תשובות משיב דבר, חלק ב ק׳Teshuvot Meshiv Davar, Volume II 100
א׳הקשה הרב ר' ישעי' זכרי' כהנא ז"ל בהא שכ' הרמב"ם ז"ל בה' מעה"ק פ"ח ניתז על בגד טמא א"צ כיבוס והטעם משום שהדם נטמא והרי דעת הרמב"ם ז"ל בה' פה"מ פ"א הל"ו שדם הקדשים אינו מקבל טומאה. ובאמת לק"מ דהרמב"ם פוסק דאוספו ופסול וא"כ לא נתמעט מעל הארץ תשפכנו כמים שהרי נשפך כמים. ובזה ניחא הא דאיצטריך זה הדרש ולא סגי בהלכתא דמשקי ב"מ דכן. והרמב"ם פסק בה' ט"א פ"ו כרב. פפא דהילכתא גמירי לה וכסתמא דגמרא פסחים (כ' א) שהביא הא דרחב"א אר"י והא דריב"ח ולא כתוס' שם דסובר הש"ס דתלושין לא מכשרי. אלא משום הא דר"פ וא"כ קשה מאי איצטריך להא דרחב"א. וכיב"ז הקשה הש"ס במ"ק (ד' א) וכיון דהילכתא למשרי ילדה ממילא זקינה אסירי. אלא ללמדנו דוקא בשעה שאינו נשפך כמים אלא ע"ג המזבח או ליסוד אבל דם שנפסל מקבל טומאה. ועפ"י זה ניחא מה שהקשה הכ"מ על פסק הרמב"ם בניתז מבגד לבגד דא"ט כבוס נגד פשטותא דהש"ס. וישוב הכ"מ בתי' א' דוחק והתי' הב' אינו מובן לענ"ד. אבל בעי' דרמב"ח מוכיח דאוספו ופסול ובזה ניחא הא דממ"נ אי אוספו וכשר שאינו מובן לכאורה מאי ממ"נ. והכי מיבעי לי' ל"מ אי אוספו וכשר דטעון כיבוס אפי' אוספו ופסול אנא כר"ע ס"ל. אבל ה"ק אי אוספו וכשר א"כ י"ל דלא כר"ע בפסול אחר מכ"מ הא אוספו וכשר. ואי אוספו ופסול ע"כ כר"ע ס"ל משום דיש ללמוד פסול קדום מפסול דהשתא שהרי אוספו ופסול. מיהו רמי ב"ח לא ס"ל הכי אלא אוספו ופסול ודלא כר"ע. וממילא הוא נגד פשיטותי' דלוי והא דבאמת לא יליף פסול קדום מפסול דהשתא. ובהא דנטמא מסתפק רמב"ח אי דנין השתא מדמיעקרא היינו משום דפסול דהשתא א"א בע"א. משא"כ פסול טומאה יש ללמוד זמ"ז וכיב"ז כ' התוס' בכ"מ לר"ש דסובר שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה. אע"ג דשחוטי חוץ ג"כ א"ר היא מכ"מ א"א בע"א הוא. ובדרך חידוד י"ל עפי"ז פסק הרמב"ם ז"ל דניתז על בגד טמא א"ט כיבוס. ותמה הכ"מ הא לרבנן דר"א לא דנין כו' ע' בכ"מ ובלח"מ. וי"ל דהסוגיא סובר דדם קדשים מקבל טומאה א"כ י"ל דס"ל אספו וכשר ואינו מחלק בין אפשר בע"א ללא אפשר בע"א. וא"כ שפיר שייכא בפלוגתא דר"א ורבנן אבל לפי ההלכה דד"ק אינו מק"ט. וע"כ ס"ל לרב"ח אוספו ופסול ומכ"מ אין דנין פסול קדום מדהשתא משום דא"א ולא מיבעי לי' אלא בטומאה דאפשר א"כ י"ל דרבנן לא פליגי אדר"א אלא משום דאפשר למי פרה שלא יקבלו טומאה מהמוזה. ומה לי טומאת מת או נדה וכסברת ב"ה בכורות (ל"ה) דסתם טמא משמע אפילו פסולו יוצא מגופו. וה"נ לא ילפינן מש"ז טומאה קדומה מדהשתא אבל כאן דנין לכו"ע ואין טעון כבוס:
1
ב׳נפתלי צבי יהודא ברלין:
2