שו"ת מהרש"ם חלק ג שס״וTeshuvot Maharsham Volume III 366
א׳להרב הה"ג מו"ה דוד אלימלך שטארם לויפער נ"י דומ"צ דק"ק דינאב
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שנודע שאצל רופא דאקטר מונח נפל אדם תוך צליחות של חומץ והוא דר בשכונת יהודים ברחוב העיר וביניהם דרים כהנים יש מהם בבתים שלהם ויש בחניות שכורים להם וכל הבתים מחוברים זב"ז בהמשכה שיש בה טע"ט כדי הבאת טומאה וא"א לתקן הדבר וגם בסוף השכונה עומדים אילנות מאהילים בענפיהם על בית שבסוף השכונה מצד אחד ומצד השני מאהילים על בית תפלתם של העכו"ם ועל חצר שלהם ותוך מרתף ומערה שמתחת בית תפלתם מונחים קברי שרים וקצינים וכמ"פ מביאים מתיהם לתוך בית תפלתם קודם קבורתם וגם הביהמ"ד מחובר לשכונה של בית עכו"ם וכמ"פ מזדמן מתי עכו"ם בבתיהם ומלינים אותם איזו ימים ובימי היו"ט מוכרחים הכהנים לצאת מביהמ"ד ואין נ"כ ביו"ט שם ושם ג"כ יש אילנות מאהילים לכאן ולכאן ויש כדי המשכת טומאה עכת"ד השאלה. והנה בנידון כזה כבר כתבתי תשו' לק"ק מיעלעל ולוטה פה העתקה ושם הבאתי מהיש"ש ותשו' כת"י מהגאון מליסא שדעתם להקל בזה ועי' בא"ר ומש"ז או"ח סוסי' קכ"ו ומדברי היש"ש מוכח ג"כ דס"ל כדעת הש"ך דליכא ביה רק איסור דרבנן או כפי שביאר בשב"י ח"א סי' פ"ה דעת הש"ך דמודה דהטומאה נמשכת מאוהל לאהל מה"ת אלא דאם יש פתח סתום או טפח פתוח בהבית שבו המת אז גם בהבית אינו טמא אלא כנגד מקום הפתוח ואם הפתח פתוח וכל הטומאה משום שסוף הטומאה לצאת ותמשך הטומאה תחת הזיזין מבית לבית זה ודאי רק מדרבנן וע"ש ח"ב סי' צ"ח שנשאל על דבריו ובסוף סימן הנ"ל חזר וביאר דבריו ע"ש היטב ורו"מ לא ראה ד"ז ומלשון היש"ש שכתב וז"ל אבל שלא לכנוס באותו דרא שיש שם מת כמו שאנו נוהגים שלא לכנוס בכל הדרא אף ששכונת מבוי שלנו אינם מאהילות להיות אהל דאורייתא אין להחמיר כולי האי במת נכרי דלא גזרו אלא על המצוי דהיינו ישראל עכ"ל נראה יותר כדעת הש"ך ועי' [בס' האשכול הלכות טומאת כהנים בסופו שם נדפס תשו' הפ"י וע"ש בנח"א מ"ש בזה] ואחרי שהיש"ש והגאון מליסא ז"ל מתירים בפירוש בזה בודאי כדאי הם לסמוך עליהם בשעה"ד כזה.
2
ג׳ומ"ש רו"מ שדעת ראב"ד אינו כדעת ר"ת ייעוין בנח"א שבס' האשכול שם שהגם שהראב"ד בח"ד אינו כן מ"מ בהשגות שחיבר לעת זקנתי חזר בו וס"ל כדעת ר"ת וכתב שם ג"כ שבשעה"ד יש לסמוך ע"ד ר"ת והיראים ורש"י נזיר מ"ב וראב"ד בהשגות ע"ש.
3
ד׳ומ"ש רו"מ דהוי ס"ס ברה"י הנה בספק פלוגתת הפוסקים לא מצינו ד"ז כלל שהרי לא גזרו אלא דומיא דסוטה כמ"ש בתוס' ריש נדה משא"כ בזה וכ"ה בס' עין דמעה בתשו' שם דבס"ס דפלוגתא גם ס"ט ברה"י טהור וגם בסמ"ח מצוה רס"ג בסופו צידד דלענין איסור טומאת כהנים דמי לשאר איסורין ולא תליא כלל בדין ס"ט ברה"י ותדע שהרי המל"מ ודג"מ צדדו להתיר מכח ס"ס ולא חלקו בין רה"י לרה"ר ובע"כ דס"ל דבס"ס שרי בכל גווני והיינו משום דהס"ס בפלוגתא דרבוותא או דלגבי איסור כהנים ל"ש ד"ז כלל אך מתשו' הרשב"א שיובא להלן ותשו' פמ"א ח"ב סי' קנ"א קנ"ב מוכח דלא כהמנ"ח ועכ"פ בפלוגתא דרבוותא אינו דומה לסוטה ול"ש דין ס"ט ברה"י כלל וכמ"ש.
4
ה׳ולענין הנפל שמחזיק הרופא בצלוחית כבר כתב בתשו' הרשב"א שהובא בבדה"ב שבב"י סוסי' שע"ב דתולין ברוב עכו"ם דכל דפריש מרובא פריש ועי' תשו' ב"ש ח"ב סי' רי"ט באורך בזה וכן מצאתי בתשו' אבן השהם סי' י' שפסק כן ועי' תשו' פמ"א הנ"ל באורך ג"כ בזה.
5
ו׳ומ"ש רו"מ מהא דאין עושין ס"ס לכתחלה יעוין במש"ז יו"ד סי' נ"ז סק"ג דליתא וכ"ה להדיא בתשו' הרשב"א ח"א סימן תצ"ז דכלי עכו"ם מדינא שרי ככל ס"ס דשרי לכתחלה אלא שעשו הרחקה בכלי עכו"ם ע"ש.
6