שו"ת מהרש"ם חלק ג נ׳Teshuvot Maharsham Volume III 50
א׳בדבר
1
ב׳המעשה שקידש הבחור פב"פ את הבתולה פב"פ ואחר גב"ע בב"ד של ג' באיום כראוי ושבועה בנק"ח ממש העידו הרא"י אח אמו של המקדש והר"מ והר"ח שני אחים מאם והם שני בשני מצד האם עם הרא"י הנ"ל ועוד א' הרי"מ והוא איש זר מפורסם למחלל שבת וגנב ופרוץ במעשיו וע"ה ופוחז גמור וזהו תוכן עדותן בקיצור.
2
ג׳העיד הרא"י כי בבוא הבתולה הנ"ל לבית הר"י ועמה עוד בתולה קטנה ואמר הר"י המקדש להבתולה הגדולה יש לי טבעת דיר צי שענקין ראה אם טוב הוא והוצא הטבעת מכיסו ואני לא ראיתיו ואיני יודע מה הוא אם כסף או בדיל או בלאך ולקחה הקטנה בתחלה את הטבעת ואמרה בטבעת כזה נותנין חופה וקידושין והשיבה הגדולה שחוק מה לך לזה וחזר ולקח הר"י הטבעת והושיטה הגדולה בהחלה אצבע יד שמאל וחזרה ואמרה לא זהו יד ימין וחזרה והושיטה אצבע ימין ונתן הטבעת באצבעה ואמר האמ"ל בט"ז כדמו"י ויותר לא ראיתי אם השליכתו מיד או לא כי נבהלתי והלכתי משם תומ"י רק זאת שמעתי שאמר רבותי הא עדים אז איך האב זיא מקדש גיוועזין. והמעשה הי' ביום ד' ונעשה ביום ד' העבר ב' שבועות – ואני לא ידעתי מקודם מאומה מזה.
3
ד׳העיד הר"מ ביום ד' הנ"ל באה הבתולה עם עוד קטנה לתקן המנעול אצל הר"י ותקנו ושילמה לו ונעלהו ואני ישבתי בקרוב כערך א' אמה ועסקתי במלאכתי ודברתי עם איזו ערל וכמו מינוט א' אחד שנעלה המנעל שמעתי שאמר הר"י רבותי הא עדים אז איך בין זיא מקדש וברגע זו השליכה הבתולה הטבעת על השלחן ויותר לא ראיתי ולדעתי כפי שישבתי בקירוב מן הנמנע הוא שיהי' אפשר שיאמר עוד איזו דיבור שלא אשמע, הרא"י ישב כנגד ולא הלך משם עד אחר שהלכו הבתולות ושאר אנשים משם ומסתמא ראה גם השלכת הטבעת ואח"ז ביקש הר"י שנית שתקח הטבעת ולא אדע אם היא לקחתו או הקטנה והלכו להם וכשהי' אצל הפתח השליכה מי מהם הטבעת על הווארסטעט.
4
ה׳העיד ר"ח איני זוכר באיזו שבוע אבל הי' ביום ד' ובאה הבתולה עם עוד קטנה לתקן המנעל אצל הר"י ותקנה ושלמה ונעלתו ותיכף ירד הר"י מן היוארססע ולבש בגד אחר וחגר חגירה ורחץ ידיו והוצא הטבעת מכיסו וקודם לזה טרם בוא הבתולה נתן הרא"י להר"י הטבעת ולא אמר כלום על מה נתנו והוא הטמינו בכיסו וחזר והוציאו בבוא הבתולה הנ"ל ואמר לה קח טבעת זה וראה אם טוב הוא ומכרנו לך והשיבה איך וועל עס קויפען ולא נתן תחלה הטבעת להקטנה כלל גם לא הושיטה הבתולה תחלה אצבע שמאל כלל רק מתחלה הושיטה אצבע ימין והניח הטבעת על אצבע ובשעת ההנחה אמר רבותי הא עדים אז איך בין זיא מקדש ושאלנו אותו באיזו זמן אמר כן וחזר איידער ער האט דאס איהר אהן גיטאהן האט ער אזוי גיזאנט. אין דיא קטנה האט גיזאגט בטבעת כזה נותנין חו"ק ותיכף השליכה הבתולה הטבעת על השלחן ואמרה נא דיר עס אפ איך דארף עס ניט וגם הרא"י ישב עמי בשוה וראה השלכת הטבעת ולא ידעתי תחלה משום דבר להיות עד בזה ואח"ז ביקשה הר"י שנית לוקח הטבעת ואמר נעם עס איך שענק עס דיר וחזרה ולקחתו והלכה לבית שכן א' ושלחתו בחזרה.
5
ו׳העיד הרי"מ איני זוכר איזו יום ואיזו שבוע וכמדומה שהי' ביום ד' באה הבתולה עם עם עוד קטנה לתקן הנעל ותיקנו ושילמו ונעלתו וירד הר"י מהווארסטעט ולא לבש שום בגד וחגורה כלל רק שהשליכו זל"ז שלג דרך שחוק ורחץ ידיו והרא"י נתן להר"י טבעת קודם בוא הבתולה והטמינו בכיסו ובבואה הוצאו מכיסו ואמר להבתולה איך שענק דיר דאס פינגריל והקטנה אמרה בטבעת כזה מקדשים ואמרה הבתולה גיב עס מיר ואמר תן אצבעך והושיטה אצבע ימין תיכף אין ער האט אן גיהויבען צו זאגין עפיס דעם הרי את ושאלני אותו איך אמר וחזר ואמר שהאמת שלא שמעתי אם אמר כלום רק אחר שהניחו באצבעה כמו ערך ב' או ג' מינוטין אמר לנו רבותי הוו עדים אז איך האב זיא מקדש גיוועזין וברחתי תיכף כי נבהלתי ולא ידעתי אם השליכה תיכף וחזר ואמר שלא הלך עד אחר שהלכה הבתולה משם רק איני זוכר אם השליכתו וחזר ואמר שהשליכתו רק איני זוכר אם על השלחן או על הארץ.
6
ז׳הבתולה מכחשת שלקחה הטבעת מיד הקטנה ולא מידו ולא אמר המקדש כלום והניחה באצבעה וחזרה והשליכתו מיד והקטנה אמרה כי היא חזרה ולקחתו כשביקש הר"י שנית ומבית שכינה שלחוהו אליו בחזרה.
7
ח׳הר"י אמר שהי' חיבה ביניהם מקודם ונדבר ביניהם שיעשו מה ובאה במכוון עבור זה ולבש הבעקישע וחגורה ורחץ ידיו וא"ל איך שענק דיר דאס פינגריל והקטנה אמרה בכזה מקדשים ואמרה הבתולה נא נא ואמרת במהירות הרי את מקבט"ז כדמו"י ואולי ע"י המהירות לא שמעו העדים ואחר שכבר הנחתו באצבעה אמרתי רבותי הוו עדים שקדשתיה ויבהלה והשליכתו תיכף ואמרתי למה נבהלת קח אותו וחזרה ולקחתו והלכה לביתו וחזרה ושלחתו אלי והנה בידי.
8
ט׳א) טרם יהי' כל שיח אבאר דין קרוב האם אם כשרים לעדות קידושין ואם יש בזה חשש להצריכה גט עכ"פ והנה כבר נודע ד' רמב"ם פי"ג מעדות שכ' וז"ל הקרובים פסולים לעדות מה"ת וכו' מפי השמועה למדו וכו' אין פסולים מד"ת אלא קרובים ממשפחת אב בלבד וכו' אבל שאר הקרובים מן האם וכו' כולן פסולין מדבריהם עכ"ל ובתומים סי' ל"ג הביא ד' העיטור בשם רה"ג שלמד מהא דפ"ק דקידושין ד' כ"ד דיוצא בשאר איברים צריך ג"ש הואיל ומדרש חכמים ה"נ בקרובי האם דהוי מדרש חכמים צריכה גט וכיון שדעת רה"ג ג"כ ודעת העיטור כן יש להחמיר כדבריהם ע"ש ואמנם הנה בתשו' הרשב"א חתו"א סי' ר"ל ותשו' רמב"ן הביאו בשם רה"ג שדחה ד' הסוברים דקרובי האם צריכה גט ודחה ראייתם מפ"ק דקידושין וגם בעיטור מבואר כן רק דעת ר"א בעל השאילתות הוא כן וכ' במרדכי פ"ג דקידושין בשם העיטור בזה וכבר ביאר דבריו בשו"ת רכ"א סי' צ"ד ודחה ד' התומים ואני מצאתי בתשו' הרשב"א סי' אלף קפ"ה שרמז הש"ך רסי' ל"ג שהביא שם ג"כ ד' ר"א ושכבר עמד רה"ג על דבריו ודחאם בכמה ראיות ומצאתי בשו"ת עבוה"ג סי' מ"ו שהאריך הרבה בזה והביא מתשו' ר"מ אלשקר סי' ס"ח שהעתיק תשו' רב שרירא גאון ורה"ג ותשו' הרי"ף והרמב"ן ורשב"א וריב"ש ור"ש בר חפני ואגודה ומרדכי וראב"ן וסמ"ג ותוס' והג"א שכולם פה א' סוברים דקרובי אם מה"ת וא"צ גט והש"ך ג"כ הביא דברי הרא"ה בסה"ח שכ"כ והש"ך הסוב דגם כוונת רמב"ם רק כפי שורש הידוע שהוא קורא לי"ג מידות דברי סופרים וכמו קידושי כסף והאריך בזה וכדבריו ממש וככל החזיון הזה מבואר גם בתשו' פ"י ח"ב סי' פ"ח והביא ג"כ דברי התשב"ץ שהביא הב"י סי' מ"ב והש"ך הנ"ל שהעלה כן ובעה"ג שם הביא ראי' לזה מירושלמי והעלה דהעיקר בכוונת הרמב"ם כדעת התשב"ץ וריב"ש ואף דבתשו' תומת ישרים סי' פ"ג שדא בי' נרגא מכח דקדוק לשון הרמב"ם שכ' גבי קידושי כסף שהוא מד"ס אבל בהל' עדות כ' שהוא מדבריהם הנה העה"ג שם הוכיח מדברי הה"מ פ"ד מאישות דס"ל דשניהם שוים וכ"ה ד' הכ"מ וכ' שיש לו חבילות ראיות ברמב"ם עצמו לזה דאין חילוק בין הלשונות (ונ"ל ראי' לזה מדברי הרמב"ם פי"ז דכלים הל' ה' ודו"ק) וגם הביא ד' ס' הכריתות בחלק נת"ע סי' כ' דלימוד דאם אינו ענין לא חשיב דרשא אלא מקרא מלא והוי יותר מהיקש דחשוב כאלו נכתב בהדיא עכ"ד א"כ עדיף לימוד דקרובי אם מדין קידושי כסף דנלמד בגז"ש וכ' דבזה נדחה גם תי' הלח"מ וסיים דגם לשי' רמ"א אין לחוש רק שלא בשעה"ד אבל בשעה"ד בודאי אין לחוש כלל לשי' המחמירים ע"ש באורך וע' לח"מ פ"ט ממ"א ה"ב במ"ש מתוס' ב"מ ס"א דדבר הלמד באם אינו ענין אין לוקין עליו ובאמת שמהתוס' מוכח להיפוך למעיין וע' י"מ אות א' בזה וכן העלה בשו"ת רע"א שם וגם בתשו' רשר"ם חאה"ע ל"ג האריך והעלה דאיכא ס"ס בזה וצרף גם ד' הסוברים דגם בפס"ע דרבנן א"צ גט והביא שם ג"כ דברי ס' הכריתות שהביא עה"ג שם וכן