שו"ת מהרש"ם חלק ג נ״טTeshuvot Maharsham Volume III 59
א׳להרב הגדול מו"ה משה אפטער נ"י ראבד"ק טארנא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שעושים מקוה חדשה ותהלוכת המים שם מעולם ע"י המשכה ממעיין שמחוץ לעיר ע"י צינורות של מתכת הנקבעין בקרקע וגם להבארות שבעיר ממשיכין דרך הצינורות ויען כי שייכים לשרי העיר רצונם ליתן המים להמקוואות במדה לידע כמה מים ילכו להמקוואות ורצונם לקבוע וואסער זייגער בין הצינורות ותבניתו כמו ארגז קטן של מתכת רחב ערך ב' טפחים ובתוכו יש דברים המתגלגלים של מתכת שאין בהם שום בית קיבול וע"ז נודע להם מדת המים והארגז נקוב בשני הצדדים כשפ"ה היינו שבצד אחד נקב שמחברים שם הצינור להארגז זייגער כדי שילכו המים מהצינור להארגז ובצד ב' יש ג"כ נקב רחב כשפ"ה למטה ממש סמוך להשולים כדי שילכו דרך שם המים מהארגז להצינור ההולך להמקוה והצינור הולך עד סמוך להמקוה ושם עושין צינור של עץ והמים באים למקוה דרך הצינור של עץ עכת"ד השאלה ורו"מ הביא בשם ח"א שהעיר דיש לחוש לכתחלה לדעת הרמב"ם דבעינן נקב וגם בנין בקרקע כמ"ש הנו"ב מה"ת יו"ד סימן קמ"ב ולפמ"ש הח"ס סי' ר"ו דבנעשה מתחלה לבנות בקרקע גרע טפי ול"מ החיבור לקרקע כלל א"כ לא יועיל ג"כ בנין בקרקע בנ"ד ורו"מ השיג עלי' דדוקא אם כבר הי' בית קיבול ונפסל מכח חשש שאובין ל"מ הכשר ע"י הנקב לבד דמ"מ נקרא שבר כלי וצריך גם בנין אבל בנ"ד שמתחלה נעשה בנקב כשפ"ה מעולם לא הי' עלי' שם כלי וכיון שאין טובלין בתוכו אין חשש מה שהמים נמשכין דרך שם כיון שאין יורדין משם למקוה אלא דרך צינור של עץ הסמוך למקוה והאריך בזה
2
ג׳והנה בראשית השקפה עלה בלבי לפי המבואר בתוס' פסחים ק"ט ע"ב בד"ה בים וכו' והא דנקט כמוציא רימון היינו לבטל השורים מתורת כלי שלא יקבל טומאה אבל להכשיר המים שבים סגי כשפ"ה וכו' עכ"ל ומבואר דאע"ג שהשורים נעשו לצורך הים של שלמה מתחלה נקובים ברגליהם מ"מ כיון שהי' של מתכת הן מקב"ט כדין כלי מתכות ובאמת שכ"ה גם ברש"י שבת ט"ז ע"ב בהא דגזר שמעון בן שטח טומאה על כלי מתכות לטומאה ישינה ואמר אביי גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו פירש"י כמוציא רימון אך דהתם י"ל דכיון שכבר הי' כלי לא נפיק מידי קב"ט עד שינקב כמ"ר אבל אם מתחלה נעשה מינקב סגי בכשפ"ה וכמ"ש כה"ג בתוס' שבת נ"ח סוע"ב בד"ה אלא אמר רבא וכו' להשיג ע"ד רש"י דמשנגמר שהי' בו עונבל אעפ"י שניטל מקב"ט שלא ביטול מתורת כלי שהי' עליו קודם לכן והר"מ הביא ראי' מחמת שתפרה ושייר פחות ממ"ר דטהורה אע"ג דחמת שלם שנקרע פחות ממ"ר מקב"ט ע"ש הרי כמ"ש אבל מדברי תוס' דפסחים יש ראי' לנ"ד דגם בנעשה כך מתחלה בעינן שיהי' כמ"ר וכבר הוכיח בשו"ת גידולי טהרה סי' ד' דשיעור רימון הוא כראש של תינוק קטן ובשו"ע הרב התניא בדיני תיקוני המקוה כתב דאין אנו בקיאין בשיעור רימון שהם ג' אחוזים זב"ז וצריך שיהי' טפח מרובע ע"ש וכפי הנראה בנ"ד אינו כן וא"כ אין מקום להקל וע' רש"י זבחים צ"ד ע"ב ד"ה פניתי שכתב דכלי מתכות אינו מתטהר אלא בנקב גדול אבל לא ביאר כמה אך דבאמת דברי רש"י ותוס' לע"ג כמ"ש המחנה לוי שבת ט"ז דכלי מתכות משתערין כמות שהן ואם אין ראוין לתשמישן טהורים וכפי הנראה זהו דעת רבינו יחיאל שבתוס' פסחים שפירש טעמא שהי' ברגלי השורים כמ"ר בענין אחר ובאמת דבירושלמי פ"ג דיומא ה"ח שרמז התוס' בפסחים שם איתא וז"ל ולא כלי הוא ומשני שהי' רגליו פתוחים כמ"ר משמע דלבטלו מדין כלי צ"ל כן ויעו"ש בשי"ק בשם סמ"ק שכ' ג"כ דדוקא כלי שנפחת כמ"ר טהור אלא שכ' דהחשש הי' שע"י שיטבלו שם