שו"ת מהרש"ם חלק ג ל״טTeshuvot Maharsham Volume III 39
א׳להרב החריף מו"ה צבי הירש בראנפעלד נ"י מקראקא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר מכונת הסטעראטעפיא אשר בביהד"פ אשר מעשי' הוא שבתחלה יסדרו האותיות של עופרת כפי המוכן לדפוס ויקחו פסת נייר עב וידחקוהו ע"פ האותיות הדק היטב עד אשר נחקקים האותיות בתוך הנייר העב ונקרא שם הנייר מאטראצען ואח"כ יקחו בדיל ועופרת ויתיכום ע"י מכונה המיוחדת ע"פ הנייר מאטריצע ועי"ז נעשים אותיות בולטין ע"פ הבדיל כשמתקרר והטס הזה נקרא פלאטע ובה ידפיסו ספרים וע"י ההדפסה זמן רב מתטשטשין האותיות כולן או הרבה מהן ולא יסכנו עוד למלאכת ההדפסה ולהניחם כך הוא הפ"מ ויתיכוה מחדש ועפ"י רוב יש בהם שמות שאינם נמחקים ולפעמים השמות לא נטשטשו עוד והם שלימים ואם יגודו ויחתכו השמות גם בזה יש הפ"מ ועמד השואל ושאל אם מותר להתיכם שנית ושלישית ע"פ המאטריצע ורו"מ האריך למעניתו וגם שלח לי תשו' הרב הגאבד"ק בזה וביקש לשאול גם אותי –
2
ג׳והנה בראשית דברי' חקר אם בכה"ג דנ"ד שהאותיות על הטסין מהופכין אם נחשב לכתב והביא ע"ז מירושלמי פ"ו דשקלים ודברי הכותב בביאור דברי ר"ס שם שכתב דאותיות מהופכות אינם בכלל כתב ובש"ס דשבת ק"ד ע"א ורש"י שם שכתב דכתב שבלוחות הי' הפוכות ותיבות הפוכות ואפ"ה כתוב בתורה כתובים משני עבריהם ומוכח דמיקרי כתב ומוכח דלא כדעת ר"ס כפי דברי הכותב הנ"ל וקיי"ל כש"ס דילן וכרבנן דפליגו על ר"ח עכ"ד
3
ד׳אולם לפענ"ד נ' דכתב הפוך אינו כתב כלל וראי' מדברי התוס' במ"ק י"ט ע"א בד"ה וטווה על יריכו וכו' פירוש ע"י שינוי אבל בתפילין א"א בשינוי שדרך כתיבה תמה וכו' גם ע"י היפוך שהוא נקרא מצד אחר לא הי' מתירין וגם אי לא אסור משום מלאכה הא אסרינן אפילו טירחא דלאו מלאכה בפ"ק דף ד' מיהו נהגו לומר דמתני' לא איירי ע"י היפוך וכו' והיו"ד שא"א הי' כותב בכתב הפוך עכ"ל הרי מבואר דבהיפוך ליכא משום כתיבה ואפילו לפי הס"ד דהוו ס"ל להתוס' דאסור היינו משום מלאכה והא דבלוחות הי' כתב הפוך י"ל דהיינו משום שהי' נקראים מצד אחר ככל כתב ישר כראוי לכן מיקרי כתב גם מצד השני והתוס' לא מיירי היכי דאפשר לקרותו להעומד בצד השני אלא אם יהפך הנייר מראשו לסופו וכדומה לכן לא מיקרי כתב ומכ"ש בכה"ג דנ"ד שאין האותיות נראים בהטס מצד השני כלל וא"א שיהי' נקראים ישר בשום צד בעולם פשיטא דלא מיקרי כתב כלל וא"כ ליכא איסור בהתכתו משום מחוקת השמות וגם יעוין במהרש"א ח"א שבת ק"ד שם ביאר דבלוחות לא הי' האותיות הפוכין ורק התיבות הי' הפוכין וכדברי' נראה מלשון הש"ס
4
