תשובות משיב דבר, חלק ב ל״אTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 31
א׳תשובה בעז"ה להרב מו"ה יקותיאל אלי' שי' מהארדק. על דבר טבח אשר זה דרכו למכור בשר טריפה שבידו לבתי השרים, והנה א' מהשרים הוא ישראל פושע, אם רשאי להביא לביתו ג"כ בשר טריפה, באופן שאם לא יביא הוא יביא טבח עו"ג, ואינו כתרי עברי דנהרא, אם יש לסמוך על מש"כ התוס' והרא"ש בע"ז (ד"ו ב') דבמומר אינו אסור להושיט לו דבר איסור אלא בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה, באשר שנראה דבריהם כאן סותרים למש"כ ריש מסכת שבת דמ"מ איסור דרבנן מיהא איכא, שחייב להפרישו מאיסור כש"כ שלא יסייע לו, וכ"כ הר"ן בע"ז (פ"א) בזה הלשון ממש, והנה הגאון טורי אבן באבני מלואים חגיגה (די"ג) הכריח כתוס' ורא"ש ע"ז מסוגיא דע"ז גופא דקאמר למאי נ"מ באית ליה בהמה לדידיה דליכא משום ל"ע, ואי איכא איסור דרבנן אכתי מאי הוי, והכי הכריח מסוגיא דחגיגה שם, ובמח"כ הגאון ז"ל לא דק, דאיזה דוגמא יש עו"ג לישראל, הרי התוס' והר"ן ז"ל דייקי שחייב להפרישו מאיסור כש"כ שלא יסייעו לו, ובעו"ג לא מצינו שאנו חייבים להפרישו מאיסור, ורק בקטן ישראל שקיל וטרי הגמ' ולא בעו"ג אפילו אוכל אמה"ח, והרי בפי' כתבו התוס' ע"ז (דט"ו ב') ד"ה לע"ג לענין היתר לפני דלפני, דמש"ה אסור בישראל אפילו בלפני דלפני, משום שתי סברות חדא דאנו מוזהרין שלא יבא ישראל לתקלה ע"י, ועוד דחד לפני הוא כו' הא עו"ג אין אנו מוזהרין שלא יבא לתקלה ע"י. ויש לי עוד ראיות לזה ואיני חפץ להאריך ולבאר כאן אכן בביאורי הגר"א יו"ד (סי' קנ"א סק"ח) לא כ"כ, אלא גם בעו"ג אסור מדרבנן ורק באית ליה שאני, וה"נ לענין סיוע לעו"ג במקום דליכא לפני עור ממש ודאי שרי, משא"כ לישראל מכח קו' הנ"ל, מיהו בהא שנחלקו שני דיבורי התוס' ורא"ש עלינו למצוא פשר דבר, ומעכ"ת שי' כתב מסברא לחלק בין מסייע בשעת העבודה למסייע לפני מעשה העבירה, וזהו אמת וברור בדעת התוס' ורא"ש ז"ל כאשר יבואר וכ"כ בשו"ת בנין ציון סימן ט"ו, אמנם בעיקר הדין קאי ברברבתא, תנן בגיטין פ' הניזקין משאלת אשה לחברתה החשודה עה"ש נפה וכו' אבל לא תבור ולא תטחן עמה, ופרש"י מפני שאסור לסייע בידים ידי עוברי עבירה בשעת העבירה, אשת חבר כו' וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום ופרש"י שהתירו להשאילם כלים ולסייעם בלא שעת עבירה עצמה אלא מפני דרכי שלום עכ"ל, והנה מבואר דעת רש"י דרשאי להשאיל לחשודה על השביעית אפילו בברור שתעסוק בפירות שביעית, ולא כהירושלמי שהביאו התוס' דאיתא שם ר"ז בעא קומי ר' מנא מתניתין בסתם הא בפירושא לא, א"ל וסתמי לא כפירושא א"ל אני אומר נפה לספור בה מעות כו' כדאיתא בתוס', והא דנטה רש"י מדעת הירושלמי דעת לנבון נקל דס"ל דסוגיא דתלמודן דלא כהירושלמי, חדא כקושיית התוס' דאי בברור אסור מאי מקשי מ"ש רישא מ"ש סיפא, וישוב התוס' לא שמיע ליה, שנית הא דמקשה על רבא והא מדקתני סיפא משתטיל אה"מ לא תגע עמה מכלל דרישא לאו בטו"ט עסקינן ופרש"י דס"ד דרישא מיירי בלא הוכשרו לק"ט וא"כ מאי רבותא דשרי משום דרכי שלום, ולכאורה הא חשודה שתטמא לאח"כ ואינו מותר לפני זה אלא משום ד"ש, וצ"ל דהיתר דלפני שעת עבירה כבר למדנו מרישא בשביעית דחמור איסורא מטומאת פירות א"י, וע"כ יש בסיפא עוד רבותא אחרת