מצאתי בשו"ת רי"ן הרא"ש שנדפסו מחדש סי' פ"א שהוכיח דקרובי האם לכ"ע מה"ת וגם בפס"ע דרבנן גם להסוברים דצריכה גט היינו בפסולי רשעה משא"כ בפסולי קורבה והביא בשם רמ"ה שכ"כ להדיא לחלק בזה והביא כן בשם ר' יואל וש"פ ובשם רמ"ה שעשה מעשה להתיר בפס"ע מצד קרובי האם דא"צ גט כלל ודיבר שם גם מדברי רמב"ם והעלה ג"כ כלל הנ"ל וע' בב"י סוסי' מ"ב שרמז לתשו' רי"ן הרמ"ש וכעת זכינו לתשו' זו באורך בטעמו ונימוקו והן אמת דחילוק הרמ"ה ורי"ן הרא"ש הנ"ל צע"ג לענ"ד כי מתשו' הרשב"א מבואר שדעת ר"א הנ"ל להדיא דגם בפסולי דקרובי אם דהוי מחמת דרשא צריכה גט וכ"מ עוד מכמ"פ אבל עכ"פ הנה דעת רמ"ה ורי"ן הרא"ש הוא כן וע' בשו"ת דברי ריבות סי' ח' דמסיק ג"כ דקרובי אם א"צ גט וע' בשי"ק על הירושלמי פ"ד דנזיר ה"ו שהוכיח משם דקרובי האם פסולים מה"ת וכה ראיתי בתשו' נו"ב מ"ת סי' ע"א שהעיר ג"כ בחילוק הלשון בין מד"ס ובין מדבריהם ותמה על הכ"מ שלא הרגיש בזה והנך רואה שכבר קדמו בתו"י ועה"ג דמאו וכ' שיש לו חבילות ראיות להיפוך גם מ"ש הנו"ב שם לחלק דבקידושי כסף כ' הרמב"ם המקדש בביאה וכו' בשטר מן התורה אבל הכסף מד"ס אבל לא כ' שהם דין תורה ויש לפרש שכיר שלענין הדין אין הפרש ביניהם אבל בהל' עדות כ' אין פסולים מדין תורה אלא קרובים ממשפחת האם ומזה משמע שלענין תדין הוא אומר שאלו הם מד"ת מכלל ששאר הפסולים אינם מד"ת עכ"ד ויש להביא סמך לזה מרמב"ם פ"ה מטו"מ הל"ה בדין טמא שנכנס למקדש דאינו חייב אלא הנוגע במת והשני שנגע בו כדין תורה אבל הנוגע בכלים שנגעו באדם וכו' פטור וכו' שהדברים האלו וכו' אינם מדין תורה וכו' וביאר הכ"מ שם דהיינו משום דלשי' אזיל דכל מה שאינו מפורש בתורה קרי לי' ד"ס וע' תוסי"ט פ"ז מאהלות מ"ג ובשי"ק ומרה"פ על הירושלמי פ"ז דנזיר ה"ד (וע' בס' י"ש ליו"ד סי' רס"ז סקכ"ג שהביא ראי' לרמב"ם מש"ס דר"ה ל"ד וריטב"א שם דדבר הנלמד בג"ש קרי' לי מד"ס) ומבואר דאע"ג דהוי מה"ת כיון דיש חילוק לענין הדין נקט אינם מד"ת (וע' ברמב"ם וכ"מ רפ"ב מהל' אבל דמוכח דאין חילוק בין מד"ס ובין מדבריהם אבל לפי דעת הלח"מ שם אין הכרח לזה) אבל בכ"ז אין הוכרח לדייק מזה היכי דלא נקט החילוק לדינא בפי'.
9
י׳ב) והנה ע"פ ד' עה"ג הנ"ל נתקיימו דברי תשו' שב יעקב סי' כ"א שחידש דגם לרמב"ם דסובר דקרובי אם דרבנן מ"מ בקידושי כסף שהם ג"כ רק קידושי דרבנן לשי' רמב"ם שוב גם בפסולי אם בטלו הקידושין וכמ"ש כה"ג הרשב"ץ ורמ"א סוסי' מ"ב ובשו"ת רע"א הנ"ל דחה עפ"ד הלח"מ דכסף הנלמד בגז"ש דאין אדם דן מעצמו הוי כד"ת משא"כ בשאר מידות וע"ש שביאר דגם אם נחלק בין מד"ס ובין מדבריהם צ"ל כחילוק הלח"מ דאל"כ תיקשו מ"ט חילק הרמב"ם ביניהם ע"ש ואולם לפ"מ שדחה העבוה"ג ד' הלח"מ והעלה שאין חילוק בזה א"כ שוב יתכנו ד' הש"י הנ"ל וגם לפי תי' א' של הנו"ב הנ"ל הרי בעכצ"ל כחילוק הלח"מ וכיון שה שהוכיח דדרשת אא"ע עדיף מגז"ש א"כ אין לחלק בזה (וע' צי"ר על הירושלמי פ"א דקידושין ה"א שהוכיח משם דקידושי כסף הוי ד"ת ממש) אמנם גם אי נימא כדברי הלח"מ הנ"ל יש לי לדון דאם לא קידש בכסף רק בשוה כסף שוב גם בקרובי אם אין לחוש לקידושין לכ"ע דהא התוס' קידושין ב' הקשו מנ"ל דש"ב ככסף דהא גבי ע"ע בעי קרא דישיב לרבות ש"כ ככסף ותי' דילפי' לה מע"ע ע"ש וא"כ דין ש"כ בקידושין הרי שוב לא נלמד מגז"ש רק דיליף לה מע"ע וע"ע גופי' יליף לה מריבויא דקרא וע' בש"ס שם ד' ח' בהא דפריך תבואה וכלים ה"ד אי לימא דלא מיקני בהו כלל ושוב א"ר לרבות ש"כ ככסף כו' ומבואר דגם קנין שהוא ברצון לא אתי מסברא ומוכח כהתוס' וע' ברשב"א ור"ן ומהרש"א ופ"י שם ופשטות לשון הש"ס מוכח כהתוס' וא"כ שוב לא עדיף מדרשת קרובי האם לכ"ע וא"כ שוב בכה"ג לכ"ע המקדש בקרובי האם אין לחוש לקידושין כלל וכמ"ש התשב"ץ ורמ"א הנ"ל והן אמת שיש להעיר על חילוק הרשב"ץ הנ"ל מש"ס יבמות כ"ח דפריך ותתייבם כיון דמדאורייתא רמי' קמי' פגע באחות זקוקתו וע' רש"י שם דזיקה דרבנן וא"כ הוי ממ"נ ומאי פריך ובע"כ דלא כרשב"ץ אבל יעוין בישרי"ע להג' מסקאלא ז"ל בחידושיו כ' ע"א שהעיר בזה ותי' ע"ש ומצינו בתוס' חולין ע"ג ע"ב ד"ה הוכשרו כו' וי"ל משום דאורייתא לא מכשרא שחיטה כו' וכיון שאבר אסור מדרבנן ל"מ לי' הכשר שחיטה דל"ה ג"כ אלא מדרבנן ע"ש ומבואר כסברת הרשב"ץ וע"ע בתוס' שבת ק' ע"א ד"ה פירות וכו' במ"ש דמה"ת ממעט כל דבר וכו' וימצא ג"כ כה"ג וביותר מצאתי ברמב"ם פי"ב מהל' תרומות ה"א שכ' וז"ל אסור לטמא תרומות ח"ל בטומאה של תורה ואע"פ שאינו טמאה אלא בארץ העמים שהוא מדבריהם מפני שעיקר חיובה מדבריהם עכ"ל הרי מפורש כסברת הרשב"ץ–
10
י״אג') ומעתה לפ"ז אשובה אראה הגב"ע הנ"ל ואבאר תחלה עדות הרא"י שהוא דודו של המקדש מצד האם וכבר נתבאר דכפי ד' רובא דרובא מהראשונים ואחרונים ז"ל אין בקידושין ממש וגם לפי דברי המחמירים הרי בנ"ד שלא ראה ולא ידע הטבעת כלל אם הוא כסף או בדיל או בלעך וא"כ אם לא הי' כסף ממש רק ש"כ בודאי אין בעדותו שלום גם אם הי' ש"פ וכמ"ש וא"כ הוי ס"ס דלמא הי' בדיל וכדומה דלכ"ע ל"ה קידושין ואת"ל שהי' כסף דלמא העיקר כרוב הפוסקים דקרובי האם מה"ת פסולים.
11
י״בד) עוד יש לדון בזה דהא כיון דמסופק אולי הי' של בצעך וכדומה א"כ יש להסתפק בו אם הי' ש"פ וכבר נודע מ"ש הר"ן בסוגיא דנתן הוא ואמרה היא דבספיקא מוקמי' לה מדאורייתא בח' פניי' ואף שדעת הרמב"ם שם דהוי סד"א כבר כ' מהרי"ק שורש קע"ב דהיינו משום דהוי סד"ד ואין החזקה מכריע הדין אבל בספק במציאות מוקמי' לה מה"ת בח' פנוי' וע' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח שהוכיח במישור ג"כ כן ובפרט לשי' הרמב"ם דכל הספיקות מדבריהם יעו"ש וע' בכנה"ג סי' כ"ז הגה"ט אות כ"א ובאב"מ שם סקי"ח וע' בב"ש סי' ל"א סק"י וסקי"א וע' בשו"ת פני יצחק סי' ס"ז בשם שו"ת חק"ל ח"א יו"ד סי' קי"ג בכמה ראיות להוכיח דהוי רק דרבנן ע"ש וכיון דהוי רק קידושי דרבנן שוב לכ"ע בקרובי האם בטלו הקדושין לגמרי ועוד דהא כבר נודע דברי התוס' ב"ק ע' דהיכי דיכולים העדים לראות ולא ראו הוי חצי דבר ולשי' הרי"ף דוקא בהועיל עדותן במקצת לענין פירות וא"כ בנ"ד הרי מה"ת הוי חצי דבר ואפי' אם יעידו אחרים על הטבעת שהי' ש"פ לא יועיל כלום עדותן דדבר ולא ח"ד ואף דגם לפי דבריהם וגם אם אינו ש"פ חיישי' שמא ש"פ במדי הרי זה, רק מדרבנן וכמ"ש הב"ש סי' ל"א סק"ו וסקי"א וא"כ לענין של תורה י"ל כמ"ש ובפרט לפמ"ש הב"ש סי' ל' סק"ט דאם הי' ספק לעדים הוי כמקדש בלא עדים ובסי' ל"א סק"ו הקשה דלפ"ז מה מהני אם ש"פ במק"א ותי' שם תמוה ע' בב"מ שם והנכון כמ"ש הב"מ וכדבריו העלה הנה"מ ג"כ דיני תפיסה סק"ז דהיכי דהעדים הי' יכולים לראות ולא ראו וכהא דספק קרוב לו או לה בזה הוי מקדש בלא עדים אבל בספק ש"פ במדי הרי ל"ה יכולים לידע כלל ע"ש וע' בפ"י קידושין י"ב ג"כ בזה ובמקנה בקו"א לסי' ל' ומדברי הפ"י מוכח להיפוך ע"ש וא"כ בנ"ד שהי' יכול לראות ולא ראה שוב אין עדותו כלום מדאורייתא (ועי' נוב"י מ"ק אה"ע סי' נ"ח ומ"ת סי' ע"ז מ"ש בדברי ב"ש הנ"ל ובדברי תשו' מימוני לס' נשים סי' א' ומדברי הרשב"א בזה וע' תשו' ח"ס א"ע ח"א סי' ק' מ"ש בזה) והן אמת דהרשב"א בחי' לשבועות נסתפק אי בכלי בעי' ש"פ אבל מד' הש"ע וכל הפוסקים ל"נ כן וע' באב"מ סי' ל"א סק"ו כמה ראיות לזה וזה איזו שנים הראה לי ח"א ש"ס מפורש קידושין ח' דגם בכלים בעינן ש"פ דוקא וד' הרשב"א צע"ג ועכ"פ לית מאן דחש לספיקא דהרשב"א בזה וע' שו"מ מ"ד ח"א סי' ק"צ מ"ש בזה מהר"ן קידושין ג' דמבואר כהקצה"ח ודלא כנה"מ שם.
