שו"ת מהרש"ם חלק ג ע״בTeshuvot Maharsham Volume III 72
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה יהודא כ"ץ נ"י ראבד"ק סאניק
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שמלאכתו לעשות אבני עשת מצימענט הנמכרים לרצפת בתים ועתה יעשו בבתי תפלתם של בתי ע"א רצפה של צימענט וירצו שיהי' איש קבלן אומן לזה ויתנו ריוח גדול ויעשו ליצטאציע ע"ז והאיש הנ"ל רוצה לשכור עכו"ם בקבולת שיקח האבנים ממנו וירצף הקרקע שם אבל הישראל מוכרח לילך מקודם ולכנוס לבית הנ"ל למדוד ולהראות להעכו"ם איך יניחם וכן בונים עתה בית תפלתם מחדש בכפר הסמוך וירצו לעשות כן והאיש הזה טפלי תלי בי' ופרנסתו דחוקה עכת"ד השאלה וכבר ראו עיניו דברי הב"י סי' קמ"ג דגם במה שלא נאסר משום ע"ז אסור לישראל לסייע אבל צידד רו"מ דכיון דהבית ראוי לתשמישו גם בלא רצפה זו י"ל דהרצפה הוי תשמיש דתשמיש ולענ"ד ז"א דהרצפה המתחבר לקרקע הבית הוא כגוף הקרקע כדאיתא בפט"ו דאהלות מ"ה חצצו מארצו שכיסה קרקע בנסרים ומת בבית כלים שבחצץ שתחת הנסרים אם א"ב טע"ט טמאים שארצו של בית כמוהו עד התהום ובמג"א סוסי' קל"א ס"ק כ"א מייתי מינה ראי' דאסור ליפול ע"ג רצפת נסרים דשמא יש תחתיהם אבנים והנסרים לא מיחשבי להפסק כיון שמחוברים להקרקע הוי כגוש אחד ע"ש ועיין רמב"ם פי"ז מטו"מ ה"ד הי' טבליות של שיש אפילו גבוהות מן הארץ אלף אמה טומאה בוקעות מפני שהן כקרקע וע"ש בכ"מ דלוחות של עץ כיון שאינם מין קרקע אם גבוהים טפח חוצצין אבל טבליות של שיש לפי שהן מין קרקע אפילו הם גבוהים מהקרקע כקרקע חשוב ע"ש ומכ"ש הכא שמניחים אותם ע"ג קרקע ממש ומבטלים אותם שם לעולם בוודאי אין להם דין תשמיש דתשמיש אלא נעשים כבית עצמו שהוא רק תשמיש לע"ז באם שגם בגוף הבית עומדים צלמים זולת אם רק על הכיפה המיוחדת עומדים הפסולים והוא גבוה י"ט ורחוק ד' דהוי כרשות בפ"ע אז בוודאי יש להקל דשאר הבית הוי כתשמיש דתשמיש ואף שהטו"ז מחמיר כדעת התוס' בשם ר"י וכ"פ הריטב"א מ"מ בנ"ד שיעשה כן ע"י עכו"ם שאסור רק משום שבות דרבנן כמ"ש בשו"ת מהר"ם שי"ק חיו"ד סי' קנ"ג דגם בבנין בית תפלה ע"י עכו"ם כיון שדעת הראב"ד שברא"ש ב"מ צ' להקל ע"י עכו"ם בשאר איסורים ובתשו' פמ"א ח"א סי' ס' צידד להקל לסמוך ע"ד הראב"ד בדאיכא עוד צדדים אלא שסיים דראוי לבעל נפש להחמיר כיון דגם מסייע אסור ע"ש וכפי הנראה