שו"ת מהרש"ם חלק ג פ״חTeshuvot Maharsham Volume III 88
א׳למחו' הרה"ג וכו' מו"ה ברוך מאיר ז"ל אבדק"ק טשארטקוב.
1
ב׳מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו שבק' רצו להעמיד דמות אדם נקבה במקום שוקת המים וכשתבואו לשאוב מים צריך לשחות בפני הצורה ההוא ויהי' נראה כמשתחוה ויען כי רוב תושבי העיר הם יהודים ובידם למחות בזה ולכן פקד רו"מ על טה"ע להתאמץ בזה שלא יעמדו הצורה הנ"ל וטעמו ונימוקו עמו כאשר אמר עם הספר בקונטריסו בארוכה ושלח דבריו אלי וביקש מעמדי לעיין בו ולהודיעהו חוו"ד בזה והנה אם אמנם מאוד רבו כעת טרדותי וכמעט מן הנמנע לירד אל העיון בזה בכ"ז עברתי בין בתרי אמרותיו ואת אשר העירוני רעיוני מדי עברו אציגה לפניו מן הבא בידי בעזה"י.
2
ג׳והנה ראשית דבריו האריך בדין מקיים ומשהה אם יש לסמוך ע"ד הי"א דברבים ליכא חשדא והביא מדברי מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ל"ה והעלה דאין לסמוך על הי"א ולענ"ד אין להאריך בפרט זה כי ענין חשדא הכל לפי הענין אם נקרא על שם ישראל ובנ"ד אף דרוב תושבי העיר ישראלים מ"מ הרחובות ושווקים נקראים ע"ש עכו"ם וליכא חשדא כלל דהכל יודעים שהאוה"ע יודעים זאת.
3
ד׳אך בהיותי בזה עלה בלבי עדמ"ש בתשו' ח"ס חא"ח סי' ס' להוכיח דאף דברבים ל"ש חשדא היינו רק בדבר שכולם עושים ביחד אבל במה שעושה כל א' בפ"ע אף שהרבה עושים כן אפ"ה שייך חשדא והביא ראי' מהא דתודס הרופא בגדיים מקולסים וכבר דחה בשו"ת כ"ס חיו"ד סי' פ"ד דהתם אין הטעם משום מ"ע רק דיסברו דקדשים בחוץ מותרים ולא מצא שם ראי' יותר לחילוק הח"ס רק שכתב דהבו דלא לוסיף עלה ולענ"ד יש ללמוד ד"ז מש"ס ערוך פסחים דף פ"ב ע"א תנן התם ראש המעמיד הי' מעמיד את הטמאים על שער המזרח מ"ט אר"י כדי לביישן רבא אמר מפני החשד מאי בינייהו וכו' והא כיון שהיו הרבה טמאים הרי ברבים ל"ש חשדא ועכ"פ הו"ל דאיכא בינייהו בכה"ג דאיכא הרבה טמאין ובע"כ דבכה"ג שכל א' בפ"ע הוא בחשד שמתעצל מלבא לעבודה גם בכה"ג איכא חשדא.
4
ה׳אבל גם בגוף דין רבים דל"ש חשדא יש לתמוה דלפי המבואר בש"ס דמ"ק ח' ע"ב דאין עושין ארון אלא עם המת בחצר אבל בדליכא המת שם אסור משום מ"ע ותיקשי דעכ"פ יהי' מותר לשנים לעשותו דברבים לשי' הש"ך היינו בתרי ל"ש חשדא וע' תשו' רדב"ז ח"ד סי' ק"ז הנכפל שם בזה וגם למד דטעמא דפאה בסוף השדה משום חשדא ע' שבת כ"ג תיקשי דא"כ בשדה של ב' שותפים לא יחויב להניח בסוף שדהו וגבי דאורייתא ל"ש לומר לא פליג אבל המעיין בתוס' יבמות ג' סוע"א גבי כיבוד אב ימצא דגם במצוה של תורה שייך לא פליג א"כ י"ל דה"נ בזה גבי מצות פאה אבל מהא דמ"ק ח' הנ"ל קשה ובע"כ דלא בכל דבר אמרו דברבים ל"ש חשדא
5
ו׳אף בנ"ד אין נ"מ בזה כמ"ש אמנם יהי' נ"מ לענין חשש השתחוואה שיבואר לפנינו בסמוך ולפמ"ש אין לצרף בזה היתר משום דרבים יעשו כן כיון דכל א' בפ"א כשיעשה כן יהי' עליו חשד וכנ"ל.
