שו"ת מהרש"ם חלק ג ס״וTeshuvot Maharsham Volume III 66
א׳להרב המאה"ג מו"ה אלי' הורווי"ן נ"י אבדק"ק זאלין
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק העגונה מרת אסתר בת ר' מאיר נייס אשת הירש זע- ליגמאן שזה שנתים נסע למרחקים למצוא טרף לביתו ואח"ז בא לוויען ובא ט"ג לר"ק קארפ מאנשי משפחתו שבוויען כי ה' זעליגמאן איבד א"ע לדעת ולא נכתב שמו ולא שם עירו ויען שלא נמצא בעירו אחד בכינוי כזה ידעו כי עלי' נתכוונו ואח"ז בא מכתב לר"ק הנ"ל שעדיין הוא בחיים ואח"ז יצא הקול שכבר מת והעיד רמ"נ אבי האשה שצוה לר"א ליפערל לכתוב לבנו רד"ל היושב בוויען ולשאול אודותיו והשיב במכתב גלוי מה שכתבת כי ביקש ממני לבקרו (לא נזכר שום שם ומי היא) הנה כבר מת בליל ב' העבר ואתמול הי' הקבורה ואני הייתי על ביה"ק ואני אחד מההולכים אחריו עד מקום קבורתו וראיתי אותו מהשפיטאהל לא רצו להניח להוציאו משם ולא יכולתי למלא בקשת רמ"נ לפי שהי' כבר מסוכן כמו מת וחולה. כזה אין מניחין להוציא משם עכת"ד ואמר רמ"נ כי ר"א נתן לידו המכתב שהוא תשובה על שאלתו והמכתב הזה לפנינו גם תעודת חבורת הקברנים (פריעד האף פערוואלטונג עוויען) כי זעליגמאן הירש נקבר בגרופע 50 רייהע 45 גראב 95 בעערדיגט אם 6/7 898 גם בא מהשפיטאהל להגיריכט דקהלתכם לשאול ליורשי ה' זעליגמאן אם רוצים בבגדיו ובתחלה אמרו בהגעריכט שאם ירצו בהבגדים יצטרכו לשלם הוצאות השפיטאהל והשיבו שאין רוצים בהבגדים ואח"ז באו משם הבגדים להגעריכט ר והאשה אמרה כי אביה ר"מ כתב המכתב לרד"ל מוויען גם העידה האשה מלכה שטיוולציהער ששמעה מדודה ר"א ליפערל ע"ה אשר רמ"נ ביקש מאתו נכתוב לבנו רד"ל מוויען שישתדל להביא חתנו לקבורה וכי השיב רד"ל שהי"ל יגיעה גדול עד שהביאו לקבורה וה' רחל העידה כי אחיה יעטשא סיפר לה שהי' אצל הירש הנ"ל בעת חליו ולא יכול לדבר ושאלו מה זאת והרים אצבעו למעלה והבין שהכוונה שהיא מן השמים – גם העיד ר"א בר"ץ שמכיר היטב הכתב של המכתב גלוי שהוא כת"י גיסו דוד ליב ליפערל מוויען וה' מירל אשת יעטשא העידה כי בעלה הנ"ל כתב לה מוויען כי הירש ז"מ שחט א"ע ואח"ז בא לביתו וסיפר שעמדו יחד באכסניא והלך הירש לביהכ"ס וסגר א"ע מבפנים ושחט א"ע ויצא דם הרבה כמו מן ב' בהמות ואח"ז לקחוהו לשפיטאהל והלך אלי' בכל יום וגם ביום מיתתו הי' שם וא"ל המשרתים שיחי' עוד רק איזו שעות עכת"ד הגב"ע והנה לכאורה יש לחוש על עדותו של ר' דוד ליב במכתבו הגלוי שלא נזכר שמו ושם עירי כלל אלא שצירוף דברי אבי האשה ר' מאיר נייס שהוא צוה לר' אברהם ליפעל לכתוב לבנו וע"ז הי' תשובה רד"ל ליפעל והרי הוי חצי דבר ואף דהישויע"ק מיקל מ"מ הרי המבי"ט מחמיר כמ"ש בפת"ש ס"ק כ' ואני מצאתי בשו"ת תומת ישרים סי' ע"א שכתב בפשיטות דגם בעדות אשה פסול חצי דבר אבל נראה דהנה התוי"ש שם בעצמו הביא מדברי הריב"ש סי' תק"ח דמוכח דאם אחד העיד על המיתה והשני שהוא אשת פלוני דמהני ותירץ דהתם הוי רק גילוי מלתא בעלמא שהוא אשת פלוני ע"ש וא"כ ה"נ דבהמכתב ניכר שהשיב לאביו על איזה אדם ששאל אותו וכיון שהמכתב נמסר לר' מאיר והוא מעיד שבפקודתו נכתב על עסק חתנו הוא רק גילוי מלתא שזהו ששאל עליו ולכ"ע מהני ועוד שהרי בתשו' דרכי נועם סי' י"א וצ"צ סי' נ"ח ובת עיני סי' ד' ונט"ש סי' ע"ג כולם פה אחד פסקו להקל – וגם מתשו' רב"צ אשכנזי סי' ע"ו והובא בקיצור בקו"ע שבסוסי' י"ז סי' רצ"א שפסק דאם העכו"ם העיד שהרג יהודי בסימנים כו"כ והעיד א' שלא הי' שם רק פ' דמהני ולא חשש שהוא חצי דבר ובע"כ דבכה"ג מהני או משום דבעדות אשה כשר או דהוי רק גי"מ וה"נ בנ"ד