והיינו לאביי קמ"ל דסמכינן על רוב ע"ה מעשרין, ולרבא מקשה ומשני אע"ג שכבר נטמא טומאת חולין, כ"ז לשיטת רש"י באופן אי לא נימא כהירושלמי, אבל לשיטת הירושלמי דאם ברור אסור אפילו לפני מעשה עבירה, והיתר דד"ש אינו אלא משום תליא בדבר הרחוק, א"כ טעם דשרי בסיפא ג"כ משום דתולין בדבר רחוק שלא תטמא ותלוש בשארי משקין וכדומה, א"כ אין כל התלויות שוות ושפיר איצטריך לאשמועינן בסיפא בפ"ע, ותו דבפי' אוקמי בירושלמי דלא כרבא אלא באינו לותת הא בלותת אסור כמ"ש התוס' בד"ה רישא וס"ל לרש"י דלש"ס דילן לא קשה הא דבמתניתין תנן בוררת אפילו בלותת, ובמס' ע"ז תניא נחתום שהוא עושה בטומאה לא בוררין, היינו משום כאן התירו בטומאת חולין משום ד"ש והתם לא מיירי בדרכי שלום, דהתם מיירי בנחתום ששוכר פועלין, ולא שייך ד"ש, ולא דמי להא דמקשה הגמ' בגיטין ורמינהו טוחנין ומפקידין אצל אוכלי שביעית ואצל אוכלי פירותיהן בטומאה אבל לא לא"ש ולא לאוכלי פירותיהן בטומאה, ולא משני בדליכא דרכי שלום, הא ל"ק דאין מפקידין אלא אצל ריע הרגיל אצלו ויש דרכי שלום, נחזור לענין דלתלמודן לא קשיא הא דע"ז, אבל הירושלמי ס"ל דאיסור ברור לא התירו משום ד"ש אפילו לפני שעת עבירה, ולא התירו משום ד"ש אלא הא דתולין בדבר הרחוק, מש"ה מקשה שפיר אי טומאת חולין אסור אפילו במקום ד"ש אסור, ומשני באינו לותת, והא דבעינן היתר דד"ש היינו אע"ג דמסתמא דסופו לטמא מ"מ שרי משום ד"ש שתולין אולי לא תטמא אח"כ, זהו שיטת הירושלמי ולא כתלמודן, תדע דבפי' המשניות להרמב"ם אזיל בשיטת הירושלמי ברישא ומפרש בסיפא דלא נטמא עדיין דלא כרבא, הא פרש"י ברור דלפני שעת עבירה אסור ומשום ד"ש מותר, ובזה יתיישב שיטת רש"י מהא שהקשו התוס' רומיא דסוגיא בחלה על הא דבע"ז אסור גם לפני מרוח דהתם לא שייך דרכי שלום מש"ה אסור אפילו לפני שעת עבירה ולא כמו שהבינו התוס' טעם רש"י דאסור משום דאפילו לפני מרוח הוי עבירה, אלא אפילו לפני שעת עבירה אסור, וכן מבואר דעת רש"י בפירושו השני שהובא בתוס' ע"ז (דנ"ו א') סד"ה שמותר דטעם האסור משום שסופו לשתות טמא, הרי דאסור לפני שעת עבירה משום דליכא בזה היתר בדרכי שלום, כ"ז שיטת רש"י, אבל התוס' שהקשו רומיא דסוגיין על הא דע"ז, ע"כ ס"ל להיפך דלפני שעת עבירה שרי בפשיטות אפילו בלא דרכי שלום, וא"כ הא דאסור לקצור ע"כ משום דהוי שעת עבירה, ולמדו מקושיית הגמ' לרבא מכלל דרישא כו', ומאי קושיא דילמא קמ"ל דלפני הזמן שרי משום ד"ש, ולית להו מש"כ לפרש"י שהרי לית להו דתלמודן חולק על הירושלמי, א"כ אי לפני שעת עבירה אסור קמ"ל דגם בזה תולין, אלא פשיטא דלפני שעת עבירה אפילו בלא ד"ש שרי, והא דקאמר בירושלמי אני אומר כו' ולא שרינן משום דהוי לפני שעת עבירה, י"ל דשאלת כלים הוי כשעת עבירה שהרי אפשר לחזור וליטול ממנה בשעה שעוסקת בפירות שביעית דאפילו לשיטת ר"ת בשבת ר"פ שואל דשאלה ל' יום וא"א לחזור וליטול בתוך ל', מכ"מ ודאי נפה וכברה אין דרך להשאיל אלא עד שעת צרכי עצמו, וא"כ הוא מצי לומר שהיא צריכה, הא מיהא שיטת התוס' דמתניתין כשעת עבירה דמי, או י"ל דמתניתין סתמא קתני אפילו א"א לה להשיג אחרת וא"כ הוי תרי עברי דנהרא ואסור משום ל"ע אפילו לפני שעת עבירה, וע"כ צריך לפרש הכי הא דתנן בשביעית שם והובא בתוס' בש"א לא ימכור פרה חורשת בשביעית, וב"ה מתירין