שו"ת מהרש"ם חלק ג נ״זTeshuvot Maharsham Volume III 57
א׳להרב הגדול מו"ה נתן נטע הכהן דאניער נ"י אבד"ק קאלביעל מחוז ווארשא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הגט שבא לפניו מעיר אחרת וסידר כהלכה ואח"ז נודע לו מהרב המו"ץ דשם שהבעל לא רצה לגרשה והאשה לקחה חפיצים שלו ולא רצתה לדור עמו עד שיגרשנה ואחר רוב השתדלות ירדו לד"ת ונולדו כמה הכחשות ואח"כ קגא"ס לפשר ונגמר להשליש החפיצים ועוד עשרים רו"כ ביד שליש ואבי האשה לא הו"ל רק ט"ו ר"כ וערב לו הרב הנ"ל ביד המותר כי מידו יבוקש ואחר הגט החזורו לבעל החפיצים שלו והמעות כפי פסק ולא ערער כלל אבל רו"מ וכן הרב המו"ץ חוששים אולי היא בכלל גט מעושה עפי' תשו' הרי"מ שבפת"ש סי' קל"ד סק"ד ומשכנ"י שבאות י' ותו"ג שבאות י"א עכת"ד והנה בגוף הדבר פשוט לענ"ד שאין שום חשש בזה דאפילו במודעא ס"ל לרבה ור"י דלא כתבינן אלא אמאן דלא ציית דינא ואביי ורבא דאמרי אפי' עלי ועלך פי' רשב"ם דטעמא משום דזומנין דאין ב"ד מזומן מיד וכ"ה בנימוק"י וא"כ שהי' כבר לפני ב"ד והי' גם צד השני וכבר טענו טענותיהם והי' מוכנים לציית ד"ת ואח"כ נתרצו לפשרה פשיטא דהמודעא בטילה ובתשו' ר"י בן הרא"ש סי' ע"ג בתשו' הר' חסדאי החזוק ג"כ בטעמו של רשב"ם ובתשו' בני הרא"ש הוסיפו די"ל דכיון דיכול לכפור ולישבע שקר ג"ז מיקרי אונס ומהני המודעא ופסקו שם דאם לא רצו להחזיר לו החפיצים עד שיתן גט מהני המודעא גם במי שדרכו לציית ד"ת ע"ש אבל היינו במסר מודעא אבל באונס לבד אפי' במתנה דסגי באונס לבד לבטל המתנה הרי מבואר ברשב"א ור"ן וריב"ש סי' ר"צ דבאיכא ב"ד במתא דבכל עת שכיח ולא אזיל ותבע לעשות לו דין ש"מ דאחולי אחיל ועקצוה"ח סי' שע"א וא"כ בנ"ד שכבר באו לב"ד ונתרצה לפשר פשיטא דלא מיקרי אונס לכ"ע ולכן אף שהשלישי חפיצים ביד שליש ונתרצה שלא ליתנם לו עד אחר הגט ושאם לא יגרש יוחזרם להאשה הרי ברצונו עשה כן מפני שנתרצה מרצונו לגרשה שהרי סר ונתבטל האונס בהיותו בב"ד ולא תבע דינו בדתוה"ק דוקא וברצונו קיבל קנין לפשר וגם גוף דברי הרי"ן הרא"ש דמיקרי אונס מה שיכול לכפור ולשבע לשקר מדברי רשב"ם וש"פ הנ"ל מוכח דלא ס"ל כן ודוקא משום שאין הב"ד מזומן מיד מיקרי אונס והוא משום דלא חשידי ישראל לישבע שקר ואם ישבע מסתמא יהי' האמת כן א"כ אינו אונס כלל כיון שהוא כדין כמ"ש בתשו' הרא"ש שהובא באה"ע סי' קי"ח וע"ש בב"ש ס"ק י"ח.
2
ג׳אבל מ"ש רו"מ מטעם שנתנו לו עשרים רו"כ עפ"י דברי הפת"ש ס"ק י"א לא אדע מהו דמאן יימר שעפ"י ד"ת לא הי' מגיע לו סך הנ"ל ואולי וויתר עוד משלו בהפשר.
3
ד׳עוד יש לדון בזה למאי דאיתא בכתובות פ"ג סוע"א קנו מידו אר"י מדין ודברים קנו מידו ר"נ אמר מגופה של קרקע קנו מידו אמר אביי מסתברא מלתא דר"י בעורר אבל בעומד מגופה של קרקע קנו מידו ופירש"י דבעומד יום או יומים ושתק ואח"כ ערער לא מהני דהשתא קא הדר בי' ולמדוהו לטעון כך ובתשו' הרשב"א שבב"י חו"מ סי' שט"ז למד מזה בדין ראובן שהשאיל את ביתו לשמעון וקני מידו והשואל השאילו לבנו וראובן תובע השכירות באמרו שלא הקנה לשמעון אלא לדירה והשיב דכיון שירד לשדה ולא ערער ראובן גילה דעתו שהקנה לו גוף הקרקע והביא מהש"ס הנ"ל ומבואר דמהני הגי"ד למפרע וכל כה"ג הוכיח סופו על תחילתו ולא דמי להא דחולין ל"ח דספיקא הוא אם אמרינן הסע"ת דבנ"ד דבר ברור הוא וא"כ ה"נ בנ"ד אם הי' עושה הפשרה והגט באונס הי' לו לערער תיכף אחר שקיבל חפציו ומעותיו וכיון ששתק ולא ערער מיד גילה דעתו שעשה הכל ברצון הטוב והגט כשר וע' בתשו' רשד"ם חו"מ סי' שכ"ג ותשו' שער אפרים סי' קל"ג שהעלו בדין עשו פשר שאינו מועיל כגון שהוא קנין דברים וכדומה דאם שתק ולא ערער מיד מוכח שנתכוונו באופן המועיל שהביא ג"כ ראי' מש"ס הנ"ל וע' במרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"א בשם ס' החכמה דהיכי דאיכא אמתלא על השתיקה לכ"ע הוכיח סע"ת דמדהשליכה הטבעת לא חלו הקידושין ע"ש ומכ"ש היכי דאדרבא עשה מעשה הגט כדינא ואמר שעושה מרצונו דבכה"ג שעמד יום ויומים אחר שקיבל את שלו ולא ערער דאמרינן הוסע"ת וגם אם יחזור בו אחר זמן ויערער אינו כלום וזהו אצלי יסוד גדול בהתירא דהך איתתא והלכתא רבתא לכמה מקומות
4