שו"ת מהרש"ם חלק ג מ׳Teshuvot Maharsham Volume III 40
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה לוי הורוויץ אבד"ק באל- חוב ז"ל
1
ב׳א) מכתבו הגיעני וענוותו תרבני בדבר הגט שסודר הדיין הרב ר' מנשה נ"י באחד שנקרא מערוסה אברהם מאניס וכן נקראה לתורה ובחתימה חותם מאניס וכן נקרא לרוב העולם אבל יש קצת ב"א שקורין אותו מאניק גם בפניו וסידר הגט אנא מאנוס דמתקרי אברהם מאניס המכונה מניק וכעת מערער הרב ר' אבנר על הגט מטעמים שיתבארו להלן ושם האשה כתב בגט חנציא ור"א מערער גם בזה שהי"ל לכתוב חנטשא וכת"ר כ' כי המבטא שם הוא בצד"י ולא בטי"ת שי"ן והנה אם אמנם הרב ר"א כתב לי להיפוך כי אצל רובם ככולם המבטא שם חנטשא אבל נאמנו עלי דברי כת"ר ומהגם כי בגליל בוטשאטש אשר הייתי שם כמה שנים וגם פה"ק המבטא בצד"י וכן סדרתי כמה גיטין בשמות הללו ומסתמא גם אצליכם המבטא כן ובפרט שהאשה חותמת א"ע כן בודאי יש לכתוב כן ואפס מקום לדבר בזה ואולם בכתיבת שם הבעל הנה ודאי לא הי' צריך לכתוב שם מניק כלל דהוי קיצור השם וליכא שינוי ביקודות וע' בט"ג בכללים סק"ו שציין כמה מקומות בזה ובפרט שהוא שם נערות ואולי גם של גנאי וכפי דברי ר"א אין קורין אותו בפניו כן והדיין ר"מ מכחישו בזה וכתב שנקרא לפעמים גם בפניו כן וע' בט"ז ש"א אות ו' סק"ד וסק"ה ואות פ' סק"ב ואות ק' סק"ה בכ"ז.
2
ג׳ואולם אחר שכתביהו בגט ערער הרב ר"א שכיון ששם מאניק הוא כינוי לשם מאניס ושניהם שמות החול הם א"כ הי' ראוי לכתוב דמתקרי מאניק כמ"ש הב"ש בכלליו דין י"ג ובט"ג סקי"א רמז לתשו' מהרמ"ל ועוד כמה מקומות והביא מתשו' ח"ס סי' כ"ד שפסק לכתוב אשר המכונה אנשיל דמתקרי אנטשיל יען כי אנטשיל הוא רק כינוי לאנשי הכפר ע"י כובד לשונם לשם אנשיל והאריך בזה
3
ד׳ב) והנה בגוף לשון המכונה באמת מצינו בכמה מקומות גם על לשה"ק לשון זה כמ"ש רש"י מגילה כ"ה המכנה בעריות שדורש פ' עריות בכינוי ואומר לא ערוה ממש דבר הכתוב אלא כינה הכתוב בלשונו וכו' כינוי היא לשון הפוך שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי והרבה יש בלשון חכמים וכו' ע"ש וגם היכי דהוי האמת כן שנקרא כן רק שאינו שם עצמיי נקרא בלשון כינוי וכמו שמצינו בפייט של יום ח' של פסח חבל נחלתו מכונים וע' בתוס' תענית כ' ד"ה בחניכתו וע' בשו"ת אמרי א"ש סי' קכ"א שהביא מישעי' מ"ג בשם ישראל יכנה ות"ל הרגשתי בזה טרם ראיתי שם ויש מקום לומר דשם הכולל אומה או משפחה יתכן לקרות בשם כינוי משא"כ באדם פרטיי וכמ"ש בתשו' רמ"א סי' פ"ד בדעת הב"י לחלק בזה וע' בשו"ת אמרי א"ש שם סי' מ"א שהביא ממד"ר