שו"ת מהרש"ם חלק ג צ״הTeshuvot Maharsham Volume III 95
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה נחום וויידענפעלד נ"י אבד"ק דאמברווא בהגאון מופה"ד אבד"ק הרימלוב ז"ל
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שעלו חטטין בכיסו ונתהוה דלקת עד שנפל כל הכיס והביצים נשארו תלוים ונראים מבחוץ ורופאי קראקא אמרו שהביצים נתייבשו ויתהוה דלקת בכל בשר וימות אך שיעצו להמתין עוד ששה ימים וינסו לרפאות בסמים אבל הוא רחוק שיועיל ובתוך ט"ו חולים כמוהו נתרפא אחד מהם ויען כי האיש המוני בלא דעת ועני גדול לא רצה להמתין וכרת לו הרופאים ב' הביצים ועתה שאל אם רשאי להשהות את אשתו עכת"ד השאלה.
2
ג׳והנה מה שהאריך בדין חולי אי מיקרי ביד"ש או בידיא כבר הארכתי בתשו' ועכ"פ כבר הסכימו רוב המחברים להקל כדעת רמב"ם וגם אם נעשת ביד"ש ואח"כ נכרתו ביד"א אם כבר הי' הקלקול בגוף הביצים דעת יש"ש להקל וכבר האריך בשו"ת ספר יהושע סי' פ"ח וע"ש מ"ש בביאור דברי הירושלמי וגם העיר בסתירת דברי יש"ש סי' ח' שכתב דחותך רופאים ע"י שבר ואבן עדיף מעי חולי ובסי' ח' כתב להיפוך וכפי הנראה בסי' ח' מיירי בחיתוך כדי שיוכל להוליד ובסי' ט' מיירי שחותכן להציל חייו וכדומה
3
ד׳והנה רו"מ הביא מה שהקשו הנט"ש ותשו' משיב כהלכה סי' א' ע"ד הב"ש שכתב דפ"ד מהראוי שיאסר בספיקות מדרבנן כשאר פסולי קהל מהא דיבמות ע"ט בהא דאר"ע סריס אדם חולץ ופריך מכדי שמעינן לר"ע דאמר חייבי לאוין כח"כ דמיין וח"כ לאו בני חליצה ויבום נינהו ואמאי לא משני דמיירי שנשא אחיו שתוקית דמותר בה מה"ת ולכן חולץ ולא ייבם כדין שניות דחולצין ולא מייבמין והנה מ"ש רו"מ דבפ"ד ליכא איסור בקידושין וליכא ממ"נ דבשעת קידושין חלו שהוא ישראלית ובשעת ביאה תולין בממזרת וליכא איסור בביאה בלא קידושין הוא תמוה דלפי הך צד דממזרת הוא הרי גם הקידושין היו באיסור ולא התרנו מקודם אלא מפני שהיו תולין שהוא ישראלית וא"כ גם הקידושין באיסור וכה"ג כתב הד"מ והובא במג"א סוסי' רס"ג ס"ק ל"ג אבל לפענ"ד יש לדין דגם אי נימא כדעת רמב"ם דגם מדרבנן מותר אכתי תיקשי דהנה הא דמתירין פ"ד בספק הוא משום הלהרמב"ם כל סד"א לחומרא רק מדרבנן ולא גזרו אלא בספק ממזר דבר אולידי הוא ולא בפ"ד שאינו מוליד כמ"ש האחרונים וגם לדידן דקיי"ל כהרשב"א דסד"א לחומרא מה"ת מ"מ כיון דכל דין פ"ד נלמד מהיקש דלא יבוא ממזר וגם רבא דיליף מהפצוע לא פליג אברייתא ותרווייהו איצטריך כמ"ש הב"מ סי' ה' סעי' י' וכיון דקיי"ל דאין היקש למחצה א"כ כמו דספק ממזר מותר מה"ת וכן בספק קהל כן ה"נ ספק פ"ד וה"ה פ"ד בספק קהל וכבר העלה בתשו' נו"ב מה"ת סי' קצ"ה קצ"ו קצ"ז דאביי ס"ל יש גז"ש הוקש למחצה וגם ר"ע הוא הסובר דיש גז"ש והוקש למחצה לשי' הר"ש מקינון ע"ש דעכ"פ אליבא דר"פ בדעת ר"ע כן הוא וא"כ הכא דאזיל הש"ס לר"ע דחייש למיעוטא מה"ת א"כ פשיטא דסד"א לחומרא מה"ת וכן ס"ל דיש היקש למחצה וי"ל דפ"ד אסור בספק מה"ת א"כ א"א לאוקמי' בשתוקי וגם הרי אביי איירי שם בסוגיא ולדידי' הומ"ל שנשא שתוקית.
