שו"ת מהרש"ם חלק ג ע״אTeshuvot Maharsham Volume III 71
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה שרגא פייבל הערץ נ"י ראבד"ק גלאגוב
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה אופית שהביא צעטיל בי"ג ג ניסן להמורה וחתמה בהרשאה למכור חמצה ושכחה לרשום בהצעטיל מעשה מאפה ובי"ד בניסן בטלה חמצה כדין בלשון אשכנז במעמד איש א' וגם נתנה לערלית מיני מאפה לשותפות שתקח הערלית מהפדיון א' מעשרה ומכרה הרבה וגם נשאר מעט מהמאפה והביאתו במוצאי פסח בחזרה ומכרתם האשה לערלים והמורה כתב בשט"מ שאם נשכח איזו דבר חמץ ברשות המוכרים הוא ג"כ בכלל המכירה כפי שוי' עכשי' בשער שבשוק ועתה נולד ספק אם מותרת ליהנות מהמעות לפי שלא הי' ברשותה בעת המכירה ורו"מ האריך למעניתו והנה מ"ש מדברי שו"ת שבתוה"ש דאף דהרמב"ם אוסר גם בשוגג ואונס מ"מ בצירוף ביטול יש להקל והנו"ב מה"ק חא"ח סי' י"ט תמה מהירושלמי פ"ב דפסחים הפקיר חמצו בי"ג ר"י אמר אסור ורשב"ל אמר מותר וא"ל ר"י לר"פ דטעמי' דר"י דסבר כר' יוסי דאינו הפקר עד דאתי ליד זוכה ורשב"ל כר"מ והדר אמר אינו כן אלא ר"י חייש להערמה ורשב"ל לא חייש מאי בינייהו אי טעמא משום דאינו הפקר עד דאתי ליד זוכה או משום הערמה וכו' ולשי' תוה"ש הול"ל נ"מ בבטלו דלטעמא דאינו הפקר אסור ולטעמא דחשש הערמה מותר ולענד"נ ליישב בפשיטות דהנה בתשו' פמ"א ח"ב סי' קס"ג העלה ג"כ דבבטלו מותר בשוגג ואונס עפ"י הש"ס דגיטין נ"ג ב' דגם לר"י דקניס שוגג אטו מזיד בדאורייתא אבל בדרבנן לא קניס ואף דבתר הכי פריך דר"י אדר"י ומשני דהיכי דאיכא חשש הערמה גם בדרבנן קנסינן היינו לר' יודא אבל לר' יוסי ור"ש גם בכה"ג לא קנסינן וקיי"ל כוותיי' ע"ש באורך והנה במרה"פ על הירושלמי פ"ב דתרומות ה"ג בד"ה בשוגג הוכיח מכמ"ק שבד"ז פליגי הבבלי וירושלמי דלשי' ירו' אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן והיכי דקנסו שוגג גם בדרבנן קנסו ולהבבלי לא קנסו וקיי"ל כהבבלי עיי"ש היטב וא"כ לירושלמי לשיטתו לא הומ"ל הך איכא בינייהו דגם בבטלו קנסו שוגג אטו מזיד אבל לדידן צדקו דברי תוה"ש ובעיקר דברי הירושלמי מצאתי בא"ז בשו"ת שבסופו סי' תשמ"ח שהעלה דהלכה כר"ל דלא חיישי' להערמה דכמה אמוראי ס"ל שם כר"ל ע"ש ומ"ש מדברי הכלבו שפסק דלח"י ל"מ ביטול ותמהו מהא דפסחים ו' דאר"י א"ר וכו' וכי משכח"ל ליבטלי' ומאז כתבתי כמה דרכים וכעת נ"ל דהנה הפמ"ג באו"ח סי' תל"ו הוקשה לפמ"ש הר"ן בטעמא דביטול משום הפקר והא הוי דברים שבלב וגם צריך להפקיר בפני' ג' דמ"מ כיון דחמץ אינו ברשותו ועשאו הכתיב כאלו הוא ברשותו לכן בגי"ד סגי והקשה דהא בשעת ביטול בזמן היתר אכתי ברשותו ובתשו' א"א חא"ח סי' כ"ד תירוץ דהביטול אינו חל עכשיו אלא בהגיע זמן איסורו אז הביטול והאיסור באים כאחד ועמ"ש בהגהותי לאו"ח שבס' א"ח סי' תל"ו בזה והנה כבר נודע מה שנסתפק המל"מ פ"ד מאישות בדבר שהוא רק מחוסר זמן אי מיקרי דשלב"ל והמגיה העיר מהא דהמקדש לאחר ל' יום דמקודשת ותירץ דשא"ה דיכול לקדשה עכשיו ע"ש ובשעה"מ פכ"כ ממכירה הוכיח דגם בכה"ג מיקרי דשלב"ל ועמ"ש במשפט שלום סי' ר"ט בזה וכעת מצאתי ברשב"א קידושין ס"ב שכתב דטעמא דמקדש לאחר ל' יום דמקודשת משום דיכול לקדשם עכשיו ע"ש וא"כ בנ"ד במבטל שלא בפני ג' ובפרט בביטול בלב דעכשיו אינו חל אלא בהגיע זמן איסור שוב הוי דשלב"ל והרי קיי"ל דהפקר בדשלב"ל ל"מ כמ"ש בתשו' ב"ח ועקצה"ח סי' רי"א וא"כ מה"ט ל"מ ביטול בח"י אבל בחשא"י הרי מהני גם ביטול שבלב דבמקום אומדנא דמוכח גם דברים שבלב הוי דברים כמ"ש מהרי"ט וקצה"ח סי' י"ב וה"נ אנן סהדי שאינו רוצה לעשות איסור כמ"ש התוס' שבת י"ח בהא דגיגית אבל בח"י שחייב מדרבנן לבער ולא ביער ואיתרע חז"כ כמ"ש בתשו' פמ"א והובא בתומים סי' ל"ד ס"ק י"א שוב ליכא אומדנא דמוכח וזהו טעמו של הכלבו וא"כ מיושב קו' הנ"ל דפסחים ו' הרי קאי אליבא דרב והוא סובר ביבמות צ"ג כר"מ דאדם מקנה דשלב"ל א"כ ה"ה דאדם מפקיר דשלב"ל א"כ לשיטתו שפיר מהני ביטול אף לח"י ודו"ק כי נכון הוא בס"ד
2
ג׳ולדינא בנ"ד יש להתיר המעות מכמה טעמים שהביא רו"מ בשם תשו' כתר כהונה סי' ח' וסי' כ' וגם עפי' דברי תשו' חו"י סי' מ"ח שהבאתי בהגהותי סוסי' תמ"ג וגם הבאתי בשם תשו' בר"א ותשו' פמ"א ותשו' כ"ס וגם בלא"ה יש להקל דלפמ"ש הרא"ש לחלוק על הגאונים בדין מפקיד חמץ ביד עכו"ם משום דהשאיל לו מקומו והוי ברשות ישראל א"כ שוב מהני המכירה שעשה הרב ואם אינו ברשותו שוב לא עברה בב"י ותיתי לי שעלה כן בלבי בתחלת ראותי שאלתו ואח"ז ראיתי בסוף מכתבו שהעיר בזה וגם משאר טעמים שכתב רו"מ ויפה הורה.
3