פ' לך בעלי חניכתו ששמם אברהם כשמו וגם בזה הרגשתי זה כמה מדעתי ומצאתי בז"א על הפסוקתא פסקא דמ"ת אות ט' הביא בשם ילקוט ראובני וצוני מלאך גליצור מכונה רזיאל הרי כמ"ש וגם מצאתי ברש"י ביצה ל"ג ע"ב ד"ה במיסתקי וכו' כך אמר לי ר"ש המכונה חסיד מן ברבשתא וכו' עכ"ל וי"ל בזה דכיון דאינו שמו העצמיי רק על התואר יתכן לשון המכונה אף שהוא לשה"ק ובש"ס דסנהדרין ס' ע"א ארי' א"ש אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד לאפיקו כינוי דלא ואח"כ מסיק דגם על כינוי קורעין ומבואר דכל שאר שמותיו י"ת הגם שנקרא בהם מ"מ כיון שאינם שמותיו העצמים רק שם המיוחד הוא שם עצמיי לכן נקראים בשם כינוים אף שהם בלשה"ק ובנמק"י שם מבואר דבהזכיר שם המיוחד בלשון לע"ז דינו ככינוי ויש לי לתמוה במ"ש הנמוק"י פ"ק דנדרים דף ז' בשם הריטב"א דהשומע הזכרת השם מפי חבירו בלשון לעז או שאר לשונות אין לנדותו רק גוערין בו ומזה נראה כדעת הש"ך יו"ד סי' קע"ט סקי"א דאין בו קדושה וזה סותר למ"ש בעצמו בסנהדרין הנ"ל דהוי כשאר כנוים שאינם שם המיוחד וע' בסמ"ע חו"מ רסי' כ"ז שכ' בפשי' דשם שקורין בו הגוים הוי ככינוי וע' באו"ת שם ולא הזכיר מהנ"ל כלל אבל מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"א סי' ב' שכ' בפשי' כהש"ך הנ"ל דגם בלשון תרגום מותר למחוק וצע"ג וע' תשו' רע"א סי' כ"ה במ"ש הרמב"ם סוף הל' שבועות דכל ז' שמות משמות המיוחדים שהוא תמוה ע"ש בזה ועכ"פ נראה מזה דכל שם שאינו עצמיי רק על התואר וכדומה גם בלשה"ק הוי רק כינוי וכל שם לעז גם בשם עצמוי הוי כינוי והיינו היכי דשם הלע"ז הוי פירוש של שם הקודש אבל היכי דשם הלעז הוי שם עצם בפ"ע יתכן שפיר לומר דלא הוי בגדר כינוי וזה נראה דעת הרמ"א וע' בג"פ ס"ק ס"ד היטב בזה אבל גם בתשו' רדב"ז ח"ב סי' תת"פ כ' וז"ל והוי יודע דאין ראוי לכתוב עבדי' המכונה אלא היכי דהשם ב' הוא כינוי ממש ואינו במשמעות השם בעצמו אז הוא לשון כינוי אבל בשמות שאחד הוא פי' לחבירו כגון יהודא שקורין הנכרים ליאון על שם גור ארי' יהודא אין כותבין המכונה אלא דמתקרי וכו' עכ"ל והוא ג"כ כדעת הב"י ותשובה זו נעלמה מהאחרוני' אבל אנן בתר הרמ"א גרירין ולכן נראה דהעיקר כמ"ש
4
