שו"ת מהרש"ם חלק ג שס״זTeshuvot Maharsham Volume III 367
א׳להרב הה"ג מו"ה צדוק צבי וואקסאמן נ"י דומ"ץ דק"ק ריגליץ
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בנידון המקוה שעשו כעת בעירו מקוה חדשה עם צימענט כנהוג ובשולים נקב מהמעיין ושם במרחץ יש עוד מקוה ישינה שלא ניקו אותה להכשירה והוא ג"כ מעין נובע וכעת רואים שהמים מהמקוה החדשה הולכים תחת הקרקע להמקוה הישינה ובכל יום כשממלאים אותה יותר משיעור מ"ס מתחסרים המים מעט מעט אך שיעור מ"ס עומד תמיד ולא יחסר לעולם ויש ב' חששות א' שמא המ"ס שבמקוה החדשה הם מאותו המים שבמקוה הישינה ושם המקוה לא הוכשרה ויש חשש שנתערבו במים שאובין קודם שנתמלא שיעור מ"ס ב' יש חשש זוחלין עכת"ד השאלה ורו"מ צידד והביא מהא דסי' ר"א סמ"ז דגבי מעין אין לחוש לשאובין בכה"ג וד"ז פשוט ובפרט שהרי לשיטת רוב פוסקים אין מעין נפסל בשאובין כלל א"כ בכל ספק יש להקל בפשיטות ועוד דגם מקוה הישינה לשי' רוב פוסקים אין לה דין שאובין וגם שמא רובה מי מעין – אולם עיקר היתר דהמשכה הרי אינו פחות מג"ט ולכן נקט בש"ע שהי' בור רחוק ממנו קצת ולא ביאר רו"מ אם כן הוא בנ"ד שהמקוה הישינה רחוקה ג"ט דבפחות מג"ט הרי לא מיקרי המשכה והן אמת שדעת ר"ש ורשב"א ורשב"ץ שבב"י דסגי בהמשכה כ"ש אבל הרי הבית יוסף פסק בתשו' ר"י וריב"ש להחמיר ובש"ע לא הביא כלל דעת המקילים א"כ אין לצרפו לס"ס ואף שמדברי תה"ד סי' רנ"ח שהובא בב"י בדין פקיקת נקבי הנביעה שכתב לשפוך עפר ב' או ג"ט בעובי דכיון דהשאובין שהי' שם נבלעו בהעפר ואת"ל שמי הנביעה חזרו והעלו אותם הרי נמשכין דרך הקרקע וגם מי הנביעה רבו עליהם וכשרים ברובא והמשכה ע"ש ומוכח מזה דבכה"ג שהמים נבלעים בעפר וחוזרים ומבצבצים גם בפחות מג"ט סגי אבל מאן יימר דבנ"ד המים נבלעים בקרקע שמא יש שם נקבים שזוחלין דרך שם למקוה החדשה ולכן בפחות מג"ט אין להקל מטעם המשכה אך אם יש שם שיעור ג"ט הדבר פשוט ובאמת דלפימ"ש הב"ח וש"ך סקצ"ו בשם הראב"ד דבנמשכו בלא כונה גם בכולו בהמשכה כשרים בלא"ה יש להקל בדין מעין שנתייבש ולא אדע מדוע הוצרכו הט"ז והש"ך לחפש טעמים להתיר להסוברים דשאיבה שהמשיכוה כולה כשרה והב"ח מחמיר בזה והרי לפימ"ש הראב"ד בלא"ה אין חשש בזה ואולי מיירי הרא"ש היכא דמלאו מרחוק קצת בכונה כדי שימשכו המים לכאן ולכן הוצרכו לטעמים אחרים אבל צ"ע אבל המעיין בב"ח סכ"ו ימצא דאף דהראב"ד והר"ש ס"ל כן אבל הרא"ש וטור לא ס"ל כהראב"ד וסיים דקיי"ל להחמיר כהרא"ש א"כ אליבא דהרא"ש הוצרכו לטעמים אחרים וכפי הנראה שלזה רמז הש"ך בסקט"ו במ"ש לעיין לעיל סט"ו כי משם הוכיח הב"ח כדבריו הנ"ל ע"ש ותבין – ועכ"פ לדינא גם אם אין שם משך ג"ט יש להקל מטעמא דכתיבנא כיון שהוא ספק וגם כיון שהמים הם נחסרים מסתמא המים מכאן הולכים למק"א ואמאי נחזיק ריעותא להיפוך שהמים באים לכאן ממקוה הישינה ולכן אין בזה חשש כלל.
2
ג׳ובדבר חשש זוחלין כבר הארכתי בתשו' לק"ק פאקסחן ברומעניא (לעיל חלק ז' סי' קע"ה) והבאתי מתשו' פמ"א ח"ג סי' מ"ב שהחמיר בכעין זה בזוחל בקרקעותה ובתשו' שו"מ רביעאה ח"ד סי' קע"ח חולק עליו ואני הבאתי שם מתשו' תשב"ץ ח"א סי' י"ז וגם מספר האשכול ראיות ברורות דאם אין הזחילה ניכרת לעין הרואה רק ע"י שמתמעט לאט לאט במשך איזו שעות אינו בכלל זוחלין ובפרט בנ"ד דנשאר תמיד מ"ס א"כ עד מ"ס ליכא חשש זוחלין רק למעלה ממ"ס והרי בד"ז נחלקו הרשב"א והרא"ש ובגוף הדבר לא אדע פתרון שאלתו שהרי בנ"ד הוא מעיין נובע א"כ כשר בזוחלין ואולי הכל סובב ע"פ ספק הקדום שמא באו המים ממקוה הישינה לכאן וגם אם הוכשרו ע"י המשכה מ"מ אין דין מעיין עליהם וכבר נתבאר שאין לחוש לכך.
3
ד׳ומ"ש בענין חשש נטל סאה ונתן סאה יותר מרובו להקל כדברי דג"מ ע"ד הש"ך סקס"ג דבמעיין יש להקל דל"ש בזה חשש מ"ע הנה בירושלמי פ"ג דיומא ה ה' בסופו פריך אמאי הטילו עששיות של ברזל ויחמו לו חמין וכו' טעם דהדין תניא שלא יהו אומרים ראינו כ"ג טובל במים שאובין ביוה"כ והרי שם הי' מעיין כמ"ש התוס' בכורות נ"ה ד"ה שמא ובא"ז ח"א סי' תשע"ט ונראה מזה דגם במעיין איכא משום מ"ע אבל לפימ"ש בע"מ ומרה"פ שם דהתם כשיהי' כל המים חמין שנתנו לשם מעיו"כ משא"כ בחמץ לתוך צונן אין חשש א"כ ה"נ בזה וכבר הארכתי בתשו' (חלק ז' סי' קצ"ו) דיש להקל בזה במעיין כדעת הדג"מ וכ"ה בתשו' ב"ש ח"ב סי' נ"ט ועי' מ"ש לקמן סי' ש"ע עוד בזה.
4