ס"ל דגם בכה"ג דמסייע אסור מ"מ ע"י עכו"ם תליא בדין אם אמירה לעכו"ם שבות בשאר איסורים ובמק"א הבאתי מתשו' בש"ר סי' של"ד בדין קציצת אילן מאכל דאסור משום ב"ה דגם ע"י עכו"ם לא גרע מגרמא ע"ש וע' בשך חו"מ סי' שפ"ח ס"ק ס"ה בזה אבל בשו"ת ספר יהושע סי' ס"א האריך להוכיח דבאמירה לעכו"ם ליכא משום גרמא וע' בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ע"ה לענין הטלת מום בבכור ע"י עכו"ם מ"ש בזה ועכ"פ בדרבנן יש לסמוך ע"ד המקילים בתשמיש דתשמיש אבל אם עומדים שם פסילים בהבית עצמו א"א להקל (וע' בט"ז יו"ד סי' רפ"ד סק"א בדין ס"ת שבאה"ק דאם גבוה י"ט מותר לעמוד ואחוריו לאה"ק וכן הוא להדיא בתשו' פאה"ד להרמב"ם סי' ע"ח דגם אם הדלת פתוח אם הספרים עומדים גבוה י"ט מותר ע"ש) אולם באם שהפסילים אינם עומדים ע"ג קרקע ממש אלא ע"ג עמודים גבוהים י"ט ורחבים דע"ד י"ל ג"כ דהוי כרשות בפ"ע ולשי' הטו"ז באו"ח סי' ע"ט סק"ג יש להקל גם באין רחבים דע"ד וע' תשו' פמ"א ח"א סוסי' ע"ד שהביא מהא דכלאים פ"ב מ"ח לחלק בין אם נעשה לשם מחיצה סגי בגובה י"ט אף שאינו רחב ד' ואם לא נעשה לשה גדר בעינן רוחב ד' וצ"ע מהא דפי"ג דנגעים מי"ב גבי מצורע שנכנס לביהכ"נ דמוכח דגם בנעשה למחיצה בעינן גם רוחב ד' אבל י"ל דהתם שאני דבעינן ד"א ברוחב לחלק הביהכ"נ באמצע בין מקום שהוא עומד שם בביה"כ עצמו – ומדברי סמ"ג וב"י יו"ד סי' רפ"ו וטו"ז סק"ד מוכח דגם בכותלי הבית מה שמחובר או עומד במקום גבוה י"ט הוי כרשות בפ"ע וכ"ה בשו"ע הרב באו"ח סי' מ' ע"ש אך מ"ש הט"ז סי' ע"ט מהא דלגבי שבת הוי רשות בפ"ע צ"ע דברה"י הרי עולה עד לרקיע וגם לר"מ בעירובין פ"ט א' דעמוד ברה"י אסור לכתף עליו היינו מדרבנן גזירה משום תל ברה"ר ועיין ירושלמי פ"א דשבת ה"א ר"י בעי אלו מגדול שהי' עומד תוך הבית וכו' כמ"ד אמת חמשה וכו' והוא משום דגם לר"מ מותר מה"ת ושם קאי אקרא של תורה וע' באו"ח סי' נ"ה סי"ט ומג"א ס"ק י"ד דהבימה טפל להביהכ"נ אבל בנ"ד ל"ש לומר כן כי אצלם המקום של הע"ז הוא עיקר ועכ"פ יש צד גדול לסמוך להקל בכה"ג ולומר דהרצפה הוי רק תשמיש דתשמיש ויש להקל ע"י עכו"ם ובפרט שנעשה בקבולת והגם שיש לדין דבבית ע"ז דכתותי מיכתת שיעורי' לא מיחשיב שיעור אבל בשי"ק פ"ג העירובין ה"א בסופה הוכיח שם דהזורק מרה"ר לבית ע"ז מיחשב חילוק רשות אף דמיכתת שיעורי' ע"ש וה"נ בזה.