ה׳ג') ואולם היכי דב' השמות הם בלעז כבר הביא הב"ש בשם מהרמ"ל והוסכם מכמה אחרוני' דיש לכתוב דמתקרי זולת דעת מהרש"ל אינו כן כמ"ש הט"ז בכללים סקי"א ובכמה מקומות אבל אני מצאתי בב"ש ש"א אות א' בשם אקסילראד שהביא בשם הט"ז שפסק לכתוב אקסילראד המכונה בענדיט והב"ש השיג עליו ובט"ז שם סקמ"ו הביא בשם מהר"ם חריף ומהר"א שרענצילף ודמש"א דס"ל ג"כ כרש"ל וט"ז הנ"ל ואני מצאתי בתשו' רמ"א סי' פ"ד במה שהעלה שם דמתקרי כולל ג"כ כינוי שהובא בט"ז ואחרוני' ובגוף התשו' שם הביא ראי' לדבריו ממ"ש המ"מ פ"ג מגירושין דיש לכתוב על שם הלועזים שהם כינוים פלוני דמתקרי פ' וכן אמרי' בגמ' אדא בר הדיא דמתקרי איי מרי אע"ג דאיי מרי אינו שם עברי אלא ש"מ דמתקרי כולל הכל עכ"ל והנה גם שם הדיא אינו שם עברי וא"כ מה ראי' מהתם הרי בכה"ג ששניהם אינם שם עברי גם לכתחלה יש לכתוב דמתקרי ובע"כ דהרמ"א סובר דאין חילוק כלל וגם בכה"ג יש לכתוב המכונה אלא שהוכיח מזה דגם במתקרי כשר דכולל הכל ומפורש דלא כהב"ש ומרמ"ל – וכיון שרבינו הרמ"א סובר כן וגם רש"ל וט"ז ומהר"ם חריף ומהרא"ש ס"ל כן בודאי יש לנו ע"מ שנסמוך בדיעבד. ובפרט שהג"פ סוס"ק ס"ד דעתו נוטה דכל החלוקים בין דמתקרי להמכינה הם רק משום ותבחר לשון ערומים ואין בו חשש פוסיל ושם ד' מהרח"ש ורק בשם הב"ח הביא דפסול וכה דעת המג"ע ומג"ש שבתשו' גאו"ב ותשו' פ"י כנודע וגם ד' רשד"ם סי' מ"ו שציין הג"פ מוכח כן למעיין בגוף התשו' ע"ש ועכ"פ בכה"ג דמפורש בתשו' רמ"א להקל וידוע דתשו' זו הי' בהעלם עין מכל הגדולים הנ"ל שנחלקו עם הב"ח ובט"ז סי' קכ"ט ס"ק כ"ה הביא שמצא תשו' רמ"א הנ"ל ועפ"ז נתפשטה ההוראה להקל בכתב דמתקרי על המכונה הרי כל חילו של הרמ"א בנוי על היסוד דגם ב"ב שמות של לעז שוה לשם א' עברי ושם א' לעז ובע"כ דגם בכה"ג יש להקל בדיעבד וכמ"ש
5
ו׳ד') ועוד דהא בג"פ סי' קכ"ט סקס"ד הוכיח מד' מהרח"ש דהא דבשני שמות של לעז יש לכתוב דמתקרי היינו היכי דשם ב' הוא לפעמים שם עצם בפ"ע אבל היכי דשם ב' אינו בשום פעם שם בפ"ע ולעולם הוא נטפל לשם אחר כותבים עליו המכונה ומה"ט פסק מהרח"ש באשה ששמה מעריסה גראסיוזה ואח"כ קראו לה שבתולה דיש לכתוב המכונה ע"ש ואף דהתם שם שבתולה הוא רק מפני שנולדה בשבת אבל המעיין שם בכל דברי הג"פ במ"ש ליישב עפ"ז סתירת ד' הרמ"א ימצא דס"ל דבכל גווני היכי דשם ב' איננו שם עצמיי בפ"ע ותמיד הוא נטפל לשם אחר יש לכתוב המכונה ע"ש היטב וימצא כדברי וכן נראה דעת כנה"ג סי' קכ"ט בהקב"י אות קכ"ב דלא נחלק על הרח"ש רק משום דס"ל דרגילות לקרותו שם העצם וא"כ בנ"ד דשם מאניק ידוע לכל שאינו שם בפ"ע רק יוצא משם מאניס שפיר יש לכתוב המכונה
6
