תשובות משיב דבר, חלק ב ק״חTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 108
א׳ראיתי בכבוד הלבנון. ומתמיה הוא ומרעהו ידי"נ הרב החריף הישיש מו"ה חיים ליב אייגעש שי' על לשון הרמב"ם בפי' המשניות מס' פרה (פ"ז מ"ד) שכ' וכאלו יוליך זה אשר לפניו ויעשה לו תמורה ממה שקדם לו אפילו מן האחת (כן הוא בדפוס ווילנא וזיטאמיר ובדפוס אמשטרדם אי' מן האמת וע' להלן] אשר הדברים מיותרים ואינם מובנים. והנני בא בזה להבינם בעזרו ית"ש וגם כי נוגעים הדברים להוראה למעשה בדברים הנוהגים בזה"ז ומתחלה אומר שמרן הכ"מ ה' פרה אדומה פ"ח ה"ו הביא לשון פי' המשנה להרמב"ם בזה בקיצור. ולא הביא זה הלשון כלל אולי היה לפני מרן העתק אחר וחסר שם דברים אלו אבל הקשה קושיא חמורה בהלכה זו בזה"ל. ואין להקשות גם קידוש ראשון הוא בשכר מה שיתן שיקדש לו חבירו דשאני התם דבשעה שקידש לו נתן לו דבר אעפ"י שאמר לתת לא מיקרי עושה בשכר ומאחר שנעשה הקידוש בהכשר אינו חוזר ונפסל כשיתן לו [וסברא זו הובא בס' מוצל מאש ובברכי יוסף ח"מ ובפתחי תשובה ח"מ סי' י"ג שלמד מכאן המל"מ דאם אחר שדן את הדין נטל שכרו אין דיניו בטלים אפילו שאל על שכר קודם לכן. וידוע שם שיצא ע"ז מערערין יע"ש] וכש"כ שכיון שהקידוש השני פסול נמצא שלא עשה לו כלום ואין כאן שכר עכ"ל (ולמדנו בזה דעת מרן ז"ל שאע"ג שכיון ליטול שכר מכ"מ אחר שלבסוף לא הי' בזה שכר כשר. ומזה יש ללמוד במש"כ בהגהת רמ"א ח"מ סי' ל"ד סי"ח דאם החזיר הממון דינו ועדותו קיימים כו' שא"צ אפילו לחזור לדון ולהעיד מחדש. וכבר הביא בפ"ת שם דדעת הר"ן ז"ל אינו כן] אבל לפי לשון פי' המשניות לפנינו בא רבינו בזה ליישב קושיא זו בפשיטות דבמה שאמר ראובן לשמעון קדש לי ואקדש לך אין ראי' דשמעון עשה שלא כדין ולא קידש לראובן אלא משום שראובן יחזור ויקדש לשמעון אלא אומרים אנו שגם בל"ז הפיק רצון ראובן לקדש לו שהרי מצוה היא ואסור ליטול שכר עבור זה. משא"כ ראובן שאמר קדש לי ואקדש לך דמשמעות זה הלשון בשביל שתקדש לי אקדש לך הא אם לא תקדש לי לא אקדש לך מש"ה הוי כנוטל שכרו. ואע"ג שעדיין אין הכרח בדבר ולא אמר אלא שמבקש ממנו שיקדש לו וגם הוא יקדש לו גם אם לא ירצה שמעון לקדש לו מכ"מ הוי כאלו הוא המוליך אותו לקדש לו במה שיעשה אותו תמורתו ממה שקדם לו מן האמת ומשמעות אמת היא מצוה והטוב והישר לעשות בחנם. ולשון משובש הוא מן המעתיק ואולי צ"ל מן הא' ומשמעו מן הראשון. ומזה למדנו לענין עדות באומר לחבירו העד לי ואעיד לך שעדות הראשון כשר משום שאנו אומרים שגם בל"ז ודאי היה מעיד לו כמו שהוא מצוה ע"ז. משא"כ האומר זה הלשון גילה דעתו שלא חפץ לקיים המצוה אלא בשכר שהשני יעיד לו קודם משו"ה עדותן פסולה. והדבר מובן שזה הוא לפי ראות עיני הדיינים בתשובת השני. והמקום יאיר עינינו לעמוד על דברי הראשונים. כי המה האופנים אשר רוח ההוראה בהם נפנים כנפש העמוס בעבודה:
1
ב׳נפתלי צבי יהודא ברלין.
2