2
ג׳ומ"ש רו"מ מהא דלשי' כמ"פ אומן קונה בשבח כלי הנה בתשו' תוע"ר חא"ח סי' ו' אות ד' העלה דבקרקע אין אומן קונה בש"כ וע' נה"מ סי' ש"ו סוסק"ד שכ' להיפוך א"כ הוי ס"ס לאיסורא
3
ד׳והנה רו"מ צידד להקל בכל גווני והביא מהריטב"א בע"ז ט"ז שחולק ע"ד רש"י ופי' האי בימוסאות וטעמא משום דרוצה בקיומו אסור ומכ"ש שאין לעשות שום הכנה לע"ז ומ"מ כתב שם בד"ה אבל בונין דבמלבושי כומרים כיון שאינם עשויין לע"ז עצמה רק להתנאות ויש לה קיום זולתה אפשר דשרי וה"נ ברצפה זו מלבד דכבר כתבתי דהרצפה כולה כקרקע דמי גם יש לפקפק דהא מבואר ברמב"ם פ"ג מעכו"מ ה"ו דכל מיני כבוד לע"ז אסור הסך והמלביש והמנעיל וכדומה אף שיש לה קיום זולתה וה"נ בתשמישי ע"ז שהם כע"ז אבל י"ל דהתם היינו בעובדה בכך משא"כ בנ"ד שעושהו להרויח ומ"ש מהא דמוליכין עמו פת לפלטר משום דמאי דהוי הוי ורמז להי"מ אות תמ"א וה"נ בזה דגם בלא אבנים הנ"ל הקרקע בעצמה הוא רצפה ואפשר לעמוד שם יעוין בריטב"א ובתו"ח לע"ז נ"ה דהתם עיקר טעמא לפי שהולכת הפת מלאכה אחרת הוא אבל אפייה ולשה כחד מלאכה חשיבא וכן בדריכת ענבים אסור לפי שהיא מאותה מלאכה עצמה משא"כ הולכת החביות לגת וא"כ הכא הרי הוא מאותה מלאכה ולפי' דברי' יהא מותר לטוח ולסוד בית של ע"ז מפני שהכותל של האבנים עומדת גם בלא"ה מה דהוי הוי ובע"כ כמ"ש ועכ"פ לדינא אם הפסילים עומדים בכיפה גבוה י"ט או ע"ג הכותלים למעלה מי"ט יש מקום להקל בנ"ד.
4
ה׳ובדבר מה שיש חשש מפני שהישראל צריך לכנוס שם למדוד היאך להעמיד האבנים ויוכל לפעול שיוציאו את הצלמים משם בשעת מלאכה ורו"מ הביא מהא דסי' קמ"ט דלשי' הרשב"א גם במקום פק"נ אסור לכנוס לשם והר"ן חולק כמ"ש הש"ך שם ס"ק ב' ואני תמה מדוע לא הביאו מתשו' הרא"ש שם סי' קנ"ז ס"ג ומאז הבאתי מש"ס שבת קט"ז ע"א נחש רודף אחריו מוטב שיכנס לבית עכו"ם וכו' ובירושלמי שם איתא לבית ע"ז ומבואר דלצורך פ"נ מותר לכנוס וי"ל לפמ"ש הטו"ז שם סקי"א לחלק בין אם נכנס לעשות שם איזו מעשה ובין כניסה בשוא"ת והרחקת הנזק לבד אבל לפמ"ש רש"י והרשב"א דטעמא משום חשד צ"ע דמי יודע מה הוא עושה שם בפנים.
5
ו׳אבל בגוף הדבר לפמ"ש הש"ך בסי' קמ"א ס"ק כ"ז בשם רי"ו דבשנים ליכא חשדא ועפמ"ג או"ח סי' רמ"ד בא"א סק"ה דדוקא גבי חשד דע"ז אמרינן כן ע"ש ולפי ראיית הש"ך מריש ברכות גם בחשד זנות דינא הכי ועכ"פ בנ"ד אם יקח עמו עוד אחד לסייע במדידתו וכדומה וישא בידו כלי מלאכה בשעת כניסה ואחר שיוציאו הצלמים משם יש מקום להקל (וע' שבת ק"ל ע"א איבע"ל טעמי' דר"א וכו' או דלמא משום חשדא למאינ"מ וכו' וברש"י ד"ה ומשני שראוי להעד וכו' דלאפוקי מחשדא בעלמא וכו' דאיכא גילוי מלתא ע"י השני וכו' דמוכח דבאיכא אחד שיודע מזה דלצורך מצוה היא ליכא חשדא אבל יש סתירות לזה מכמ"ק) וע' מ"ק י"ד ע"א איזורו מוכיח עליו ור"ל שעי"ז לא יחשדוהו שנתכוין להשהות עד המועד דעי"ז מכירים שאין לו אלא חלוק אחד ע"ש וה"נ אם ישאו כלי מדידה וכדומה וילכו שנים יש מקום להקל.
6