תשובות משיב דבר, חלק ב ק״זTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 107
א׳ב"ה ג' אשר א"ך בטוב"ה יברכו בני ישראל ת"ר לפ"ק. כבוד ידידי מחו' הרב המופלג וכו' י"א כ"ש מ' יעקב ליב שי' מכתבו וכו' והנני להשיבו על דבריו מעטי הכמות אשר השיב על דברי בפי' דברי התוס' דקידושין (נ"ז ב) והשיב א"כ שרצו למצוא היתר הרבה הי' למצא בשאלה:
1
ב׳ואני אומר כי אין דמיונו עולה יפה. דאם נשאל ומתירין לו עוקר הנדר מעיקרו וכאלו לא הי' של שמים מעולם. בזה ודאי אין לומר מה שלי בשלך אסור כי לא הי' מעולם שלי אבל בפדי' אחר שחיטה מ"מ בעת שחיטה הי' נקרא שלי דפדיה אינו עוקר. ולא עוד אלא אפילו אח"כ אסור בגיזה ועבודה וכדומה כמבואר בתמורה (ל"א) ושפיר הקשו בתוס' דאם הפי' של מה שלי בשלך אסור באכילה משמע ודאי לא מהני פדי' ובנקל הי' לו לדחות את דברי כ"ת דהתינח בעה"ב אפשר בשאלה. אבל אחר מי איכא בשאלה ושניהם דברים פשוטים הם. אלא מפני שכ' ידידי מחו' שרוצה להתבונן ולהשתעשע בדברי הוצרכתי למען כבודו ואהבת נפשו להאריך עוד ולפלפל בזה קצת. ולכאורה הייתי מסתבך מאד בענין יש שאלה בהקדש. דא"כ למה ארבע חטאות מתות ישאלו הבעלים עליהן ואין לומר דכך היה הלכה (ע' ב"ק ק"י ב' אמרי חטאת כו') דלא מהני אפילו עקירה מעיקרא. הא ליתא דאמרינן בשבועות (י"א ב) דמהני לב ב"ד מתנה עליהן. משום דעוקר ההקדש ועוד הא דתנן בפ' התערובות דאם נתערב קרבן יש מהן שימותו כולו ויש מהן שכולן ירעו עד שיסתאבו. ולמה לא ישאלו עליהם וכי כולן מיירי בשמתו הבעלים וכן הא דאמרינן בזבחים ובכ"מ דבע"ח נידחין ואין להם תקנה ולמה. ועוד דאמרינן בנדרים (נ"ח ונ"ט) דהקדש הוי דבר שיש לו מתירין משום דאיתנהו בפדי' ותרומה הוא דבר שאין לו מתירין הגם דיש בשאלה משום דליכא מצוה לאיתשולי אטו כל דבר שיש לו מתירין בעי מצוה להתיר האף דהר"ן ז"ל ד"ה תרומה ביאר קצת טעם משום שאין לו היתר מעצמו לא מיקרי דבר שיל"מ דבריו צ"ע דמשמע מתוס' ע"ז ב' ד"ה טבל דדוקא מקום שיש טורח והוצאה אמרינן כן. ויעוין עוד באריכות בספר תורת הבית להרשב"א ז"ל בבית רביעי שער רביעי דגם הוא כתב דדוקא מקום שיש פסידא וכדומה ואפתח אנא פתחא לנפשאי וה' יהי' בעוזרי ואל יט אשורי מדרך האמת ונעמיק עוד יותר:
2
ג׳דזה ידוע דנדר ניתר בפתח או בחרטה ולדעת הר"מ מרוטנבורג דווקא בפתח יעוין באריכות במרדכי מס' שבועות ולדעתי לא יתכן לומר חרטה כלו בהקדש מצוה וכדומה ויעויין נדרים (כ"ב ב) בר"ן ד"ה נדרים וי"מ וכו' הגם שכ' דכבר התענה הוא משום דלתענית אין שום מצוה לת"ח אבל בהקדש או תרומה דמצווה ועומד אפילו נדבה מ"מ מצוה איכא ודאי קשה להיות תוהה על הראשונות ואף אם עבר והתיר בזה האופן ומצא חכמים שהתירו לו מה שעשה עשה. אבל לכתחלה א"א וכן פתח אם יש לו פתח