4
ה׳ובעיקר הדין הנה בנ"ד לא נודע אם כבר שלט המחלה בגוף הביצים ובלא שלט הגם שהרופאים שפטו כי סופה לשלוט גם בהביצים הרי הם אמרו להמתין עוד ששה ימים וינסו בתרופות והגם כי רק אחד מן ט"ו מתרפאים מ"מ עכ"פ א"א לדין ע"ש סופן כל עוד שלא שלט בהם ואפשר שיתרפא אפי' ע"צ המיעוט כמ"ש הפר"ת ביו"ד סי' ל"ט דאין להטריף ע"ש סופו כ"א בדבר ברור וע"ש סי' מ' בדין מחט בלב מ"ש בזה והעיד לפני איש אחד מפה"ק שראה בעצמו איש אחד שנרקב ונפל כל הכיס והי' הביצים תלוים רק על הגידים ונראים מבחוץ וע"י תרופות חזר ועלה קרום וכיס וחיה כמה שנים והוליד בנים וזה האות כי קלקול הקרום אם כי עפ"י הרוב ומעותד לסכנה אבל לפעמים מתרפא וא"כ מה שחתכו הביצים הוי פ"ד ביד"א ואסור לדור עם אשתו הגם שי"ל דעכ"פ ספיקא הוא שמא כבר שלט החולי בגוף הביצים והגם שבספק פ"ד אין ההיתר ברור מ"מ אין להוציא אשה מבעלה בכה"ג ויש לי לדון דכיון דבספק ממזר גם אם רובא לאיסור מקילין כמ"ש הצל"ח ברכות ל"ו לענין ערלה ליישב קו' הרשב"א והר"ן ע"ד רמב"ם דספק ערלה מותר גם ברוב לאיסור וה"נ י"ל בממזר ויתיישב בזה מה שהקשו לשי' רמב"ם למ"ל קרא למעט ספק ממזר ועיין בפנ"י קידושין ע"ג דגם ברוב פסולין הוי ספק ע"ש טעמו א"כ לפ"ז בנ"ד גם בספק שאינו מצוי יש לתלות להקל וכן לפמ"ש בשו"ת שמ"צ סי' מ"ט דבספק ערלה גם בסחסי"ד יש להקל ולפענ"ד הוא ש"ס ערוך בברכות ל"ו ע"א בהא דפריך לב"ש דהא הו"ל ספק ערלה והרי התם הו"ל סחסי"ד ולפי"ז י"ל דה"נ בספק ממזר ונילוף מינה לספק פ"ד אבל מלבד דהב"מ בסי' ד' הביא מהרשב"א קידושין דרוב הוי וודאי ממזר אך לשי' הר"ן הוי בכלל ספק וע' תשו' חת"ס יו"ד סי' רפ"ו שהבין דהר"ן כתב כן רק לשי' הרמב"ם אבל הב"מ שם דחה ד"ז ועכ"פ תלוי במחלוקת ולפמ"ש הגאון רב"פ בהגהותיו על הש"ש ש"א פ"א דווקא ברוב פסולין דאמרינן כל דפריש וכו' ס"ל להפנ"י להקל בממזר משא"כ ברוב גמור וכ"ה בתשו' ח"ס חא"ע ח"ב סי' קמ"ז וא"כ בנ"ד הוא ספק שאינו מצוי כיון דהרופאים צוו להמתין עוד ששה ימים וינסו בסמים א"כ מסתמא לא נאחז ההבער עוד בגוף הביצים ובפרט דכל דברי הרופאים עצמם אינם אלא ספק כמ"ש הפוסקים ולשי' כמ"פ גם ע"י חולי אסור ועכ"פ אם אח"כ כרתו ביד"א רבים אוסרים וע' בשות שם ארי' חא"ע סו' ו' א"כ הוי ס"ס לאיסורא ועוד דבנ"ד שהמעשה ביד"א ברור לפנינו אלא שיש ספק שמא הי' תחלה ביד"ש א"כ אין ספק מוציא מידי וודאי וכה"ג כתב הר"ן פ"ו דגיטין בסוגיא דבעל אומר לפקדון דבכל יש לתפוס הוודאי ובמה שתפיסתו מוכחת אין לחדש ספיקות שאין לנו עליהם הוכחה ע"ש וכה"ג מצינו בכמ"ק ונראה דבכה"ג כ"ע מודו דספק פ"ד אסור וע"ע בשו"ת ד"ח ח"ב אה"ע סי' ח"י שהאריך בדין ספק ביד"א או ביד"ש וצידד דאף דהוי סד"א מ"מ מוקמינן לי' אחזקה דמעיקרא שלא נעשה בו מעשה והאריך לחזק הדברים ע"ש וא"כ התינח בספק אם עשו בו מעשה ביד"א אבל בנ"ד שבבירור עשו אלא שהספק גם מקודם הי' ביד"ש לכ"ע אסור ולכן לענ"ד א"א להקל בזה וע' תשו' ח"ס א"ע ח"א סי' י"ט שדחה דברי ש"ח פ' תצא שכתב דבפ"ד אם נשאת לא תצא והח"ס הביא כמה ראיות להיפוך ע"ש וע"ש סי' י"ז עוד בזה.
5
ו׳ומ"ש רו"מ מהא דבכורות מ' דכשאין לו כיס הביצה כמעוך דמיא י"ל דהיינו מתחלת ברייתו אבל אם הו"ל מברייתו ונימוק הדריא בריא וכ"כ שהועד לפני עובדא שהי' כן וגם בלא"ה י"ל דהתם לאו משום דסופו שיתמעך הביצה אלא דאנן חשבינן לה כמעוך כיון שחסר כיס א' והוי מום.
6