12
י״גה') עוד יש לדון בזה דהא המקדש בטבעת שאינו שלו אין הקידושין חלין כלל וגם בטבעת שאול ל"ה קידושין רק ע"פ האופנים המבוארים בסי' כ"ח סי"ט ומהם שידע המשאיל שרוצה לקדש בו ושתדע האשה שהוא שאול בידו אך במי שמקדש במה שבידו מסתמא כל מה שת"י האדם הוא שלו וע' בתשו' ח"ס אה"ע סי' פ' וסי' פ"ד בזה והנה מי שנותן דבר לחבירו ולא נודע לנו אם נתן במתנה אם בפקדון וכדומה תליא במחלוקת הראשונים כמ"ש בקצה"ח סי' שס"ג סק"ט מדברי הרשב"א ור"ן בזה וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' מ"ג ובמל"מ פ"ג מאישות ה"ח מ"ש בזה מכמ"ד וע' באב"מ סי' כ"ז סק"ט שלא ראה דברי מל"מ הנ"ל וע' בתשו' הרשב"א סי' אלף ק"פ ודו"ק ומעתה לפ"ז בנ"ד הרי העדים האחרים העידו שהרא"י נתן מקודם הטבעת להר"י בסתם ולא נודע להם על איזו אופן ואם נתן לו בפקדון ושאלה וכפי דבריו שלא ידע כלל אם רוצה לקדשה והאשה לא ידעה אם הטבעת שלו או רק שאול בידו שהרי העידו שהרא"י נתן לו הטבעת טרם בואה א"כ פשי' דאין בהקידושין ממש וגם י"ל דהוי כמקדש בלא עדים וכמש"ל בשם הב"ש כיון דהיו יכולין לחקור ע"ז ולא חקרו וכמש"ל בשם הב"מ ואולם יש מקום לומר בזה דכיון שראה אח"כ שמקדשה בו וכן שמע שאמר שרוצה ליתן אותו לה במתנה ושתק הרי נתרצה לזה והקנהו לו לגמרי ושוב שפיר הי' בידו לקדשה אך דמ"מ י"ל דכיון דהרא"י בעצמו אומר שהוא לא נתנו לו נהי דאתכחיש משאר העדים בזה שהעידו שהוא נתנו לו מ"מ הרי במה שאומר שלא הקנהו לו בזה אין מי שיכחיש לו ונאמן בזה וכהא דאמרי' בש"ס דב"ב ל"א זה אומר של אבותי כו' האי אייתי סהדי דאבהתי' ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה ש"ח ואר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בח' אבהתא דנהי דאתכחיש באכילתה באבהתא מי איתכחש ע"ש וה"נ בזה וא"כ קידשה בטבעת שאינו שלו, אבל בזה יש לפקפק דהא לא אמר יותר רק שלא נתנו לו רק דממילא נשמע מזה דלא הקנהו לו וכיון דכל דיבורו בזה הוכחש במה שאמר שלא נתנו לו איך נוכל לקיים דיבורו במה שנשמע ממילא ממנו וגוף הדיבור ממילא כולו אתכחיש וגדולה מזו כ' מהרי"ט בתשו' ח"ב אה"ע סי' מ"ג דדוקא בתרי מילי וכהא דחזקת אבהתא וחזקת ג"ש אמרי' במה דאתכחיש וכו' משא"כ בדבר א' ע"ש ומכ"ש בזה (והעירני הרב מוהר"י מהא דכל האומר לא לויתי וכו' דמקיימים מה דנשמע ממילא שלא פרע אף שהוכחש בגוף הדבר ולק"מ דהתם לאו משום עדות אלא דלגבי עצמו הודאת בע"ד מרני אף שהוכחש משא"כ בנ"ד דדנים מכח עדותו המוכחש ולגבי עדות ל"מ בכה"ג)
13
י״דוא"ו) ואולם יש לדון עוד דהא בנ"ד שהגיד רא"י שלא ראה אם השליכה הטבעת תיכף והנה אם השליכתו תיכף י"ל דאין בהקידושין ממש דאף דמבואר בהג"ה רס"י מ"ב בשם תשו' מהר"ם דאם אמרה תחלה קדשני וזרק הקידושין לתוך חיקה אפי' נערה בגדי' תוכ"ד אפ"ה מקודשת ול"א בתר אומדנא לבטל הקידושין היינו משום דאמרה תחלה קדשני ונעשו מעשה הקידושין אבל בנ"ד דלא אמרה רק שיש לנו אומדנא מכח מה ששמעה דברי הקטנה ואמרה שתוק מה לך לזה ובאמת אין זה הוכחה ברורה די"ל דאמרה כן בסתם בלא כוונה לקידושין רק שלא תתערב בדברי' ועכ"פ הוי רק מכח אומדנא וגם גוף קנין הטבעת למקדש הוי ג"כ רק מכח אומדנא ששמע וראה ושתק וכמ"ש לעיל או דנימא מכח אומדנא שידע באמת מתחלה שרוצה לקדשה וא"כ כיון דכל חלות הקידושין בא רק מכח אומדנא שוב מהני אומדנא אחרת לבטל הקידושין מהא דזרקה תיכף וכמ"ש בתשו' מהרשד"ם חאו"ח סי' כ"א דגם היכי דל"מ אומדנא לבטל המעשה היינו רק היכי דהמעשה מהני מצד עצמו אבל היכי דכל המעשה מהני רק ע"פ אומדנא שוב אתי אומדנא ומבטל אומדנא וה"נ בנ"ד וא"כ כיון דרא"י אומר שא"י אם השליכתו והר"מ אמר שהשליכתו וגם מדברי שאר עדים נראה כן וכפי שיבואר. להלן א"כ אין בעדותו ממש – הנה נתבארו כמה טעמים לבטל עדות הרא"י – ועוד יבואר להלן בס"ד קצת טעמים.
14
ט״וז) ומעתה נפנה לדברי שאר העדים והנה עדות הר"מ מלבד שאין בדבריו שום חשש קידושין הנה אדרבא דבריו מסייעי' להכחיש המעיד להיפוך ויען כי הדבר פשוט ומבואר קצרתי.
15
ט״זואמנם עדות הר"ח נראה לכאורה שעדותו מורה שהי' בזה קידושין דאף שאמר שלא אמר האמ"ל רק הא עדים שאני מקדשה מ"מ בודאי דיבור כזה לא גרע מידים מוכיחות, ומדשתקה וקיבלה נתרצית ואף שאמר תחלה שהי' בשעת הנחה ואח"כ חזר ואמר קודם הנחה מלבד בכ"ז שלא גמר עדותו יכול לחזור בו דהא אפי' תוכ"ד יכול לחזור ואפי' תוכ"ד של שני עסמ"ע רס"י כ"ט וע' ש"ג פ' שבועות העדות והגהת מח"א שם בזה ועוד דגם מה שאמר בשעת הנחה מתפרש קודם הנחה וכמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קכ"ב באמצע התשו' להוכיח כן מכמ"ק בש"ס ע"ש וכן מצאתי בב"י יו"ד סי' ש"ה במ"ש הטור בשעה שנותן הפדיון לכהן דהכוונה קודם שנותן ע"ש וה"נ בזה. ואף שאמר ג"כ שהשליכתו תיכף מ"מ ממה שאמר תחלה שאמר הוו עדים וכו' ואח"ז חזר ואמר שאמרה הקטנה בטבעת כזה מקדשים והשליכתו נראה מזה שהקטנה אמרה דברי' אחר אמירתו ואז השליכתו וכמ"ש כה"ג בתשו' דברי ריבות סי' רפ"ט בענין שזרק לה הטבעת על שולי' וא"ל בלשון לע"ז וכו' דמשמעות דברי העד הוא שמתחלה זרק ואח"כ אמר וע' שו"ת ארי' דב"ע חאה"ע סי' ט"ז שהביאו (וע' בשו"ת בג"כ סי' כ"א שכ' ג"כ כה"ג וע' בשו"ת רמר"א סי' י"ג מ"ש בזה לפקפק ע"ד בגכ"ה הנ"ל) ונהי שכ' שאין לסמוך ע"ז להקל מ"מ להחמיר ולעשותו ספק עכ"פ יש לחוש לזה (ויש לי לדון ע"ז מהא דהרי זה ת"ע ת"ש כו' שא"א להוציא ב' דברים כא' וה"נ אולי אמרו שניהם יחד וע' רש"י חגיגה י"ב אבל עכ"פ ספיקא הוי) וא"כ הרי כבר העלה בתשו' ח"צ סי' קט"ו שאם השליכתו אחר כ"ד ל"מ כלל לבטל הקידושין גם בשתקה ולא אמרה כלום כיון דבכל הקנינים א"י לחזור לאחר כ"ד וכן מצאתי בשו"ת שמ"צ חאה"ע סי' א' שכ"כ בפשי' ואף דמ"ש ראי' מהב"י סי' מ"ב אינו ראי' כלל מ"מ א"א להקל נגדם וכה ראיתי בשו"ת פני יצחק חאה"ע סי' י' שהביא ד' הח"צ וכ' ג"כ שכדבריו מבואר בתשו' מיימוני להל' אישות סי' א' והגמ"ר דקידושין שהביא הב"י סי' ל' וסי' מ"ב ע"ש והמעיין ימצא דהתם מיירי באמרה תחלה קדשני תוכ"ד א"י לחזור ואין מזה ראי' לשתקה ומ"מ גם בלי ראי' י"ל כן וכ"ה גם בשו"ת גבורת אנשים בשו"ת שבסופו מהגאון מהר"מ אבי הש"ך ז"ל דלשון נטלתו וזרקתו משמע תיכף לנטילה זריקה תוכ"ד ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד ואולם הנה בשו"ת ארי' דב"ע סי' ט"ז הנ"ל הביא בשם הג' מליסא ז"ל ובשם הג' מסניטין ז"ל ששניהם נתכוונו לדבר א' לדחות ד' הח"צ ע"פ סברת הוכיח סופו על תחלתו והביאו מחולין ל"ט והג' מסניטין כ' עוד דנהי דהוי ספיקא מ"מ בדבר שיש לדון מיד על המעשה כפי שהוכיח סופו ולא הי' לנו הוכחה להיפוך לכ"ע א אמרי' הסע"ת והוכיח כן