ז׳ה') ומדי עייני בזה בא לידי בשאלה שו"ת חסל"א ומצאתי בחא"ע סי' ל"ה שצידד שם בנידון שלו שכתבו אהרן המכונה ארון והביא מדברי הג"פ הנ"ל והבין בדבריו כמ"ש וע"ש עוד שהעלה דבשם שא"צ לכתוב כגון בשם אבי המתגרשת יש להקל בכתב המכונה על דמתקרי וס"ל דלא הוי שינוי גמור רק דהו"ל כלא נכתב כלל ע"ש ואם אמנם דבריו מפוקפקין בעיני אבל לפי המבואר בכנה"ג סי' קכ"ט בהגב"י אות קכ"ב הנ"ל דגם בכתב המכונה על דמתקרי י"ל דרק אם לא ניתן הגט לא ינתן או אפשר גם בניתן ועדיין לא נשאת ע"ש ומוכח דפשי' לי' דל"ה שינוי גמור דאל"כ הרי גם בנשאת א"כ שוב היכי דא"צ לכתבו כלל יש לצדד דגם בניתן הגט תנשא וע"ש בשו"ת חא"ש סי' קי"ז שהוכיח בראיות דכל שכבר ניתן הגט גם בדאפשר להשיג גט אחר מיקרי דיעבד ע"ש בתשו' השני' באורך בזה – וגם מ"ש כת"ר דבנ"ד שנכתב אחר שם אברהם מאניס וכפי ד' הנו"ב דהכינוי קאי על האדם י"ל דלכ"ע יוכלו לכתוב המכונה יש מקום לסברתו וחזו לאצטריפו.
7
ח׳וא"ו) ומ"ש כת"ר מדברי נו"ב סי' קי"ט שכ' בדעת מהר"מ מינץ דכיון שלא הי' צריכין לכתוב שם ברוכא לא דקדק וכתב המכונה לענ"ד יש לפקפק בזה דהתם הרי השם מ"ח הי' רחל שהוא בלשה"ק וברוכא הוא שם חול אלא דס"ל להנו"ב דכיון שמעריסה נקראת בשם זה הו"ל עיקר ואיננו בגדר טפל לכתוב עליו המכונה ולזה כ' שפיר דכיון דנשתקע וא"צ לכתבו א"כ עכ"פ לא יתכן לקרותו בשם עיקר והו"ל כשם אחר של חול לגבי שם קודש דכותבין עליו המכונה משא"כ בנ"ד ששניהם הם שמות החול ועוד דהמעיין בתשו' מהרמ"מ שם ימצא שפסק שם לכתוב ב' גיטין וכתבו א' רחל דמתקריא צפרה וה"ב רחל דמתקריא צפרה המכונה ברוכא וכיון שכבר כתב גט א' בלא שם ברוכא כלל והי' ס"ל דהעיקר דא"צ לכתבו כלל א"כ כבר נתגרשה האשה בגט ראשון וגט ב' הי' רק לחומרא בעלמא לכן כ' הנו"ב שלא דקדק כ"כ בענין כתובת דמתקרי או המכונה כיון שלא הי' צריך לכתבו כלל וכל הגט הי' ללא צורך משא"כ כשמגרש בגט זה בלבד שפיר י"ל דהגם שא"צ לכתבו מ"מ אם כתבו בשינוי בלשון המכונה היכי דצריך לכתוב דמתקרי הוי שינוי בשם ועוד דהא הנו"ב כ' שם עוד טעם משום דנשתקע לגמרי ולכן לא יתכן לכתוב עליו דמתקרי והרמ"מ ס"ל דגם שם הנשתקע מותר לכתבו (וכמ"ש הב"ש סי' קכ"ט סקל"ז ובש"נ אות ב' בשמו) ונודע דהיכי דהפוסק כותב ב' טעמים אין לסמוך על טעם א' וכמ"ש בשו"ת ח"צ סי' ע"ג והוכיח כן בראיות וכ"ה בש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק קי"ט וסי' פ"א סק"ד ועוד בכמ"ד וע' בט"ז חו"מ בהשמטות לסי' י"ז ס"ד מ"ש בהג"ה בשם רדב"ז בזה ואני הבאתי במק"א ראי' לזה מתוס' יבמות ס"ט ע"ב ד"ה א"ל ומתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' כ"ב ועוד מכמ"ק ואכמ"ל. ולכן אין מדברי נו"ב ראי' כלל להקל בנ"ד
8
ט׳שוב עיינתי במכתב של הרב ר' מנשה וסמך ג"כ ע"ד הנו"ב ולענ"ד אין בזה שום סמך ראי' לנ"ד אבל ראיתי שם שרמז לדברי הג"פ שהבאתי למעלה וזה נ"ל נכון.