כהנים טמאים יקבל מהם טומאה ע"ש עוד בזה וגם זה צ"ע וע"ע בבד"ה שבב"י יו"ד סי' ר"א בד"ה והריטב"א כתב וכו' בשם הר"ר אלחנן ובמ"ש בשם הרא"ה בזה ומצאתי ברשב"א ביצה י"ז ע"ב שכ' ג"כ דלבטלו מתורת כלי סגי בכשפ"ה וא"צ שיהי' כמ"ר והביא ג"כ דברי הרא"ה שהביא בבד"ה ועכ"פ י"ל דדוקא התם שהי' הכהנים טובלים בתוכו הי' צריך שיתבטל לגמרי מתורת כלי לכן הי' צריך כמ"ר משא"כ בנ"ד ועוד דגם לשי' התוס' הרי כתבו בעצמם דלענין הכשר מים שבתוכה סגי בשפ"ה ולא מיקרי שאובים אלא דמ"מ מקב"ט והרי גם הממשיך מים בדבר המקב"ט אם אין המים נופלים משם למקוה אלא דרך צינור קטן המחובר לסופו כשר כמ"ש בסמ"ח וה"נ בנ"ד המים באים למקוה דרך סילון מתכות המחובר לקרקע ובסופו גם צינור של עץ ובפרט דבנ"ד שהם מי מעיין לשי' כמ"פ ליכא כלל דין ממשיך בדבר המקב"ט כמ"ש בסמ"ט ואף שהביא בשו"ע דעת י"א שאינו מחלק בכך והוא דעת הרשב"א אבל כבר כתב בשו"ת שבסו"ס מנ"י סי' ד' דהעיקר כדיעה א' להקל – ומעתה נפנה לדברי כת"ר שכתב דגם לשי' רמב"ם דוקא אם הי' כלי מתחלה ל"מ הנקוב בכדי טהרתו אלא בצירוף חיבור בקרקע והנה לפמ"ש הנו"ב בעצמו שם דדוקא לענין לטבול בתוכו החמיר השו"ע כדעת רמב"ם משא"כ לענין טבילה במים הנמשכים משם למקוה אחרת יש להקל וכ"ה בתשו' רע"א והובא גם בפת"ש וע' תשו' ברכת יוסף חיו"ד סי' נ"א ובחיו"ד בסופו שהעלה דאם כבר היינו דנים או שהי' ראוי לדון על המקוה לענין לטבול בתוכו גם בנמשכים למק"א יש להחמיר משא"כ אם המקום קטן ואינו ראוי לטבול בתוכו כלל יש להקל ע"ש באורך א"כ פשיטא בנ"ד דאין לחוש – אבל גם בלא"ה צדקו דברי רו"מ דדוקא אם כבר הי' ראוי לקב"ט גם בניקב מיקרי שירי כלי משא"כ בניקב מתחלתו וכמש"ל מדברי תוס' שבת נ"ח ע"ב כעין זה וכה"ג כתבו התוס' בנדה כ"ו ע"ב ד"ה תחילתו וכו' דלענין קב"ט בנתמעט כ"ז שראוי אינו מתבטל כמו גרדימי ציצית דבשירים סגי משא"כ בתחלתו ע"ש וה"נ בזה אך דיש לחוש שמא גם בנ"ד הזייגער נעשה בתחלה עגול ואח"כ נוקבין בו אבל באמת גם זה אינו חשש דבכה"ג שמתחלתו נעשה אדעתא לנוקבו מעולם לא הי' ראוי להיות כלי המקב"ט וכ"ה בתשו' תוע"ר חיו"ד סי' כ"ז דהרמב"ם מיירי רק בהי' כלי שלם שלא אדעתא לנוקבו ואח"כ ניקבו אז מיקרי שירי כלי וצריך לקובעו בקרקע משא"כ בנעשה מתחלה אדעתא לנוקבו מעולם לא ירד עלי' דין כלי וא"צ לקובעו בקרקע ע"ש ומבואר כדעת רו"מ ואף דבתשו' ב"ש יו"ד ח"ב סי' ע' ע"א דחה חילוק זה והביא מתשו' מא"נ שכ"כ אבל לענ"ד סברת תועפ"ר נכונה כמש"ל מדברי תוס' שבת ונדה אך דבאמת בכ"ז לא הונח בנ"ד שהרי גם פשוטי כלי מתכות מקב"ט מדאורייתא כמ"ש הרע"ב פט"ו דכלים מ"ב דגם דף של נחתומין מקב"ט מה"ט ובלבד שיהי' עליו שם כלי כמ"ש בתוי"ט שם וכ"ה להדיא בש"ס דב"ב ס"ו ע"ב וע"ש ברשב"ם לעיל סוע"א בד"ה ועוד וכו' הכא גבי דף נמי בדאורייתא מיירי דבדף של מתכות מיירי דטומאתו מה"ת דבשלמא עץ איתקוש לשק וכו' אבל כלי מתכות וכו' ע"ש וא"כ בנ"ד אף שאינו יכול לקבל מים מפני שניקב כשפ"ה הרי כיון שמתחלתו נעשה כן ונקרא כלי ושמו מוכיח עליו שנקרא כלי מדידה הרי לא גרע מפשוטי כלי מתכות דמקב"ט מה"ת ומזה יש לעיין גם בדברי ירושלמי ותוס' פסחים ק"ט אך די"ל דהתם שנעשה לטבול בתוכו ושיהי' בו המים ולכך נקרא ים וע"י הנקב המים יוצאים אינו כלי אבל בנ"ד הרי הוא כלי ולא גרע מפשוטי כ"מ דמקב"ט מה"ת.
3
ד׳אלא דמ"מ הרי כבר נתבאר דכיון דעכ"פ אין על המים דין שאובין אלא שהמים באים ומתהוים דרך כלי טמא כיון שאין נופלים משם להמקוה אלא דרך הצינור שוב אין חשש בזה ולכן המקוה כשירה גם לכתחלה.
4