שו"ת מהרש"ם חלק ג צ״וTeshuvot Maharsham Volume III 96
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה משה פערלמוטטער נ"י מו"צ דק"ק לאדז בעהמ"ס חמדת משה.
1
ב׳קונטריסו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שמכר לשמעון וועקסיל בחת"י לוי וראובן עשה זיר"ע על הוועקסיל כנהוג ובזמ"פ לא שלמו ועשו פראטעסט והחתום הודה בערכאות שהחתימה שלו (או שלא בא להטערמין וזה נחשב שם כהודאה ונתחייב לשלם) והחתום מסר מודעה קודם הודאתו שעושה כן להציל את הזיראנט מעונש מאסר על כמה שנים על שזייף חתימתו ובדא"ה נתחייב לשלם ועתה בא לב"ד ורוצה לישבע שהוא לא חתם מעולם אלא שהוכרח להודות או שלא לילך לשם להציל את ראובן מעונש יען כי ראובן הוא בנו או קרובו ומיודעו ולפעמים הזיראנט עני ולא יוכל הקונה לגבות חובו או שברח והקונה טוען שאם לוי לא הי' מודה הי' מוכרח הזיראנט לעשות כל מה שיוכל ולשלם להנצל ממאסר.
2
ג׳והנה רו"מ האריך בזה אם נאמן לוי באמתלא זו לבטל מה שהודה בערכאות או ששתק ושתיקה זו שלא בא בזמנו לשם נחשב כהודאה והנה אם לא הודה אלא ששתק ולא בא לשם נראה פשוט לפמ"ש הב"י חו"מ סוסי' קכ"ח – בשם מ"כ דמה שפוסקים בערכאות דאם א' לא בא למקום המשפט בזמנו אבד זכותו אין זה אלא חמסנותא ולא אמרינן בזה דדמ"ד ורמז אלי' הש"ך שם סק"ו והוא בתשו' מהרי"ל ואני הבאתי בתשו' לחוסט מהירושלמי פ"ט דכתובות ה"ח דאמר אלכסא דאנן עבדינן טבות סגי מונין וכו' איך לא אתי מחליטין נכסיא וכו' ושם מסיק דלדידן דווקא עמד בדין וברח וע"ש בק"ע ופ"מ ומוכח דגם בזמן הש"ס היו כן דד"מ ומיחשב לי' לטבות סגי אבל י"ל דאף שהוא אמר כן לדידן אינו טוב וא"א לדחות דברי מהרי"ל וב"י וא"כ בכה"ג בוודאי נאמן לומר באמתלא שהוא מזויף ולישבע וליפטר – אבל אם הודה כן הנה בר"ן פ"ק דגיטין בסוגיא דכל השטרות העולין בערכאות כתב וז"ל ודאמרינן מדיהיב זווי לאו דווקא אלא ה"ה דאי אודי קמייהו דיהיב לי' זוזי וכו' וכל היכי דאודי מהני וכו' בין בשטרי הודאות והלואות דבכה"ג ליכא למימר משטה אני בך ולא אדם עשוי שלא להשביע א"ע וכו' עי"ש א"כ יש מקום לומר דדמי להא דיו"ד סי' קס"ט סי"ג דאם א"ל השליח בתחלה שהמשכון של עכו"ם ובשעת פדיי' א"ל לא אמרתי לך אמת תחלה אלא הוא שלו ואמר המלוה אינו מאמינך אלא לדבריך הראשונים אני מאמין אפי' כשרוצה השליח לישבע אינו נאמן ואפילו מביא עדים ל"מ וגם לשי' תשו' רש"ל שהובא בטו"ז ס"ק י"ט שיוכל השליח לומר שהי' מוכרח לומר כן כדי שילונו מ"מ דווקא כשמברר בעדים מהני וע"ש בנה"כ וש"ך סק"מ הרי דאף שיש לו אמתלא טובה שעשה כן כדי שילוהו וההודאה בתחלה הי' שלא בפני ב"ד אפ"ה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומכ"ש בנ"ד שהודה בערכאות ולפי"ז גם לשי' הסוברים דהודאות שבדא"ה אינם מועלים כשי' המחבר סי' ס"ח מ"מ כשידוע שהודה כן והחתום מודה שהודה שם הרי לא גרע מאלו הודה לו בפניו שלא בפני ב"ד דיוכל לומר לדבריך הראשונים אני מאמין
