שו"ת מהרש"ם חלק ג מ״אTeshuvot Maharsham Volume III 41
א׳להרב וכו' מו"ה חיים נתן גראבין נ"י מו"צ דק"ק דיליטון.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה רכה בשנים שא"י לטהר א"ע כי אחר שתפסוק בטהרה באמצע ז"ל מיום ג' ואילך מוצאת על עד הבדקה נקודה דקה מן הדקה פעמים במראה געהל ופעמים שחור או אדום ואחר שמתייבש מתהפך ללובן ואינה ניכרת כלל ולפעמים נמצא כמו עפרורית שמתלקט ומרוב דקותו א"א לבדקו על הצפורין וע"פ רוב נמצא בתחתית העד והאשה יש לה וסת קבוע ואינה מרגשת שום צער וכאב כלל.
2
ג׳והנה רו"מ צידד דלא מצינו דם גמור שיתהפך לליבון והביא ראי' מנדה כ' בהא דילתא אייתי דמא קמי' דרבב"ח וטימא לה הדר אייתי לקמי' דרב יצחק ודכי לה ואמאי לא פריך דלמא נתייבש ביני וביני ונהפך ללובן ואין זו ראי' כלל די"ל שראתה שהוא באותה מראה ממש שהי' מקודם או שלא הי' שהות בינתים כלל –
3
ד׳וגם מ"ש מהא דרבי ראה דם בלילה וטומאה וראה ביום וטיהר המתין שעה א' חזר וטימא כיון דחזא דהדר ואשתנו אמר האי טמא הוא ומפכח קמפכח ואזיל ומוכח דאי לא חזר ואשתני תלינן דדם טהור הוא הוא תמוה דהא מפורש בש"ס דחזא לצפרא דאישתני א"ל ודאי טהור הוה ובלילה הוא דלא אתחזי שפיר הרי מפורש דדוקא משום דהי"ל מקום לתלות בו דבלילה לאור הנר לא אתחזי שפיר אבל אלו הי' רואה שפיר גם ראי' ראשונה אף שחזר ונשתנה לא הי' צד להקל כלל והא דחזא דמפכח היינו שעי"ז הי' מחמיר גם התם שהי"ל מקום לתלות דבלילה לא חזו שפיר וא"כ אדרבה מוכח מהש"ס דהיכי שרואה היטב לאור היום שהוא טמא אף שחוזר ללובן הוא טמא ולכן אין מזה שום צד קולא – וכן מצאתי בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' י"ב מפורש כמ"ש וע' בשו"ת טטי"ד מ"ג סי' קכ"א ג"כ בזה
4
ה׳ומ"ש התב"ש סי' מ' דאין טבע הדם להתהפך ללובן **(א"ה משה נכד המחבר מ"ש מהתב"ש בסי' מ' שכ' שם ע"ד הב"ח בעצם שנמצא בלב השור דכשמראה העצם לבן אין לתלות בדם דאין לתלות בדם דאין מטבעו להתלבן ואע"ג דמלשון הב"ח משמע דנמצא במראה לבן וכו' ע"ש תמהני שלא הביא ממ"ש הב"ח יו"ד רסי' קפ"ח בשם ר"י מרגליות דמשכח"ל לדם שיתהפך ללבן אמנם י"ל שא"ה דל"מ ד"ז רק ע"י פעולת הרחיצה כמבו' שם לא כן שיתהפך ללבן מאליו בלתי סיבה ידוע לזה משא"כ בדם אדום דכשנעקר מן הגוף הוא משחיר מאליו כמבו' בנדה י"ט ועפ"ז י"ל מ"ש הט"ז ע"ד הב"ח הנ"ל הא דל"א בגמ' בדם גם במראה לבן אדום הוא אלא שלקה כמו בשחור וכן למ"ד דם נעכר ונעשה חלב הוא ג"כ מסיבת הנקת התינוק כמבו' בנדה ט' ורש"י וע' רש"י בכורות ו' ע"ב שכ' מחמת הלידה וצ"ע וע' מ"ש בתוספות חדשים פ"ק דנדה מיד וי"ל).)** היינו שאינו רגילות בכך אבל להוכיח מההיפוך שאינו דם ג"כ אינו ראי' גם י"ל הא דסי' מ' בתב"ש הנ"ל דשא"ה שנתקשה לאבן ועצם.
5
ו׳גם מ"ש מדברי הש"ך סי' קפ"ז סק"כ תמהני דהש"ך עצמו מסיק דצריכה ז"נ ומכ"ש לענין ספירת ז"נ עצמן לתלות בבדיקה שבא מן הצדדים בלא מכה וכאב לא יעלה עה"ד כלל.
6
ז׳וגם מ"ש לבדוק בלילה ולא תראה את העד עד למחרתו ביום אחר שיתבייש ויהפך ללובן ויהי' טהור הוא דבר תמוה דכיון שידענו שדרכה בכך שיהי' אדם איך נאמר שתעצים עיני' ולא תראה את העד כלל בשעת בדוקה ולדבריו למ"ל לצרף דעת הפוסקי' דסגי בבדיקת לילה הרי גם ביום תואיל לבדוק ולא תביט בו עד אחר שיתייבש או שתבדוק בחדר אפל אבל ד"ז מביא לידי גיחוך וישתקע הדבר ולא יהי' נאמר.
7
ח׳אבל לענ"ד הנכון בזה כפי הצעת הענין שהדבר מתהוה מיום ג' של ז"נ והלאה בודאי הוא ע"י משמוש בהעד בפנים ומחלושות האם או הצדדים מתהוים המראות לכן הנכון שתפסיק בטהרה ותבדוק יום א' של ז"נ בבדיקה כראוי וכל שאר ז"נ תבדוק בקינוח מבחוץ ובואו ונסמוך על הנו"ב מ"ק יו"ד סי' מ"ו וכבר הארכתי בתשו' לק' דאלינא בנדון כעין זה בכמה צדדי קולא וכן בנ"ד תעשה כן – ואם אולי ח"ו גם בקינוח לא יעלה יפה אזי תנסה לבדוק בקינוח ביום ז' עכ"פ ולא תבדוק בינתים אבל הפסקת טהרה וביום א' של ז"נ תבדוק בעומק כראוי ולפי דעתי באופן זה יעלה בעזה"י בטוב וכן באו לפני כמה מעשים כאלו וצויתי לעשות כן ועלה יפה בס"ד.
8