תשובות משיב דבר, חלק א י״גTeshuvot Meshiv Davar, Volume I 13
א׳תשובה להרב האב"ד ד"ק יעדוואבנא:
1
ב׳במנהגי הפיוטים יש ג' מנהגים שונים בכלל קהלות ישראל יצ"ו. יש נהגו לומר גם יוצרות גם קרובץ במקומם, ויש שנהגו שלא לומר יוצרות שלפני ש"ע רק קרובץ שבתוך התפלה ומכ"מ בר"ה ויוכ"פ אומרים הכל והגר"א הנהיג שלא לומר אף קרובץ שבתוך התפלה זולת בר"ה ויו"כ אומרים גם יוצרות וכן טל וגשם וכן המנהג בישיבה דפ"ק וולאזין, וגם בפורים אומרים הקרובץ. התעוררות הראשונים ע"ז הוא מתרי טעמי חדא דתנן ברכות (דף יא) מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר ומקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך והובא בטור (סי' ס"ח) ויש ע"ז יישוב הרשב"א הובא בתר"י דמפרשי למתניתין פי' אחר דאחת ארוכה ואחת קצרה הפירוש דמותר להאריך ולקצר והא דתנן מקום שאמרו להאריך כו' היינו לפתוח בברוך ולחתום בברוך ומקום שאמרו לקצר היינו לחתום בברוך ולא לפתוח ועיין בהג"א שם בשם ר"ת. אבל קשה מהא דע"ג (דף צח) אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יו"כ אומר והוכיחו מזה התוס' שם ובמרדכי פ' אין עומדין דאסור להאריך בתוך התפלה והובא בשו"ע סי' קי"ט ס"ב מיהו עמדו על המנהג לומר סליחות בתוך התפלה ובאמת הוא ע"פ גמרא תענית (די"ג ב') דבסדר ת"צ תניא ומאריך בגאולה וה"נ כן מותר להאריך בברכת סלח לנו דמ"ש. מיהו התוס' והמרדכי נחלקו בישובו של דבר דהמרדכי כתב לחלק בין צרכי רבים לצרכי יחיד והכי סתם בשו"ע שם וממילא יישבו שם ג"כ בתירוץ זה על הקושיא השניה שהתעוררו מהא דאמר רב יהודה ברכות (ד' לד) לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' אחרונות ויישבו בזה בשם רה"ג ור"ח לחלק בין צרכי ציבור לצרכי יחיד ולכך אומרים זכרנו וקרובץ ויעלה ויבוא וכן הוא בתוס' שם בד"ה אל ישאל וכ"כ הרא"ש בפ' א"ע (והטור הביא בסי' קי"ב בשם בעל ה"ג וטעות הדפוס וצ"ל רב האי גאון אבל בה"ג לא ס"ל הכי כמש"כ הטור בשמו בסי' תקפ"ב) והרא"ש הוסיף להביא ראיה מהא דאנו אומרים עה"נ ומכאן נוהגים לומר גם יוצרות דמ"ש ברכת יוצר מג"ר שמפורש שאין להוסיף בהם ומכ"מ לצרכי רבים שרי, אבל התוס' בע"ג שם לא כתבו כך אלא דציבור שאני ר"ל דש"ץ הבא בשביל ציבור שרי להפסיק אבל יחיד בתפלתו אסור ומש"ה לא הביאו ראיה אלא ממה שנהגו לומר קרובץ בג"ר ולא הזכירו הא דזכרנו ויעו"י ועה"נ וס"ל דמזכרנו אין ראיה שהרי באמת תניא במס' סופרים (פי"ט הל"ח) דבקושי התירו לומר זכרנו וזה דוקא בב' ימים של ר"ה וביוה"כ ור"ל שאינו עפ"י דין משום דקיי"ל אין אדם שואל צרכיו אלא כשם שמתריעים בשבת בעת צרה