תשובות משיב דבר, חלק ב ל״זTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 37
א׳לכבוד הרב וכו' על מה שהעיר מעכ"ה בטבילת נשים הרבה פעמים, ולדעת הרמב"ם אסור לטבול שני פעמים אפילו במקוה גדולה יותר מכשיעור וכ' הריב"ש הטעם שיחשבו למה טובלת פעם שני אלא שלא טובל כי אם להקר ואם יגע בתרומה וקדשים יהיו סבורין דלא בעי כונה עכ"ל הריב"ש ומזה נתעורר מע"כ א"כ לפי דעת הרשב"א דפסק דטבילה לבעלה צריכה כונה ובהגהת הרמ"א סי' קצ"ח כ' ע"ז ויש להחמיר לכתחלה א"כ עלה על דעתו דיש למחות מלטבול הרבה פעמים כמו שנודע לו מנהג נשי עירו, והנה אפילו נימא דיש בזה חשש והיינו דתנא בתוספתא מקואות הטובל פעמים ה"ז מגונה, אין למחות בזה הרבה כדאי' בברכות (דל"ג ב') לענין דתניא הקורא את שמע וכופלה ה"ז מגונה, מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה. ולא עוד אלא במס' ד"א פ' המתחיל הנכנס למרחץ תניא הקורא ב' פעמים והטובל ב' פעמים ה"ז מגונה, ובל"ס דפי' הקורא ב"פ היינו הברייתא שהובא בברכות ומבואר שאין למחות בזה כמו בק"ש. איברא בעיקר הדין נראה פי' הטובל ב' פעמים היינו שיצא ממקוה, וחזר ונכנס לטבול, אבל כ"ז שעומד במים אין בזה שום גנאי כלל ותדע שהרי לדעת השו"ע בסי' ר"א סס"ב כדעת הטור שמיירי במקוה מצומצמת, וע"ז אי' בשו"ע ולא יטבול בו ב' פעמים בזה אחר זה, טבלו בו שנים זה אחר זה אף ע"פ שרגליו של ראובן נוגעות במים השני בטומאתו כו', מבואר דפי' שנים זה אח"ז אין הפי' דשניהם עומדים במים וטובלים זאח"ז אלא דהראשון טבל ויצא ואח"כ בא השני לטבול, וע"ז מסיים אע"ג דעוד רגליו של הראשון במים, ומזה מובן פי' הרישא ולא יטבול בו פעמים בזה אח"ז דמשמעו דכבר יצא וחוזר ונכנס לטבול ומכש"כ לדעת הטור דפסק דאם רגלי הראשון נוגעת במים כשרה גם להשני, פשיטא דמשמעות טבילה פעמים הוא כמש"כ, ומזה נבין דגם לדעת הרמב"ם דמפרש התוספתא אפילו במקוה גדולה אין איסור ומגונה אלא באופן שכבר יצא והיה עוסק בטהרות או היה אפשר לעסוק בטהרות, משא"כ כ"ז שעומד במקוה, ויגיד עליו רעו במס' ד"א הקורא ב' פעמים דמפרש הג' לדעת הרמב"ם דקורא פסוקא פסוקא ולא מילי מילי ה"נ הטובל ב' פעמים היינו שכבר יצא מן הטבילה, ולא כ"ז שעומד במקוה שעדיין בטבילה הוא עוסק וכדאי' בחגיגה (די"ט א') טבל ועלה כ"ז שעוד רגלו במים אפילו הוחזק לדבר קל מחזיק עצמו לדבר חמור, וזיל בתר טעמא דהריב"ש לדעת הרמב"ם ז"ל דיחשבו שאינו טובל אלא להקר ואם יגע בתרומה וקדשים יהיו סבורין דלא בעי כונה אדרבה כשיראו שחוזר וטובל למה חוזר וטובל, אלא משום שלא כוון בראשונה מש"ה טובל בשנית ומכוין מזה ידעו דבעינן כונה, אלא ע"כ כמ"ש שכבר יצא מן המקוה לגמרי והיה שהות לעסוק בטהרות ואח"כ חוזר וטובל מזה יחשבו דבפעם הראשון לא היה כונה, מש"ה חוזר וטובל למצות כונה, אבל מכ"מ הטהרות טהורות, ובאמת בלי כונה הטהרות טמאות, וה"נ באשה לדעת הרשב"א דאם כבר באה לביתה וחוזרת וטובלת ה"ז מגונה, אבל כ"ז שלא באה לביתה אין בזה שום חשש, והרי המנהג פשוט והובא בהגהת רמ"א (סס"י קצ"ח) באשה הפוגעת בשעה שיצאה מן הטבילה בדבר טמא חוזרת וטובלת והיינו משום שכ"ז שלא הגיעה לביתה אין שום חשש. ולא אכחד ממע"כ דעיקר הטעם שפי' הריב"ש בדעת הרמב"ם ז"ל אינו