שו"ת מהרש"ם חלק ג שנ״זTeshuvot Maharsham Volume III 357
א׳להרב הגדול מו"ה שלום צבי גאלדבוים נ"י אבד"ק יאנאווצע בעהמח"ס ברכת שלום רוסיש פולין
1
ב׳מכתבו הגיענו וע"ד שאלתו היות שהמציא א' דבר חדש להדפיס כל כ"ד כתבי קדש תנ"ך במלאכת הפאטאגראפיע באותיות מרובעות וע"פ המסורה מונח כולו בתוך תיק אחד (בל"א מעדיליאן) ותוך התיק משובץ כלי מגדיל הראות (מקריסקראף) אשר על ידו רואים לקראם ונושאים אותו על יד שרשרת מורה שעות וכדומה ושאל אם מותר לכנוס בו לביהכ"ס ע"י שמונח בכיס המעדיליאן או צריך ליתנו בכיס התפור בבגד וכדומה ואם מותר להניחו תחת הכר מראשותיו בעת תשה"מ ורמז להמג"א סוסי' מ"ג ושע"ת שם ולענין כיסוי זכוכית ביו"ד סי' רפ"ו ובט"ז ובת"ש שם עכ"ד והנה מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקי"ג שנשאל אם מותר לכנוס לביהכ"ס בכתבים שי"ב ד"ת והם מונחים בכיס הבגד והשיב האי מילתא עבדינא עובדא בנפשאי דלפעמים יתנו לי בשוק שאלה ואני מניחה בתוך המצנפת ואני נכנס לביהכ"ס ואיני חושש וגדולה מזו שיש לי ספר קטן שי"ב רמזי תרי"ג מצות והוא לעולם מונח אצלי בכיס הבגד ואני נכנס עמו לביהכ"ס כדי שיהא מוכן תמיד בידי לקרות בו בצאתי לחוץ ואמינא לה בק"ו מתפלין שהתירו לכנוס בהם לביהכ"ס קבוע כשגוללן בבגדו ומניחם בידו ואפי' יש עמו חבירו ליתנם לו שרי והרמב"ם שחשש שמא יבא לשפשף ה"מ בתפלין אבל בשאר ספרים שא"ב קדושה כ"ב לכ"ע שרי וכיון שמונחים בכיס הרי הם גלולים יפה והרי קמיעות אם מחופין עור שרי לכנוס בהם לביהכ"ס כמ"ש הרמב"ם פ"י מס"ת ובשאר ספרים א"צ שיהי' מחופין וסגי בגלולין בבגד ואפי' אפשר ניתנן לאחר א"צ ומותר לשמש מטתו ולכנוס לביהכ"ס ועוד יש טעם להקל כיון שאינם כתובים בכתב אשורי שא"ב קדושה כ"כ ואין מצילין מפני הדליקה כשכתובים בשאר לשונות ואסור לקרות בהם כמ"ש הרמב"ם פכ"ג מה"ש ואף שאסור לאבדן ביד מ"מ א"ב קדושה וסיים דלפי ההלכה גם בכתב אשורי מותר אך למעשה אני סומך לעשות מעשה רק בכתובים בשאר לשונות עכת"ד, ומזה מבואר דלא כהעט"ז ומחה"ש סוסי' מ"ג שכתבו דבדאפשר ליתן לחבירו אסור אא"כ נותנה בכלי תוך כלי ומדברי רדב"ז מבואר דמצד ההלכה שרי גם בכה"ג, ועי' סנהדרין כ"א ב' ועושה לו קמיע וכו' ואינו נכנס בו לביהכ"ס וכו'. ושוב מצאתי במלבושי יו"ט על הלבו"ש סי' מ' שהביא בשם תשב"ץ דתפלות וכתבים שי"ב שמות צריך ליתנם בתיק בתוך תיק כשצריך ליכנס לביהכ"ס ונהגו לקנות כלים של עור עכ"ל.
2
ג׳ובדין כיסוי זכוכית כ' ראי' מדברי הר"מ פיהמ"ש פ"ו דאהלות מ"ה טומאה בין הקורות ותחתיו כקליפת השום (חוצצת בין הטומאה לבית וכו') אם אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאלו הוא אוטם היתה נראית בתוך הבית ב"כ וב"כ הבית טמא וז"ל הר"מ וענין נראין שיהי' זאת המחיצה אשר על הטומאה ספיריים כמו הזכוכית והשוהם והדומה להם כל הבית טמא ואפי' לא יהי' במקום הטומאה טע"ט עכ"ל ובכ"מ פכ"ד מטו"מ כתב דפשטא דמתני' שאם אינה נראית או נראית הוא אם יש דבר חוצץ או לא וכמ"ש הרע"ב ור"ש שם וע"ש בתוי"ט שא"נ להכ"מ שהטומאה תטמא מפני שנראית למראית עין שהרי עכ"פ יש דבר החוצץ ע"ש דפליגו בסברא זו אי מיקרי חציצה ע"י זכוכית וה"נ י"ל בזה ולשי' רמב"ם י"ל דאף דצואה בעששית שרי מ"מ אינו חוצץ בפני ספרים ולשי' הכ"מ גם בכה"ג חוצץ ועדיי' צ"ע.