ומתענים תענית חלום בשבת ה"נ עושים לאפושי רחמי שלא עפ"י דין ואין ללמוד משם לכל השנה וכמו הא דאיתא בשבת (דף י"ב) בקושי התירו לנחם אבלים בשבת ולבקר חולים, וכשהתירו באלו אין ללמוד למקום אחר לילך למק"א הגורם צער בש"ק או לשיטת הרמב"ן דפסק כר"י דשרי לומר תפלה ג"כ בבית החולה בכ"ז אין ללמוד למ"א להתפלל, ה"נ אם התירו בקושי בר"ה וביוה"כ להפסיק בג' ראשונות אין ללמוד לכל ימות השנה, וכן מצינו בכמה מקומות שתיקנו חז"ל לפעמים שלא ע"פ דין, וכן הוא לתקוע ברה"ש בישיבה כדי לערבב השטן ואע"ג שאינו ע"פ עומק הדין להקדים תקיעה לתפלת מוסף וכמו דאסור להקדים אכילת מרור לאכילת מצה, ומש"ה המנהג שלא לומר הלל בליל פסח כדי שלא להקדים לפני מצה, דזמנו העיקרי אחר אכילת פסח והדברים עתיקים ומפורשים במ"א, ומכ"מ התירו לצורך שעה כדי לערבב השטן, וה"נ בקושי התירו שלא עפ"י הדין ואין ראיה מזה, והא שלא הביא התוס' ראיה מיעו"י הוא דס"ל שהוא עיקר מטבע התפלה, שהרי אם שכח חוזר, וקרא כתיב בר"ח ונזכרתם לפני ה' כו'. ומהא דעל הנסים אין ראיה דלפרסומי ניסא שאני זהו דעת התוס' שאינו רשאי רק לומר קרובץ בג"ר דש"ץ הבא בשביל הציבור רשאי להפסיק כמו שרשאין לציבור להאריך בתוך התפלה כדמוכח מהא דמאריכין בגאולה בתענית ה"נ רשאין להוסיף בג' ראשונות אבל יחיד אסור אפילו צרכי רבים א"כ אסור לומר יוצרות שכל יחיד מפסיק ברכתו ורק בר"ה ויוה"כ כמו דשרי לומר זכרנו ומי כמוך, ולא כמש"כ הב"י סי' קי"ב דהתוס' ע"ג כתבו כהרא"ש ותוס' ברכות, אלא לדעתי העיקר כמו שכתבתי, דהני תוס' דע"ג וברכות מחולקים הם והמנהג הב' הוא לדעת התוס' (דף ע"ז) דיחיד אסור להפסיק ביוצרות ורק בר"ה ויו"כ התירו לחזור תפלות ותחנונים אפילו ביוצר אבל עוד יש מקום לומר דאפילו לציבור אסור בג' ראשונות, ומהא דסליחות אין ראיה שהרי הגמרא דייק בע"ז דאחר תפלתו שרי להאריך כסדר של יוה"כ ור"ל וידוין שאחר התפלה, וה"נ ילפינן כמו דש"ץ אומר וידוין בתוך התפלה ביוה"כ עפ"י דינא דגמרא (ביומא פ"ז) כי מטא שליחא דציבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו קם מיקם כו' ובס' העבודה איתא שם (נ"ו ב') דש"ץ אומר בתוך התפלה, וה"נ רשאי ש"ץ בכל השנה להאריך בתוך התפלה אבל בג' ראשונות ואחרונות לא מצינו ורק בקושי התירו לומר זכרנו ואין למדין כמש"כ לעיל וא"כ בר"ה ויוה"כ וכדומה להו שהוא תפלת טל וגשם ביומא דדינא דידהו שרי, אבל קרובץ בכל ימי השנה בג' ראשונות לא, זולת בפורים יכול להיות דשרי כמו שאומרים עה"נ משום פרסומי ניסא. ה"נ יש סברא להתיר לומר בתוך התפלה וע"ז יסדו המנהג גם במתיבתא דוולאזין נפתלי צבי יהודא ברלין
2