שו"ת מהרש"ם חלק ג צ׳Teshuvot Maharsham Volume III 90
א׳להרב וכו' מו"ה מנחם יהודא אדליר ני' אבד"ק סערעדנא בארץ הגר
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במקוה שהוא מי מעין ועשו מסביב דפנות ורצפת מנסרים דרך בנין ונקב גדול מחובר למעין אך שראה שהגם שהחליקו הנסרים של הרצפה בהריטני בכ"ז נשארים נקבים קטנים כ"ש וסדקין וחירוצין דקין ויש בהם כדי קיבול כ"ש ורו"מ האריך בדברי הגמ"ר ומהרי"ק בדין הסילונות שדרכן להיות נרקבין ונעשים נקבים עי"ז והביא מהח"ס סי' ר"א שהחמיר בזה וגם הביא מתשו' ריב"א מהגאדב"ק פאקש סי' ס"ג (ואין הספר ת"י ולא ראית' מעולם) ובתשו' מהרי"א סי' רי"ב מיקל והעיר דלפ"ז גם ברצפת המקוה מנסרים יש לחוש לנקבים הנעשים ע"י רקבון והנה לענ"ד הנקבים קטנים הנשארים בהנסרים אחר שהחליקו ברהיטני בודאי אין שום, חשש דגם לשי' הגמ"ר דגם בנקבים הנעשים ע"י רקבון פוסלים היינו באינו עושה מעשה להיפוך אבל בנ"ד שמחליק הנסרים ברהיטני להסיר הנקבים והחריצין אלא דמ"מ מהנמנע שלא ישאר מהם כ"ש א"כ כיון שעושה מעשה המוכיח שאינו חפץ בהם פשיטא דאין שום חשש וגדולה, מזו כ' הש"ך סי' ר"א סקמ"ו דאין מים ששואבין מן המקוה ובמק"א העירותי מדברי הא"ז הי' מקואות סי' של"ו שהאריך בענין השאבה בכלי והמים חוזרין ונשפכין להמקוה והביא בשם ראבי' שהביא ממתני פ"ב דמקואות המסלק את הטיט לצדדין כו' הי' תולש ומשכו ממנו ג' לוגין פוסל ר"ה מכשיר שלא נתכוין לשאוב וקיי"ל כר"ש שהרי בפ"ו דשבת ט"ז ב' מייתי מתני' דהמניח כלים תחת הצינור כו' דב"ה מטהרין בשוכח ואליבא דר"י גם בשוכח בחצר ומוכח דגם במניח תחת הצינור דאיכא מקצת כוונה ושכחו ב"ה מטהרין ומכ"ש בלא נתכוין כלל ובשם הרא"ש הביא דהכא שמתכוין לתלוש ולשאוב המים גם ר"ש מודה דפסול ודוקא בתלש הטיט ולא נתכוין לתלוש המים מכשיר ר"ש ע"ש ומוכח דבכה"ג ששואב המים מהמקוה מיקרי מתכוין וזהו היפוך ד' הש"ך אבל יש לקיים ד' הש"ך דדוקא בשואב בכלי מנוקב ס"ל להש"ך דאינו פוסל דהא אין עליו דין כלי קיבול כיון שיש בו נקב להא"ז מיירי בכלי שלם דבזה כיון ששואב בהכלי מיקרי מתכוין לקבל ולפ"ז בנ"ד דבעינן שיהי' הנקב נעשה בית קיבול ע"י שיתכוין שיהי' בית קיבול שפיר י"ל כסברת הש"ך דכיו' שעושה מעשה המוכיח להיפוך שלא יהי' בי"ק אלא דמ"מ נשאר איזו ספק ונקב ע"י שא"א להחליק לגמרי לכ"ע לא מיקרי מעשה אדם ולא מתכוין וע' במשנה פ"א דאהלות מ"ג החור שבדלת שיעורו מלא אגרוף דברי ר"ע ר"ט אומר טפח שייר בה החרש מלמטן או מלמעלן הגיפה ולא מירקה או שפתחתה הרוח שיעורו מלא אגרוף וברע"ב כתב וז"ל ובהך סיפא לא פליג ר"ט משום דבחור שבאמצע עשה החרש במתכוין ולא מפני שצריך לחור אלא קצרים הי' הדפין שיעשה מהן בדלת ועלתה בדעתו להניח הנקב באמצע יותר ולהניח למטה או למעלה ודמי לעשה במתכוין אבל כשהניחו מלמטה או למעלה אין זה כעושה בידים אלא מחמת שהנסרים קצרים ולא נתמלא הנקב עכ"ל ומבואר דדוקא בחור שבאמצע שרוצה בכך ומניח הנסרים מסביב כדי שישאר החור הוי כמתכוין אבל מלמטה או מלמעלה שנעשה החור ע"י שהנסרים קצרים ל"ה בכלל מתכוין כלל ומכ"ש בנ"ד שהנקבים קטנים הנשארים הם מטבע של הנסרים וא"א להחליק יותר והם נשארים מאליהן ואדרבא הוא עשה מעשה להחליק ברהיטני אלא שא"א בכך שלא ישאר כלל.
