שו"ת מהרש"ם חלק ג מ״חTeshuvot Maharsham Volume III 48
א׳להרבנים המאה"ג וכו' מו"ה יצחק טראה ראבד"ק סאמבור ומשנהו הרב מו"ה מאיר שפאנדארף מו"צ דק' הנ"ל
1
ב׳מכתבם מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתם בדין השו"ב רי"מ שהתחיל ללמוד אומנות השו"ב אצל השו"ב ר"י באופן שיחתום לו רי"מ כתב באו"ש באוהיו"מ שלא ישיג גבולו וכן חתם לו ונכתב בהכתב שקרא בפי' וחתמו עדים ע"ז ונדבר ביניהם כי כאשר יתחיל לשחוט עופות יתן לר"י סך ט"ו ר"כ ועוד ט"ו ר"כ יתן לו בעת נתינת העדאה ולפי טענות רי"מ הגיד לו חותנו קודם חתימה שבאם לא יקרא בפיו אינו כלום והוא טוען שלא קרא בפיו רק חתם א"ע וא"כ הוא בטעות ואינו כלום ועוד שנתן לר"י רק עשרה ר"כ כשהתחיל לשחוט עופות אצלו ואח"כ בראותו שהתרשל בלימודו יען שהי"ל עוד תלמוד אחר ולכן נסע הוא למק"א באמצע הלימוד וגמר שם לימודו וקבל העדאה וקבלה וכפי דברי חותנו התנה עם ר"י שו"ב בפי' כי גם אחר שיקבל העדאה וקבלה יחזיק אותו בביתו לבל ישכח אומנותו עד שיתקבל לשו"ב באיזה מקום ובבואו בחזרה ממקום שו"ב האחר ביקש מר"י שיחזיקנו ולא רצה א"כ כבר נתבטל כל הכתב – ור"י מכחישו שקרא הכתב בפיו כמ"ש בהכתב והעדים חתמו ע"ז שקרא בפיו בפניהם ולא נדבר מעולם שיחזיקנו אצלו ואדרבא א"ל בפיו שאחר שיגמור לימודו ויקבל ממנו העדאה יסע לבית גיסו השו"ב מסטריא ויעסוק שם באומנותו וגם הלא ר"י נתן כתב לחותנו של רי"מ ולא נזכר שם מזה כלל ומדוע אינו מראה הכתב וגם הוא לא התרשל א"ע בלימודו ומדוע לא נתן לו רק עשרה ר"כ ונסע למק"א טרם הגמר וכמעט הי' קרוב לגמור שהרי שהה בבית השו"ב שבמק"א רק ז' שבועות ולכן תובע שישלים לו עשרים ר"כ ויתן לו העדאה וחותנו של רו"מ טוען שאינו זוכר אם החזיר לר"י הכתב שלו יען שלא הוטב בעיניו מדוע לא כתב התחייבות להחזיקו בביתו אחר שיגמור לימודו עכת"ד הטענות בקצרה.
2
ג׳והנה רו"מ האריכו בדין אם נאמן רי"מ לומר שלא קרא הכתב והביאו ד' מהרי"ט בשניות יו"ד סי' כ"א בדין שטר שכתוב בו שקבל עליו נזירות שלא יערער על המקח ועדים חתומים בו והעלה דהעדות אינו מועיל דהוי מפי כתבם ול"מ לגבי מכות ועונשין כיון שאינו נוגע לממון ורו"מ האריכו לצדד דבנ"ד י"ל דנוגע לענין ממון שהב"ד יכיפוהו שלא יקפח פרנסת חבירו וגם השבועה הוא חלף עבודתו דאל"כ ה' מונע ממנו ר"י ללמדו האומנות ובפרט דמפ"כ אין הטעם דמשקרים רק מצד גזיה"כ ובנ"ד הרי העולם מאמינים לדברי העדים מפ"כ ואסורים ליתן לו לשחוט דלא יהא אלא כע"א והבע"ד מאמין לו כבי תרי וגם היכי דבע"ד שותק דנאמן העד עכ"ד.
