תשובות משיב דבר, חלק ב ק״בTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 102
א׳תשובה על הנ"ל. מה שפירשו התוס' סוגיא דב"מ (ל"ב) דלא כפרש"י. פשוט משום דאי על הש"א הי' אפשר שכבר נטל את האבידה ואין בה אלא עשה. וס"ד שלא יעבור על מ"ע דכ"א בקום ועשה ולא יחזיר וכדברי מע"כ. אבל הא שפירש"י לענין השבת אבידה אין דברי מע"כ נ"י מובן לי במש"כ דאין עשה דוחה עשה בשוא"ת מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אלא שב וא"ת. אלא רש"י מפרש א"ל אביו אל תחזיר. שלא יטול האבידה כלל וכמבואר בפרש"י במשנה בד"ה שא"ל אל תחזיר והוא במקום שמותר לילך שם. והא שלא פי' באמת ק' הגמ' קאי על טומאה לחוד. משום דאי משום טומאה לחוד הי' להגמ' ליישב כמו לעיל (ל') דדרשה דקרא קאי רק על הסיפא מש"ה מפרש דה"ק גם בסיפא וכ"ת הא גופא קשה נוקמי הסיפא שכבר נטל האבידה וא"ל אביו אל תחזיר שאין בזה אלא עשה וס"ד דשוא"ת עדיף ולא יחזיר. גם זה ניחא דאם כבר נטל עובר על מ"ע דהשב תשיבם בכל רגע כפרש"י (כ"ו ב) בסד"ה עובר כו'. אבל השב תשיבם איכא משנטל עד שישיבנה ופשיטא שיש לעבור מ"ע דכ"א בקום ועשה משום מ"ע דעובר בכל רגע. וקרוב לומר דרש"י לטעמי' בפסחים (ו') דפי' דאם לא ביטל החמץ ועובר בב"י שורף ביו"ט ודוחה ל"ת ועשה דיו"ט משום דב"י עובר בכל רגע וידעתי דאפשר לומר טעם אחר בזה והדברים עתיקים אבל קרוב לומר כמש"כ מש"ה הכרח לפרש דמיירי בלא נטל לידו:
1
ב׳מה שרצה ליישב פי' התוס' בקידושין (ל"ד) ממה שהקשה הר"י משריפת קדשים לנשים. דרבא באמת קאמר טעם על ש"ק משום הוא לבדו אינו ישוב. דכמו כן יקשה בכסוי הדם דפשוט בביצה (ח') גם לרבא דאסור משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וכי נשים מותרין והא דרבא קאמר דרשה דהוא באמת אינו משום ש"ק. אלא משום מילה שב"ז דאתיא מק"ו ומש"ה פרש"י וממילא ש"ק דאפשר למחר כו' ר"ל משא"כ כה"ד רק משום ל"ת ועשה:
2
ג׳נפתלי צבי יהודא ברלין.
3