2
ג׳ובעיקר דעת הגמ"ר בענין הסילונות להחמיר בנקבים הנעשים ע"' רקבון ותמהו שהרי לא נעשו ביד"א יש לי לדון עפמ"ש הרא"ש בפירושו רפ"ד דמכשירין השוחה לשתות וכו' בפי' ובשפמו כיון דא"א לו לשתות אם לא שיגעו המים בשפמו הוי כאלו אחשבינהו מידי דהוי אסיפא הממלא בחבית דמים שאחורי החבית ובחבל שהוא קשור סביב הצואר וכו' שא"א שלא יכניס מן החבל טפח במים בשעה שהוא ממלא החבית כו' אע"פ שא"צ למים כיון דא"א בלא אלו המים בשעת עשיית מלאכתו הוי כאלו אחשבינהו מידי דהוי אמלאכת שבת דכל פ"ר הוי כמתכוין עכ"ל וכ"ה ברש"י שבת י"ז ע"א ד"ה היושבת כו' וכיון דעביד בידים ולא אפשר בלא סחיטה מכשיר עכ"ל הרי דגם לענין הכשר אם עושה מעשה שעי"ז יתהוה בבירור איזו דבר הוי כמתכוין לכך וא"כ ה"נ במניח הסילונות כדי להמשיך המיס וידוע בבירור שעי"ז יתהוה רקבון ונקבים במשך הזמן הוי שפיר כאלו עשה הנקבים בידים וכאלו מתכוין שיתהוו היקבים לכן פוסלים המקוה.
3
ד׳ובזה נראה ליישב קו' הראבן שהבאתי לעיל בשם הא"ז על הפוסקים דלא כר"ש בדין הי' תולש ומשכו ממנה ג"ל דמהא דהמניח כלים תחת הצינור ומוקי לה שבת ט"ז שהניח בשעת קישור עבים ונתפזרו ושכחם שם וחזרו ונתקשרו העבים דב"ה מטהרים ומוכח דהלכה כר"ש ולפמ"ש א"ש דהנה גם בהא דהי' תולש הטיט למשכו ג"ל תיקשי דבאיכא טיט הרבה שבלועין בהן יותר מג"ל מים תיקשיה מה מהני לר"ש הא דאינו מתכוין הא הוי פ"ר ולכאורה י"ל לפמ"ש הח"ס יו"ד סי' ק"מ דבשאר איסורין שרי בדרבנן פ"ר לכ"ע והכא הוי רק חשש ג"ל דרבנן אך לשי' הסוברים דתפיסת יד"א פוסל מה"ת ה"נ בזה וע' באשכול סוס"י נ' ובנח"א שם ובתשו' ר"מ שיק קצ"ז קצ"ו ועוד דכבר הבאתי בתשו' מהרש"ם ח"א סי' קכ"ב ראיות דגם בשאר איסורים בדרבנן אסרו פ"ר אולם נראה דהנה בפ"א דמכשירין מ"ו הנופח בעדשים לבדקן אם יפות הן ר"ש אומר אינן בכי יותן (אע"פ שהרוק יוצא מפיו בנפיחתו והרוק מתולדות המים הוא מ"מ כיון שלא נתכוין לכך אינו מכשיר וחכ"א בכי יותן (כיון דנתכוין לנפח ודרך הרוק לצאת ע"י הנפיחה והלכה כחכמים וע"ש בר"ש ורע"ב ודלא כפי' הר"מ שם ומבואר דלר"ש אע"ג דהוי פ"ר מ"מ מיקרי בלא כוונה וצ"ל דהא דר"ש מודה פ"ר אין הטעם משום דהוי כמתכוין אלא דבפ"ר לא הותר