תשובות משיב דבר, חלק ב כ׳Teshuvot Meshiv Davar, Volume II 20
א׳להרב ר' זאב ברודנא ז"ל. מע"כ נתקשה במ"ש הש"ך יו"ד (סי' נז) להוכיח מסוגיא דפ' התערובות כשיטת רש"י לפי דעתו ז"ל דהכל תלוי אך באודם מבחוץ, דאלת"ה אלא תלוי באודם מבפנים כשיטת הש"ע, מאי מקשה הגמ' בטריפה היכי מיירי, נוקמי בדרוסה ודאי או ספק ואינו ניכר מבחוץ, והקשה מע"ל נ"י מה הועיל הש"ך הרי בדרוסה במקום הסימנים ודאי תלוי בהאדמת הסימנים עצמן ונוקמי שנדרסה במקום הסימנים, נראה פשוט דעת הש"ך שאין בין מקום הסימנים לכל הגוף, אלא ביש אודם מבחוץ, הא באין אודם, פשיטא שאין שם דריסה אפילו בצואר ורק ביש אודם בכל הגוף ודאי טריפה, ובצואר צריך בדיקה, זהו דעת הש"ך, מ"מ אפילו לפי דעתו ז"ל אין מכאן הוכחה אלא באין אודם מבחוץ ודאי כשר וא"צ בדיקה, אבל זה שכ' דביש אודם מבחוץ ודאי טריפה אינו נראה כלל דהכי דעת רש"י ז"ל, דהנה התוס' בדע"א ב' נתקשו בטריפה למאי ירעו הא אין פודין אה"ק להאכילן לכלבים, ויישבו דלמ"ד בדרוסה הרי יש בדיקה לאחר שחיטה, וכן בנפולה, ונתקשה טובא למ"ד בולד טריפה ע"ש, ופשוט דמש"ה פירש"י ז"ל במשנה דרק לקדשים פוסל ר"א ולא להדיוט, והתוס' תמהו מסוגיא מפורשת בחולין (דף נח) אבל שיטת רש"י דהסוגיות פליגי בנוסח הברייתא ושוין בביצת טריפה דאסורה מפני שגדלה באיסור ופירש"י בחולין דמיירי במחלוקת ר"א וחכמים, וא"כ מבואר דפליגי להדיוט ג"כ והיינו דמקשה בגמ' שם אי הכי אדמיפלגי לגבוה כו' פי' לדידך דתנית הכי, וא"כ פליגי בהדיוט, אבל בתמורה הביא בגמ' ברייתא זו מודים חכמים לר"א באפרוח ביצת טריפה שאסור והיינו ביונה כפירש"י שם ולקרבן זהו שיטת רש"י והרע"ב, מעתה האי מ"ד דאוקי משנה דזבחים בולד טריפה ס"ל הכי דלא פוסל ר"א אלא לקרבן, מעתה א"א לפרש דעת רש"י ביש אודם מבחוץ לא מהני עוד בדיקה, אלא מתחלה יש לבדוק מבחוץ ואם אין ניכר אודם ודאי כשירה, וביש אודם צריך בדיקה בפנים, כ"ז כתבנו לדעת הש"ך דמפרש סוגיא דזבחים באיתערב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ היינו באודם ניכר מבחוץ, אבל דעת הראשונים ז"ל דלא מיירי באודם כלל, אלא אפילו אין שום אודם מבחוץ צריך בדיקה בפנים, מיהו הא ודאי רושם הצפורן בעינן דבל"ז לכו"ע כשירה ורושם הצפורן הוי כרושם הקוץ, מעתה אזיל קושית הש"ך על הרא"ה והר"ן שכ' דבודאי דרוסה לא מהני בדיקה, אפילו לא ניכר מקום הדריסה מבחוץ, דבאמת לא דייק הש"ך במח"כ בלשון הר"ן שכ' דבודאי דרוסה אפילו לא האדים בשר אסורה, דוקא שלא האדים אבל מ"מ ניכר רושם הצפורן, דבל"ז לכ"ע כשר אם לא שעבר איזה משך דאפשר שכבר נתרפא גרר הצפורן:
1
ב׳מה שהעיר בנקרע העור, אם יש תקוה לענין קרבן, הרי מבואר בזבחים שם (דף עד:) בפירש"י נקובת הקוץ כו' ומום נמי לא הוי דהדר בריא עכ"ל, ומ"מ ניכר הרושם אלא אינו מום, ומה שהעיר מע"ל לענין י"ב חודש ע' מה שכתבתי בהע"ש (סי' סח אות כג) בס"ד:
2