9
י׳ז) אולם מ"ש הרב הנ"ל להתנצל מדוע כתב שם מאנים הקודם משום דהיכי דעליי' וחתימה סותרים מה שנקרא בפ"כ מכריע לעשותו עיקר כמ"ש הג"פ והובא בד"ח הנה הרב ר"א כתב לי בשם הרב מסטרעסליסק דהא דאי סתרי עליי' וחתימה הקריאה בפ"כ מכריע היינו היכי דהעליי' שם א' והחתימה שם אחר אבל היכי דהחתימה וקריאה בפ"כ הוא בשם א' מן ב' השמות שעולה בהם לתורה הוי רק קיצור השם וצריך לכתוב שם שעולה בו לתורה מקודם והביא מהט"ז בליקוטי שמות סכ"ז וט"ג שם סקכ"ח גבי שם יהושע פלק ובאמת שאין מזה ראי' דשא"ה דשם פאליק הוא כינוי לשם יהושע ולכן יש לכתוב שם העיקר קודם אבל היכי דעולה ב"ב שמות שכל א' שם בפ"ע ונקרא בא' מהם י"ל דצריך לכתוב שם שנקרא בפ"כ מקודם אבל גם מהא דסעי' ו' שם גבי משה יהודא ונקרא בפ"כ ליב שרמז הרב ר"מ ג"כ אין ראי' דשא"ה דעולה בשם משה יהודא ומה שנקרא בפ"כ הוא שם לעז אבל היכי דעולה גם באותו שם שנקרא בפ"כ י"ל דצריך להקדים ב' השמות אבל גוף הדין יעוין בתשו' חסל"א חא"ע סי' ל"ו שחולין על הב"א סי' פ"ה ומסיק דהיכי דחותם ג"כ רק בשם א' גם הב"א מודה דצריך להקדים שם האחד שהרוב קורין בו ע"ש באורך
10
י״א(והנה
11
י״בהרב ר"א הביא משו"ת יד יוסף סי' ק"ח שהביא תשו' הג' בעל ב"א בדין א' שהי' שמו מרדכי יוסף וכן עולה לתורה וחותם ובפ"כ נקרא יוסיל ונכתב בגט מרדכי יוסף דמתקרי יוסף ופסל את הגט גם בדיעבד דיש חשש שנטעו לומר דרק שם יוסף ניתן לו מלידה ושם מרדכי נתוסף ע"י חולה ומדמה למ"ש המג"ש בתשו' גא"ב סי' ג' והמחבר פקפק עליו והרב ר"א ביאר דעת הב"א דודאי בעלמא מודה הב"א דיש נכתוב לכתחלה כן וכמ"ש בעצמו בליקוטי שמות דין ב' רק התם דנקרא בפ"כ יוסל לכן ס"ל דאיכא חשש זה וצדקו דבריו בזה)
12