3
ד׳ואולם כ"ז בספרים הכתובים אולם בדפוס ועיין במג"א סי' ל"ב סקנ"ו ובמג"א רסי' רפ"ד, ואני מצאתי ברוקח סי' ר"פ שכתב להדיא דדפוס אינו כתב אלא דמ"מ בשבת אסור דלא גרע מקומו"ס וקנקתום ואבק דרכים דפטור אבל אסור והביא מע"ז מ"ג דבחקוקה עובר בלא תעשון ע"ש, ומצאתי בא"ז הגדול סי' תקס"ג בענין שין של תפלין שכתב דאפי' גואי ורשימו מיחרץ חרוץ דלא הוי כתב בגיטין מ"מ בשין של תפלין סגי שתהא עשוי' אפי' ממילא ע"ש ומוכח דבעלמא ל"ה כתב אבל מתשו' הרמב"ם ורי"ו שהובא במג"א סי' מ"ה סק"ב מפורש דאפי' ברקם אותיות של פ' ציצית אסור לכנוס בהם לב לביהכ"ס משום בזיון ועי' תשו' מהרשד"ם יו"ד סי' קפ"ד שהעתיק תשו' תרמב"ם ביתר ביאור וגם בגט פשוט לא"ע סי' קכ"ה סקט"ו הביא מכמה מחברים דבכל גווני י"ב קדושה ע"ש באורך ואף שכל האחרונים לא ראו דברי הרוקח שהבאתי מ"מ לענין בזיון של כניסה לביהכ"ס ותה"מ י"ל דגם הרוקח מודה דאסור ואף די"ל דענין הפאטאגראפיא גרע טובא מדפוס ולא מיקרי מעשה אדם כי הנה מלאכת הפאטאג- ראפיע נעשה ע"י זכוכית המשוח בששר כמו עור (הויט) של זעלאטיקין וכדומה הצריך שימור מאור השמש (כי מתקלקל ע"י השמש) וכשמעמיד הזכוכית בהמאשיען נגד הצורה שרוצה לקבלו ומעמיד בנתים זכוכית מגדל הראות זה ע"ג זה ובינתים בלענר והוא מושך חלל הבעלענר שבין ב' מיני זכוכית אם להרחיב אם לקצר כפי ערך התבנית אשר ברצונו לעשותו אם גדול אם קטן וכשמעמיד כל אלה נגד התבנית אשר חפץ לקבלו איזה מינוטין נגד השמש מיד מקבל המאשיען והזכוכית את תבניתו ואח"ז שורהו במימות העשוין לזה ע"פ חכמת הכעמיע ונגמר התבנית ואח"ז מייבשו ומניחו על ניירות משוחים ג"כ כמו עור שע"ג הזכוכית והם מקבלים מן הזכוכית למאות ולאלפים, וא"כ הוי רק כח כחו וכמעשה הקוף שנעשה מאליו וכעין הא דאיתא במנחות ז' ע"א בהא דהחזירו לביסא טפיפה וכו' מכי מהדר לי' מנח לי' אדפנא דמנא ומניד לי' ונפל ממילא דנעשה כמי שהחזירו הקוף ובפ"ד דזבים והובא בעירובין ל"ה ע"א ניסט מחמת רעדה טהור אמר אביי דכ"ע היסט מחמת כחו טמא והכא ברעדה מחמת כחו עסקינין וכו' וברש"י ד"ה מחמת רעדה שטפח ברגליו בקרקע ומחמת נענוע הקרקע ניסט הכלי אעפ"י שניתק מן הארץ כח כחו הוא ובש"ס דע"ז דף ס' ויו"ד סי' קכ"ה בענין כח כחו ובפרט בנעשה ע"י עכו"ם ומ"מ אין להקל דאכתי איכא בזיון כתבי קדש אך דמ"מ כיון שמונח בתוך כלי המעדיליאן אף שמצד א' נראה דרך הזכוכית יש מקום להקל עפמש"ל אך כיון שמדברי הר"מ בפיה"מ נראה שאינו חוצץ אין להקל אא"כ מניחו בתוך כיס הבגד וכדומה.
4
ה׳ובדבר אם מותר לצלות כבד על קש ותבן הניסק ובוער וכבר ראו עיניו דברי האחרונים בדין צליית כבד על נייר אך שנסתפק בדין קש ותבן ולא אדע מהו הרי כיון דמותר למלוח בשר ע"ג קש ותבן דמיקרי כלי מנוקב כמ"ש בסי' ס"ט סט"ז מכ"ש דמותר לצלות כבד וידוע כי בעת הנחתו על התבן יכבה מיד התבן מתחתיו אבל הוא נצלה ע"י האש מסביב וחום התנור שתחתיו אבל עכ"פ יהי' מקום לדם לזוב ואם ספיקו אם אש של קש ותבן דינו כאש בודאי אם רואים שנצלה הכבד בו מהני והרי בשריפת הפרה מבואר בפ"ד דפרה מ"ג שרפה שלא בעצים וכו' אפי' בקש אפי' בגבבא כשרה.
5