3
ד׳והנה רו"מ הביא בשם הד"ג כלל כ"ט שהביא בשם השע"מ סי' פ' סק"א בדין אחד שתבע מחבירו בב"ד והודה הנתבע אלא שטען שחייב גם לאיש אחר ואין לו לשלם לשניהם ואח"כ בא השני לתבעו החוב שהודה עליו בב"ד והלוה כופר שלא הודה אלא כדי לאשתמוטי מב"ח הראשון עד שיהי' לו מעות ופסק דחייב לשלם עפ"י הודאתו ולא דמי להא דסי' מ"ז סעי' א' דבאמר הלוה שהשט"ח שבידו אמנה הוא יוכל לומר לדחות לבע"ח נתכוונתי שא"ה שהשטר בידו והביא מהט"ז סי' ל"ז סי"ז שחילק כן ובעל ד"ג הביא מהרדב"ז ח"ד סי' י"ד דמוכח להיפוך וחילק דהתם לפי שזה טוען שמא אלא שע"י הודעתו של זה טוען כן לכן יוכל זה לחזור בו ועפי"ז צידד דגם בנ"ד שהקונה טוען שמא זהו חתימך עכת"ד והנה בגוף דברי שע"מ הנה בשע"מ סי' ק"ו הביא מתשו' הרשב"א חת"א סי' ש"ז וב"י א"ע סי' צ' אשה שאמרה על ירושתה שאביה צוה ליתן לשמעון כו"כ שאינה נאמנת לחוב לאחרים ואם מת בעלה בחיי' לא יוכל האחר לגבות ממנה עפ"י הודאתה כיון דבאותה שעה לא הועילה הודאתה וכמ"ש הראב"ד לענין האומר שטר אמנה הוא אלא דמ"מ מסתברא דכיון שהנ"מ הם שלה נאמנת שהרי אין לבעל כלום בהקרן כל ימי חייה עיי"ש ומוכח דלא כחילוק הטו"ז דאל"כ הרי בלא"ה אינו דומה להא דהאומר שטר אמנה וע"ש שתמה עמ"ש הרשב"א דכיון דהנ"מ שלה מהני הודאתה דהא גם בשטר אמנה הוא שלו וגם הביא מדברי רמב"ם פי"ח מאי"ב שבא"ע סי' ו' סי"ג שביאר הה"מ דכיון דאינה נאמנת באמירתה אין זה אמתלא א"כ גם בהא דהאומר שטר אמנה הוא לא יועיל האמתלא ורמז שם גם להא דאה"ע סי' קט"ו וחמ"ח ס"ק כ"ב וב"ש שם וסיים בצע"ג ע"ש והנה מה שתמה ע"ד הרשב"א במה שסיים דמ"מ מסתברא וכו' נראה ליישב דהנה הרשב"א כתב שם בתחלה דאם הודאתה היתה בב"ד קודם שידע בעלה אם נפלו לה אותן נכסים כיון דבנכסים שא"י לבעל אם מכרה ונתנה קיים והודאתה בב"ד כנתינה דמיא אבל אם הי' ידועין לבעל אין בדברי' כלום ליתן לשמעון כלו' עכשיו ובגוף התשו' האריך שם בזה וע"ז סיים דאם מת הבעל יש לחקור אם שמעון גובה עפ"י הודאתה ולזה סיים דגם בשעת הודאתה חלה ההודאה שיהי' לשמעון שיעבוד מעכשיו על נכסים אלו על הקרן שהוא שלה ואין לבעלה כלום וחלה ההודאה על הספק דכמו שאפשר שתמות קודם כן אפשר שימות בעלה קודם כמ"ש התוס' בב"ב נ"ח ע"א ד"ה וב"ה באומר שטר אמנה הוא ואין לו עכשיו יוסר ואין נ"מ בהודאתו ולנגד הלוה רק אם יתעשר ויהי' לו לשלם ללוה שלו בשביל שגבו ממנו שלא כדת הרי קיי"ל דשמא יתעשר לא חיישינן כמש"ל סי' ל"ז ס"י דמה"ט לא מיחשב נוגע ולכן ס"ל דההודאה לא נתקבלה עכשיו כלום לכן יוכל לומר האמתלא ועכ"פ מבואר מהרשב"א דכל טעמא