מב"ב קמ"ח בשכ"מ שכתב כו' נכסי' לאחרים אם כמחלק וכו' אם כנמלך וכל דלמא עיוני מעיין והדר יהיב ומשני סתמא מידק דייק וכו' ובשכ"מ שכ' כל נכסיו ועמד חיישי' שמא י"ל נכסים ובתוס' הקשו מהא דדלמא עיוני מעיין ותי' דסתמא דעיוני מעיין כיון שחלקם ע"ש ומוכח דכיון דחלקם לבסוף מגלה על דעתו הראשונה ועפ"ז צידד במעשה דקידושין בלא שידוכי דהוי בזיון וכהא דקידושין מ"ה י"ל דלכ"ע הסע"ת והג' בליסא כ' די"ל מתחלה נטלן כדי לזרקן ובעהמ"ח ז"ל השיג על סברותיהם ע"ש באורך והביא משו"ת מהר"מ מלובלין סי' קל"ט דמבואר דהי' החזרה אחר כ"ד ואפ"ה הוי ס"ל דמהני אי לאו טעמא שלא החזירה עד שאמרו הנערים מה אתה עושה וכ' די"ל דהתם הי' הוכחה שנתכוונו רק לשם שחוק גם הח"צ מודה דמהני גם אחר כ"ד ע"ש ואני מצאתי במרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"א שהביא בשם ספר החכמה מעשה בנערה א' משודכת לכהן ובא פריץ א' בבית הנערה עם ב' עדים ונכנס עמה בדברים ונתן לה טבעת ולא הזכיר שום קידושין עד אחר שעה אז אמר לעדים הוו עדים עלי שקדשתי' וא' מן העדים אמר וכו' רק כשאמר הוו עלי עדים אמרתי לה השליכי כי לשם קידושין נתן לך והשליכה כו' והשוו כל הגדולים שהקידושין ל"ה קידושין הרא"מ הביא ראי' מפ"ק דקידושין ששתיקה לאחר מ"מ לאו כלום ועוד דהסע"ת שהשליכתו ואיתא פ"ב דחולין ופי"ג דכ"ע מודו היכי דאיכא למיתלי השתיקה באמתלא מוכחת הסע"ת אמרי' וכו' עכ"ל הרי מבואר דלפי טעם ב' גם בלא טעמא דשתיקה לאחר מ"מ אפ"ה מהני מה שהשליכתו אף דהי' לאחר כ"ד לכל הדיעות שהוא כדי ש"ש תלמיד לרב כמבואר והביא הטעם משום דהסע"ת והוא כדברי הג' מסניטין וליסא ז"ל והן אמת די"ל דדוקא התם שנתן לה בתחלה בסתם רק אח"כ אמר הוו עדים שקדשתי' לכן אף אי נימא דשתיקה גם לאחמ"מ מהני עכ"פ איכא הוכחה קצת ומהני מה שהשליכה אח"כ גם אחר כ"ד וכעין מ"ש הארדב"ע בטעמו של מהרמ"ל דהכל תלוי כפי האומדנא אבל עכ"פ מבואר ההערה מהא דהסע"ת ומוכח דהכל לפי ענין ההוכחה ומ"ש המרדכי דמוכח בש"ס דהיכי דאיכא למיתלי השתיקה באמתלא מוכחת לכ"ע אמרי' הסע"ת י"ל דר"ל דהא בחולין שם מייתי מהא דמעשה בבריא שאמר כתבו גט ואמר רשב"ג אם מעצמו נפל הר"ז גט ודחה שא"ה דאמר כתבו ופירש"י דאיכא קצת הוכחה בתחלה ע"ש ומבואר דהיכי דאיכא עכ"פ קצת הוכחה בתחלה לכ"ע אמרי' הסע"ת וע' בתשו' ח"צ סי' מ"א באמצע התשו' בדין נשבע שלא ישא אחרת שכ' כה"ג ע"ש וע' באה"ע סי' קמ"א סי"ז ובב"ש שם וע' תה"ד סי' שמ"ט באמצע התשו' בזה וע' בסע"מ חו"מ סי' צ"ב סק"ה שהוכיח במישור דהיכי דאיכא קצת ספק בתחלה לכ"ע אמרי' הסע"ת וע' אה"ע סי' ל"ז סי"א ובב"ש סקי"א דמוכח דבאיכא מצוה אמרי' הסע"ת והוא דברי הרא"ש ורמ"ה וש"פ כמ"ש בב"י משם יעוש"ה. ויש להעיר בזה מהא דנדרים מ"ח חסורי מחסרא וה"ק אם הסע"ת אסור ומעשה נמי בב"ח וכו' וע"ש מר"ן בשם הרמב"ם ורשב"א בזה וע' בתשו' צ"צ סי' מ"ה באמצע התשו' בזה אך דהתם הוי להחמיר ואין בזה ראי' להקל כמובן וע' בקו"ע שבאה"ע סוסי' י"ז סי' פ"ב וסי' ס"ג בשם תשו' מהריב"ל בזה.
16
י״זח') ומעתה לפ"ז יש לדון בנ"ד דגם לפי עדות הר"ח אמר בתחלה קח טבעת זה וראה אם טוב הוא ואמכרנו לך והיא השיבה שתקנה אותו והושיטה אצבעה א"כ אף שהוא אמר לאחרי' הוו עדים שאני מקדשה מ"מ י"ל דהיא לא השגיחה במה שאמר לאחרים כיון דאמר לה דנותן לה למכירה והיא השיבה בפי' שתקנה אותו ועל אופן זה קובלתן באצבעה א"כ ניהו דליכא הוכחה ברורה עכ"פ כיון שהשליכתו אח"כ כשאמרה לה הקטנה שמקדשים בזה שפיר י"ל דלכ"ע אמרי' הסע"ת דלא קיבלה לשם קידושין אף שהשליכתו לאחכ"ד מאמירתו שאמר לעדים הוו עדים וכו' ודמי טפי לכל הנך דוכתי שהבאתי דהיכי דאיכא קצת הוכחה גם בתחלה דאמרי' הסע"ת לכ"ע ואף דמבואר בתשו' הראש שהובא בב"י חו"מ סי' קע"י סי' סי"ג בדין ר' שחכר חכירות ונתן ל"ש רביע ואח"כ אמר לוי שראובן א"ל שאין לך כ"א שתות ואח"כ לא רצה ר' ליתן לש' כ"א שתות כפי שאמר ללוי ולוי אמר ל"ש ושמעון טוען של"ה להשגיח בדברי לוי כיון שלא אמרת לי פנים בפנים והייתי סבור כי מה שאמרת ללוי כן לפי שלא רצית להודיעו כי אני לוקח חלק גדול אחר ממנו והשיב הרי"ף שהדין עם ש' כי אמתלאה גדולה היא ע"ש ומוכח מזה דלולא האמתלאה הי' מועיל מה שאמר לאחרים לעקור מה שדברו בעצמם תחלה והי"ל ש' להשגיח ע"ש ובודאי נתרצה לעסוק בהשותפות אדעתא דהכי א"כ ה"נ י"ל בנ"ד אבל באמת ל"ד כלל דשא"ה דהי' הדיבור ביניהם איזו זמן מקודם ואח"ז שלח ר' את לוי שומר לשמעון בשליחותו שנותן לו רק שתות וכן אמר לו ולכן שפיר הי' מקום לומר שבטלו דבריו האחרונים את הראשונים משא"כ בנ"ד שאמר לה באותו מעמד שנותן לה למכירה והיא אמרה ג"כ בפירוש שתקנהו י"ל שפיר דבמה שאמר לעדים ולא לה אין לה להשגיח ע"ז כלל, ועוד דעכ"פ כיון שהשליכתו אח"כ שפיר י"ל דעכ"פ הסע"ת וע' יבמות קי"ג כ' אם איתא דבטלי' לעדים הוה קא"ל ומדלא אמר לעדים לא בטלי' וכו' אבל יש לחלק כמובן.
17
י״חט). ועוד נראה דכיון דאיכא כמה הכחשות בין הראי ובין הר"ח הן בחקירות הן בבדיקת א' רא"י אומר שאמר שיש לו טבעת ליתן לה במתנה ור"ח אומר במכירה ב' רא"י אומר שנתן בתחלה לקטנה ור"ח מכחיש ג' רא"י אומר שהושיטה תחלה יד שמאל ור"ח מכחישו ד' רא"י אומר שאמר הרי את וכו' ור"ח מכחיש שלא אמר כלום ה' רא"י אומר שאמר אחר ההנחה רבותי הוו עדים אז איך האב זיע מקדש גיוועזין בלשון עבר ור"ח אמר שאמר קודם הנחה בלשון אז איך בין זיע מקדש ו' רא"י אומר שלא ראה השלכת הטבעת ור"ח העיד כי גם רא"י ראה ז' רא"י אמר שהקטנה אמרה קודם אמירת המקדש ור"ח מכחישו כלל הדברים שיש ביניהם כמה הכחשות ומהם דברים שגוף הקידושין תלוים בהם והנה כבר האריך המהרי"ט ח"א סי' קל"ח וח"ב חאה"ע סי' ל"ח וסי' מ"ג בדין הכחשות בין עדי הקידושין שהעיד א' שאמרה הן והב' העיד שלא דברה כלום והעלה דאף דאין נ"מ לדינא בזה מ"מ עדותן בטילה דבקידושין גם במכחישין א"ע בבדיקות עדותן בטלה ול"ד לד"מ וע"ש שכ' עוד דהכחשה כזו הוי הכחשה בגוף העדות דכיון דלא שמע מה שאמרה הן אפשר שאמרה לאו ולא שמע ע"ש שהאריך והן אמת דבתשו' רשד"ם חאה"ע סי' י"א מבואר דלמ"ד דבקידושין ל"ב דו"ח גם הכחשה בבדיקות מהני וגם בשו"ת רע"א סי' פ"ז באמצע התשובה דחה דברי מהר"ט וע' בשו"ת פני יצחק חאה"ע סי' י' שהביא בשם תשו' מהריב"ל ח"ג סי' י"ב ומהריט"ץ סי' כ"ט ופ"מ ח"א סי' כ"ח כ"ט וח"ב סי' ב' כולם חלקו ע"ד מהרי"ט בזה אבל עכ"ז העלה הפ"מ לצרף דעתן לס"ס וכ"פ גם בתשו' פרי הארץ ח"א אה"ע סי' ג' וכהונת עולם סי' מ"ה וסם חיי סי' ז' ודלא כתשו' בני משה שלטון סי' ל"א שסמך להקל עפ"ד מהרי"ט לבד וע' תשו' בית יוסף סי' ב' שפסק ג"כ היפוך דברי מהרי"ט ומסיק דבהכחשה בבדיקות לא נפסל העדות.
