תשובות משיב דבר, חלק ב ל״דTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 34
א׳להגאון מו"ה יעקב נ"י רב הכולל בנויארק. ע"ד האשה אשר נקרע כיס השתן שלה בהקשותה בלדתה ועשה לה הרופא אפעראציאן ותפר הכיס, ועשה המצאה שלא תלד עוד ולא תסתכן, ע"כ הכניס פי הרחם שהוא המקור בתוך הכיס ותפרו, ועתה מטפת דם תדיר עם ההשתנה, ואינה יכולה להטהר מפני כי המי רגלים שבכיס תמיד אינם מניחים לרפאות את הפצע של פי המקור ועלה בדעת הה"ג להתירה לבעלה, וביקש ממני להקדים בתשובה:
1
ב׳והנה מר דגברא רבא הוא עליו להשכיל כי קשה למהר בזה הוראה להתירא, והוא שאלה שלא נמצא בספרי שו"ת, כאשר הוא באמת דבר פלא שישחית הרופא בידים רחם האשה באופן זר כזה, ואם עשה עצה שלא תלד היה אפשר להשקות לה כוס עיקרין, או שתשמש במוך שתניח באותו מקום לפני תשמיש, ואם שגם זה אינו ברור להתיר לשמש על המוך. אבל גם עתה כאשר פי המקור כנוס בכיס והוא משמש על כותלי המקור מבחוץ ה"ז דומה למוך איך שהוא הרופא עשה דבר זר מאד, ולענין להתירה לבעלה קשה עלינו להתירה, והנה מעכ"ת נ"י החל בהתירה מצד שכיון שיוצא דרך כיס השתן ה"ז כיוצא דרך דופן, ולכאורה הרי מפורש בנדה (דף נט) מי רגלים הדור למקור ואייתי דם, ובזה היא טמאה, אבל יש לדחות דשם מיירי דמי רגלים משכו את הדם מן המקור אל פי המקור ויצא כדרכו לבית החיצון, משא"כ בנ"ד יוצא מפי המקור אל הכיס, אבל מ"מ אינו ענין ליוצא דרך דופן דהתם לא יצא מפי המקור כלל, אלא מכותלי הרחם יצא דם דרך דופן, משא"כ בנ"ד יצא מפי המקור אלא שנכנס לכיס ומשם לבית החיצון:
2
ג׳אלא שבא מעכ"ה מטעם אחר שהרי אין דרך לראות בענין זה, והוי כמו דם בחתיכה, ודחה מע"כ נ"י שכיון שנשתנה גופה וא"א לצאת הדם כי אם דרך הכיס, הוי דרכה של אשה זו, ולא דמי לחתיכה שאינו אלא מקרה, ובזה רוצה ליישב קושיית הס"ט על הא דאיתא בדמ"א שאין אשה טמאה אלא ביוצא מדוה דרך ערותה לאפוקי דרך דופן, תיפוק ליה דהוי שלא כדרכה ויישב מע"כ נ"י דבא לאפוקי אם היה באופן שכן דרך אותה אשה, וכדומה לזה ביבמות דק"י ישיבתה זו היא עמידתה לפי' ב' (וזה הישוב אינו אלא לפי' התוס', אבל לפרש"י דמיעוט של החתיכה הוא משום חציצה) אלא שמבואר בראשונים באשה שנפל מקור שלה למטה ויוצא דם דטהורה משום שאין דרך לראות כן לשיטת הרא"ש, והרי היא קבועה לראות בזה האופן, מ"מ מיקרי אין דרך לראות כן, אע"ג דשם אפשר שתתרפא, גם כאן אפשר שיקרעו התפר ולהשיב הרחם על מקומו, ואם שיש מקום לחלק בין אפשר שתתרפא מעצמו למקום שא"א להתרפא אלא ע"י מעשה ידי אדם כמש"כ התוס' בכורות (דף לח) לענין מום קבוע ומום עובר, וע' מש"כ בזה בב"ש (סי' קנ"ב אות ח') בענין פ"ד, מ"מ אין נראה כאן לחלק בזה, ויש מקום להתירה מזה הטעם, ואע"ג דהיא טמאה מכבר וצריכה הפסק טהרה, וכאן אין לנו בדיקה, מ"מ אין מקום לחוש לזה, כי מה שנכנס פי המקור בכיס, ופסק ראיה טמאה, היא הפסק אותו היום בטהרה, זהו דעתי נוטה ובכ"ז רצוני שישאל עוד מגאון אחד:
3
ד׳נפתלי צבי יהודא ברלין
4