דסי' מ"ז משום שההודאה לא נתקבלה ודלא כהט"ז סי' ל"ז אבל היכי דההודאה נתקבלה לשעתה ל"מ שום אמתלא לבטלה ואפי' אם הוא מוחזק ודלא כמ"ש בס' ער"ש סי' פ' לחלק בין אם הוא מוחזק או לא וגם אין חילוק בין אם טוען שמא או לא דגם בנידון הרשב"א טען שמא והן אמת דבמ"ש בדעת הרשב"א דכמו שאפשר שתמות האשת בחיי בעלה כן אפשר שימות הבעל קודם והבאתי כן מתוס' ב"ב יש להעיר מתוס' כתובות נ"ב ע"א ד"ה רצה וכו' לפי שהנשים ממהרות למות מן האנשים כדאמר בירושלמי וכו' וכ"ה בפיהמ"ש להר"מ פ"ח דנדה ובא"ע ר"פ אמור ועתוס' כתובות פ"ג ע"ב ד"ה מיתה שכיחא וכו' נראה דהוא משום שמסתכנת בלידה וכבר תמהו בזה מהש"ס רפ"ק דיומא גבי כ"ג ובמק"א הבאתי מש"ס דב"ק מ"ט ע"א ורש"י דמוכח דדווקא במבכרת מסוכנת למות בלידה ובתוס' ב"ב ע"ט ב' ד"ה אימור וכו' דלא עביד דאתי שתמות הוא קודם לבעלה אא"כ חולה או גוססת ע"ש וי"ל למעיין ובגיטין כ"ח ע"א דלמא איהי מייתא ברישא וע' בב"י יו"ד סי' רכ"ח בדין פותחין בנולד וע' בש"ך חו"מ סי' רפ"ה סק"ו ותשו' שבו"י, ח"ג סי' קע"ה ואכמ"ל) ועוד דכל מקומות הנ"ל היינו שהודה שלא בפני התובע ומעצמו אבל בנ"ד שהודה כן בפני התובע וע"י שתבעו לכ"ע ל"מ שום אמתלא כמ"ש בתשו' מהרי"ט חא"ע סי' א' ובקצה"ח סי' פ"א ס"ק כ"א ע"ש.
4
ה׳ואם באנו לדון בנ"ד מפני שהי' ההודאה באונס הרי גם באב לגבי בן יש ב' דיעות אם מיחשב אונס כמ"ש באה"ע סי' קל"ד ומכ"ש בשאר קרובים ועוד דכבר העלה בנה"מ סי' פ"א סוס"ק ט' דהודאה באונס מהני כל שלא מסר מודעא ומצאתי בשו"ת ברכת יוסף חח"מ סי' ח"י שהביא כמה ראיות דאמתלא ל"מ נגד הודאתו אבל מ"ש מהא דב"ב קל"ה ומל"מ פ"ד מנחלות יעוין בנה"מ סי' ר"פ סוסק"ג דלק"מ ולכן לפענ"ד אם מסר מודעה מקודם בוודאי הודאתו בטילה אבל בלא מודעא אינו נאמן גם בשבועה.
5
ו׳ומ"ש מדברי הרדב"ז נראה דהתם לפי שראובן ושמעון שהי' בשותפות ושמעון היו מנהל החשבון והפנקס הי' בידו ויהודא הלך אז למרחוק לכן כשחוזר ראובן וטוען כי מה שהודיתי שהמעות של יהודא להציל א"ע משמעון בעל דיני ואתה הלכת אז למרחוק ולא היית אז בעל דיני לכן נאמן דאיכא הוכחה ורגל"ד שהרי בלא הפנקס אין יודעים חשבון ברור ועוד דגם התם הי' ההודאה שלא בפני בע"ד ובלא תביעה משא"כ בנ"ד וכיון שהקצוה"ח סי' פ' כתב דטענת השטאה והשבעה עדיפא מכל האמתלאות ואפ"ה מבואר בר"ן פ"ק דגיטין שהבאתי לעיל דבהודה בערכאות ל"ש לומר כן א"כ מכ"ש דשאר אמתלאות ל"מ בזה ולכן דווקא במסר מודעה מהני לבטל הודאתו וכן אם ע"י שתיקתו שלא בא למקום המשפט כבר כתבתי דל"א בכה"ג דדמ"ד ולא נחשב כהודאה וגם לא מיחשב שתיקה בכה"ג כהודאה כיון שיש אמתלא טובה כמ"ש הש"ך סי' פ"א ס"ק י"ז בשם מהר"ם ריקאנטו וריא"ז
6
