תשובות משיב דבר, חלק ב ל״גTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 33
א׳להרב דק"ק לינקעווע:
1
ב׳ע"ד אשה שישבה על הספסל ונפלה ונלקתה בצדדי המקור ויצא ממנו שפע דם מן המכה, וגם נבהלה מאד, וחקר מעכ"ה אולי יש לחוש שמא יצא דם מן המקור, וכדאיתא בגמ' ביעתותא מרפיא, והוסיף מעכ"ה לתמוה על מעשים בכל יום שאשה מתבעתת ואין חוששין לזה כלל אף לבדוק א"ע, והרי בסוטה איתא שאומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה, ומפרש בגמ' משום שמא תראה מחמת ביעתותא, והוסיף מעכ"ה להקשות מדאיתא שלהי מ' נדה בש"א כל הנשים מתות נדות וס"ד דגמ' משום ביעתותא דמלה"מ מרפיא, ואע"ג דלפי המסקנא נדחה זה הטעם, מ"מ הסברא דביעתותא לא נדחה, והעלה מעכ"ה דביעתותא מביא לידי ראיה בשפע, ולא טיפת דם, מש"ה חיישינן בסוטה שמא תראה בשפע, ובמיתה חיישינן דילמא ראתה בשפע ומחמת מיתה אינה נכרת, אבל בכל מבעתת שאין יוצאה ממנה שפע דם אין לחוש שמא ראתה טפת דם, זהו תמצית דברי מעכ"ה, ומש"ה נטה דעתו לחוש באשה זו שיצא ממנה שפע דם מחמת מכה ויש לחוש שמא יצא מן המקור ג"כ:
2
ג׳והנה מש"כ מעכ"ה דבנדה מוכח דיש לחוש לביעתותא, אינו כן במח"כ אלא במסקנא קיי"ל טעמא דב"ש בא"א, אבל משום ביעתותא אין לחוש, וכן הבינו רבותינו בעלי התוס' בסוטה שם, שהקשו רומיא דשני הסוגיות ויישבו משום דבשעת הוצאת הנפש אין לחוש, ולא עוד אלא אפילו להס"ד דטעמא דב"ש משום דחוששין שראתה מחמת ביעתותא דמלה"מ, אין כן דעת ב"ה שהלכה כמותם, גם מה שיישב מעכ"ה לפי דעתו דבמיתה חיישינן שמא ראתה שפע דם ומחמת המיתה אינה נכרת, אין הבנה לדברים אלו, מדוע לא ניכר להנשים החיות העוסקות בהמתה אם יצא ממקורה שפע דם:
3
ד׳איברא לא הוצרך מעכ"ה אלא ליישב רומיא דסוגיא דנדה אסוטה עפ"י סברתו דבנדה אחרי שרואין שאין יוצא שפע דם ממקורה, מש"ה אין לנו לחוש שמא יצאה טיפת דם וכן בשארי מבעתת אין לחוש לכך, ובסוטה החשש שמא תראה בשפע, ובזה יצא מע"כ ידי הקושיא ונטית דעתו לחשוש באשה זו שיצא באמת שפע דם:
4
ה׳אבל עיקר סברת מעכ"ה, מופרך מקושיית רבותינו בעלי התוס' הנ"ל ולא יישבו הכי רומיא דנדה אדסוטה, אלא יישבו דמחמת הוצאת הנפש אין לחוש, א"כ קשה אמאי אין חוששין בכל מבעתות שמא ראתה, ולכה"פ נחייב אותם לבדוק, והנה לכאורה היה מקום ליישב רומיא דנדה אדסוטה, דאינו דומה שמא ראתה לחשש שמא תראה שהרי אין לך דבר שראוי לחוש כמו שעת הוסת, מ"מ קיי"ל בנדה (דף ט"ו) וסתות דרבנן, ומש"ה אפילו הגיע שעת וסתה מותרת לבעלה, ופירש"י אם לא ידעינן אי בדקה אי לא בדקה לא מספקינן לה בטמאה פי' דאם ידענו שבדקה היינו חוששין שמא ראתה דהבדיקה בשעת הוסת גורם גרוי במקור ורואה ומש"ה אסורה לשמש מה"ת משום והזרתם וגו' שהוא מה"ת כפירש"י בהוריות (דף ח:) בד"ה פרוש מן הנדה, זהו דעת רש"י ז"ל, וביארנו יותר בחיבורי העמק שאלה שאילתא פ"ט בס"ד, וה"נ אם נבעתה אין לחוש להוציאה מחזקתה שמא ראתה, אבל שמא תראה שפיר חיישינן וכ"כ הגאון בנו"ב ק' והובא בפ"ת (סי' קפ"ד) לחלק בין שמא ראתה לשמא תראה כדאיתא בגיטין (דף כח) בין שמא מת לשמא ימות, כך היה הדעת נותן אבל א"כ קשה על התוס' סוטה הנ"ל שלא יישבו רומיא דנדה ודסוטה הכי, ואם שאפשר ליישב בפשיטות שהתוס' לטעמייהו בנדה שם (דף ט"ו) דבאמת אפילו וסתות דרבנן יש לחוש שמא ראתה כמבואר שם בד"ה אפילו, מ"מ גם בלא זה אינו דומה חשש וסתות לחשש ביעתותא, דבוסתות ודאי יש מקום לחלק בין שמא ראתה לשמא תראה, דכמו דמחלקינן בין שמא מת לשמא ימות משום שסוף אדם למות, ומש"ה חוששין לכל שעה שאחר כן שימות, וה"ה בוסתות דהא ודאי שתראה דם דאטו לעולם לא תראה, מש"ה חוששין שתראה בשעה העלולה לכך דהיינו בזמן הוסת, משא"כ חשש ביעתותא אין ברור שתראה מחמת זה, וכשם שאין לחוש להוציאה מחזקתה ולומר שמא ראתה ה"נ אין לחוש על להבא שמא תראה, מעתה שרואין אנו דבסוטה חששו שמא תראה ה"נ יש לחוש שמא ראתה והדרא קושיא לדוכתה אמאי אין חוששין לכל מבעתת שמא ראתה, ונראה דהא ודאי בשעת יציאת הדם מן המקור אפילו בשעת ביעתותא מרגשת שנעקר דם ממנה, וכמו באסתר כתיב ותתחלחל שהרגישה בפנים שנפתח חללה, מש"ה כ"ז שלא הרגישה אין לחוש כלל. אבל על להבא יש לחוש שתרגיש ותראה, והא שאין מיישבין הא דוסתות כך לומר דמש"ה טהורה משום שאם ראתה ודאי הרגישה הא ל"ק שהרי בנדה קיי"ל דהיא בחזקת טהורה אפילו לא שאל הבעל אם הרגישה, ואפילו היתה ישנה ואפשר שהרגישה ולא ידעה משא"כ כל מבעתת הוא בהקיץ ואם הרגישה ודאי היתה בודקת עצמה מש"ה אין לחוש לה, והא שהקשו התוס' מסוגיא דנדה, היינו משום שבשעת מיתה אפילו הרגישה לא בכחה לבדוק ולא לומר שמרגשת, מש"ה שפיר הקשו אמאי אין חוששין שהרגישה והתחלחלה מחמת בעיתת מלה"מ אבל בכל אשה שנבעתה אין לחוש כלל שמא הרגישה וראתה דם, זה פשוט בישוב הענין:
5
ו׳נפתלי צבי יהודא ברלין.
6