18
י״טיו"ד) ואולם בהכחשה בחקירות בודאי העדות בטל גם בד"מ והרי בנ"ד איכא הכחשה בגוף המעשה וכמש"ל אות ד' ה' ו' שהרי יש בדברים אלו נ"מ לגוף הקידושין וגדולה מזו כ' בתשו' מהר"מ אלשיך סי' ק"ד דהיכי דמכחישי' זא"ז בגוף מעשה הקידושין כגון א' אומר שלא גילה לה תחלה שנותן לשם קידושין רק בסתם ולא תחבה באצבעה רק קבלתו מידו לידה והב' אומר שגילה לה ותחב באצבעה הוי הפרש יותר מחקירות ואף דאין נ"מ כאן לדינא דהא גם בשתקה בשעת מ"מ מהני מ"מ כיון דלפעמים יש נ"מ מזה כגון אם הי' השתיקה לאחר מ"מ דל"מ כלום הו"ל הכחשה בחקירות ועדותן בטילה יעו"ש היטב.
19
כ׳י"א) ומכ"ש בנ"ד שיש נ"מ בגוף הנידון אם כה ואם כה שהרי כפי דברי ר"ח שלא אמר רק הוו עדים כו' מלבד מ"ש לעיל דיש לצדד בזה הנה יש לדון עוד דל"מ לפמ"ש החמ"ח סי' כ"ז סקכ"ד בשם ריב"ש דגם באומר אני נותנו לך בתורת קידושין כיון דלא אמר לי הוי רק ספק קידושין א"כ גם מה שאמר הוו עדים אז איך בין זיע מקדש הרי לא אמר לי ולא עדיף מנידון הריב"ש הנ"ל דהוי רק ס"ק וניהו דעדיף מאומר הרי את מקודשת ולא אמר לי משום דכאן מוכח מי הוא הנותן למי היא המתקדשת וכמ"ש הריב"ש שם ובב"ש סקט"ז שם מ"מ עכ"פ לא עדיף מנידון הריב"ש דהוי רק ס"ק וכ"ה במהרי"ט ח"א סי' קל"ט בשם מהריב"ל ורש"ק ואף דהאב"מ הביא בשם רשד"מ שביאר ד' ריב"ש דהוי ודאי קידושין יעוין במל"מ פ"ג מאישות ה"א שהביא סתירה בד' רשד"ם בזה ובפרט ברשד"ם סי' י"א מוכח להדיא להיפוך יעי"ש היטב במל"מ וע' כנה"ג שם הגב"י אות כ"ז בשם כמה שו"ת בזה וגם י"ל לפמ"ש הרמ"א סי' כ"ז שם ס"ה בשם תשו' הר"ד וב"י דבעי' דוקא לשון להבא ולא לשון הוה ודוקא אם אמר הרי וכו' הוי לשון להבא ע"ש א"כ בנ"ד שאמר לשון הוה י"ל דל"ה קידושין כלל ועי' בתשו' אבן השוהם סי' נ"ח בתשו' ה"ג מהרי"ט אב"ד דמדינת העסין שהעיר בדין אמר לעד זייט מיין עדות אז איך בין זיע דער מיט מקדש אין איזט מיין פרויא והעיר שם והביא מד' רמב"ם וכ"מ פ"ג מאישות דרצתה היינו שתאמר הן דוקא ולא סגי בשתיקה אך בהגמ"ר וש"פ מוכח להיפוך ע"ש ולפמ"ש י"ל דבכה"ג שאמר לשון הוה לכ"ע ל"מ כלל יע' בב"ש סי' כ"ז סק"ו מ"ש בד' רמב"ם וכ"מ הנ"ל וע' כנה"ג שם הגה"ט אות י"ט וע' כנה"ג שם הגב"י אות פ"ד בדברי הר' דוראן הנ"ל ומהגם כי יש הכחשה ביניהם גם בהשלכת הטבעת וכיון דיש נ"מ בהכחשה שבין העדים בגופו דעובדא שוב לכ"ע הוי חקירות ועדיף מחקירות וכמש"ל וכבר כ' בשו"ת ר"ב אשכנזי סי' ד' דגם לשי' הרמב"ן שהובא בבעה"ת ובב"י ח"מ סי' ל"ד דגם בהכחשה בחקירות אין העדות מתבטל מ"מ מודה דבקידושין מתבטל וגם בלא"ה כל הפוסקים חולקין על הרמב"ם וע' ש"ך סי' ל' סק"ו וסי' ל"ג סקט"ז וע' מהרשד"ם חאה"ע סי' ל"ד שהעלה ג"כ דגם הרמב"ן מודה בעדות נשים דעדותן בטלה. ואף דהלח"מ פ"א מעדות העלה בד' רש"י וראב"ד דדוקא ז' חקירות הנאמרים במשנה הוי בכלל חקירות ע"ש עינינו הרואות שלא הובא דיעה זו בש"ע כלל וגם לשי' לח"מ שם בדעתם הרי לא נחשבו ב' העדים רק כע"א ע"ש ויבואר להלן דבנ"ד אין לחוש לקידושי ע"א. והן אמת דלפ"ד רשד"ם סי' ל"ו יש לדון דבנ"ד ל"ה הכחשה במה שאמר א' שלא אמר האמ"ל דשמא לא שמע הוא והב' שמע אבל במל"מ פ"ג מאישות שם מבואר לחלק בין תיבה א' לדיבור א' שלם וגם מבואר במהריט ח"א סי' קל"ח שהביא ד' רשד"מ ודחאם והביא גם בשם תשו' רד"ק שפסק דלא כהרשד"ם וע' בתשו' ב"י סי' י"א וע' בב"ש רסי' מ"ז בשם תשו' שער אפרים דהיכי דהי' ביחד גם לא שמענו הוי ראי' וכ"ה להדיא בתשו' ראנ"ח ח"ב סי' פ"ו ובשו"ת פני יצחק סי' י' הביא כן גם בשם מ"צ וערה"ש ובתי כהונה וע' בב"ש סי' מ"ב סק"ז בשם כמ"פ בדין אם ב' עדים מכחישים זא"ז וגם האשה מכחשת שניהם וע"ש סי' מ"ז וע' בתשו:' ה"ג מסניטין שהובא בשו"ת אדב"ע סי' ט"ז הנ"ל שכ' ג"כ בפשי' דאם האשה מכחשת לשניהם דליכא סברא דעד מסייע מעיזה לכ"ע תנשא לכתחלה וא"כ ה"נ בנ"ד הרי היא מכחשת לשניהם ובפרט דבנ"ד ב' העדים מעידים על ענין קידושין ומכחישים זא"ז לא דמי כלל לעד א' אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה ועדותן בטלה וכמש"ל וע' בשו"ת ב"א חא"ע סי' נ"ד נ"ה וע' שמ"צ סי' א' שכ' דאם עד ב' אינו זוכר רוב פוסקים ס"ל דקידושין דמי לד"מ ועדותן קיימת וכן הכחשה בבדיקות אבל בחקירות בטל והביא מתשו' ר"י אדרבי סי' א' בשם ר' יוסף ארליטו דבד"מ ל"מ הכחשה רק בדאמר לא כי אלא וכו. והרי"א דחאו לגמרי ועסמ"ע סי' ל' סק"ח ג"כ בזה אבל הגי"ת חזר ודחה ד' הרי"א וע' רשד"ם סי' ל"א בזה דוקא בממון אבל בקידושין בכל גווני הוי הכחשה וא"כ אם אמר א' שאמר האמ"ל והב' אינו זוכר אינו הכחשה ואת"ל כמ"ש מהרח"ש סי' י"ח דקידש שלא בעשרה הוי דין מרומה אפ"ה כשר אך לפמ"ש בתשו' ב"י סי' ב' דאם העד אמר שא"י אם שמעה האשה הוי הכחשה בחקירות וכ"ה בתשו' פ"מ סי' כ"ט וכ' דה"ה אם א' ראה הטבעת והב' לא ראה וה"נ בנ"ד שהעד א"י אם שמעה האשה ג"כ ואף שדברי הב"י צ"ע מ"מ אם הי' במעמד א' ודאי נכונים דבריו וע' מהרי"ט קי' כ"ט דאף שהי' כמה הכחשות במקום וזמן אפ"ה צידד להחמיר ואולי גם הב"י לא היקל רק בצירוף שהי' שם ע"א פסול מה"ת ותדע שהרי בסי' ד' כ' בעצמו דאם ע"א א"י החקירות כשר אך י"ל דבהכחשה בגוף המעשה עדיף מחקירות ומ"מ בשביל שאמר א"י לא נתבטל וגם בהכחשה אף שפסק בתשו' רב"א סי' ה' להקל מ"מ סיים דיש להצריך גט מפני הלעז עכ"ד ומבואר דבנ"ד גם מה שיש חילוק ביניהם בראיות הטבעת שרא"י לא ראהו הוי הכחשה בחקירות ונהי שלא היקל למעשה מ"מ בנ"ד שיש עוד כמה טעמים אחרים ודאי דאין מקום להחמיר כלל.