ה׳ועוד ראי' מדברי ר"ה גאון שהובא בהה"מ פי"א משבת שפי' מתני' דהכותב ב' אותיות וכו' בין משתי סמניות וכו' חייב פירוש ב' סמניות שאינם אותיות ידועות בכתב כגון נונין הפוכין דכתיבי גבי ויהי בנסוע הארון וכו' והביא בשם הרשב"א שדחה פירש"י והעיקר כפירוש רה"ג ע"ש ובתשו' רכ"ח סי' נ' ונ"ג הוכיח שהנונין הם מתיבות בנסוע ומתאוננים הרי שהנונן ההפוכין אינם אותיות אלא סמניות ואף דלשי' רח"כ הנ"ל שהאותיות מגוף התיבות בע"כ דנחשבים לאותיות אבל מלבד די"ל דגם אם כשרין בתיבות הללו מפני שכך הוא הלמ"מ לכתבם שם כך מטעמים הנזכרים בזה"ק ושאר טעמים אבל בעלמא בוודאי אינם אותיות כלל ועוד דשא"ה דההיפוך רק ראשה למטה ורגלה למעלה והיא רק אות א' ושאר האותיות הם כהוגן ונקראים כראוי גם אם יש אות א' בנתים שהוא הפוכה כל רואי' יכירנה משא"כ בנ"ד שכל האותיות והתיבות מהופכין ועיין בתשו' מעיל צדקה סימן כ"ט שכתב בפשיטות דאות הפוך אינו בכלל אותיות ועיין בפת"ש יו"ד סי' ער"ה ס"ק ו' מ"ש בזה ובמק"א הבאתי מרש"י סו"פ נח בפסוק וימת תרח בחרן נו"ן הפוכה ובתשו' הרשב"א שהובא בב"י יו"ד סוסי' רה"ע דלכתחלה יכתבו כדעת רש"י ומזה יש ראי' דגם בתיבה עצמה כשרה אבל התם נון הפשוטה אם כתובה הרגל למעלה וראשה למטה הרי אם יהפכו היריעה תהי' נקראת כראוי וג"ז במקום שיש קבלה דכתוב כן משא"כ בנ"ד שא"א להפך הטס באופן שיהי' האותיות ישרים ויש לדין מדברי הר"ן פ' הבונה בהא דלא יכתוב לאלפין עיינין שפי' שלא יכתוב האלף בענין שיראה ממנו צורת עיין הפוכה שאם ירחיק הרגל השמאלי מן הקו האמצעי וכו' יראה כאלו הי' עין הפוכה וכו' ע"ש ונראה מזה דעין הפוכה אות הוא אף שא"א לקרותה כראוי בשום צד אבל י"ל דאף דלא מיחשב אות כלל מ"מ הרואה וטעה לומר שהוא עין הפוכה סוף דבר כי לענ"ד בנ"ד שכל האותיות והתיבות הפוכין לא חל קדושת השם כלל שיהא אסור למוחקן
5
ו׳ועוד נראה שהרי דעת כמ"פ דשם שנכתב בלא כוונה אינו קדוש ועמח"א ה' ס"ת ורשד"ם יו"ד סי' קפ"ו אך דהרדב"ז ח"א סי' ע"ז כתב דסתמא לשמה קאי דומיא דזבחים דאמרינן סכין מושכתן למה שהן ע"ש א"כ התינח בכותבו כפי הראוי אבל בעשאן דרך היתוך באותיות מהופכין ותיבות הפוכין א"כ אדרבה סתמא של"ש הן וכמ"ש כה"ג בתוס' נזיר כ"ח סוע"א בד"ה משום וכו' דכיון דהיפר לה וכו' שוב אין עומדין וכו' דסתמא של"ש קיימי וכו' ע"ש ובתוס' מנחות ז' ע"א ד"ה אר"י וכו' דכיון שלא בזמנו היא אע"ג דכ"ש מקדשין שלא בזמן מ"מ שלא מדעת אין מקדשין ע"ש וא"כ באותיות מהופכין שנעשו שלא בכוונה לכ"ע לא נתקדשו
6
