תשובות משיב דבר, חלק א ל״טTeshuvot Meshiv Davar, Volume I 39
א׳כבוד הרב וכו' מש"כ הרב הגדול ר' שמריה צוקערמאן ז"ל בישוב קו' הגאון ר' יחיאל העליר ז"ל בס' עמודי אור בהא דרבא (סוכה דף ז) סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה דמיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, ולשיטת המחבר (בסי' תר"ל ס"ז) דלא הוי סוכה רק לאותו שבת אבל לאחר שבת פסולה א"כ הא הוי סוכה שאינה ראויה לשבעה ועיין סוכה (דכ"ג וכ"ז) ויישב דרק ר"מ ור"י דס"ל סוכה בעינן דירת קבע גבי העושה סוכה ע"ג הגמל דרשו (בדכ"ג) דבעינן סוכה הראויה לשבעה אבל אנן דקיימ"ל סוכה דירת עראי לא דרשינן הכי ושפיר לדידן כשרה בעשה סוכה ע"ג מבוי שיש לו לחי דלא בעינן ראויה לשבעה, דברים ברורים המה, אלא שלא ביאר יפה האיך תלוי זה בזה וגם מש"כ הרב ז"ל דרבנן דס"ל עושין סוכה בחוש"מ דרשי להאי קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים שעושין סוכה בחוה"מ לא ביאר הרב ז"ל דבריו דא"כ ר"מ ור"י דפליגי (בד' כ"ג) גבי העושה סוכה על גבי גמל דר"מ מכשיר ור"י פוסל, וקאמר הגמ' מ"ט דר"י משום דכתיב חג הסוכות וכו' סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה אינה ראויה לשבעה לא שמה סוכה ור"מ דמכשיר משום דהא נמי מדאורייתא מחזי חזיא ורק רבנן הוא דגזרו ומקרי סוכה הראויה לשבעה אלמא תרווייהו דרשי מהך קרא דבעינן סוכה הראויה לשבעה וסוכה דירת קבע בעינן מנ"ל הך דרשה דב"ה דסובר סוכה ישנה כשרה ודרש הך קרא דחג הסוכות להך דינא דעושין סוכה בחוש"מ ולסברתו דרק רבנן דלא בעי סוכה דירת קבע ס"ל הך דרשא ואתיא ר"י ור"מ דוקא כב"ש וזה דוחק לומר כן, ותו יש לתמוה בסוגיא (ד"ט) מסיק הגמ' וב"ש ס"ל אין עושין סוכה בחוש"מ כר"א ולכך דרשי מהך קרא דחג הסוכות דבעינן סוכה העשויה לשם חג, ותמוה הא ר"א גופא דסובר אין עושין סוכה בחוש"מ יליף נמי מהך קרא כמבואר בסוגיא (דכ"ז) עשה סוכה הראויה לשבעה וא"כ האיך דרשו מזה שבעינן עשויה לשם סוכה:
1
ב׳אלא כך הוא הענין דמהאי קרא שתי דרשות שמענו חדא מדכתיב חג הסוכות תעשה וחדא מדכתיב תעשה לך שבעת ימים ובד"ז פליגי ב"ש וב"ה בהך דרשא בחג הסוכות תעשה וס"ל לב"ש העשויה לשם חג, ועיין פרש"י בד"ה חג דדקדק בלשונו הזהב סוכות תעשה לחג סרס המקרא ודרשהו, משמע בהדיא דעיקר הדרשא מתחילת המקרא דחג הסוכות תעשה וב"ה דרשי עשה סוכה בחג (וג"כ מסרס הקרא ודרשי) והיינו בחוה"מ כמו דאי' התם, ובדכ"ז פליגי ר"א וחכמים בדרשה שניה תעשה לך שבעת ימים ור"א ס"ל לכל שבעה [והא דאיתא בגמ' עשה סוכה הראויה לשבעה טעות הדפוס הוא, וצ"ל עשה סוכה לכל שבעה וכ"ה בפרש"י עשה סוכה לשם חג של שבעת הימים ודילג רש"י בלשונו תיבת הראויה לשבעה, והא דכייל רש"י בלשונו כאן בדרשת ר"א לשם חג היינו משום דממילא מובן, דס"ל לר"א דרשא ראשונה דתחלת הקרא דחג הסוכות תעשה כב"ש דבעינן לשם חג ור"א שמותי הוא כידוע והא בהא תליא כמבואר (בד"ט) דב"ש כר"א ס"ל אבל עיקר דרשת ר"א כאן שאין עושין סוכה בחוש"מ הוא מדכתיב תעשה לך שבעת הימים דבעינן סוכה לכל שבעת הימים ורבנן ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג פי' הרי כתיב חג הסוכות תעשה והפי' עשה סוכה בחג ושמעינן מזה דגם מותר לעשות סוכה אף בחוש"מ, וא"כ א"א לדרוש סיפא דקרא כר"א וא"כ ע"כ צ"ל משמעות דרשא תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לשבעה, והוא דרשה הרגילה לכו"ע, אבל אין הכוונה הראויה לשבעה לענין היתר ואיסור, היינו שהיא אסורה לכל שבעה אלא שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה ואינה ראויה לעמוד כל שבעה אינה סוכה, ומכאן למדנו הא דאיתא (בדכ"ג) גבי העושה סוכה בראש הספינה היכא שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה לאו כלום הוא, וב"ש דד"ט ור"א דדכ"ז לא ס"ל דרשה זו בע"כ היינו משום דלטעמייהו אזלי (בד"ז ע"ב) דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן ע"ש, ואם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה איננה דירת קבע מש"ה מפרשי שבעת הימים עשה סוכה לכל שבעה ואם עשאה בחוה"מ פסול, אבל ר"מ ור"י דס"ל ג"כ (בד"ז ע"ב) דסוכה דירת קבע בעינן ובהא ודאי ס"ל כב"ה דסוכה ישנה כשרה דלא בעינן לשמה ועושין סוכה בחוה"מ וא"כ לדידהו, איך דרשי הך קרא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דזה ודאי דרשא דקרא חג הסוכות תעשה דרשי עשה סוכה בחג כב"ה וחכמים וא"כ האיך ידרשו הדרשה דתעשה לך שבעת ימים דאין לומר דידרשו דתעשה סוכה לכל שבעה היינו שיכולה לעמוד כל שבעה דע"ז אינו צריך קרא כיון דהם סברי דדירת קבע בעינן והיכא שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה איננה דירת קבע, וא"כ ע"כ מפרשי האי דרשה דשבעת הימים הראויה לשבעה היינו שאינה ראויה משום איסור והיתר כמו העושה סוכה ע"ג גמל או העושה סוכה ע"ג האילן (עיין בתוס' כ"ג ד"ה סוכה) דאינה אלא משום האיסור דאין עולין לה ביו"ט, אבל אנן קיימ"ל דסוכה ד"ע ושפיר מפרשינן הך קרא דתעשה לך שבעת הימים היינו הראויה לשבעה לאפוקי שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה כמו העושה סוכה בראש הספינה אבל היכא דאינה ראויה מפני איסור והיתר שרי, ושפיר פסקינן כרבא דסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה ואף דאינה ראויה לשבעה לא איכפת לן, ועיין כי דברים ברורים הם:
2
ג׳ב) בקושית מעכ"ת שיחיה במשנה שבת (דף ט ב') לא ישב אדם וכו' ולא לאכול וכו' סמוך למנחה והקשה הא בפסחים (דצ"ט) תנן לא יאכל אדם סמוך למנחה עד שתחשך ומבעי' להגמרא שם (ק"ז א') אי סמוך למנחה גדולה או סמוך למנחה קטנה משמע שם דדוקא בע"פ או משום פסח וסמוך למנחה גדולה או משום מצה וסמוך למנחה קטנה אבל משום החשש שמא לא יתפלל מנחה לא חיישינן, והישוב פשוט, דהא דאיבעיא לן התם אי מנחה גדולה או מנחה קטנה תליא באוקימתא דסוגיין בשבת, רצוני אי נימא דהתם הכוונה מנחה גדולה ובלא תפלה ע"כ יהיה פי' משנתנו מנחה קטנה והתם החשש משום פיסחא והכא החשש משום תפלה ודוקא סמוך למנחה קטנה אבל סמוך למנחה גדולה מותר לאכול, ואי נימא דהתם במנחה קטנה ע"כ הפי' כמש"כ התוס' דהתם אפילו כבר התפלל מנחה אפ"ה אסור משום הטעם דמצה ובשארי ימים אסור דוקא אם לא התפלל עוד ואריכות דברים בזה אך למותר:
3
ד׳ג) במה שהעיר בתוס' סוכה (דף נא א') ד"ה מבלאי על מה שהקשו התוס' דלא חשיב נמי כתונת שגם היא היתה של שש והעיר מע"כ הא בשל צמר נמי מותר דהא האבנט הוא של צמר ושרי ועיין שבת (כ"א א') ובפרש"י שם ד"ה והימיניהם, איני רואה לקושיא דכמו כן אי הוי מעורב עם צמר הוי מקשי התוס' רק אם היה צמר לחוד כמו המעיל של כה"ג לא הוי קשה והכוונה שגם היא היתה של שש ולא של צמר לחוד, אכן לכבודו של הה"ג הנ"ל אמינא לרשום מה שישבתי קושית רבותינו ז"ל וכן אחריהם תמה התוס' יו"ט על מה שלא נשנה בלאי מצנפת והובא במסורת הש"ס ע"ש:
4
ה׳ונראה ליישב דזה כלל גדול דכמו שמשתמשים בקדושה כך יש להשתמש בבלאתן וכיב"ז איתא בפסחים (דכ"ד) לענין בשר קודש דבמקום שנאכל בטהרה נשרף בטומאה ועיין בפרש"י (דמ"ט) ה"נ במקום שמשתמשין בשלימותן נשרף בבלאתן ע"כ בלאי מצנפת וכתונת שמשתמשין בם בפנים ולא בעזרת נשים ע"כ בבלואתן עושין מהם פתילות למנורה משא"כ במכנסים שהכהנים לובשין בחוץ ונכנסים בהם וכדאיתא ביומא (דכ"ה א') שלא היו בקודש ערומים, והכי מבואר במקרא דמכנסים היה לכסות בשר ערוה מש"ה נשרפין בבלאתן בהר הבית, ואבנט אי לא היה בו כלאים היו משתמשים בבלאתן למנורה אכן משום שהיה בו כלאים ואינו ראוי למנורה משום דפתילות שאין מדליקין בשבת אין מדליקין בהם במקדש כדאיתא שבת (כ"א א') מש"ה משתמשים לשמחת בית השואבה ומזה למדנו מסתמא דמשנתנו דאבנט של כלאים ומשו"ה הכי קיי"ל, דברי העמוס בעבודה:
5