ז׳ומה שהאריך רו"מ בדין היכי שהחתום נאמן על הודאתו ושתיקתו אם יוכל הקונה לתבעו מדד"ג שאם לא הי' מודה הי' הלוה פורע מיראת עונש מאסר רואה אני דבריו טובים ונכוחים ולא מיבעיא אם שתק ולא הלך להעיד דהוי ככובש עדותו וכבר הביא רו"מ מדברי האחרונים ובפרט בברכ"י חו"מ סי' כ"ח שהביאו מהירושלמי דבקא"פ אפי' קבלוהו עליו ליכא משום לא יגיד ואני מצאתי בשו"ת מהר"י מינ"ץ סוסי' ו' שכתב בפשיטות דגם בקבל עלי' קא"פ איכא שבועת העדות אבל נעלם ממנו דברי הירושלמי ובש"ס דב"ק נ"ו מוכח דבעד אחד דמחייב רק שבועה אין בו משום לא יגיד מה"ת אלא דמ"מ חייב בד"ש ופטור מדי"א וכ"פ הכ"מ ריש הלכות עדות ועתוס' סוטה ב' ע"ב ד"ה כל מקום וכו' יעו"ש בסוה"ד שכתבו בפשיטות דגם ע"א חייב ובספר יריאים מצוה רמ"ג נסתפק בזה וע' בי"ש ליו"ד סי' רכ"א ס"ק י"א שתמה עליו ועיי"ש שהביא מהשאלתות פ' ויקרא סי' ס"ח בשם ת"כ דבכובש עדותו עובר על לא תעמוד על דם רעך ובקצה"ח סי' ס"ו ס"ק כ"א הביא מהרמב"ן בדר"ג דהא דכובש עדותו פטור מד"א לפי שאינו חייב להעיד אלא משום השבת אבידה ומשום דד"ג לא מיחייב אלא במה שגרם היזק במעשה או בדיבור ולא במניעת מעשה ומה"ט השיג בקצה"ח שם ע"ד הש"ך שם ובסי' פ"ו שפסקו דאם א"ר לישבע חייב לשלם מדין מזיק אלא חיובו משום אחריות ובאמת שכדברי הרמב"ן כתב גם בנימוק"י ב"ק ר"פ הכונס וע"ש ביד שאול שביאר דהם ס"ל דבכה"ג ליכא משום לא תעמוד ודלא כהשאלתות ואני מוסיף שהרי הרמב"ן בדד"ג ביאר דגם בשוא"ת איכא דד"ג והתם בכובש עדותו משום דליכא חיוב אלא משום השבת אבידה ודברי קצה"ח צע"ק אבל במאירי לב"ק שם מבואר דבשוא"ת ליכא משום דד"ג והא דמחיצת הכרם שנפרצה וכו' נתייאש ולא גדרה דחייב הוא משום שיש כאן מעשה שענפי' מתפשטים מתוך גידולם ומקדשים התבואה וע' בשו"ת פני יצחק הספרדי חח"מ סי' כ"ד שהעלה שד"ז תלוי במחלוקת הראשונים ואחרונים אם בשוא"ת איכא משום דד"ג והביא מכמה שו"ת שנחלקו בזה אבל היכי דההיזק לא נעשה מיד בוודאי דמי לגרמא ומה"ט השוכר עידי שקר פטור בד"א דלאו איהו המזיק אלא אינהו גרמי והנותן סם לפני בהמת חבירו הי"ל שלא תאכל ולאו איהו גרים אלא דעת אחרת גרמה וצידד דבתפת חבירו יוכל לומר קים לי כהרמב"ם ורש"י וש"פ דס"ל דגם בגרמא חייב כמ"ש הסמ"ע רסי' שפ"ו בדעתם וכ"ה בתשו' רמ"א סי' פ"ח שכ"ה דעת רמב"ם אבל גם הרמב"ם מודה בשוכר עדי שקר ונותן סם שהרי ד"ז מבואר בש"ס ובע"כ דבה"ג שתלוי בדעת אחרת ולא ברי היזקא לא מוקרי אפי' גרמא וגם העלה דהתופס א"י לומר קים לי דהיכי דחייב לצי"ש מהני תפיסה שהרי ביו"ד סי' קס"א בדין אבק ריבית הוכרע דל"מ תפיסה ולא הובא שם דעת החולקים כלל ע"ש באורך וזה כמה שנים מצאתי באס"ז לב"מ צ"ז ע"א בהא דהקשו התוס' בד"ה ביום איך מגלגלין שבועה גם בכופר ודאי הא יש לו מיגו א"ב איני יודע והביא בשם הרא"ש דהלוה סובר שאם יטעון איני יודע ויתפוס