20
כ״אי"ב) עוד יש לדון בזה דכבר נודע דעת כמ"פ דעדי קידושין שבאים בעדותן לאסרה לכל העולם צריכים דו"ח ובפרט היכי דאיכא חשש רמאות וע' באה"ע ס"ט מ"ב ס"ד בהג"ה ומבואר בב"ש שם דהיכי דהאשה מכחשת צריך דו"ח והיינו משום דבכה"ג דמי לדין מרומה ובתשו' א' כתבתי דיש לדון מטעם אחר דהא טעם הסוברים דל"ב דו"ח הוא משום דאיכא כתובה למישקל הו"ל כדיני ממונות דא"צ דו"ח אמנם היכי דהאשה מכחשת ולגבי ממונא קיי"ל דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ ליכא כתובה למישקל ושוב לית בי' ממונא כלל ודמי לד"נ וצריך דו"ח, אך די"ל דהא אנן קיי"ל דכל ארוסה לי"ל כתובה וא"כ מהראוי שיהי' כל עדי קידושין צריכין דו"ת והן אמת דהרשב"א שממנו מקור דינו של רמ"א סי' מ"ב הנ"ל שכ' דעדי קידושין א"צ דו"ח י"ל דלשי' אזיל דסובר דארוסה יש לה כתיבה כמ"ש הב"י אה"ע סי' נ"ה בשמו אבל לדידן י"ל דצריך דו"ח ובזה י"ל ד' המרדכי ר"פ אד"מ שכ' דעידי קידושין צריכין דו"ח דלשי' אזיל דס"ל בפ"ד דכתובות להדיא דארוסה אין לה כתובה אך דבאמת מבואר ברשב"א ונימוק"י שילהי יבמות דגם בארוסה דלי"ל כתובה מ"מ משום ל"פ א"צ דו"ח דכיון דתקנו רבנן בנשואה ה"נ בארוסה ע"ש א"כ ה"נ י"ל במכחישת דשייך לא פלוג ואולם יש לדון לפמ"ש הנימו"י ביבמות שם דהא דא"צ דו"ח בעדי נשים משום ממונא דכתובה אף דכ' הטעם דבממון א"צ דו"ח משום שלא תנעול דלת בפני לוין ובכתובה ל"ש נע"ד מ"מ אית בי' משום תונא ודמי לנע"ד ע"ש וע' תוס' כתובות צ' ע"א ד"ה ש"מ והנה התוס' כתובות פ"ד שם כתבו בשם ר"ח דמשום חינא היינו שימצאו הנשים חן בעיני האנשים ודלא כרש"י ע"ש והנה כבר נודע דבכל תק"ח י"ל אי אפשי בתק"ח וכהא דא"נ וא"ע ובר"ן פ' אע"פ בסוגיא דהמקדש מע"י מבואר דגם לענין איסורא דהפרת נדרים לזכותו אלמוה לשיעבודא ולא לחובתו ע"ש וע' ט"ז יו"ד סי' שמ"ב סק"א שכ' גם כן דכמו לענין ממונא אמרי' הכי ה"נ במידי דמצוה ע"ש וא"כ ה"נ גבי קידושין כיון דהא דתקנו חז"ל דא"צ דו"ח הוא לטובות האשה משום חינא א"כ היכי דהאשה מכחשת ואין רצונה בהקידושין ולא ניחא לה בתקנה שוב לכ"ע צריך דו"ח ואוקמוה אדאורייתא ודו"ק
21
כ״בי"ג) ואמנם כ"ז דרך פלפול אבל הטעם הפשוט משום דהו"ל דין מרומה וצריך דו"ח א"כ ה"נ בנ"ד ולשי' כמ"פ היכי דצריך דו"ח גם דיעבד העדות בטל ודלא כהריב"ש הובא בב"י ח"מ סי' ל' וברמ"א סי' ט"ו וע' תומים שם סק"א בזה וגם לשי' ריב"ש דדין מרומה הוא רק אם נתקדשה אשת חשובה בלא שידוכין ובלא קרובים ובלא עשרה ובהכמנה וע' בכה"ג סי' מ"ב הגב"י אות ס"ג בזה וע' שו"ת ב"א חאה"ע סי' נ"ה בזה הרי גם בנ"ד כמעט כולהו איתנייהו בהו שהמקדש הוא קל ופריץ ובזוי והמקודשת היא בת בעה"ב ונעשה בכל האופנים הנ"ל וגם העדים מפורסים לקלי הדעת ובזוים א"כ בכה"ג ודאי צריך דו"ח ואף שהנו"ב מה"ק אהע סי' ע"ב שפך סוללה והעלה דבד"מ גם מה"ת א"צ שיהי' עשאי"ל והעלה דבעדות איסור אשה לבעלה גם אם אין העדים יודעים הזמן עדותן כשר והאריך מאוד ואולם כבר בא אחריו בשו"ת טור האבן סי' ט' וסתר כל ראיותיו וגם בתשו' ח"ס אה"ע סי' ק"ג דחה בפשי' ד' הנו"ב וב' דבמכחשת ודאי צריך דו"ח ואם לאו העדות בטל וגם אני בעניי בתשו' א' שהשבתי זה איזו שנים ירדתי לעומק העיון וישבתי כל קו' הנו"ב בכמה אנפין והבאתי כמה ראיות מש"ס וראשונים להיפוך ומרוב האריכות אין עת האסף עתה וע' לעיל ח"ב סי' רכ"ו וא"כ לפ"ז בנ"ד שהעד הר"ח אינו יודע באיזו שבוע הי' המעשה וזה א' מ"ז חקירות א"כ עדותו בטל ואף דלשי' רז"ה פ' הי' בודקין אם יודע באיזה חודש א"צ לידע השבוע אבל כבר דחה הר"ן בחי' שם דבריו והוכיח כן מהרמב"ם וכ"ה בריב"ש סי' רס"ו וגם בתשו' רב"א סי' ה' פסק כן להלכה ע"ש ואף דלשי' המאירי בשם גאוני ספרד בדין מרומה דגו"ק א"צ דו"ח גם בזה רבו החולקים עליו כמ"ש בתשו' רב"א שם ובשו"ת פ"מ ח"ב סי' א' וע' בכנה"ג סי' מ"ב הגב"י אות מ"ח מ"ט נ' בשם כמה שו"ת בזה וע' בשו"ת פני יצחק סי' י' וסי' י"ג באורך בזה מכמה שו"ת ועכ"פ היא סניף גדול לבטל עדות הר"ח וחזי לאיצטרופי לשאר טעמים שכתבתי.
22
כ״גי"ד) ואמנם מלבד כל אלה הנה כבר נתבאר למעלה דלשי' רוב הפוסקים גם קרובי האם פסולים מה"ת וא"כ הרי הר"ח הוא שני בשני עם הרא"י וא"כ שניהם רק כע"א ובפרט שכבר נתבאר למעלה כמה טעמים לבטל עדות של רא"י לגמרי וא"כ נשאר רק עדות הר"ח לבד ונודע דלשי' רוב הפוסקים המקדש בע"א אין חוששין לקידושין זולת ד' הסמ"ג וקצת פוסקים העומדים בשיטתו המחמירים בזה' וע' בהגמיי' פ"ד מאישות בשם רא"ם ושכן שמע מאדם גדול וכ"ה במרדכי פ"ג דקידושין בשם ס' החכמה וכ"פ מהרי"ק אבל מבואר בתשו' תשב"ץ ח"א סי' ק"ל דגם לשי' סמ"ג הוא רק חשש דרבנן ובספיקה אזלי' להקל ובפרט דמוקמי' לה אחזקת פנוי' ואפי' תימא דחוששין מה"ת מ"מ הוי רק ספק והיכי דיש עוד איזו דיעה לבטל הקידושין בודאי אין לחוש לדברי הסמ"ג ע"ש ובפרט בנ"ד שהאשה מכחשת הרי מבואר ברמ"א דלכ"ע אין חוששין כלל ואף דבתשו' ח"צ סי' קט"ו דלשי' ר"מ פדאוה סי' ל"ב יש להחמיר גם בזה ובסי' ל"ז לא היקל רק בצרוף עוד איזו טעם והשיג על החמ"ח ע"ש הנה גם לדידי' עכ"פ בצרוף עוד טעם יש להקל וה"נ בנ"ד ועוד דכבר דחה דבריו בתשו' נו"ב סי' ס' ועוד דהא מבואר ברמ"פ סי' ל"ב שם דאם גם ע"א מכחישו לכ"ע יש להקל וה"נ בנ"ד דהר"מ אחיו מכחישו ונהי שהוא אחיו מ"מ מאן יימר לסמוך על עדותו של הר"ח יותר מעל הר"מ ועוד דכבר נתבאר כמה הכחשות בין רא"י ובין ר"ח וגם יבואר להלן עדות רמ"י שמכחיש לגמרי את שניהם ועוד דהא מבואר בתשו' ר"מ אלשיך סי' ק"ד דבמה שאומר המקדש דבר הגורם לביטול הקידושין שפיר מצטרף לעד להכחיש דברי העד שמכחישו ופ"ד ע"ש באמצע התשו' א"כ ה"נ בנ"ד הרי המקדש בעצמו אמר כי אחר שהניח הטבעת באצבעה אמר אתם עדים כו' ומכחיש את דברי ר"ח בזה וע' תשו' שבו"י ח"ב סי' קי"ח בשם תשו' ד"ר סי' ח' בשם כמה גדולים להקל במקדש בע"א והאשה מכחשת.
23
כ״דט"ו) ולכאורה י"ל דבנ"ד דהאשה מכחשת לגמרי שלא אמר כלום ושלא קבלה הטבעת מידו כלל רק מיד הקטנה ודבר זה כל העדים מכחישים אותה א"כ הוחזקה כפרנית וא"כ אין בהכחשה שלה ממש כלל א"כ י"ל דאין דינה כמכחשת וע' מהרי"ט ח"ב חיו"ד סי' כ"ז שכ' דגם באיסורין שייך סברת הוחזק כפרן ואף דבש"ך יו"ד סי' רל"ד סקנ"ט מבאור להיפוך וע' בתשו' ת"צ סי' ל"א שכ' בפשי' לענין גט דדמי לממון ולא הוחזק כפרן מדבר א' נגד דבר אחר שאמר ע"ש ואני מצאתי בירושלמי פ"ב דכתובות הל"ה דהוי בעיא דלא איפשטיא דאי' שם ר"י בעי' א"א הייתי ונתגרשתי במקום פלוני ובאו ב' ואמרו לא נתגרשה מכחישין הן אותה ופי' הק"ע דהבעי"א אי נימא דא"כ גם במ"ש א"א הייתי כיון דהוכחשה ופי' הפ"מ אינו נכון אך בנ"ד שהוכחשה באות דבר עצמו לכ"ע הוחזק כפרנית וא"כ י"ל דאין דינה כמכחשת אבל באמת מבואר במהרי"ט ח"ב אה"ע סי' מ"ג דגם בכה"ג שהוכחשה מ"ב עדים אפ"ה דינה כמכחשת כיון דעכ"פ אינה מודית לדברי העד וגם בתשו' נו"ב אה"ע סי' ע"ה העלה דגם באומרת שאינה יודעת אין חוששין לקידושין בע"א ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד וע' תשו' רשד"ם סי' י"א וסי' ל"ו וע' תשו' עה"ג סי' מ"ו מ"ש בזה,