י״גח) אבל כפי שכ' כת"ר דהנ"ד א"א לברר אם הרוב קורין מאניס או מאניק א"כ הוי ספיקא אם השם מאניס הוא שם שנקרא בו בפ"כ או אפי' ברוב העולם א"כ בכה"ג ודאי דהי"ל להקדים שם הערוסה ושעולה בו לתורה לכתחלה, אך העבר אין. אבל מ"ש מאניס באלף לפי שחותם א"ע כן ואח"כ כתב מניק בלא אלף לא טוב עשה בעמיו דאף דלפעמים כותבין פתח באלף וגם בלא אל"ף מ"מ בנ"ד שכתב בתחלה באל"ף לפי שחותם כך וע' בב"ש ש"א אות מ' שכ' בתחלה מאניס באל"ף ואח"כ כ' מניס וע' בט"ז סוסקי"א ויש שם ט"ס למעיין וכפי הנראה באלף הוא נקרא בקמ"ץ אבל ודאי בחותם כך צריך לכתוב באלף כמ"ש כת"ר מהב"ש ש"א אות ו' בסופו וכ"פ שם עוד בכמה מקומות אבל לפ"ז לא הי' ראוי לשנות ולכתוב מניק בלא אל"ף דעי"ז יש מקום לטעות דהראשון בקמ"ץ כיון דאח"כ כ' בלא אל"ף (וע' כה"ג בט"ז בל"ש סוס"ק י"ג לענין המכונה ודמתקרי כדאשכחן כה"ג בש"ס דהוריות י' ע"ב אשר נשיא יחטא אשרי הדור ופריך אלא מעתה אשר חטא חטא וכו' ומפני שא"ה דשני קרא בדיבורי' דלעיל נקט אם והכא אשר ומוכח דמדשינה בלישני' שוב מוכח דאין הכונה בענין א' וגם בלשון ב"א מצינו לדייק בכך מדשני בלישני' דמעיקרא כמבואר בתשו' הריב"ש סוס"י רנ"ז שהביא בב"י ורמ"א חו"מ רס"י שי"ב וה"נ בזה אבל מ"מ י"ל דודאי מתחלה כיון דאפשר לקראו בפתח כשר כמ"ש הט"ג ש"א אות מ' ס"ק י"ג ומה שאח"כ נכתב מניק גם אם מסופקין הרואים בקריאתו מ"מ לא גרע מלא כתבו כלל וכמ"ש כה"ג בג"פ סי' קכ"ט סוסק"ג בשם תשו' מהריב"ל ומהרח"ש דהיכי דיש לפרש ב"ב אופנים לא גרע מלא כתב כלל ובנ"ד שא"צ לכתבו א"כ יש להקל גם בזה ובפרט לפמ"ש בס' הקובץ פ"ד מגירושין בשם הג' ר"מ בנעט דבזה"ז שהגט נשאר ביד ב"ד קרוע יש להקל בכמה חומרות שהחמירו הפוסקים מחשש לעז גבי גטין וע' בט"ז בליקוטו שמות שנשתנו מ"ח סק"ב מ"ש בזה בשם הגאון מג"ש ומ"ש עליו וע' תשו' ח"ס ח"ב סי' ל"ז ובפ"ת סי' קכ"ט סקל"ד ובשו"ת חא"ש סי' ק"ה וסי' קמ"ח ובשו"ת נח"א להג' שע"מ ז"ל סי' כ"א, ובנ"ד הרי בשעת קריאות הגט קורין כהוגן וא"כ אין לחוש כ"כ בכה"ג בדיעבד אחרי שכבר נעשה מעשה ובכ"ז לכתחלה לא יפה עשה מכמה טעמים והכניס א"ע לכמה חששות בחנם אבל בדיעבד באופן אם יעוין כת"ר בכל דברי ויסכים לזה להקל גם אני מצטרף עמי בזה.
13