תשובות משיב דבר, חלק ב ל״וTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 36
א׳להרב וכו' כש"ת מ' משה שלמה האבד"ק אלייא בדבר אשה שהיה לה כאב ראש, ועשתה לה מקלעות בשערה ע"י בישול איזה עשב ידוע והאיך תעשה לטבילת מצוה והנה מעכ"ה נכנס לחשבונות רבות בכללי ספקות ועוד, ולענ"ד אין שום צורך בזה, אחר שכבר היא יודעת בברור שהקליעות לרפואה לה, אין בזה שום חציצה כלל וכסברת המרדכי מהא דאי' בפ' הערל בעובר דאינו חוצץ אפילו בכולו משום דהוי רביתא, והגר"א בבאור השו"ע הוסיף הראיה מהא דידות הכלים שהכניסן כדרכן, ובא בזה לאפוקי ממש"כ הגאון ס"ט סקצ"ח ס"ק י"ט דהכי רביתי' לא שייך אלא מה שהוא כן בתולדה, וליתא אלא כיון דדרך אשה זו להתרפאות ע"י קליעות היינו רביתא דידה שיהו שערותיו גוש אחד, וגם הגאון פ"מ לא החמיר אלא במאמר הרופאים לעשות לה מקלעות ועי"ז תתרפא בזה החמיר משום שאין אנו יודעים אם תתרפא בזה, וא"כ אין היתר אלא משום דאינה מקפדת משום ספק רפואה, מש"ה אנו נצרכים לראות שלא יהא רוב שערות, אבל בנ"ד שכבר עשתה מקלעת ויודעת שזהו רפואתה מאן ספון לחלוק על המרדכי, ומכש"כ דאם לא נימא הכי יהא הכרח להוציא אשה מבעלה שהרי לא תטהר לעולם, ולא תהא כזאת בישראל, ומש"כ בס"ט דלא כ' המרדכי אלא כשיש סכנה להסירם משא"כ באין סכנה דומה לרטיה שעל המכה, אין נראה כלל דמה לי חולי שיש בו סכ"נ או אין בו סכ"נ כל מחלה וכאב קשה לסבול ועושין רפואה במה שאפשר וראיה לזה הוא מקמיע מומחה שמותר לצאת בשבת משום דנעשה מלבוש שלו ותניא בין חולי שיש בו סכנה בין חולי שאין בו סכנה ולא דמיא כלל לרטיה שעל המכה שאינו אלא מכה חיצונה שהוא לשעה משא"כ מחלה פנימית שאין דרכה לסור אלא ע"י מקלעות שערה, ואפילו אם היינו יודעים שבעוד איזה משך יפול הקאלטון וזהו אות שהוסר המכה, מכ"מ בעת שהקאלטון עליה היא רביתא דידה שיהיו שערותיה גוש אחד, ודומה לקרום שעולה על המכה בשעה שהיא לחה, דאע"ג דאחר שתתייבש המכה נופל הקרום, ואז יש לתלוש צדדי הקרום שלא נפלו והווין חציצה מכ"מ בשעה שהמכה לחה נחשב הקרום לבשרו, ה"נ בשעה שהיא חולנית נצרך שערותיו להיות דבוקים כגוש אחד ולא שייך בהו חציצה כלל, ורק במקום שאין השער מקולעות יש לה ליזהר שלא יהא שם דבר חוצץ, ואע"ג שאינה יכולה לתקן במסרקת מכ"מ עליה להפריד ע"י אצבעותיה בכל האפשרי. וה' יאיר עינינו בתורתו. הנני העמוס בעבודה. והנה רב אחד הראה לי פי' המשניות להרמב"ם פ"ט ממקואות קלקי הלב שנסתבך בכונה והנראה דהיינו לרפואה ובזה שנינו דקלקי הראש אינו חוצץ, וסתמא תנן בין כולו בין מקצתו, גם לא חילק בין יש סכנה או לא, אלא לעולם א"ח, ובזה מבואר הטעם אמאי אין מקפיד בראש יותר מבלב וזקן, והלא הראש מגולה אלא משום דבראש יש רפואה משא"כ בלב וזקן, הרי מבואר במשנה דמקלעת הראש א"ח, אלא בטעמא דמלתא להרמב"ם הוא משום דהרא"ש נידון אחר הגוף א"כ הוי מיעוט שאינו מקפיד ולשיטת הגאונים דהשיער נידון בפ"ע, צ"ל משום דהוי רביתא. והנה נראה שהראבי"ה לא ברירא ליה הטעמים שכ' להתיר, שהרי כתב טעמים שונים זה מזה בדין, וא"כ קשה האיך התיר כלל, ואולי אין טעם אחד ג"כ אל נכון אלא זה ידע בפשיטות דיש נשים שנושאין מקלעות ואין יוצאות בג"פ כדין אשה שאינה יכולה להטהר לבעלה וחתר אחרי טעמים ומשנתנו לא פי' כהרמב"ם וגם לא ידע שהוא רפואה, והאמין שהוא מעשה שד, אבל אינו אלא מחלה המדבקת את השער.
1