מפני שיכול לשחטה, ולא התירו משום שהוא לפני שעת עבירה, אלא מיירי אפילו בתרי עברי דנהרא, הא מיהא שיטת התוס' דלפני שעת עבירה ליכא איסור משום סיוע במקום דליכא ל"ע, ומש"ה מקשה בפשיטות אמאי איצטריך למיתני ובוררת עמה פשיטא הרי בזה ודאי אינו כתרי עברי דנהרא, שהיא בעצמה ג"כ בוררת ולא מהני אשת חבר אלא להקדים, ואינו אלא סיוע מלפני שעת עבירה שרי אפילו בלא ד"ש, ויישב רבא דקמ"ל טומאת חולין שרי, והקשו התוס' לרבא ממשנה דע"ז דנחתום, דהתוס' לטעמייהו דש"ס דילן אינו חולק על הירושלמי, וכל היתר דד"ש אינו אלא דתלינן בהיתר, הא איזה איסור ברור לא מהני ד"ש, א"כ ע"כ טומאת חולין שרי לגמרי א"כ אמאי אסור בנחתום ויישב ר"ת דבאמת אסור טומאת חולין אפילו במקום ד"ש, והא דשרינן הכא משום ד"ש אינו אלא בחשוד בעלמא ותלינן שלא תטמא, והתם בע"ז מיירי שעושה בטומאה ודאי, והא דלא יישב ר"ת דרק מפני ד"ש תלינן בחשוד והתם לא מיירי בהכי, היינו משום דסברא דד"ש לא בעינן אלא לתלות בדבר הרחוק, אבל בספק ממש אפי' חשוד שרי אפילו בלי ד"ש כמ"ש התוס' מהא דב"ה מתירין למכור פרה חורשת בשביעית משום שיכול לשחטה, וכתבו התוס' דתלי' זה מהני אפילו בלא ד"ש, וה"נ אפשר שאינו טמא באותה שעה:
1
ב׳קיצור הדבר דהכל תליא בפי' הסוגיא דגיטין אי נימא דתלמודן אינו חולק על הירושלמי, וכל היתר דד"ש הוא בתליה רחוקה, מוכרח דלפני שעת עבירה אין שום איסור במקום דליכא לפני עור ממש, ואי נימא דש"ס דילן חולק ומפרש אפילו בפירוש פירות שביעית שרי וע"כ משום שהוא לפני שעת עבירה, ובלי ד"ש אסור, וא"כ במכירה דליכא ד"ש כמ"ש התוס' בגיטין שם דבמכר לא שייך ד"ש אסור, מעתה לשיטת התוס' בע"ז (ד"ו) דשרי להושיט למומר בלא תרי עברי דנהרא אזלי לשיטתייהו, ולשיטת רש"י אסור, א"כ בנ"ד במחלוקת שנויה, מיהו י"ל דאפילו לשיטת רש"י לא אסור במסייע לפני שעת עבירה, אלא באופן דהמסייע גורם הקדמה כ"ש כמו להושיט מאכל אסור להמומר, וזה מיקרי מסייע שאין בו ממש בשבת (דצ"ג) דיכול בעצמו אבל מכ"מ עוזרו וממהר לעשות בעזרו, משא"כ בנ"ד שהעבד או השפחה קונה בשר, ואי לא ימכור לה תשיג ממוכר עו"ג, ולא יהיה עיכוב כ"ש במומר האדון עצמו, דהשפחה בודאי תתאמץ להשיג בשעתו, א"כ לא מיקרי סיוע כלל ושרי לכ"ע, זהו סברא פשוטה דלא מיקרי מסייע כלל:
2
ג׳ומה שנתקשה מעכ"ת על הגאון נו"ב ז"ל ואמר דממשות מין בשאינו מינו שוה לממש מין במינו אלא שחמור יותר דאפילו טעמו איכא, לא צדק מעכ"ת שי' בזה דודאי ממשות מין במינו חמור שישנו בעולם בלא שנוי משא"כ בשאינו מינו הרי נשתנה צורתו וטעמו, ודומה לנבלה סרוחה, והיינו טעמא דדבר שיל"מ חמור מין במינו משלא במינו, וכתבתי בזה בארוכה בהע"ש (סי' מ"ז אות א'), וברור אצלי שנזכר סברא זו בשו"ת נו"ב אלא שאינו בידי להראות מקומו, ובעיקר קושיית המל"מ וסברת רבינו משולם הדברים עתיקים, אולם לא בא מע"כ שי' לחקור בזה, והשעה אינה פנויה, ואם מעכ"ת שבא לשאול, התיר לעצמו לכתוב שהוא טרוד ולא יכול להפנות מעתותיו, יבין שאני טרוד ממנו ועתותי אינם בידי יותר ומה גם עתה כאשר ימי החג ממשמשים ובאים:
3
ד׳ע"ד הביצים שנראה בהם כעין עדשים בראש הקשר, הנני מורה להיתר בפשיטות, וברור אצלי שאינו דם כלל, וגם משמשתי ביד עדשה זו ואינה אדומה כ"כ כמראה דם, וכך רביתייהו דהני תרנגולים:
4