24
כ״הטז) והנה התה"ד כ' דאם העד א' אמר שנתקדשה בפניו ובפני עוד א' אף דעד ב' מכחישו כ"ע מודו להסמ"ג וע' בב"ש סי' מ"ב סק"ז וע' בס' עצמות יוסף קידושין ס"ה דמסיק כהב"י דאין לחוש לחומרת תה"ד ע"ש ולענ"ד מדברי המרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"א מוכח היפוך ד' תה"ד וע' בשו"ת שמ"צ חאה"ע סי' א' שהביא מד' רשד"מ אה"ע סי' ל"ו וכ' דלפי דבריו י"ל דאם עד ב' אינו זוכר ומ"מ יודע קצת מענין הקידושין דל"ה הכחשה גמורה חוששין לע"א לשי' תה"ד אבל בתשו' פ"מ סי' כ"ט פסק דרובא דרובא פוסקים מקילים במקדש בע"א וכ"פ בתשו' מהריט"ץ סי' נ"ד וסיים השמ"צ דאין להחמיר רק אם אין עד הב' לפנינו דחיישי' שמא יבוא אח"כ ויעיד כדברי עד ראשון אבל אם עד ב' לפנינו ואומר עדות שאינו גמור הוי כלא הי' שם יעו"ש עוד בזה וכן מצאתי בתשו' ר"מ גלאנזי סי' כ"א שפסק דלא כהתה"ד וסיים שהסכימו עמו רבותיו וחביריו שאין לחוש כלל לחומרא זו ע"ש וע' תשב"ץ ח"ג סי' פ"ד שכ' דאם הי' שם ב' עדים וא' ראה וא' לא ראה אך ששניהם מעידים שנכנס לשם קידושין וראו אח"כ הקידושין ביד האשה וא' מהם ראה כל ענין הקידושין וכ' דגם החולקים על הסמ"ג מודים בזה אם האיש והאשה מודים בדבר ע"ש. אבל הרי מבואר בכל החומרת הם רק אם האיש והאשה מודים אבל בנ"ד שהאשה מכחשת לכ"ע אין העד נאמן בכל גווני וכמבואר למעיין בכל המקומות הנ"ל ויעוין עוד בתשו' מהר"מ אלשיך סי' מ' שהביא ג"כ דברי תה"ד וב"י ומבואר שם ג"כ מד' תה"ד דאפי' אם האיש מודה אם האשה אינה מודה דלכ"ע יש להקל בכל גווני ע"ש וע' כנה"ג הגב"י מאות כ"ב והלאה בשם להקת הפוסקים להקל בזה וע' רשד"ם סי' י"א דבלשון גרוע גם סמ"ג מודה להקל ויעו"ש עוד בזה שכ' ג"כ דבהכחשה כ"ע מודו דשרי (י"ז) ומעתה נתנה ראש ונשובה אל עדות רי"מ הנ"ל והנה. גם הוא מכחיש בכמה דברים לר"ח בבדיקות ואומר שלא לבש בגד וחגורה ואמר לשון מתנה וגם אינו זוכר איזו יום ואיזו שבוע וגם מה שאמר שהתחיל לומר מעט דעם הרי את אין בזה ממש כלל כי ההתחלה בזה אם לא גמר כהוגן אינו כלום וגם הרי חזר בו טרם שגמר העדות וכבר נתבאר בתוכ"ד יכול לחזור בו והרי אמר אח"כ שהאמת שלא שמע כלום ואף דבקידושין תוכ"ד כד"ד כבר כ' הב"ש סי' ל"ז סקנ"א וסי' מ"ט סק"ג בשם ריב"ש דהעד יכול לחזור תוכ"ד וגם מה שאמר שלא ידע אם השליכתו מיד כי נבהל וברח הרי גם רא"י אמר שא"י והר"מ העיד שהשליכה מיד והאשה מכחשת לגמרי וגם מעדות ר"ח מורה שהשליכתו עכ"פ לאחר כ"ד וגם אינו מוכרח כלל דאפשר שהקטנה אמרה ביחד עם המקדש והשליכתו תוכ"ד ואין העד עתה לפנינו לגבות עדותו בפני המקדש והמתקדשת שנית וא"כ ליכא שום עדות ברור כלל – ועוד שהרי לפי עדות רי"מ מה שאמר הוו עדים כו' הי' אחר ב' מינוטין והוי שתיקה לאחר מ"מ דאינו כלום וגם הרי אמר בלשון עבר הוו עדים שקדשתי' וא"כ אין בו חשש כלל ובפרט שחזר ואמר אח"כ שהשליכתו תיכף ובמה שאמר שברח תיכף הוכחש משאר העדים וגם מה שאמר שאינו זוכר אם השליכתו ול"ע בסמ"ע וטו"ז חו"מ סי' כ"ט אם יכול לחזור בו אח"כ וע' רשד"ם אה"ע סי' פ"א דתלי לה במחלוקת תוס' ור"ן וע' שבו"י מ"ב סי' קי"ח בשם תו"י בזה וע' ר"מ אלשיך סי' ק"ד שהאריך להוכיח דא"י לחזור בו אם אמר אינו יודע והאריך בדברי תוס' ור"ן הנ"ל אבל באינו זוכר י"ל דמודה וע' ת"צ סי' קל"ה שכ' בפשיטות בראיות דיכול לחזור ולא הביא מכל הנ"ל אך דלפמ"ש רשד"ם סי' פ"א הנ"ל דהיכי דלא אמר שנזכר אח"כ באמתלא לכ"ע א"י לחזור בו א"כ ה"נ בנ"ד אך דבאמת אין אנו צריכין בנ"ד לחזרתו דגם כפי שאמר בתחלה אין כאן חשש קידושין כלל וכלל.
25
כ״וי"ח) ומלבד כ"ז הנה. העד הרי"מ הי' בכאן כמה שנים ומוחזק ומפורסים בפי כל לרשע גנב ומפורסים ונקרא בפי כל ממש בשם גנב וגם מחלל שבת בפרהיסא שעשן ציגארין בשבת בפירסום ואח"ז הי' בק' פאטיק ומפורסם ששחט בעצמו עופות ואף דלא הוגבה עדות על כל הנ"ל כי איננו בכאן וא"א לגבות בפניו ומבואר בתשו' מהרמ"ל סי' פ"א ותשו' מ"ב סי' נ"א דא"א לפסול אדם ע"פ אומדנות והוכחות היינו היכי דהפרסום אינו בפ"כ שאומרים שעשה בפועל גניבות וחילול שבת משא"כ בנ"ד וע' כנה"ג סי' מ"ב הגב"י אות קע"ט בשם תשו' ר"מ אלבילא ותשו' רמ"א דאם מוחזק לרשע א"צ לגב"ע כלל ומפני חזקתו פוסלים אותו והיינו משום דכמו דסוקלין ושורפין על החזקות ה"נ לפסול עדותו וע' בב"י ח"מ סי' קי"א מחו' י"ג י"ד בשם תשו' הרא"ש בדין גביית חוב מבתים שהי' פרסום שהם של ש' ולוי מכחיש והשיב דבכ"מ פרסום מועיל שהרי סוקלין ושורפין על החזקות ע"ש והא דמבואר בטח"מ סי' שמ"ח בשם תשו' לגאון דמי שנחשד בגניבה ואין עדים אין עליו לא דין ולא מלקות כו' צ"ל דהיינו בחשד בעלמא דבפרסום ממש אף דאין לוקין בלא התראה מ"מ י"ל דעושין בו דין וכמ"ש בתשו' הרא"ש הנ"ל ועסמ"ע רסי' ק"מ סק"א ויל"ע באה"ע סי' י"א בדין קדל"פ אבל פרסום גמור שהכל אומרים מה שראו יש דעדיף – ומה גם שהרי גם הוא הכחיש לשאר עדים בחקירות בגוף המעשה וכבר נתבאר דבכה"ג כל העדות בטל.
26
כ״זי"ט) עוד יש לדון בכל הנ"ל דל"מ לשי' רוב הפוסקים דקרובי האם פסולים מה"ת א"כ כיון דהעד ראי' הוא דודו של המקדש והי' ד' עדיו ביחד הרי קיי"ל דנמצא א' קא"פ עדותן בטלה לגמרי ואף דהב"ש סי' מ"ב סק"ח כ' די"ל דלשי' הסוברים דדוקא בצירוף עדותן בב"ד נפסלי' א"כ הי' כשרים בשעת קידושין הנה מלבד דעכ"פ יש לצרף שי' הפוסקים הסוברים דבראיי' לבד נפסלים ואף דלא נתכוין להעיד כפי דבריו הרי בנ"ד גם שאר העדים לא נתכוונו להעיד וכבר כ' הש"ך רסי' ל"ו דבכה"ג גם בלא נתכוין הקא"פ להעיד עדותן בטלה ובתשו' א' הבאתי סמוכין לדבריו מד' רש"י ונימוק"י יבמות כ"ה בסוגי' דהיגתיו בהא דאמר רבא אדם קרוב א"ע וכ' רש"י ונימוק"י שם דכיון שזה מתכוין להעיד נאמן הוא על חבירו וא"כ א"ע ע"ש והנה מ"ש דכיון שזה מתכוין להעיד לא נודע הכוונה דהא קיי"ל דכל עד א"צ כוונה להעיד זולת דעת תוסי"ש כריתות י"ב וכבר תמהו עליו כל הפוסקים ואולם נראה דכבר נודע קו' הראשונים ז"ל בהא דאמרי' פ"ד דנימא עדות שבטלה מקצתה ב"כ ות' דמה שנוגע לעצמו אינו בגדר עדות כלל ובאס"ז כתובות י"ח ביאר הטעם דהא אפי' בנמצא קא"פ אם לא נתכוין הקא"פ להעיד אין עדות הכשרים מתבטל וה"נ מה שאדם מעיד ע"ע איננו מתכוין להעיד בזה כיון שאינו בגדר עד ולכן שאר עדותו שמעיד על אחרים אינו מתבטל ע"ש וא"כ התינח אם מה שמעיד על אחרים מתכוין להעיד אבל אם גם בזה אינו מתכוין להעיד שוב אמר"י עשמב"כ וכמ"ש הש"ך הנ"ל ולכן הוצרכו רש"י ונימוק"י לומר דמיירי בנתכוין להעיד וא"ש ולענ"ד הוא כוונה נאותה בד' רש"י ונימוק"י וסמך גדול לד' הש"ך הנ"ל ובזה פלפלתי בסוגיא הנ"ל ליישב דברי הרי"ף שפסק דגזלן כשר במסל"ת והקשו כולם דא"כ אמאי לא משני דמיירי במסל"ת וישבתי ע"פ הנ"ל בצירוף ד' הנו"ב סי' ע"ב ואכמ"ל בפלפולים וע' בב"מ אה"ע סי' מ"ב מ"ש ע"ד הש"ך הנ"ל.