דשא"מ במלאכת שבת או בשאר איסורים וזה דוקא בזה שאסור לעשותו אבל במה שאין בו איסור אלא דבעינן שיהי' מתכוין להכשר וכדומה גם בכה"ג הוי דשא"מ וא"כ לר"ש לשיטתו גם במסוק את טיט ותלשו ומשכו ממנו ג"ל כשר כיון שלא נתכוין לשאוב אף דהוי פ"ר אבל לדידן דקיי"ל כחכמים דפ"א דמכשירים הנ"ל פסול בכה"ג אבל בהא דמניח כלים תחת הצינור בלא כונה הרי גם בדאיכא רובא שירדו גשמים מן הצינור מ"מ כיון דלפעמים נשיאים ורוח וגשם אין והתם הרי נתפזרו העבים אלא שחזרו ונתקשרו ולהכי לב"ה בטלה מחשבתו והוי בלא כוונה ומבואר באס"ז כתובות ה' ע"ב בשם ריטב"א דגם בדאיכא רובא לא מיקרי פ"ר (אף שהתוס' פסחים ק"א ע"א ד"ה והלכה כר"ש וכו' כתבו דכיון דקרוב להיות חרוץ דמי לפ"ר היינו אליבא דר"י ואנן לא קי"ל כוותי' וע' בב"י או"ח סי' שכ"ו ובפמ"ג א"א שם סק"ט ובתשו' הריב"ש סי' שצ"ד ב' דהיכי דהוי רק מיעוטא דמיעוטא על צד הזרות להיתר הוי פ"ר אבל בנ"ד בודאי ל"ה פ"ר ובמק"א תמהתי ע"ד מהרש"א שבת ק"כ ע"ב שהעלה דלרב הוי פ"ר במקום דאיכא רוב ולא אליבא דברייתא וקיי"ל כרב ע"ש וזהו היפוך מקומות שהבאתי וע' תשו' אמרי אש יו"ד סוסי' ס"ט שהביא רק מתשו' ריב"ש ולא משאר מקומות הנ"ל) א"כ שפיר ס"ל לב"ה דבלא כונה אינו פוסל ואף דבשבת שם הוא מימרא דר"מ בשם דבי רב ורב סובר כר"י דדשא"מ אסור ולשי' מהרש"א הנ"ל ס"ל דבמקום רוב הוי פ"ר י"ל דהתם שנתפזרו העבים בינתים גם רובא ליכא וגם י"ל דלענין הכשר דבעינן לדעתו גם רב מודה דבאינו מתכוין ל"ה הכשר דגזיה"כ הוא דבעינן לדעתו ולרצונו וגם כבר כתבתי שדברי מהרש"א תמוהים וא"כ מיושב קו' הראבי'.
4
ה׳אולם בעיקר דינו של הגמ"ר כבר העליתי בתשו' מהרש"ם, ח"א סי' קכ"ב להוכיח מהתוספתא שבר"ש פ"א דמכשירין דפליגי ב"ה וב"ש בסברת הרא"ש הנ"ל ולדעת ב"ה גם בדא"א בל"ז מ"מ מיקרי אינו מתכוין וא"כ הרי קיי"ל כב"ה ובזה י"ל עוד הא דשבת ט"ז הנ"ל דהתם הרי קאי אליבא דב"ה ולשיטתם גם בדהוי פ"ר מיקרי אינו מתכוין לגבי הכשר ולפמ"ש בחיבורי שם לחלק בין היכי דבשעת עשייתו מעשהו מתהוה מיד גם ההכשר בהא דרפ"ד דמכשירין בזה הוי כמתכוין משא"כ היכי דמתהוה אח"כ א"כ ה"נ בנ"ד שהרקבון מתהוה אח"ז רב מיקרי בלא כונה וצדקו ד' המקילין.
