שו"ת מהרש"ם חלק ג פ״זTeshuvot Maharsham Volume III 87
א׳להרב וכו' מו"ה י יצחק צבי אמראנט נ"י מו"צ דק' קאזיווע
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' אשר איזו שנים קודם נישואין נשתטית איזו חדשים ואח"כ חזרה לאיתנה ככל האדם ונשאות לאיש ובערך ז' שנים חזרה ונשתטית איזו חדשים וחזרה ג"כ לאיתנה ואחר ז' שנים ועוד נוסף חודש או ב' חזרה ונשתטית פעם ג' ושהה ערך ח' חדשים ואח"ז היתה בכל חודש חצי חדש חלומה וחציו שוטה ושהה כן ג"כ ד' חדשים ועתה זה ד' חדשים שחזרה לאיתנה ככל האדם וכלל הדבר כי ההפלגות לא היו שוות ממש ומכח ד' חדשים שהי' בכל חודש כן י"ל דנעקר הוסת כיון שכבר עברו ד' חדשים בבריאות אבל מכח זה שראתה ג"פ במשך ערך ז' שנים אולי תחזור לשטותה עוד בזמן כזה והויא בכלל ע"ח וע"ש דלכ"ע אין לגרשה לכתחלה וע"ז הביא ד' הט"ז דבלא הי' זמנים שוים מותר לגרשה לכתחלה בזמן חלימותה וכ"פ בתשו' רח"כ סי' נ"ד
2
ג׳והנה באמת בגוף ד' הט"ז אם אמנם גם בשו"ת ב"ש אחרון חא"ע סי' ט' נמשך אחריו ופסק כן אולם הנה בשו"ת גוא"י חא"ע סי' כ"א פקפק על הט"ז וגם העלה דאין כונת הט"ז שיהי' שוה ביום א' דוקא ואם הי' כל הזמנים בקיץ בעת החום אפי' בחודש אחר הוי כזמן קבוע דידוע שהחום גורם השטות ר"ל ע"ש ולא אדע אם אולי גם בנ"ד הי' כן ולא ביאר רו"מ במכתבו ד"ז. ויעוין בשו"ת ארי' דבי עילאה חא"ע סי' כ"ה שדחה ו"ר ד' הב"ש אחרון בזה וכפי הנראה לא עיין היטב בט"ז וסבר שד"ז חידש הרב בש"א מדעתו ע"ש ותמצא כדברי ומהגם כי הרי הב"ש סי' קכ"א כ' דהיכי שאין זמן קבוע לחלימותו ושטותו גם בזמן שהוא חלים מחזקינן לשוטה ע"ש סק"ד וע' בפ"ת שם בשם כמה שו"ת בזה ואני מצאתי בא"ז הגדול בשו"ת שבסופו ס' תשע"ח שנסתפק בזה וא"כ מוכח היפוך ד' הט"ז דאדרבא בזמן שאינו קבוע הו' תמיד בחזקת שוטה אבל אני בתשו' להרב אבד"ק וואלאטישיסק [] הארכתי להוכיח דגם כונת הב"ש אינו כן ולא חיישו' לספיקו של הא"ז בזה והוא נגד ש"פ או אפשר דמיירי בשכבר נתחזקה ג"פ בזמן שאינו קבוע ג"כ – אבל הוא דחוק – ועכ"פ לדינא יש מקום להקל בדרבנן.
3
ד׳ועוד דבנ"ד זמן החלימות קבוע דהוסת שהי' לה בכל חודש כבר נעקר וכמ"ש רו"מ ומכח השטות שבכל ד' שנים אף דנתערב לפעמים יותר אבל עכ"פ לא הקדים בפחות מזה ודמי להא דיו"ד סי' קפ"ו ס"ג וסד"ט סי' קפ"ד סק"ד בשם ש"ג ותשו' חה"ש סי' כ"ד דאם אינה רואה בפחות מן י"ד יום ואחר י"ד ימים משנית לפעמים מזמן ליום דמ"מ קודם י"ד ימים דינה כוסת קבוע וה"נ בנ"ד – ולכן בנ"ד ודאי דאין חשש מכח דברי הא"ז והב"ש הנ"ל אבל בכ"ז יען שלא ביאר רו"מ ענין חילוק הזמן איך היו לא אדע אם יש לסמוך ע"ז.