ז׳ועוד נראה דהא בש"ס דגיטין כ' ע"א וכתב ולא וחקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה הוא ורמינהו עבד שיצא בכתב שע"ג טבלא ופנקס יצא לחירות אבל לא בכתב שע"ג כיפה וכו' הא דחק תוכות הא דחק יריכות ותוכות לא ורמינהו לא הי' כתבו שוקע אלא בולט ומבואר ברש"י דהיכי דסביבות האותיות שוקע והאותיות בולטות אינו בגדר כתב כלל א"כ הרי בנ"ד האותיות בולטות ואינם בכלל כתב כלל וכבר העלה הגאון ר"א ברודא בתשו' שב יעקב להתיר למחוק שם הנכתב בח"ת והן אמת דבתשו' רמ"ע מפאנו סי' ל"ו מפורש להיפוך וכל המעיין שם ימצא שכתב דדווקא בגיטי נשים וכדומה שאפשר בטס של מתכות יש לחלק דבשוקעות כשר ואותיות בולטות פסולין אבל בסתו"מ שאין נכתבים אלא ע"ג העיר בין ח"ת או יריכות כל שנגמר בסכין פסול ואף שסיים שם דגם בנכתב בח"ת עובר במוחק השם הנה ז"ל שם אעפ"י שלא נתקדש השם וכו' דהא תניא הי' כתוב על ידות הכלים יגוד ול"ש לן בין ח"ת וכו' אלמא כל שצורות אותיות השם מוכחת עליו ונעשית בכוונה שהוא שם אסור לקלקלו עכ"ל הרי מבואר דבכה"ג דנ"ד שהאותיות הפוכין ואין צורת השם מוכחת עליו ובלא כוונה דמותר למחוק ומש"ז א"ח סי' של"ד ס"ק ט"ז מבואר דבמטבעות אם אינו דרך כתיבה ודפוס מותר להתיכן ואף דבשו"ת נט"ש יו"ד סי' כ"ו הביא בשם תשו' שמ"צ וגם הוא הוכיח דאסור למחוק שם שנכתב דרך ח"ת מ"מ בכל ראיותיו אין הכרח לומר דאיכא איסור תורה וי"ל דאסור מדרבנן משום מ"ע דמיחזי כמוחק השם או גם מה"ת משום כבוד השם וא"כ התינח בנפתר וניתך השם בדרך שניתן לקרות ואיכא חשש מ"ע וגם איכא בזיון במחיקתו אבל בנ"ד שניתוך דרך היפוך י"ל דלכ"ע מותר להתיכו ולא מיחזי כמוחק השמות וכדמוכח מתשו' רמ"ע עצמו שהבאתי דדווקא כל שצורת השם מוכחת עליו אסור למחקו וזה ל"ש בנ"ד ועי' תשו' ב"א יו"ד סי' ס"א קרוב לסופו עוד בזה וגם משם יש סיוע לדברינו – אבל מה שכתב רו"מ דהוי כמוחק ע"מ לתקן יש לפקפק דדווקא במתקן במקומו שרי אבל הכא אפשר דמקום השם הניתך לא יחזור להיות אותיות שם אלא מקום תיבות אחרות ומקום עופרת אחרת יחזור להיות אותיות השם א"כ הוי כמוחק כאן לתקן במק"א דלכ"ע אינו מותר כמ"ש בש"ג פ"ב דשבועות ועיין בטו"ז א"ח סי' קנ"א ס"ק ג' ובא"ר סי' קנ"ב סק"ז וגם יפה כתב הרה"ג אבד"ק נ"י דכשמתיכו פנ"ח באו לכאן כדאי' בב"ק צ"ו והוי כמוחק לתקן דבר אחר לגמרי
7
ח׳וגם מ"ש דנעשו שלא בכוונה יש לפקפק עפמ"ש הרא"ש פ"ד דמכשירין מ"א וז"ל השוחה לשתות בפי' ובשפמו כיון דא"א לו לשתות אם לא שיגעו המים בשפמו הוי כאלו אחשבינהו וכו' כיון שהוא ממלא החביות כל אלו אעפ"י שא"צ למים כיון דא"א בלא אלו המים בשעת עשיית מלאכתו הוי כאלו אחשבינהו מידי דהוה אמלאכת שבת דכל פס"ר הוי כמתכוין עכ"ל ומבואר דגם בעושה בלא כוונה אם א"א לעשותו בענין אחר מיחשב מתכוין א"כ כשמתיך העופרת לצורך חומשים וסידורים ע"ג דף שיש בו גם אותיות שמות הרי א"א שלא יתהוו עי"ז בליטת שמות והוי כמתכוין ממש לקדשו.