5
ו׳אך גם לשי' המחמירים הרי מבואר בדברי הראב"ד בהשוות פ"ח דמקואות שהובאו גם בב"י דס"ל דבסילון כפוף פוסל במקוה אף שלא נעשה לקבלה וטהור מטומאה מ"מ לגבי מקוה פסול דדמי לכלי גללים ואדמה שפוסלין המקוה ע"ש והרי מבואר בר"ש פ"ב דמקואות מ"ג ותוי"ט שם דהא דכ"ג פוסלין הוא רק מדרבנן אפי' כולו שאוב על ידן אפי' למ"ד כולו שאוב מה"ת ואף דהר"ש כ' בלשון אפשר הנה הר"ן פ"ב דשבועות העתיק בשמו להלכה כן וכמ"ש גם התוי"ט בשם הר"ש כן אלא שלא הזכיר מדברי הר"ן וכבר כ' בתשו' פרח מט"א ח"א סי' ק"ו דדרך הפוסקים לכתוב בלשון אפשר ואפ"ה דינא הכי בלא ספק והביא ראי' מקיצור פסקי הרא"ש פ' השולח וטוא"ע סי' צ"ו (ובמק"א הבאתי מדברי הטו"ז או"ח סי' ר"ב סק"ט וסי' תקמ"ה סק"א להיפוך וגם מהב"י או"ח סוסי' תנ"ו שכ' דהטור לא סמך על הרא"ש להתיר מדידת הקמח ביו"ט מפני שהרא"ש כתב רק דאפשר שדומה לנטילת חלה וכו' ולא אמר כן בודאי אלא דרך אפשר ובב"י יו"ד סי' שע"ד שאין לסמוך ע"ז שהתוס' לא כ"כ אלא דרך אפשר ע"ש אבל מדברי תשו' הרשב"א שבבדה"ב ליו"ד סי' שצ"ד רצ"ד בדין עצי הורד שהביא דעת הראב"ד להקל ואף שכ"כ בדרך אפשר כדאי הוא לסמוך עליו ע"ש מוכח כדברי פמט"א ואולי שא"ה דספק ערלה בח"ל מותר ובחמ"ח סי' ע' סקל"א כתב דכיון שהת"ה כ' דרך אפשר לא סמך הסמ"ע ע"ז למעשה וכה"ג כ' הש"ך בח"מ סי' ע"ח סק"א אבל בנ"ד כבר הבאתי שהר"ן הביא כן בשם הר"ש בפשיטות וע' תשו' נו"ב מ"ת יו"ד סי' ק"מ שתמה על הר"ן שהרי הר"ש כ"כ בדרך אפשר ולפמ"ש ניחא וע' תוס' חולין ל"ג רע"ב ד"ה ודלמא מ"מ כן האמת כדמוכח מהברייתא ע"ש) וא"כ הרי כבר נודע דבדרבנן לכ"ע קבעו ולבסוף חקקו כשר א"כ ברצפת המקוה אם ע"י ריקוב נעשין נקבים הרי הוי קבעו ולבסוף חקקו דכשר ואף שיש דיעות הסוברים דגם בכ"ג פוסל שאובין מה"ת וע' באשכול סי' נ' שכתב שלא חלקו במשנה ביניהם מ"מ הרי לעומת זה יש דיעות דגם בדאורייתא כשר בקבעו ולבסוף חקקו וא"כ איכא ס"ס להקל ועמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' ק"ב די"ל דברצפת המקוה שמשתנה השם לכ"ע מהני גם בשל תורה ולפ"ז המחמירין בצינור וסילון שבהגמ"ר היינו בלא קבעו בקרקע וע' תשו' ח"ס סי' ר"א שכ' דהגמ"ר ס"ל דקבעו ולבסוף חקקו פסול ולא אדע מנ"ל דמיירי בקבעו בקרקע אך במהרי"ק שרש נ"ו מוכח דס"ל דמיירי