4
ה׳והנה מ"ש רו"מ מדברי מבי"ת שהובא הג"פ דדוקא בע"ח יע"ש באותו יום אין לגרש כבר ראו עיניו שכל האחרוני' לא ס"ל כן ואם באנו לדייק מלשון עתים חלים וכו' הרי בירושלמי ותוספתא פ"א דברכות ומד"ר איכה ב' ופסקי תוס' ע"ז פ"א אות ד' ושהי"ש לר"ת סי' תצ"ב מבו' דעת היא הוא מכ"ד לעונה ועונה א' מכ"ד לשעה (וצ"ל דהא דש"ס דנדה דעונה יום או לילה היינו לענין וסת נדה דוקא אבל גם בע"ז ע"ה ע"א אי' דעונה לענין יי"נ וטהרות יום או לילה] א"כ לפ"ז נימא דדוקא בשעה א' יהי' דין ע"ח וע"ש ובע"כ דליתא ועמג"א סי' קפ"ז בנוסח שבבהמ"ז בכל יום ובכל עת ובא"ר שם בזה ובעיקר ד' המבי"ט עלה בלבי ליתן טעם לדבריו דכבר העיר הט"ז אמאי מחויב האיש למנוע א"ע מפו"ר ולהיות בהרהורי עבירה כל ימיו בשביל תקנת האשה מחשש גרירה ותי' דבזמן הש"ס הי' יכול לישא אישה אחרת אבל בשו"ת רח"כ סי' נ"ד פקפק עפמ"ש בתשו' הריב"ש דכל זמן דאגידא בי' לא יהבי לי' אחריתא ואני תמה מדוע לא הביא ש"ס ערוך בכתובות ס"ד ע"א דמפורש כן אך דבאמת בלא פשע אמרי' לאדם חטא כדי שיזכה חבירך כנודע וא"כ הרי מבואר במנחות מ"ח ע"א דאין אומרין חטא בשבת בשביל שתזכה בחול א"כ כיון דאדם שיזכה בעצמו א"א לאדם חטא מכ"ש בשביל שזכה אחר ולכן שפיר כ' המבי"ט דאם אינו ביומו יוכל לגרשה אבל לפ"ז היינו אם מוכן לפניו לישא אשה היום או ביום אחר שתהי' חלומה דוקא וזהו הערה חדשה
5
ו׳ועוד יש לדון דודאי בספק זכות לאחר אין אומרים לזה חטא בודאי וחששא דגרירה כיון דגזרו חז"ל הוי כודאי משום דשכיח טובא ועשאום כודאי ונודע דלשמא ימות בזמן מרובה ודאי חיישי' ומבואר ברא"ש בפי' לנדרים ג' ע"ב דבזמן שלשים יום הוי זמן מרובה עי' מ"ק כ"ג ע"א וביער"ד הוכיח מריש יומא דבזמן ז' ימים הוי ז"מ ובש"ס דמ"ק י"ח ע"ב בהא דאלו כותבין במועד ותוס' ד"ה ואלו מוכח דמיום אחרון של חוה"מ עד אסרו חג חיישי' למיתה דעדים או ב"ד ובתוס' קידושין ו' ע"א ד"ה לא צריכא וכו' הקשו על רש"י דגם בתרי יומא מקרא וב' משנה וב' גמרא איכא למיפרך מי ידע כמה חיי אלא בכל יום ויום עצמו ישלש ע"ש וזהו ג"כ כמ"ש אם כן יש לומר דהיכי דמגרש היום וישא אחרת קודם שיגיע זמן שטותה י"ל דאינו מחויב להמתין דשמא תמות בנתיים ובפרט דבאשה שכיח טפי שתמות כמ"ש התוס' בכתובות נ"ב ע"א ד"ה רצה וכו' בשם ירושלמי שהנשים ממהרות למות מן האנשים וכ"ה בפיה"מ להש"מ פ"ה דנדה שע"פ רוב ימי חייהם קצרים מחיי אנשים ובמק"א העירותי מתוס' ב"ב ע"ט ע"ב ד"ה אימור ושם קנ"ח ע"א ד"ה וב"ה וע' ש"ך ח"מ סי' רפ"ה סק"ו במ"ש על הב"ח שהם דברי נביאות ובאמת צדקו ד' הב"ח ועי' שב"י ח"ג סי' קע"ה בהג"ה בזה ועי' בתוס' ב"מ ל"ט ע"ב ד"ה דילמא וכו' שכתבו דדוקא בגט מוקמי' בחזקת שהוא קיים משום עגונה אבל בנכסי יתומים החמירו לחוש שמא מתה הסבתא מבואר בתה"ד סי' שמ"ט דדוקא בתרא עיקר דדוקא עבור יתומים החמירו לחוש למיתה אבל בעלמא לא חיישי' גם בלא עגונה ועי' חו"מ סי' קכ"ב וקצה"ח שם אבל היינו לחוש שמא מת אבל שמא ימות חיישי' וכמ"ש וא"כ י"ל כדברינו. ובזה מצינו ג"כ טעם נכון לדעת מבי"ט וי"ל דגם ש"פ מיירי רק באינו נושא אשה קודם שיגיע זמן שטותה דבכה"ג ל"ש היתר זה וכמ"ש.