8
ט׳ומ"ש מדברי מהרמ"ל שבת ע"ה בתוד"ה טפי ניחא לין שכתב דגם בחבורה דמקלקל חייב ולא בעינן מלאכת מחשבת מ"מ בדאיכא תרתי לגריעותא דהוי דשא"מ בפ"ר דלא ניחא ליו ומשאצל"ג מותר ובזה תירץ דברי הש"ג שכתב דבמוחק מותר באינו מתכוין אלא לתקן ובמש"ח פ"ו מיסוה"ת תמה דהא הוי פ"ר וכן תמה בתשו' משיב כהלכה יו"ד סי' כ' ע"ד רש"י בכורות כ"ה ולפ"ד מהרמ"ל ניחא לענ"ד דדווקא במלאכת שבת דבעינן מלאכת מחשבת דומיא דמלאכת המשכן אפילו במקלקל בחבורה דחייב י"ל דבדאיכא תרתי לגריעותא לכ"ע פטור אבל באיסור מחוקה דלא תליא במלאכת מחשבת והא דבעינן דרך השחתה לא תליא במחשבתו אלא בגוף המעשה אם הוא לצורך תקון וא"כ מה ענין משאצל"ג לכאן וע' תוס' מ"ק י"ג ע"א בד"ה נטייבה וכו דגבי שביעות דלא בענין מלאכת מחשבת גם באינו מכוין לייפות כגון בארעא דחברי' חייב וכ"ה בתוס' גיטין מ"ד ע"ב – ומה שתמהת ע"ד מהרמ"ל מש"ס כתובות ה' סוע"ב ואת"ל דם מיחבר חביר וכו' במקלקל הלכה כר"י או כר"ש והא התם איכא תרתי דהוי דשא"מ ומשאצל"ג ולכ"ע פטור לק"מ דדווקא לדידן דקיי"ל כר"ש דדשא"מ מותר אלא דבפ"ר אסור לזה כתב מהר"מ דבתרתי משאצל"ג ודשא"מ מותר גם בפ"ר דלא ניחא לי' אבל התם דקאי למ"ד דשא"מ אסור גם בתרתי י"ל דמקלקל בחבורה חייב וע"ש בתוס' ד"ה את"ל וכו'
9
י׳ומ"ש להוכיח דר"מ סובר משאצל"ג חייב כיון דס"ל בבכורות ל"ג דדשבא"מ אסור והביא מדברי הה"מ פ"א משבת ה"ז אינו מוכרח דלשי' תוס' י"ל דר"מ ס"ל דשא"מ מותר אבל יעוין בירושלמי פ"ז דשבת ה"ב ופ"א דביצה ה"ג דמבואר דר"מ סובר משאצל"ג חייב
10
י״אומ"ש דכיון דמתחלה נעשה אדעתא לחזור ולהתיכו יש להקל למוחקם והרה"ג אבד"ק נ"י השיג עלי' דהא במגלת סוטה נכתב אדעתא למחוק ואפ"ה איכא איסור מחוקה ולא התירה תורה אלא בשביל לעשות שלום וחזר ודחה דהתם כיון דאי אמרה אינו שותה אינו נמחק א"כ לא מיקרי נעשה ע"מ למחוק והנה ד"ז מפורש בירושלמי ע"ב דסוטה ה"ד תני ר"א בן שמוע אין כותבין פ' סוטה על עור בהמה טמאה ר"ש אומר מכיון דאת אמר למחיקה ניתנה למה איני כותב תני ראב"ש אומר רואה אני את דברי ר"א בן שמוע מדברי אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור טמאה ע"ש הרי כסברתו. אבל באמת גם אי נימא דבנעשה ע"מ למחוק ליכא איסור מחיקה י"ל דהתם גוף הכתיבה אדעתא למחוק חסר וכ"ה בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"א משא"כ בנ"ד שמתחלה נעשה להדפיס בו למאות ולאלפים אלא שלאחר שיתטשטש ימחקוהו י"ל דשרי וי"ל ג"כ להיפוך דדווקא בנעשה רק לצריך מחוקתו ליכא איסורא משא"כ דנעשה להדפסה ומתקיים זמן רב אבל יפה הביא הרב נ"י ראיו מהא דסוכה נ"ד שנשא ק"ו בעצמו מה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שם שנכתב בקדושה ימחק על המים הכא דקפא תהומא עאכו"כ והתם כתב השם אחספא אדעתא למחקו מיד ולולא הצלת העולם אסור אך לפמש"ל בהכותב ע"ד למחקו מיד איכא בזיון מחוקה מיד בשעת כתיבתו ומשא"כ בנ"ד א"כ אין רא' משם – ומ"מ קשה להקל מטעם זה. אבל כבר נתבאר טעמים נכונים להקל ומ"מ נראה שיעשו מעשה ההתכה ע"י עכו"ם דהא מבואר בתשו' חות יאיר סי' ט"ז דמחיקת השם ע"י עכו"ם אסור רק משום שבות וכבר נודע דבאמירה לעכו"ם מותר בדשא"מ אף דהוי פ"ר וגם להחולקים על התה"ד בא"ח סי' ת"ג וסי' שי"ד מ"מ בשאר איסורים מודים להקל כמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד סי' ק"מ ועמ"ש בהגהותי לא"ח סי' שי"ד שדחיתי ראיותיו ומ"מ הבאתי ראי' לדבריו מדברי הט"ז יו"ד סי' קמ"ב ס"ק י"ד ובפרט בשבות דאמירה לעכו"ם ובצירוף כל הצדדים שנתבארו נראה להתיר בכה"ג
11