3
ד׳והנה בגוף דברי מהרי"ט הרי דעת סמ"ע סי' ע"ג סקי"ח מפורש להיפוך ולענ"ד גם מהרי"ט לא קאמר רק היכי דנכתב בדרך שטר שהעדים לבד חתומים בו ולא הבע"ד אבל היכי דהבע"ד עצמו חתום וחת"י ניכרת ומקוימת משאר כתביו פשי' דהודאת בע"ד כק' עדים דמי וכיון שכ' שקיבל בפ"מ שו"ב ל"מ אמתלא להכחיש דגם הט"ז סי' ע"ג שם לא כתב דנאמן באמתלא רק היכי דאומר אמתלא על ההודאה עצמה שהי' אנוס לכתוב כן משא"כ היכי דכתב בלא אונס ופרט לפמ"ש בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' פ' ושו"ת הרא"מ סי' ע"ב ושו"ת לחם רב סי' ע"ב דבחתם על כתב בעדים ל"מ שום אמתלא דנגד מעשה ל"מ אמתלא ע"ש א"כ ה"נ בזה ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תר"ה שכ' וז"ל והוי יודע שאם כתב בכת"י אני מודה שנשבעתי הוי שבועה וכופין אותו ב"ד עליו דהודאת בע"ד כק' עדים דמי וגדולה מזה אני אומר שאפי' אין כת"י יוצא ממק"א אינו נאמן לומר לא נשבעתי שאינו נאמן במיגו לבטל מה שכתב בידו שנשבע ודומה לאומר על כת"י לא לויתי והוא כתב שלוה וכו' דלבטל מ"ש בכת"י אין המיגו מועיל כלום ומיהו אם טען שלא הי' פיו ולבו שוין נאמן במיגו וכו' אבל אם כת"י יוצא ממק"א דל"ל מיגו אינו נאמן וכו' עכ"ל וע"ע ברדב"ז ח"א סוסי' תקפ"א במ"ש דלא גרע מהשביעוהו אחרים ואמר אמן וא"כ בנ"ד דליכא מיגו דהא עכ"פ איכא עדים חתומים א"כ אינו נאמן לבטל הודאתו בכת"י. ולכאורה יש לדון בזה מהא דח"מ סי' ס"א סי"ג גבי מי שטען על כתובות אשתו שהי' ע"ה ולא הבין כ"י דאין שומעין לו וכ' הסמ"ע סקכ"ג דהטעם משום דהו"ל לומר כן מתחלה אינו מבין וכל שתיקה בענינים אלו הו"ל כקבל עליו לקיים וכו' ע"ש וא"כ בשבועה דל"מ הקבלה רק כשנשבע בפיו א"כ שוב יוכל לטעון כן אבל המעיין בגוף תשו' הרשב"א ח"א סי' תרכ"ט ימצא דטעמא משום דחזקה ששמע וידע וז"ל דאין שומעין לו דחזקה שהעידוהו עדים בע"פ ועל פיו חתמו בו ואם אין אתה אומר כן לא הנחת חיוב לע"ה דכולן יטענו כן ואין אלו אלא דברי תימה עכ"ל וא"כ ה"נ בנ"ד (אבל בגוף הדין דהתם אני תמה דהרשב"א הביא הביא דעת השואל כן והוא סיים אבל מה אעשה שכבר הורה זקן כו' מוכח שדעתו לדינא כדעת הרמ"ה דשומעין לו והב"י העתיק בשמו להיפוך והסמ"ע עדיפא מינה נקט).
4
ה׳ובפרט בנ"ד דגם חת"י העדים מהני דדוקא למכות ועונשים ס"ל למהרי"ט דל"מ אבל מ"מ לאיסורא ודאי דמהני ובפרט לפמ"ש הנו"ב חו"מ סי' ל' דגם הרמב"ם מודה דראוי לבילה מהני אלא דמהני רק בשעת חתימה דהוי חוץ לב"ד והוי כהעיד חוץ לב"ד דל"מ ע"ש א"כ לפמ"ש בתשו' תשב"ץ שהובא בש"ש ש"ו פ"ח דבאיסורים גם חוץ לב"ד מהני כיון דא"צ ב"ד ואני בחיבורי ליו"ד סימן א' ס"ק ע"ב הארכתי בזה מכמה דוכתי ודחיתי ד' הח"ד סי' קפ"ה ואכמ"ל א"כ שוב גם לרמב"ם מהני מפ"כ כיון דראוי לבילה ולכן הדבר ברור שאין בטענה זו ממש וע' תשו' מבי"ט בשניות ח"א סי' ע"ו והמעיין יצמא דגם הוא מודה בנ"ד וע' תשו' ח"צ הנוספות סי' א' אות י"ב שהביא בשם תשו' הרא"מ ח"א סי' קע"ב ותשו' רב"צ אשכנזי סי' כ"ח דנאמן הנתבע לומר חתמתי ולא נשבעתי ורמז גם למהרי"ט ח"ב סי' ק"א אבל לא הביאו מהמקומות שהבאתי ומצאתי בתשו' הריב"ש החדשות סי' כ"א שפסק בטען חתמתי ולא נשבעתי באם אין כת"י יוצא ממק"א נאמן במיגו אבל בכת"י יוצא ממק"א אינו נאמן ע"ש.
