שו"ת מהרש"ם חלק ג ס״זTeshuvot Maharsham Volume III 67
א׳להרב וכו' מו"ה יחיאל איכל הכהן ז"ל מו"צ דק' עיר ישן.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בשני בוררים שהבע"ד ברורים לפשר ביניהם בקגא"ס וגם כתבו קאמפרימיס והוסכם הפסק ביניהם וכל א' מהם גילה לבע"ד שלו וא' מהבע"ד אינו מרוצה והבורר רוצה לסלק א"ע הגם שעומד בדעתו שהפשר נכון אלא שאינו רוצה תרעומות הבע"ד הנה בתשו' הר"י מברונא סי' ר"י מבואר דהיכי דנכנסו אדעתא לפשר ברצון הבע"ד גם מששמע דבריהם ויודע להיכן הפשר נוטה יוכל לסלק א"ע דיוכל לומר שאינו רוצה לטרוח עם הבע"ד להטות דעתו להסכים ע"ש ומוכח דבכה"ג שהבע"ד מוכרחים לציית פסקם אסור לסלק ח"ע– ועיין בברכ"י לחו"מ סוסי' י"ב בשם מהריק"ש דהפשרנים כל זמן שלא הודיעו הפסק להבע"ד יוכלו לחזור ולשנות הפסק ובנ"ד כבר גילו להבע"ד ואולי בכה"ג שלא גילו שניהם יחד דרך פסק י"ל שיוכלו לחזור בהם אבל היינו אם בדעתו לשנות הפסק מפני שנראה בעיניו דעת אחרת עפ"י יושר דעתו אבל בנ"ד שהבורר עומד בדעתו בוודאי אסור לו לסלק א"ע מן הדין. ומה ששאל בדין האתרוגים המובאים מא"י שהם ספק ערלה דבא"י אסור ויש סוחרים לוקחים מן הגינות דהוי קבוע וכמע"מ דמי הנה ביו"ד סי' רצ"ד סט"ז מבואר דאין חשש אצלינו דכל דפרוש מרובא פרוש ובתשו' רדב"ז ח"א סי' תק"פ הוסיף בצדדי היתר דשל ערלה הם מיעוטא דמיעוטא ובטלים במאתים אך דמ"מ ליקח מן הגן שידוע שיש שם ערלה אסור ומ"מ לדידן תולין שהם מהרוב שמביאים מן השוק ומאותן שאינן של ערלה ע"ש היטב ותבין וגם הלא רובם מביאים הכשירים מרבנים וכתורה יע"ש ולכן גם המרקחת שעושים מהם מותר לאכלו.
2