6
ז׳אבל עיקר החשש בזה מכח מה דנראה כמשתחוה וכבר הביא רו"מ מהא דסי' ק"נ דתלוי בחילופי גירסאות והט"ז והש"ך כ' דיש להחמיר וע"ז כ' רו"מ דבנ"ד דנראה כמשתחוה ממש חמור טפי וכמ"ש בתה"ד בהשמטות שבסופו סי' קצ"ו דגם לשי' ראבי' שבמרדכי שהביא רמ"א סי' קמ"א דש"ו שתולין לזכרון אינו ע"ז אפ"ה בנראה כמשתחוה חמור טפי וביאר רו"מ משום דלחשש כרת חיישי' טפי וה"נ אפי' שלא בפני ע"ז ועשוין לנוי דבמשתחוה איכא אסור כרת משא"כ במנשק דהוי רק איסור לאו והנה לענ"ד אף דמצינו בכמ"ק לחלק בין לאו לכרת אבל כיון דכל החשש רק משום מ"ע והוא רק מדרבנן וכיון דיש בזה ב' דיעות א"כ סד"ר להקל והוא דכ' בתה"ד לענין ש"ו דבנראה כמשתחוה אפשר דאין להקל ר"ל דאף דש"ו שתולין בצואר הוא רק לזכרון ואין בו איסור אבל הרי דוקא באין משתחוין לו וכמ"ש הש"ך סי' קמ"א שם אבל בנראה כמשתחוה הרי במשתחוה גם הש"ו הוי כע"ז גמורה ושפיר אסור ואין חילוק בזה בין ש"ו לשאר ע"ז אבל בפרצופין העשוין לנוי דתליא בב' דיעות אין לחלק בין מ"ע למ"ע.
7
ח׳וגם מ"ש רו"מ דמלשון שכ' יש להחמיר מוכח דלא ס"ל כהב"ח וש"ך אלא אסור מדינא לענ"ד גם לשון יש להחמיר מוכח דהוי רק מצד חומרא ולא מדינא וכ"ה להדיא בט"ז יו"ד סי' נ"ג סק"ח גדולה מזו מבאר בל"ש סי' ל"ט סוס"ק ס"ג דמדכתב השמ"ח יש לאסור מוכח דבהפ"מ מותר וע' תשו:' שער אפרים סי' ק"ד בהא דאהע"ז סי' י"ז סי"ד בהג"ה דכיון דנקט ויש מחמירים מוכח דס"ל דהוי רק חומרא בעלמא ולא מדינא ע"ש וע' בש"ך סי' ל"ט סוס"ק ח' במ"ש שדקדק רמ"א בצחות לשונו ונקט ויש מחמירים ולא כתב ויש אוסרים דלא מדינא אסרו רק בתורת קנס ומכ"ש היכי דנקט ויש להחמיר פשי' דהוי רק חומרא בעלמא אך דמ"מ צדקו מאד דברי רו"מ לדינא דהא בכל סד"ר קיי"ל דאין עושין לכתחלה כמ"ש המג"א סי' ו' ועוד בכמ"ק ומבואר באו"ח סי' תקי"ז בשם תשו' הרא"ש דבכל דבר הרגיל גם דיעבד דינו כמו לכתחלה וכ"ה בד"מ יו"ד סי' ע"ו בשם מהרי"ק וא"כ הב"ח וט"ז וש"ך הם מיירי בדבר הבא באקראי שהוא צמא לשתות אזי מדינא סמכינן להקל כגי' רמב"ם ובה"ג דדוקא פני ע"ז אבל דבר שיהי' תמידי ובידינו למחות הוי לכתחלה ממש שהרי גם בדבר שכבר נעשה בדיעבד ויש בידינו לתקן הוי לכתחלה כמ"ש התוס' ב"ק צ"ז וכמ"ש בדבר שבידינו לתקן לכתחלה בודאי יש לחוש לדעת הסוברים דגם בעשוין לנוי אסור וגם מצאתי בלבוש שפסק בפשי' דגם בעשוין לנוי אסור לשתות בנראה כמנשק ומכ"ש בנראה כמשתחוה והרי אסור לשחוט לתוך מים שלא יהא נראה כמשתחוה לבבואה שלו ובתשו' רדב"ז ח"ד סי' ק"ז פסק דאסור להתפלל נגד מראה דנראה כמשתחוה לצורה ומכ"ש בכה"ג.
8
ט׳וכבר כתבו התוס' בכתובות כ"ח ע"ב ד"ה ביה"פ וכו' דאף דס"ט ברה"ר טהור היינו באקראי משא"כ הכא דלעולם בספק לא רצו לטהר וכ"ה בר"ש פי"ח דאהלות וגם בהא דגדול כ"ה שדוחה ל"ת דכלאים מפורש בירושלמי דדוקא לשעה א' ולא לעולם ע' בב"י סי' ש"ג ונו"ב מ"ק חא"ח סי' ל"ה וגם לענין זנות דלא שכיח כתבו תוס' בכתובות ב' ע"א ד"ה שאם כו' בסוה"ד דלגבי איסור כל ימיו גזרו גם משום מלתא דלא שכיח וה"נ בנ"ד שיהי' דבר תמידי יש להחמיר יותר ולכן בודאי ראוי למחות לכתחלה בכל מה שבידם למחות ויפה הורה רו"מ כדת של תורה.
9