5
ו׳ומה שהאריכו רו"מ בדברי מהרי"ט במה שהביא מהא דכריתות י"ב דאדם נאמן נגד עדים הנה מלבד מה דלפי דברי הנ"ל אין נ"מ בזה כיון דמכח הודאתו נתחייב אף גם כבר כתבתי בתשובה לזאלישטשיק שנעלם ממהרי"ט דברי ריטב"א מכות ב' דדוקא לגבי קרבן דכתי' או הודע אליו האמינתו תורה יותר מעדים משא"כ בעלמא לכ"ע אינו נאמן נגד עדים ע"ש וגם הבאתי מהגהת מח"א על הרמב"ם פ"ט משגגות מ"ש ע"ד מהרי"ט סי' י"ד וגם מדברי מהרי"ט ח"א סי' נ"ג וגם מדברי רמב"ם וכ"מ פט"ו מאה"ט ה"ל י"א והגהת מח"א שם ומדברי הבכ"ש ליבמות פ"ז בזה ואכמ"ל ישימו נא עיניהם לעיין בכל המקומות שרמזתי וימצאו מה שיש לדין מזה לנ"ד.
6
ז׳וגם מ"ש רו"מ בהא דכ' מהרי"ט דעבודי דטעו דבנ"ד שכתבו בפירוש שקרא בפניהם וקיבל בפ"מ גם מהרי"ט מודה ובפרט דכיון שהודה שלא רצה השו"ב ר"י ללמדו רק באופן שיתן לו כתב באו"ש א"כ לפי דבריו שהי' סבור שאין בהכתב ממש א"כ הטעהו ועבר על שארית ישראל וכו' ואינו נאמן בכך דאאמע"ר כמ"ש בח"מ סי' קפ"ג ס"ב בהג"ה צדקו דבריהם וע"ע בתשו' דברי ריבות סי' קמ"ה בדין טען נגד חתימה שלא ישבע ובדין אמתלא וע' תשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' קי"א בזה וע"ע ת' לח"ר סי' ע"ב.
7
ח׳ובדבר טענה ב' שטען שהבטיח ר"י לחותנו להחזיקו גם אח"כ ור"י מכחיש בזה והנה רו"מ האריכו בזה ולענ"ד לא מיבעי' אי נימא דהכתב בח"י העדים הוי כשטר בעדים א"כ כיון דהכתב נכתב בלא תנאי אינו נאמן לומר שהי' תנאי במה שאין חבירו מודה וכדמוכח מתשו' הרא"ש שהובא בב"י חו"מ סי' ס"ו מחודש י"ח שכ' דכיון דהשטר נעשה בפני העדים ואינם מעידים על התנאי חליפין גמורים הם ואף דהמל"מ פ"ו ממכירה הי"א תמה ע"ז הרי מסיק דתליא בפלוגתת רמב"ם וראב"ד פ"ו משאלה וע' בח"מ סוס"י רצ"ו וע' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"א שכ' להדיא שכל הבא לחדש תנאי שלא הוזכר בשטר אין שומעין לו ע"ש באמצע התשו' וכ"ה בתשו' מהרשד"ם חו"מ סי' ר"ס ובמק"א הארכתי בזה מכמה דוכתי וע' ביו"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה וש"ך סקכ"ה וסקכ"ו דבנודר לחבירו אינו נאמן לומר תנאי הי' בידינו והן אמת די"ל דבנ"ד שהכתב שנתן להשו"ב לא נזכר בו ג"כ חיוב לימוד האומנות ושניהם מודים שהי' ביניהם תנאי זה א"כ שוב ליכא הוכחה מסתימת לשון הכתב גם נגד תנאי זה אבל הרי כפי דברי חותנו לקח באמת כתב מר"י שו"ב לראי' על חיוב הלימוד רק שטוען עתה דכיון שלא כתב בו תנאי החזקה כמדומה שהחזיר לו הכתב ומסופק