המלוה לא יוכל להוציא מידו בטענת ספק עיי"ש וע' תשו' שו"מ רביעה ח"א סי' כ"ב שהביא תירוץ זה בשם ח"א ולא ידע מדברי הרא"ש אלא דהרא"ש כתב רק שהלוה וסבור כן ומוכח דהתוס' והרא"ש ס"ל דל"מ תפוסה בכה"ג וגם בדין א"ר ס"ל להרא"ש כן ולעומת זה מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז בשם אבי' בשם ס' המקצועות דגם למאן דלא דאין דד"ג מהני תפיסה וסיים דה"ה בגרמא – כדעת ר"מ מינץ סי' נ"א ומצאתי בתשו' הרדב"ז ח"א סוסי' תקפ"ג שכתב בפשיטות דבגרמא כיון דחייב לצי"ש אם כבר נתן זכה במה דבידו אלא דהתם מיירו בנתן לו בעצמו ע"י פשרה אלא שטען שהי' אנוס ע"ש וע' במח"א ה' ריבית סי' ט"ו שכתב ג"כ די"ל עיקר דבלצי"ש מהני תפיסה והוכיח שכן דעת הר' אפרים אלא שסיים לחלק בין אם מחויב מה"ת או רק מדרבנן ע"ש ובתשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' תכ"ה באמצע התשו' כתוב וז"ל אי לאו דמיסתפינא מיני' דמר ה"א מה שקיבל מעות של צדקה קרוב לשכר ורחוק מהפסד ונתן בענין זה כמה שנים שמא המלוה חייב להחזיר בבא לצי"ש והואיל וכן יתפוס הלוה מן הקרן כשיעור הריוח שנתן וכדאקלע גבן הרב מקלוניא לפ"ש א"ל בשם הר"י מוינא בשם רש"י דכל חייב לצי"ש א' תפס לא מפקינן מיני' וא"ל שהעיד לפניך ולא קבלת עדותו יען כי חיפש ולא מצא וכאשר הגעתי לפ' הפועלים צ"א מצאתיו בפירש"י וכו' ואין להקשות מפ' בן סורר גבי רבא דאיגנבי לי' דכרי וכו', דשמא כיון שלא רצו להחזיר אלא בתורת דין וכו' ומ"מ חוזרני בי דאפי' כי אסרינן להלות קרוב לשכר וכו' א"ח להחזיר אפי' לצי"ש וכו' וחתום על התשו' ר"ח בר מכיר ומהר"ם השיב לו בזה"ל אך זה אני זכור עדיין שכתבתי הכל כמו שכתבת וכו' ע"ש ומבואר דלא ס"ל לחלק כחילוק רש"ל בין היכי דפטור משום קלב"מ ובין חיוב לצי"ש דעלמא וע"ש בהגהות הגאון מלבוב ז"ל וע' בב"מ אה"ע סי' קע"ז שדחה דברי הש"ך סימן ע"ה שהביא מדברי הרמב"ן וריב"ש דבטוען א"י אם נתחייבתי ל"מ תפיסה והוא תמה דהרמב"ן וריב"ש לשי' דס"ל דבכל סד"ד ל"מ תפיסה אבל לדידן י"ל דמהני תפיסה ולא דמי להא דלצי"ש דל"מ תפיסה דשא"ה דכל החיוב הוא רק לצי"ש אבל הכא הרי יש ספק שמא מחוייב ביד"א אלא דמספק פטרינן לי' ואפ"ה חייב לצי"ש א"כ שפיר מהני תפיסה ע"ש ומבואר דהיכי דחייב רק לצי"ש ס"ל ג"כ דל"מ תפיסה וע"ע בישויע"ק א"ח סי' שט"ז ותשו' שו"מ תנינא ח"א סי' פ' מכמ"ק בזה וע"ש שדחה ראיות הישויע"ק שם וע"ע בתוד"ר למהריט"א אות ע' סי' רנ"ג שהביא סמוכין מהירושלמי דמהני תפיסה לשי' הסוברים דעשה דלעולם תעבודו הוא עשה גמורה ע"ש ומה שתמה ע"ד ר"מ מינץ מדברי הרמב"ן וריב"ש בדין אי א"נ כבר הבאתי בשם הב"מ דאין משם סתירה, ובגוף דין גרמא הנה דעת הנו"ב מה"ק חח"מ סוסי' ל"ז דהמוחזק יכול לומר קים לי כרמב"ם וש"פ דס"ל דגם בגרמא חייב.
