב מה שיש סתירה שם ברש"י דערכין דבד"ה הא דאקדיש חד אבר וכו' כ' וז"ל לא אמרי' מיגו דקדיש חד אבר קדשה נמי כולה ומיגו דנחתא לי' קד"ד נחתא לי' קדה"ג דתרי מיגו לא אמרי' יחד ובד"ה הקדיש אבר לדמיו כתב וז"ל זהו שתקדש כל הבהמה לגופה מי אמרי' מיגו דקדיש חד אבר לדמי' קדיש לגופי' ומיגו דקדיש חד אבר קדשה כולה וכו' עכ"ל וזה סותר לדבור הקדום ולפמ"ש ניחא דודאי אי נימא דלא תיקדיש קה"ג משום דלא נימא תרי מיגו א"א לומר דפשטה בכולה כיון דקעביד איסורא במה שהקדיש לדמיו ואם ירצה לומר תרי מגו צריכים לומר מקודם דקדשה קדה"ג וממילא לא עשה איסור ושוב נוכל לומר דפשטה נמי בכולה אבל אי לא אמרי' תרי מגו היינו משום דירצה לומר מקודם דפשטה בכולה וזה לא אמרי' כיון דלא נימא מגו שני' דתיקדש קה"ג שוב א"א לומר דפשטה בכולה כיון שנעשה בה איסור וכדעת שעה"מ הנ"ל – והעירני בני הרב מו"ה יצחק נ"י דבזה י"ל גם דברי רש"י תמורה י"א ב' ד"ה תרי מיגו וכו' שכ' ואנן צ"ל מגו דחייל אאבר חייל אכולה בהמה לדמי' ומגו דנחית כולה לדמי' נחית נמי כולה לקדה"ג והוא היפוך לשון הש"ס שם דבעי רבא וכו' מי אמר כיון דנחתא לי' קד"ד נחתא לי' נמי קדה"ג ומדאקדשי' לחד אבר אקדשי' לכולה ובשטמ"ק שם הגי' ברש"י וכבר האריך בזה גם בשעה"מ שם ולפמ"ש ניחא דהש"ס קאי בהך צד בעיא דנימא גם תרי מיגו לכן נקט קודם דנחתא לי' נמי קדה"ג דמה"ט ליכא איסורא במה שהקדיש לדמיו כיון דתיכף נחתא נמי קה"ג ולכן נוכל לומר נמי דפשטה בכולה אבל רש"י ציין דבריו על צד האיבעיא דתרי מיגו לא אמרי' ולא נחתא קה"ג לכן נקט דלא אמרי' מגו דחייל אאבר חייל אכולה דכיון דעביד איסורא בהקדישו לא אמרי' דפשטה בכולה כיון דלא נימא מגו שני' דתיחות עלה קה"ג (אבל לפי"ז לא יהי' דברי רש"י שם ד"ה הקדיש' וכו' מדוקדקים וע' בל"א חולין קל"ה ע"א מ"ש ע"ד רש"י בזה.)
2