2
ג׳ומ"ש חשש על העד רד"ל בענין כשרותו הדבר מבואר בב"י א"ע סי' מ"ב בשם מ"כ שאין לפסול העד משום חילול שבת דשמא עבר רק על איסור דרבנן וגם מפני שלא הכריזו ואפילו הכריזו כל שלא הוגבה עדות בפניהם אינו כלום ע"ש עוד בזה ובפרט בהיושבים בעיירות הגדולות כהיתר חשוב להו וכבר נודע מ"ש בתשו' רע"א על מגולחי זקן שבמדינת אשכנזי ובפרט בעדות אשה שגם הפסולים מדבריהם נאמנים פשוט דאין חשש – וכיון שראה אותו בהשפיטאהל בחולי מסוכן וגם הי' בקבורתו גם בלא ראהו בשעת ואחר מיתה שוב מהני בכה"ג גם דברי הממונים מהשפיטאהל כיון דאיכא הוכחות ורגל"ד שזה היו מונח שם והוציאוהו משם לקבורה שהרי מבואר בתשו' מ"ב סי' ס"ח וקי"ע סי' שצ"ד דכל שיש לנו הוכחות ברורות על מיתתו גם עכו"ם שאמר ע"י שאלה נאמן וכ"ה בסי' ק"ה שם ואף דבתשו' עבוה"ג סי' ע"ג כתב דיש להשיב עליו אבל בתשו' כנסי"ח סי' נ"ג כתב שאין להשגיח בהשגת עבה"ג כיון שגם מהר"ם מלובלין והצ"צ הסכימו עם המ"ב וכן מצאתי בתשו' אמונת שמואל סי' ט' ונט"ש סי' פ"ב וה"נ בנ"ד שהי' שם בחולי מסוכן והוליכו משם לקבורה בפירסום שזהו החולה הוי כדבר מפורסם בהוכחות כמ"ש באס"ז כתובות ט"ז לענין קידושין של כלה יוצאת בהינומא דאף שאין העדים רואים אותה מהני כידיעה ברורה שזו הוא ע"י שהכל אומרים שמוליכין אשה זו לחופה ע"ש והביא כן בשם תר"י וה"נ בנ"ד ובפרט שגם ה' יעטשא אמר שהיו אצלו סמוך למיתתו והי' מסוכן מאוד – ומה שיש הכחשה שהאשה אמרה שאביה כתב ור"מ אמר שצוה לכתוב אין זה הכחשה והדבר מבואר בצ"ק מנחות ע"ו א' בתוד"ה אתיא וכו' וז"ל וכן דרך לשון לעז שאחד מספר לחבירו היום אפיתי לחם אעפ"י שנאפה ע"י אחרים ע"ש שתירץ קו' בה"ז וגם מצינו בתוס' מנחות כ"א ע"ב בד"ה שהכהנים וכו' דתניא בספרי גבי פרה שאמר ריב"ז לתלמידיו מה שעשו ידי שכחתי לאו דהוא עצמו קאמר אלא כלומר ע"פ הוראתו וכו' עיי"ש ובתרגום ורש"י פ' וישב אשר הוא עושה במימריו הוי מתעביד ע"ש וה"נ בנ"ד כיון שבפקידתו כתבו נקרא על שמו
3
ד׳וגם אין לחוש במה שאיבד א"ע לדעת שע"י הוא כמומר דהוי כקטט דז"א דאם נדע שהוא הוא שאבד א"ע א"צ לעדות יותר וכל החשש במומר שמא לא זהו א"כ בנ"ד ממ"נ מהני העדות ורו"מ כתב דבפ"א ל"ה מומר וגם לא נעשה מומר במה שאיבד א"ע לדעת דשמא עשה כן משום צער ומציק וכדומה ואם כי דבריו נכונים כמ"ש כה"ג בשו"ת אבן השהם סי' מ"ד ושו"ת ב"א יו"ד סי' ע"ו מכמ"ק בזה אבל בנ"ד א"צ לזה מטעמא דכתיבנא ועוד דגם בעוזב דת וקטט יש כמה צדדים להקל בנ"ד.
4
ה׳וגם יש לצרף בנ"ד תעודת הערכאות וגם לשי' הסוברים דערכאות אינם נאמנים בזה כבר העליתי בתשו' למעדוניץ ברוסיא דתעודת בית החולים עדיף טפי שהממונים באים בעצמם ורואים בעיניהם ובפרט בנ"ד ששלחו הבגדים ומפסידים לעצמם דמי למ"ש הט"ז יו"ד סי' שט"ו מדברי מהרי"ק דהיכי דיש להעכו"ם הפסד עי"ז נאמנים כי הא דמתוך שנאמן להפסיד שכרו ואף דבשו"ת רב"צ אשכנזי מפקפק בדברי מהרי"ק הרי הט"ז חיזק דברי' אבל בזה י"ל דכיון שרצו הוצאות בעבור זה אינו הפסד מ"מ יש לצרף תעודתם והחזרת הבגדים שבאו אח"כ להגעריכט ולכן מכל הלין טעמי הנני מסכים עם מעכת"ה שיושיב ב"ד של ג' ויתירו האשה לבעלה ומ"ש אם אין בזה חשש קידושי טעות לענ"ד כיון שנתברר שהאשה מותרת לו א"כ איגל"מ שלא הי' שום טעות בהקידושין.
5