7
ח׳והנה מ"ש רו"מ מהא דסי' ס"ו סי"א במוכר שט"ח לחבירו וכו' לש"ך ס"ק ל"ב וס"ק ל"ה וס"ק ק"ט ותומים וקצוה"ח שם דאינו מחוייב לשלם בשביל שלא נשבע אלא מדין אחריות יעוין גם בתשו' השיב משה חו"מ סי' פ"ח שפסק כדעת הסמ"ע ותומים וקצוה"ח הנ"ל אלא דבשותפין צידד דחייב להשתדל לצורך השותפות שאני ומ"מ סיים דאין להוציא מיד המוחזק אבל אם השותף תובע במה שרוצה להתפשר וליתן עסקא שלא יצטרך לישבע אין בידו להוציא ובתשו' שו"מ רביעאה ח"ב סי' פ"ח חולק.
8
ט׳והנה רב אחד כתב לי שיש בידו תשו' בכת"י מהב"ח ושם מפורש כדעת שו"מ דאומדנא שלא נשתתף אדעתא שישבע שבועת לא הרוחתי וע"ע בתשו' ב"ש חו"מ סוסי' נ"ז מ"ש בזה ובגוף מחלוקת הסמ"ע והש"ך ע"ע בב"מ לא"ע סי' צ"ח ס"א שדחה ג"כ דברי הש"ך ופסק דבמה שלא ירשו מאביהם פטורים מלשלם ואין חייבים משום מזיק במה שלא נשבעו ע"ש היטב ובנ"ד שהדבר תלוי בדעת הלוה הזוראנט ואם יש לו לשלם אף שלא רצה לשלם אולי יעשה תשובה דודאי שכיח שאדם הרע יעשה תשובה כמ"ש הר"ן בנדרים ס"ה ע"ב בד"ה תנא וכו' ע"ש בשם הרשב"א (וגם אי הוי נולד דלא שכיח מ"מ לא ברי היזקא כמ"ש לקמן) ואף דגבי המקדש ע"מ שאני צדיק וכו' לא חיישינן להרהר תשובה אלא משום שאמר ע"מ שאני צדיק כמ"ש מהרמ"פ וב"ש א"ע סוסי' מ"ב וכ"ה בתשו' רדב"ז ח"א סי' ק"מ ובתשו' הרא"ש כלל י"ז ד"ב מבואר דדוקא משום חומר א"א חיישינן לזה מ"מ יש לחלק בין לשעבר ובין להבא כדמחלקינן גבי שמא מת ושמא ימות ובתוס' גיטין י"ז ריש ע"ב מבואר דגם גבי שמא חזרה אמרינן כן וברשב"א יבמות קי"ט לענין שמא תפיל ואף דבחי' הר"ן לנדה ל"ו ע"ב כתב דדוקא במיתה דסופו למות ועתוס' קדושין מ"ה ב' ונו"ב מ"ק יו"ד סי' נ"ה נ"ו שלא הביא מכל זה ועמ"ש בדע"ת סי' נ"ז ס"ק י"א וקו"א שם מ"מ עכ"פ לא ברי היזיקא כמ"ש בתה"ד סי' שט"ו ובכתבים סי' קל"ח להדיא כן ועוד דגבי ממון הרי קיי"ל דאשתמוטי משתמיט ולכן במי לשוכר עידי שקר דגם הרמב"ם מודה דפטור ד"א ובפרט בנ"ד שלא נתכוין להזיק אלא להציל דחבירו שלא יענש במאסר בדא"ה ואף דגם בדין תוה"ק אם יש לו ואינו משלם אוסרים במאסר כמ"ש בתשו' רשד"ם חו"מ סי' ש"צ ראי' מרש"י פסחים צ"א ע"א ד"ה בית האסורין וכו' או לשלם ממון וכו' ע"ש וע' בחו"מ סי' צ"ז סעי' ט"ו בהג"ה אבל היינו בב"ד ישראל ובידוע שיש לו עוד שישלם משא"כ בדא"ה שנעשה כתוא מכמר ואפילו ישלם לא יפטרוהו מעונש ולכן יפה דן דפטור מלשלם ולענ"ד גם בד"ש פטור בכה"ג וע' במהרי"ט ח"א סי' צ"ה כעין זה.
9