שו"ת מהרש"ם חלק ג שע״חTeshuvot Maharsham Volume III 378
א׳להרב החריף ובקי המופלג מו"ה יהודא ירושלמי נ"י דומ"צ דק' טשמאליעף בארץ הגר
1
ב׳מאז בא מכתבו הייתי טרוד בסידור מפתחות והגהות לספרי הנדפס והיום נגמרו וחפשתי אחר מכתבי והנני לתשובתו בדבר שנתפשט בגליל שלכם שנותנים ביצים הנולדים במאשיען כ"א שעה ומתחממין ויוצא מהם אפרוחים אבל אינם פרים ורבים ואינם חיים רק ערך ג' חדשים אם הם מותרים באכילה והנה מ"ש רו"מ מעופות הגדלים באילן דלשי' כמ"פ אינן טעונים שחיטה לפי שאינן פרים ורבים אין לו דמיון כלל דשא"ה שכל מין זה אינן פו"ר אבל בנ"ד הרי מינן פו"ר אלא שחולשת החימום והלידה גורם שאינם חיים הרבה ואינן פו"ר וכמו שיש אדם חלוש שאינו מוליד או בהמות המסורסין שאינן מולידות ואפ"ה דינם כשאר בהמות וע' כה"ג בנדה כ"ג ע"א לא אמרה ר"מ אלא הואיל ובמינו מתקיים.
2
ג׳והנה שמעתי בשם רב א' שהביא לזה ראי' מתוס' נדה שם ד"ה לאיתסורי באחותה וכו', דפשיטא לי' דאינה חי' ג"ש וכו' ולא שנה שלא תהא טריפה וכו' ומוכח דבדלא חי שנה הוי טרפה אבל לענ"ד אין ראי' דהתם שנבראה בהמה במעי אשה ולא חי והוא לגמרי כמו מין אחר ומשעת יצירה ולידה לא הי' ראוי לחיות לכן הוי טריפה אבל בנ"ד המין חי אלא שלא נתחמם כראוי ונולד חלוש והנולד מביצה זו הי' ראוי לחיות כשתשב עליו תרנגולת ובשעת יציאת הביצה מהתרנגולת הי' במינו חי – וגם בלא"ה א, רא דהתם כונת התוס' שאינה חי' שנה שלא תהי' נעשית טריפה באיזה אבר שנטרפת בו ומ"ש התוס' ולא בהא טרפה אבל היכי שאינה נעשית טרפה אף שאינה חי' יב"ח איננה בגדר טרפה אלא בכלל מסוכנת ולפמ"ש הרמב"ן והריטב"א שם דכי פרכינן למימר דחיי אעיקר בעיא פרכינן למימרא דבן קיימא הוא דליתפס בה קידושין ע"י אביה והא נפל גמור הוא וכבן ח' חי שהוא כאבן דמי ע"ש א"כ התינח בבהמה דכל זמן שלא נפיק מכלל נפל אסור כנבילה וכל שלא כלו חדשיו או שלא עברו עליו ז"י היא בכלל נפל וע' תוס' יבמות פ' ע"א ד"ה והא וכו' במ"ש דאינו יוצא מידי נפל בשלשים יום אלא ע"י עשרים וכו' ע"ש אבל גבי עופות דליכא בהו משום נפל ומשנולד יצא מכלל נפל א"כ אין לו דמיון לדין בהמה כלל וע' חולין כ"ב ב' דבני יונה כשרין משיעלעו דם ובתוס' מנחות כ"ה א' ד"ה ואימא וכו' דמחוסר זמן כגון תוך ח' הותר מכללו בעופות ע"ש וא"כ כיון שאין בו סימני טריפה אלא שאינן חיים הרבה דינם כמסוכנת וראי' לזה מש"ס דחולין ל"ז ע"א מסוכנת ממאי דשריא וממאי תיסק אדעתן דאסורה דכתיב זאת החי' אשר תאכלו חי' אכול ושאינה חי' לא תאכל והא מסוכנת אינה חי' מדאמר רחמנא נבילה לא תיכול מכלל דמסוכנת שריא דאי ס"ד מחיים אסורה השתא מחיים אסורה לאחר מיתה מיבעיא וכו' מדאמר רחמנא טרפה לא תאכל מכלל דמסוכנת שריא דאי ס"ד מסוכנת אסורה השתא מסוכנת דלא מיחסרא אסורה טרפה מיבעיא וכו' ומבואר דלא כל מה שאינה חי' טרפה דכל מסוכנת אינה חי' ואפ"ה כשרה וההבדל דכל טרפה מחסרא ואפי' יתרת מיקרי חסירה כמ"ש התוס' שם דכיון דכל יתר כנטול דמי הויא חסירה אבל מסוכנת שאין בה שום חסרון אלא שאינה חי' ה"ז מותרת ואף דבש"ס דתמורה י"ז ע"א כבהמה טמאה מה בהמה טמאה פסול הגוף אף כל פסול הגוף לאפוקי בע"מ דפסול חסרון נינהו וברש"י ד"ה פסול הגוף וכל הני פסול הגוף הן בלא חסרון כגון ניקב קרום של מוח וניקבה הקיבה אבל מום חסרון בעלמא הוא ע"ש ומבואר דאיכא טרפה בלא חסרון היינו בלא חסרון גמור אבל עכ"פ איכא נקב והוי שינוי מכל שאר בהמות משא"כ במסוכנת ליכא שום שינוי ורק שאינה חי' ובכה"ג לא אסרה תורה וע"ש דשרוע וקלוט הויין מומין אף שא"ב חסרון אבל מ"מ משונין הן מברייתן משא"כ בזה ולכן הדבר ברור שהעופות מותרין.
3
ד׳ומה שנשאל בגלגלת הראש שלם ששרו במים תוך ג"י אם השריי' מועיל גם להתיר המוח שבתוך העצם והנה מ"ש רו"מ מהא דסי' ס"ח סעיף ב' דבהניחו על נחיריו אם נעץ בו קנה וכו' ופי' הש"ך שנעץ קנה בנקב החוטם שלא יסתם כמ"ש ברש"י שם ומוכח שע"י נקב החוטם יכולין המים לכנוס להמוח והנה זהו דבר פשוט שיש שם נקב כמ"ש התוס' בגיטין נ"ו ע"ב ד"ה וניקר במוחו לא נעשה טרפה בכך דדרך חוטמו נכנס ולא ניקב הקרום ע"ש ובפסחים פ"ד ע"ב ורש"י ד"ה ואין נמנין וכו' אבל מוח הראש יכול להוציא ולגררו בקיסם דרך האף וע"ש בירושלמי פ"ז הל' ה' דגרס דאפשר להוציא דרך האוזן וע"ש במרה"פ דר"ל דעכ"פ כזית אפשר להוציא דרך שם ואף שמדברי הש"ס ורש"י מוכח דאם אינו דן קנה אין הדם יוצא אפשר דמים דקלישי טפי נכנסין לשם אבל היינו אם הי' מונח הראש וחוטמו למעלה והמים צפין על גביו אז י"ל דנכנסין דרך נקב החוטם ויורדין למטה להמוח אבל אם הי' מונח וחוטמו למטה בודאי אין להקל שאין המים עולין למעלה כדאי' רפ"י דמקואות מ"א וגם אם חוטמו למעלה קשה להקל למעשה דאפשר שגם מים אין נכנסין אלא כשנעץ קנה לשם ואולי גם כשהמים נכנסין אינן מתפשטין בכל שטח רוחב המוח רק במקום א' ומי הוא היודע בסתרי הטבע ולכן אין להקל.
4