ודאי טוב מאד אבל אם אין לו פתח רק שיעשה פתח מהא גופא דאם הוה ידע דיתערב או ידחה או ישחט בחוץ לא הי' נודר זה הוא נולד גמור דלא מצוי כלל. וידוע דאין פותחין בנולד ומה נעמו דברי הרשב"ם ב"ב (ק"כ ב) ד"ה יש הקדש דכ' ומצא לו פתח דמבואר דזה שנשחט בחוץ לא הוי פתח ובזה יתורץ הכל בעזה"י. ולכן הוצרך הש"ס לומר בהקדש דהוי דבר שיש לו מתירין משום פדיון ולא משום שאלה אף דהלכה דיש שאלה בהקדש. ולא עוד אלא שזה הדין שלא דבר שיש לו מתירין מבואר בירושלמי שביעית (פ"ו) דאמר ר"ש משום ר' יהושע ובש"ס דילן מיגז גייז בטעות הדפוס. וידוע דר' יהושע סבר בעירוכין (כ"ג) דיש שאלה בהקדש ולפי מש"כ ניחא. אך עדיין צ"ע גדול לפי דברי הסוגיא דערכין שם דאמרינן שיש לו מיגו דאי בעי הוי שאיל. ודילמא לא הוי ליה פתח ונראה בעיני כעת לומר בדרך פלפול ובזה יתורץ דעת הרמב"ם שם דפסק כר"א דידירנה הנאה ותמהו עליו הר"ן בכתובות פ' אלמנה ונושאי כליו הכ"מ והלח"מ הלא בספריהם בארוכה. והנה כבר הקשו בתוס' שם ד"ה בשאלה מהא דשבועות יעו"ש. ונלע"ד דהתם אין מיגו כלל דאולי פתח אמיתי אין לו ואין לו מיגו אלא אי בעי לשקר הוי עביד פתח מפולש מזה השקר גופא דהבע"ח נוגשו וזה באמת פתח טוב ולענין זה הוי נאמן בלא עדים ושבועה דלא מצרכינן לכל הבא לשאול על נדרו בפתח להביא עדים. ומכ"ש כשהוא אומר שהוא מתחרט ומי יודע האמת אלא נאמן ע"ז דאדם נאמן על עצמו באיסורין יותר ממאה עדים כדאמרינן בכריתות (י"ב א). אולם מ"מ אין זה מיגו דמאי אולמא האי שיקרא מהאי שקרא אדרבה זה יותר לו בנקל דמי יודע אם יזדקקו לו כדאמרינן בשבת פ' כירה ובקידושין (ס"ב ב) ומה ירויח בשאלה יותר מבקנוניא כיון דלא פלט מאיסורא. ונחזי אנן בעירוכין והנה נחלקו ר"א ור"י בשקלים. והובא בתמורה ובכ"מ המקדיש נכסיו והיה בהן בהמה הראויה להקרבה. וסבר ר"י דהבהמה קדוש קדושת המזבח והנה ידוע דקדושת המזבח מפקיע לכל הדיעות משיעבוד ואין לו פדיון. וכאן דתנן המקדיש נכסיו סתם מיירי נמי ביש לו אפילו בהמה וא"כ יש לו מיגו טוב דאם הוא רוצה לעשות קנוניא על הקדש יותר טוב לו לעשות פתח בשקר. וכיון דיותר יותר הכל דנדר שהותר מקצתו הותר כולו וירויח א"כ יותר מבקנוניא דא"א לגבות אלא מקרקעות וכן לר"א אף דסבר דהמקדיש נכסיו כולם לבה"ב מ"מ אי בעי לשקורי יותר ימצא לו בהיתר מבאיסור דר"א סבר בנדרים ריש פ' ר"א דפותחין לו בכבוד או"א. וה"ה בכבוד המקום לפי' הרמב"ם בפי' משניות יע"ש דלא כפי' הרא"ש ור"ן ז"ל ומצינו שר"א סובר בערכין (כ"ח) דאין אדם רשאי להקדיש כל נכסיו יע"ש בגמ' היינו ת"ק וא"כ שפיר מצי למצוא היתר. ולא שביק אינש היתר ועביד איסורא ולכן הוצרך הש"ס לומר דסבר דאין שאלה בהקדש. ובל"ז נמי ניחא דברייתא הוא דאוקמיה מחלוקתם בכך וידע ר"א בר"ש דסבר ר"א