6
ז׳ועוד י"ל דהנה בשו"ת רח"כ שם העיר דמה הי' המים דנשתטית קודם נשואין י"ל דהרי קידושין טעות אבל דבריו צע"ג דהא אנן קיי"ל דבכל תמימין הוי ספק קידושין דשמא אין אדם מקפיד ומחיל או משום דאאעבב"ז ועי' בב"י א"ע סי' ל"ט באורך אבל י"ל דנ"ד לגבי גזירה דרבנן דחשש גרירה י"ל דסד"ר להקל אך בידע מהמום או שנודע לו אחר נשואין ושתק הוי ודאי קידושין כמ"ש החמ"ח סי' ל"ט שם וע' ב"ש שם גם י"ל דזה דמי לנכפה המבואר בסי' קמ"ז דבאינו לזמן קבוע הוי מום שבגלוי ומכ"ש שטות הנמשך כמה ימים.
7
ח׳ואולם בנ"ד י"ל דהא כל זמן שלא נתחזקה ג"פ תלינן דתתרפא וא"כ מה"ט לא הקפיד אבל אחר שהוחזקה ג"פ למפרע איגלאי למפרע שהי' בה המום מקודם נשואין וכמ"ש התוס' יבמות ס"ה ע"א ד"ה אי איהי שתקה וכו' והר"ש מדריוש תי' דהתם יש לחוש שתקבע וסת כמו שהתחילה לקבוע סמוך לגירושין דליכא למימר השתא היא דברית דהא איגל"מ דבעוד שהיתה תחתיו איברית עכ"ל וה"נ בנ"ד ועי' נדה ט' ע"ב ת"ר נקיבה שעברו עלי' ג' עונות וכו' הרי הוא ככל הנשים וברש"י ד"ה הרי וכו' וכ"ת תיגלי מלתא למפרע שאף בראשונה וכו' לא אחמיר רבנן כולי האי בטומאת מעל"ע ע"ש ועי' רשב"א שם ליישב מהא דדף ח' דהכא איכא למיתלי דהשתא דאתרעי ואפ"ה משום דאתחזקא ג"פ אי לאו דהקילו בטומאת מעל"ע מחזקינן למפרע ע"ש ותבין וה"נ בנ"ד וא"כ הוי רק ספק קידושין וא"כ לגבי תקנתא דרבנן אמרי' דסד"ר להקל וא"ל דהא נולד הספק בדאו' ונתגלגל לדרבנן דז"א דהא האשה מכחשת הכל ולא הי' נ"מ לנגדה כלל דהא שאחד"א ורק עתה נגד הבעל והוי סד"ר.
8
ט׳ועוד יש לדון דהא כל תקנתא דגרירה משום דבעלה משמרה ולכאורה יש לתמוה לשי' רמב"ם דמאכילה ומשקה משלה ואינו חייב בשכ"ו א"כ איך ישמרה כיון דאין מוטלת עליו כלל אבל באמת לק"מ דכבר כ' המבי"ט ח"ב סי' כ' דמ"מ הטיפול מוטל עליו ורק מחויב ממון פטור והביאו הג"פ ג"כ וא"כ היכי דהי' בה המום מעיקרא ולא ידע הרי מבואר בב"ש סוסי' קי"ז דכיון דעשתה שלא כהוגן יוכל לגרשה בע"כ ופטור מכל חיובי הבעל א"כ י"ל דבכה"ג פטור גם מן הטיפול ול"ש תקנת גרירה כלל ואף דבנ"ד הי' לה רק פ"א קודם נשואין הרי מבואר בחמ"ח סי' קי"ז וב"ש סי' ל"ט סקי"ז דגם בפ"א הוי מום והי"ל להודיע. ובזה י"ל דגם בחולי נכפה דקיי"ל דמגרשה בע"כ אפילו בנתהוה אחר נשואין וגרע משאר מומין כמ"ש בסוסי' קי"ז פטור מכל חיוב טיפול ול"ש תקנת גרירה ובזה מיושב מה שהקשה הג"פ סי' קי"ט סקל"ח איך אפשר לגרש נכפית דהוי' ג"כ בכלל ע"ח וע"ש כמ"ש הראב"ד מש"ס דר"ה כ"ח והא שייך ג"כ תקנת גרירה ונדחק בזה ולפמ"ש ניחא דכיון דגם בלא גירושין פטור מכל החיובים ממילא ליכא תקנת גרירה כלל ויהי' מזה ראי' לדברינו.
9
י׳ולכן באם שלא ידע הבעל בשעת נשואין ממעשה הזו שנשתטית מקודם נראה להתיר בנ"ד לגרשה באם האשה מכחשת גם אם הי' הזמנים בזמן שוה בימי הקיץ. ושוב הגיעני מכתב שהיה שינוי בנתיים יותר משנה א' א"כ בפשיטות יש להתיר.
10