בזה ולפי דבריו מה זו שתיקה ומדוע לא לקח אצלו כתב אחר ונכרים הדברי' שלא החזיר הכתב ונתרצה בכך וגם אי נימא דאין דאין עדות העדים מועיל כבר כתבתי דהחתימה שלו כמאה עדים דמיא ואינו נאמן לחדש תנאים – ועוד דבכל כה"ג הי' צריך להתנות במשה"ת ועכ"פ שיהי' תנאי כפול ואף דמבואר ברמ"א יו"ד סי' ר"כ סט"ו דבנדרים ושבועות א"צ שיהי' ת"כ ואני מצאתי ראי' מתשו' מיימוני' להל' שבועות סי' ד' בתשו' ה"ר אלחנן באמצע התשו' שם דמפורש כהרמ"א שוב מצאתי בס' י"נ שם שהעיר בזה אבל נראה דהיינו בנדר שבינו לבין עצמו משא"כ בדבר הנוגע לחבירו וכמ"ש בשו"ת תועפת רא"ם סי' כ"ט להוכיח כן ממהרי"ק שרש קפ"א ע"ש באורך.
8
ט׳ואני מצאתי בשו"ת לחם רב סי' ע"ד שהעלה ג"כ דבנדרים א"צ ת"כ לפי שהוא רק איסורא ולית בי' ממונא כלל והביא מתוס' סו"פ שבועות העדות להוכיח כן וגם בזה דעת הרא"ש אינו כן רק היכי דאיכא אומדנא דמוכח סגי בגי"ד לבד ע"ש וא"כ בנ"ד שנוגע לממון חבירו וליכא אומדנא דמוכח דאדרבא מדלא נכתב כן בכתב שנתן ר"י לחותנו ולא החליף על כתב אחר מוכח דלא הקפיד בזה ובפרט דהי' דבר מסופק אם יצטרך כלל לזה א"כ פשי' דבעי' ת"כ וע' בשו"ת מהר"י מברונא סי' רי"א דרפיא בידו דין זה אי בעי ה"כ בנדרים והביא מתוס' סנהדרין בז"ב גבי אסמכתא מהא דהילנו המלכה וחזר ודחה ע"ש וע' בשו"ת עט"ח יו"ד סי' י"ט באמצע התשו' שכתב דדינו של הרמ"א תלוי במחלוקת הראשונים והביא מתוס' נזיר י"א ורמב"ן ב"ב קכ"ו וע' בב"מ אה"ע סי' ק"כ ג"כ בזה שביאר דברי הרמב"ן משום דבנודר בינו לבין עצמו א"צ למשה"ת ע"ש וא"כ בנ"ד ל"ש זה וע' ירו' פ"ז דדמאי ה"ז דמוכח ג"כ דגם במה שבינו לבין עצמו צריך ת"כ ע"ש ודו"ק.
9
י׳ולכן לפענ"ד גם טענה זו אינה כלום ובפרט אם ירצה להחזיקו עתה בודאי ל"ש לומר שנתבטל כבר הכתב לפי שלא החזיקו עד עתה כיון שרו"מ נסע בתוך הזמן למק"א ולא השלים תנאו ליתן סך המעות ובלא התראת ב"ד עשה מה שעשה וד"ז יש ללמוד ממ"ש בתשו' הריב"ש סי' רכ"ב ורמז אליו הרמ"א בחו"מ סי' ר' ס"ז בסופו ועמ"ש בחיבורי שם ומכ"ש בנ"ד שלא נתברר מי הי' העובר תחלה כלל הדבר שהכתב שחתם רו"מ הוא בתקפו וחלילה לו לעבור עליו – ולענין גוף חיוב החזקה בביתו מכאן ולהלאה יקום הדין ביניהם ויבור ע"י שוק"ח וכן לענין התשלומין כדין דברים שבממון אבל אין מקום לבטל השבועה והאיסור מכח טענות הנ"ל ואף שראיתי בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' כ"ט היפוך דברינו אבל במח"כ לא חלי ולא הרגיש בכל המקומות שהבאתי.
10