בקבעו בקרקע ולפ"ז צ"ל דס"ל דפסול מדאורייתא (שו"ר בנו"ב מ"ת סי' קמ"ב באמצע התשו' שהעיר בזה ותי' דס"ל כולו שאוב מה"ת פסול ושם כל המים הלכו דרך שם ע"ש) ואולי ס"ל דגם בכ"ג פסול במקוה מה"ת וע' תוס' נדה ס"ו ע"ב ד"ה אשה כו' במ"ש בשם ר"ח שפי' דמקואות ביומי ניסן משום דחייש לשאובין וכו' ותמה הוא מה שאיבה שייך וי"ל כי כמה צינורות מושכין לתוך הנהרות שהן בכלים שחקקן ולבסוף קבעו (וע"ש בתוספי הרא"ש שתמה דהא בדאיכא מ"ס לא נפסל בשאובין ואולי ס"ל כהרשב"ם ב"ב דנפסל ברוב שאובין וגם מעין נפסל בשאובין וע' תשו' ח"ס יו"ד סוסי' ר"ב מ"ש ביושב דברי רש"י נדרים מ' שכ' ג"כ כדברי ר"ח) ולכאורה הרי סתם צינור אין בו בי"ק ועשוי להמשיך המים ממל"מ והי' נראה מזה ראי' לדעת הגמ"ר הנ"ל אבל י"ל דמיירי בצינורות שי"ל בי"ק וע"ע בתשו' ב"ש יו"ד ח"ב סי' ס"ו ס"ז מ"ש בענין הסילונות מהא דלא ניחא להו לבעלים ואנן בעינן שיהי' ניחא לבעלים שהוא שלהן ול"מ מה דניחא לא' מהשותפין וגם אם חישב איזו איש ל"מ לגבי אחרים וגם לגבי אשתו ל"מ מחשבתו ע"ש באורך בכ"ז. סוף דבר שאין שום חשש על המקואות הנעשים ברצפת נסרים וגם הטעמים שכ' רו"מ נכונים הם דבנקב כ"ש גם אם נופל לתוכו אבק ועפר כ"ש אם לא נכבש בתוכו הוא נמח ויוצא בשעת טבילה משם וליכא ניחותא כלל ול"ד לסילינות שהמים נמשכין בהם.
6
ז׳ומ"ש בדין נסר אם נעשה כולו כלי ע"י נקב כ"ש והביא ממ"ש בתשו' מהרש"ם ח"א סי' ב' יעוין בתשו' ב"ש חיו"ד סי' ס"ב מ"ש בזה דבדאיכא עוד סניפין יש לצרף דברי המקילין שכן משמע מתוס' ב"ב ס"ה ורא"ש הל' מקואות סי' ו' ופיה"מ להר"מ פ"ד מ"ג וע' בב"ח סעי' ל"ט ומ"ש בחיבורי שם בהיקף עיגול שוב העירני השואל דהש"ך מיירי לענין הוויתו עי"ז וכו' ר"ל במ"ש הש"ך בשם ב"ח ודרישה דדבר המקב"ט מדרבנן אינו פוסל דזהו רק לענין הוייתו עי"ט אבל לענין המשכה תלוי רק אם נקרא כלי ולא תליא בקב"ט אם הוא מה"ת או רק מדרבנן וא"כ ממילא גם ראיות המ"נ מרמב"ם פ"ב דכלים שרמזת שם נדחה לפ"ז והנה אי נימא דע"י הנקב לא נעשה כל הכלי כלי קיבול נדחה תי' הנו"ב סי' קמ"ב ע"ד הגמ"ר שהבאתי לעיל שהרי לא כל המים הלכו דרך הנקב ואולי י"ל דס"ל כדעת תיס"ח פ"ו דמקואות מ"י דגם בנעשה ע"מ לשמש עם הקרקע אף דלא מקב"ט מ"מ מיקרי כלי לענין שאובין ועמש"ל סי' צ"ט בזה.
7