ברור, והוא ז"ל בעצמו סיים בזה"ל זה נוכל לומר בדעת הרמב"ם ז"ל הרי אין הטעם ברור גם בדעתו ז"ל ובאמת סמך הטעם משום שהסמיך הר"מ במז"ל בה' מקואות (פ"א ה"ט) לה"ח דמיירי בענין כונה, אבל בפי' המשניות מקואות (ספ"ח) הביא רבינו ברייתא זו ולא מיירי בכונה כלל ומשמע דקאי גם בטבילת חולין דלא בעי כונה, אלא עיקר טעם דהקופץ למקוה נראה מהלכה ט' הנ"ל דאין המים נכנסין היטב בכל חלקי הגוף ומש"ה סמך לה לדין הכופת ידיו ורגליו כו' והא דהטובל ב' פעמים ה"ז מגונה הוא משום שנראה דטבילה הראשונה לא היה כדין מאיזה טעם שהוא כגון שנמצא דבר חוצץ וכדומה ואם נשתמש בטהרות או ישרפו בחנם או יבוא לידי חשד שאוכלין בטומאה, וה"ה באשה לבעלה אם באה לביתה וחוזרת וטובלת יוכל לבוא לידי חשד ששמשה בביתה ולא היה הטבילה כדין מאיזה טעם:
1
ב׳והנה השו"ע סתם כדעת הטור גם (בסי' קצ"ח סכ"ט) לענין כבוש ידך עלי, גם (בסי' ר"ח) לענין הקופץ למקוה והטובל פעמים, וכ' הב"י (בסי' קצ"ח) שהכי נראה מהברייתא דד"א זוטא והיא שכתבתי לעיל, ולענ"ד אדרבה משם מבואר כהרמב"ם ז"ל, והכי תניא התם אל יאמר אדם לחברו דרוס ידך עלי בבית המרחץ והאומר אינו יוצא משם כשהוא שלם, א"ר יהודה בד"א במים מועטין אבל במים מרובים ה"ז משתבח, הקורא פעמים והטובל פעמים ה"ז מגונה, הרי בטבילה ב"פ לא מיירי במים מועטין אלא בתוס' דמקואות נשנה ג' דברים אלו ביחד, ומזה למד הב"י דכמו לענין דרוס ידך עלי מיירי במים מועטין ה"נ הני תרתי, אבל לענ"ד גם בהא דדרוס ידך עלי ר' יהודה חולק על ת"ק כדאיתא בסנהדרין (דכ"ה) דר' יוחנן ס"ל דבמה לחלוק ואפילו ריב"ל דאמר אימתי ובמה לפרש כבר כתבו התוס' בכ"מ דרק במשנה הוא כן, אבל בברייתא הוא לחלוק, ובזה הענין ודאי כן הוא, דבתוספתא דמקואות ספ"ה תניא כבוש ידך עלי במקוה ה"ז מגונה ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו, ור"ל הוא איסור חמור עד שראוי לכך ולא מגונה בלבד, ואזלי לטעמייהו דת"ק ס"ל דאפילו במקוה גדולה מיירי, והטעם הוא משום דנראה כחציצה וכהא דתנן במקואות (פ"ח) האוחז באדם ובכלים והטבילן טמאים ואם הדיח את ידו במים טהורים, רש"א ירפה כדי שיבואו בהם המים, ובאשר הוא אומר כבוש ידך עלי משום שאינו יכול לטבול עצמו יפה, נראה כאלו דוחק ידו עליו מש"ה הוא מגונה אבל מכ"מ אינו חוצץ, וע' מש"כ הש"ך (סי' קצ"ח סקל"ו), אבל ר' יהודה ס"ל דהמאמר אינו אלא במים מועטים, וא"כ אם יוציא ידו מן המים ודאי יש בזה איסור גמור, מש"ה קאמר כבוש ידך עליו, פי' הוי נזהר שלא תוציא ידך מן המקוה, אפילו יש חשש שמסתכן בזה, דקרוב לבוא לידי איסור כרת. הא מיהא דפשט הברייתא מיירי אפילו במקוה גדולה וכשיטת הרמב"ם ז"ל, נחזור לענין שאין למע"כ למחות בזה כלל וכלל, ואפילו בשבת ויו"ט שהביא מע"כ בשם חות יאיר דאסורה לטבול ב' פעמים חנם, אני לא ידעתי מדוע אסור, דאי נימא דעיקר האיסור הוא משום מתקן, פשיטא דאידך טבילות היתרות אין בהם תקון לכ"ע ושרי, ובעיקר הענין ע' מש"כ בהע"ש (סי' צ"ו אות ז'), ואין להאריך בזה כאן, והנח לנשי ישראל מנהגן, ואין לגזור ולחדש חדשות שלא נזכרו בראשונים ז"ל. והמקום יאיר עינינו ויעמידנו על קרן האמת:
2
ג׳ה' לסדר "ולתת עליכם היום ברכה", תרמ"ב:
3
ד׳נפתלי צבי יהודא ברלין.
4