כב"ש. והנה הרמב"ם פסק כר"א דהמקדיש נכסיו כולן לבה"ב. וא"כ אין כאן מיגו כדלעיל דמה ירויח בשאלה בשקר יותר מבקנוניא אדרבה אולי לא יזדקקו לו להתיר ולכן שפיר פסק הרמב"ם דבעי שידירנה הנאה. איברא הר"ן שפיר מקשה. דהנה הר"ן סבר כר"י דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד כמבואר בפ' אע"פ. ובנדרים פ' השותפין. והא דאמרינן דבעי פדי' בדינר הוא משום דר"א. אבל באמת אין קדוש כלל ולכן מהני דינר וכן דעת התוס' ונחלקו התוס' בעירוכין (כ"ג ב) ד"ה משום והר"ן פ' אע"פ במטלטלין יע"ש. (וט"ס שם בתוס' הנ"ל וכוונתם על רש"י בכתובות שהביא הר"ן שם) ודעת הר"ן דהקדש לא גרע ממכר ופקע השיעבוד א"כ הדרא המיגו. דבשאלה יותר הכל משא"כ בפדיון דלא סגי בדינר כיון דקדוש מצד הדין. אבל הרמב"ם ז"ל סבר דקדושת בה"ב נמי מפקיע מידי שיעבוד כמבואר בה' ערכין פ"ז והלכות מלוה ולוה פי"ח. ומ"מ מהני פדיון בדינר א"כ אין נפקותא בין קרקעי למטלטלי וכולם שוים דנפדים בדינר א"כ אין כאן מיגו כלל. ידעתי היטב כי פלפול הוא. והנחתי מקום גדול לכ"ת להתגדר בזה בחריפותו וגם אין מדרכי בכאלה. אולם לעשות נח"ר לכ"ת וידיד נפשי לא מנעתי א"ע מזאת הפעם אך מה שהתחלתי לדבר בנידון יש שאלה להקדש עודנה צריכים ישוב וא"א לפ"ד להזיחם כלל. וכ"ת יודיעני נא מה שיעלה ע"ד לתרץ וליישר מעמקי תבונתו:
3
ד׳עוד כתב כת"ר מהא דחולין לכאורה היטב כתב דנעלם ממני כל אלה דאם הי' חרות על לוח לבי הסוגיא הזאת הבאתי מכאן ראי' לשטת רש"י. אך לפי דעת מעכ"ת לא הבנתי הלא ישנו בשאלה א"כ מפני מה דמי לקטלה ומקרי שחיטה שאינה ראוי' גם מה שפירש דברי התוס' בעניותי לא יכולתי לירד לסוף דעתו דעכ"פ איסור הקדש רכיב עלה כאשר כבר הרביתי להקשות ע"ז ומה גם שכ' דיהי' מותר באכילה ולפי דברי בענין יש שאלה בהקדש צ"ל דהא דאמרינן בנדרים (נ"ט) בשלמא קונמות איכא מצוה לאיתשולי כו' ר"ל ומצוה להתחרט. ופתח לעשות מזה גופא א"א והתינח לדידן. אבל להר"י בכור שור ז"ל במרדכי שבועות דסבר דאין פותחין בחרטה רק בפתח דנולד קצת ר"ל דלא הי' בעולם אבל מצוי להיות וזהו פי' חרטה הנאמר בש"ס יעו"ש א"כ אין נ"מ בין קונמות לתרומה דממ"נ אי נאמר דתערובות שכיחא והוא פתח טוב גם בתרומה הוי דבר שיש לו מתירין. וצ"ל דסבר כסברת הר"ן ז"ל משום דליכא מצוה ור"ל כיון דלא ניתר מעצמו לא מיקרי דבר שיל"מ גם זאת צ"ל לדעתו ז"ל דהא דאמרינן בהתערובות דבהמת קרבן שנתערב ימותו כולן או ירעו כו' והקשיתי דישאלו עליהן. ותירוצי אינו עולה לפי דבריו דתערובות הוי נולד וצ"ל לדעתו ז"ל דתערובות בהמות שלא יכירום הוי דבר שאינו מצוי. ולכן הוי נולד גמור וסברא גדולה היא. וה' יורני דרך הישר בתורתו ועבודתו בלב תמים ידידו עמיתו ומחו' נפתלי צבי יהודא בא"א מוה' יעקב ברלין נ"י.
4