27
כ״חכ') ואמנם גם להסוברים דבעי' דוקא גם צרוף עדותן בב"ד הנה מדברי הריטב"א קידושין מ"ג בשם מורו מבואר היפוך ד' הב"ש ואדרבא בקידושין דכל הקיום המעשה תלוי בעדים י"ל דמיפסלי בראיי' לבד וגם מצאתי בתשו' הר"י בן הרא"ש סי' פ"א שהסכים לבטל כל העדות ע"י קא"פ וכ' דגם למי שסובר דבהגדה בב"ד תלוי מילתא אפשר שיודה בקידושין שתלוי בראיי' לפי שאז הוא כשעת עדות בב"ד וגם להסוברים דקרובי אם פסולים רק מדרבנן כבר נודע דלשי' כמ"פ גם בדרבנן עדותן בטל וע' תומים סי' ל"ו מ"ש מדברי הריטב"א וע' בתשו' הר"י בן הרא"ש שם שנחלקו גדולים בזה לענין קידושין וע' תשו' מבי"ט ח"א סי' רפ"ז באמצע התשו' המבואר דס"ל דגם בדרבנן העדות בטל וגם ברשד"ם חיו"ד סי' י"ג באמצע התשו' מבואר כן – אך דבנ"ד כיון דאנו קיי"ל דפס"ע דרבנן צריכה גט א"א להקל בזה אבל כיון דנתבאר דהעד הרי"מ פסול גמור מחמת רשעו א"כ כל העדות בטל כדין נמצא קא"פ. וע' בשו"ת רע"א סי' צ"ד באורך בזה שהעלה דלהסוברים דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין יש להקל בנמצא א' קא"פ לבטל כל העדות לגמרי יעו"ש טעמו וע' עבוה"ג סי' ל"ד באצבע התשו' מ"ש בזה וכה ראיתי בשו"ת בשמים ראש המיוחסות לרא"ש סי' ל"ז תשו' הר"י מטראני דסובר דבגיטין וקידושין ל"ש כלל דין נמצא א' קא"פ אבל הוא נגד כל ד' הראשונים ז"ל והן אמת דבסוסי' מ"ב יש ב' דיעות בפסול מחמת רשעו ולשי' י"א חיישי' שמא עשה תשובה אבל מלבד דהרמ"פ חולק וכ' דדוקא במקדש ע"מ שאהי' צדיק בזה חיישי' שמא הרהור תשובה משא"כ בעלמא וכן מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' ק"ל שכ' ג"כ כן וע' עבוה"ג סי' ל"ד הנ"ל מ"ש בזה ולענ"ד יש להביא ראי' מש"ס דנדרים ס"ה קונם שאני נושא פ' שאביו רע וכו' שעשה תשובה וכו' ה"ה כנולד וכו' דמבואר דחשש עשיית תשובה הוי יולד ובע"כ דלא שכיח כלל וע' פסחים נ"ו ורש"י וברכות י' בהא דחזקי' גירר עצמות אביו ולא חש שמא עשה תשובה ובע"כ כחילוק הרמ"פ ורדב"ז הנ"ל וי"ל דשא"ה דאביק במינות לא חיישי' דלמא הדר דכל באי' לא ישובין וע' ע"ז דף י"ז אבל מצאתי בתשו' הרמ"ש כלל י"ז דין ב' בדין הריגת המסור שדיבר שם מהא דהמקדש ע"מ שאהי' צדיק וכו' ותי' דהתם משום חומר א"א החמירו בזה ע"ש ומוכח דלא ס"ל כסברת רמ"פ הנ"ל ועכ"פ כיון דלרוב פוסקים קרובי אם פסולים מה"ת רק לשי' קצת פוסקים הוי דרבנן שוב חזי לאצטרופי ד' הסוברים דאין לחוש שמא עשה תשובה ובפרט בגנב מפורסים וע' ברכות י"ט בהא דת"ח שעבר וכו' שמא עשה תשובה כו' וה"מ בדברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר ע"ש וה"נ י"ל בזה וע' בב"י א"ע סי' ל"ח בשם רי"ו ב' דיעות בזה אם בדבר שבממון חיישי' שמא הרהר בתשובה ויש לדון בזה לפמ"ש תוס' סנהדרין ל"א לתי' ב' שם דאם העדים מכחישים זא"ז ל"ש דין עשמב"כ אבל יעוין במהרי"ט ח"א סי' קל"ח שפסק בפשי' דגם בהכחשה עשבמ"כ וצ"ע שלא הזכיר כלל תי' ב' של תוס' הנ"ל ובנ"ד י"ל עוד דכיון דנתבאר לעיל דבקידושין בראיי' לבד נפסלו והרי בש"ס ראי' לא הכחישו עוד זא"ז ומצטרפו ונפסל כל עדותן וע' בכנה"ג הגב"י אות ק"ל בשם תשו' רש"ק דבקרובי אם ונראה מרומה לכ"ע ויש להקל שלא לחוש לקידושין כלל וכבר נתבאר דבנ"ד כולהו איתנייהו בי', ואמנם אי נימא דאין הרי"מ נפסל ע"פ הנ"ל הרי אדרבא יועיל עדותו לבטל עדות הר"ח שהרי כפי עדותו של הרי"מ אין כאן חשש קידושין וכפי שנתבאר.
28
כ״טכ"א) ואם באנו לחוש מכח הקול שיצא כבר כ' הב"ח סי' מ"ו דמעשים בכ"י להקל בקול שיצא כיון שלא הוחזק בב"ד אף שנגבה עדות בב"ד ולא התירוה מיד בכ"ז אין בכלל הוחזק בב"ד ע"ש וע' ברשד"ם סי' ד' וסוסי' ל"ג ותשו' ב"י סי' ב' ותשו' רמ"א סי' צ"א ותשו' שא"י סי' ל"א ואבן השוהם סי' נ"ד ונו"ב סי' נ"ז וסוסי' ס' וע' עבוה"ג סי' ל"ד וע' שו"ת פני' יצחק סי' י' וסי' ט"ז בשם כמה שו"ת והיוצא מהם דבכה"ג דנ"ד ליכא חששא כלל מכח הקול וע"ע בב"י אה"ע סי' קמ"ט בשם תשו' הרמב"ן בזה היוצא לנו מכל הנ"ל דיש לנו כמה צדדים וצידי צדדים לבטל הקידושין וכמה טעמים נכונים בעזהש"י ומבואר בתשו' מ"ב סי' ט"ז וסי' ק"ו דאין להחמיר בחנם בכיוצא בזה להצריך גט גם באפשר להשיגו בכדי שלא לפסלה מן הכהונה גם מפני תיקון העולם שלא ינתן יד לפריצי הדור לעגן בנות ישראל וע' בשו"ת פני יצחק סי' ט"ז הנ"ל באורך בזה בשם רשד"ם סי' כ"א ומהר"י אדרכי סי' ז' ג"כ בזה וע' בב"י סי' מ"ב בשם הרשב"א שכעס על א' מתלמידיו שרצה להחמיר וכ' שהיא רעה חולה שמת שיתעללו הפריצים על בנות ישראל החשובים כדי להוציא ממון מידם ע"ש וגם בנ"ד עינינו הרואות כי כל חפצו להתרפס ברצי כסף ואין מהראוי ליתן יד לפושעים ולעשות בנות ישראל מדרך כף רגל לבני פריצי עמינו כמ"ש הב"י שם ולכן נלע"ד להתיר את הבתולה הנ"ל להתנסבא לכל גבר דיתצביין והנלע"ד כתבתי וארשום שנית בקיצור יסודי טעמי ההיתרים היוצאים לנו מכל הנ"ל א' כפי דעת רוב פוסקים וכמעט רובם בכולם דקרובי האם פסולים מה"ת א"כ אין בעדות ראי' ור"ח ממש כלל ול"מ להפוסקים דגם בזה נמצא קע"פ עדות כולן בטל ה"נ בזה וגם לשי' הסוברים דלא בטל הכל נשאר רק עדות של א' והרי בקידושי ע"א רוב פוסקים מקילים ובנ"ד שהאשה מכחשת לכ"ע ל"מ ב' כיון דכל העדים מכחישים זא"ז בחקירות בגוף המעשה וגם בבדיקות לשי' רוב הפוסקים כל עדותן בטל לגמרי ג' כיון דהוי דין מרומה לשי' כמ"פ מעכב דוח' גם בדיעבד ובנ"ד אין ב"ח יודע הזמן ונשאר רק ראי' והרי האשה מכחישתן וכבר נתבאר דבכה"ג אין לחוש לע"א לכ"ע ד' הרי בעדות ראי' מבואר דמסופק בטבעת אם הי' כסף ואם היי ש"פ ואם השליכתו מיד ונתבאר כמה טעמים לבטל עפי"ז הקידושין ה' בעדות ר"ח נתבאר דכיון דנדבר דרך מכירה מהני זריקה גם לאחר כ"ד משום דהסע"ת ושאר טעמים שנתבארו ו' הרי רי"מ ור"מ וגם המקדש מכחישים את העדים הנ"ל בכמה פרטים ולפי דברי רי"מ לא הי' חשש קידושין כלל ובצירוף ה' המקדש שמועיל ג"כ להצטרף כמו שנתבאר ז' כפי שנתבאר פיסולו של רו"מ והוא מפורסים בפי כל גם במקום הקידושין י"ל דנתבטל כל העדות על ידן.
29
ל׳כ"ב) והנה במה שכתבתי לעיל אות י"ב מדברי רשב"א ונימוקי' דגם בארוסה א"צ דו"ח משום לא פליג אמרתי ליישב בזה בהא דקידושין מ"ג א' דרב אמר שליח יעשה עד וכו' מיתיבי אמר לשלשה צאו וקדשו לי וכו' אבל בשנים ד"ה לא הוא דאמר כי האי תנא דתניא ב"ש אומרים שליח וע"א וב"ה אומרים שליח וב' עדים ופריך ורב כב"ש ומשני איפוך והקשה המקנה מנ"ל לרב להפך הברייתא ונראה דהנה המקנה הקשה עוד לשי' רמב"ם פח"י מעדות דאם יש הכחשה בגוף העדות שאמרי עמנו הייתם עם ההורג בטלה הזמה א"כ איך נעשה השליח עד הא הוי עשאאי"ל דאם יוזם יוכחש גוף העדות ותי' דהא עדי נשים כיון דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא וא"צ דו"ח ה"נ א"צ שיהי' עשי"ל וצ"ל דגם בקידושי אירוסין דליכא כתובה א"צ די"ח משום לא פליג אך לפמ"ש המנ"י ומש"ז יו"ד סי' פ"ח ל"ש לומר לא פלוני ברוב אטו מיעוט ואני מצאתי במלחמות רפ"א דביצה שכ"כ ורוב קידושין בזמן הש"ס הי' רק אירוסין וצ"ל לפמ"ש הב"ש באע' סי' ל' סק"ה לענין קנין דא' דמהני בגט משום תק"ע ובקידושין אף דליכא משום עיגון מהני משום דמקשינין הוי ליציאה ואני מצאתי כן בתשו' הרשב"א ח"א סי' אלף ק"ס (וע' רש"י גיטין י' ע"א ד"ה ה"ג וכו' דל"מ כן וצ"ע) וא"כ כיון דבגירושין גם בארוסה א"צ דו"ח משום לא פליג דרוב גירושין בנשואה א"כ גם בקידושין א"צ דו"ח ונודע דלשי' ב"ש לא יגרש אא"כ מצא דבר ערוה ובשי"ק על הירושלמי סוף גיטין דלשיטתם גרושה אין לה כתובה רק כשנתגרשה ברצון א"כ לשיטתם גם בגירושין א"צ דו"ח דע"פ רוב ליכא כתובה א"כ א"א לומר דשליח יעשה עד אליבא דב"ש ולכן אמר איפך וא"ש ודו"ק.
30
ל״אובמה שכתבתי לעיל אות כ' בענין שמא עשה תשובה ורמזתי לתשו' הרא"ש ע"ע בב"י חו"מ סי' שפ"ח שהביאו ג"כ ומצאתי בתה"ד סי' שט"ו שכ' ג"כ כדברי הרא"ש וע"ע בכתביו סי' קל"ח וכ"ה בתשו' מהר"י מבראנא סוסי' כ"ט ומוכח דכולם לא ס"ל כסברת מהרמ"פ וע"ע בברכי' יו"ד סי' ר"מ אות י"א מ"ש בשם הגאון ר' יהונתן בהא דלרמב"ם גם באביו רשע צריך לכבדו דהוא משום שמא עשה תשובה משא"כ בריבות דהוי דבר שבממון וע"ש בשם בא"י ומ"ש עליו בזה.
31
ל״בובמ"ש באות ד' בדין ספק אי הוי כמקדש בלא עדים הרב וכו' מוהר"י נ"י בר"ן קידושין ח' דאם אין העדים יודעים שדרכה להתייקר בו הוי כמקדש בלא עדים דל"מ ובזה לא יועיל סברת הג"מ שהבאתי וי"ל דהתם נמי הוי יכולים לידע ולחקור אם דרכה להתייקר בו וכדברי הב"מ ונה"מ
32
ל״גובמ"ש באות י"ב דכיון שהיא אומרת שלא נתקדשה ליכא כתובה וצריך דו"ח העירני מוהר"י הנ"ל דמ"מ הא איכא ב' הודאות שסותרות זא"ז ומהני תפיסה ועקצה"ח סי פ"ח ונה"מ שם וסי' ס' ובקל תוכל לתפוס כמ"ש הכ"מ פכ"א מעדות וקצה"ח סי' ל"ח.
33