תשובות משיב דבר, חלק ב מ״זTeshuvot Meshiv Davar, Volume II 47
א׳ועל דבר השאלה מי שבא לידו ת"ח מיושבי חו"ל לקבל צדקה וגם א' מיושבי אה"ק, למי ראוי להקדים אם לבן אה"ק כמבואר בה' צדקה (סי' רנ"א) ויושבי א"י קודמין ליושבי חו"ל או לת"ח כמבואר שם דכל הגדול מחברו קודם את חברו, דבר זה יש לבאר בעז"ה, הן מלשון הרמב"ם והמחבר בס"ט נראה דאפילו אביו אם אינו ת"ח, ת"ח קודם לו, אלא שהש"ך סקי"ז תמה ע"ז, והוציא מדיוק לשון המשנה דתנן היה אביו ורבו עומדים בבית השבי פודה את רבו ואח"כ פודה את אביו, ושם מיירי כשאין האב ת"ח, ומכ"מ דוקא ברבו שהביאו לחיי העוה"ב קודם לאביו ולא ת"ח אחר, ומש"ה נדחק הש"ך לפרש לשון הרמב"ם והמחבר יע"ש. והיה הדעת נותן דדוקא אב קודם לת"ח, ולא שאר קרובים, והכי יש להוכיח מדאי' בכתובות (דף פ"ה) אמר נכסי לטוביה, קרוב ות"ח ת"ח קודם, אלא שהגאון ח"צ בשו"ת דחה ראיה זו מדאי' שם דשכן וקרוב מאי ת"ש טוב שכן קרוב מאח רחוק, אלמא שאין הוכחה מצוואה לענין צדקה, שהרי בצדקה ודאי קרוב קודם לשכן, ולענ"ד הוכחה זו במקומה דת"ח קודם לקרוב לצדקה, דבשלמא לענין שכן ודאי דוקא בצוואה אמדינן דעת האדם המצוה שהיה דעתו למי שרגיל עמו יותר, ושכן קרוב טוב להיות רגיל עמו מאח רחוק, משא"כ בצדקה גזרת הכתוב הוא להקדים לקרוב, משא"כ קרוב ות"ח אמאי אמדינן דעת בעל המצוה שכוון לת"ח יותר מלקרוב, בע"כ הוא משום דמסתמא יש זכות למי שמהנה לת"ח יותר ממי שמהנה לקרוב וכפרש"י דמסתמא אדם יצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה כו' וא"כ למדנו דכמו כן יותר יש לזכות בצדקה לת"ח ממה שזוכין בנתינה לקרוב:
1
ב׳והנה ראיתי בפתחי תשובה שהביא בשם שו"ת שמש צדקה, דגם בעניי עירו קודמין לת"ח, והיה הדבר תמוה בעיני, וראיתי בגוף שו"ת שמש צדקה, והנה מיירי שם במי שרוצה לקמץ מעניי עירו ולשלוח לת"ח, בזה כתב דעניי עירו קודמין, אבל אם הת"ח לפניו בזה ודאי מודה דת"ח קודם דאפילו אי נימא דמצוה להקדים לבני עירו, מכ"מ הרי עשה דכבוד תורה עדיף כדאיתא בשבועות (ד"ל) וכתובות (דף ק"ה), והיינו משום דמ"ע לכבד את החכם בפניו שהוא כבוד תורה דעדיפא. מעתה היה מקום ליישב לשון הרמב"ם והמחבר ג"כ, דאע"ג דדיוק המשנה שפיר דאב קודם לת"ח לפדות ולהשיב אבידה דוקא בהני שאין הת"ח לפניו, וליכא בזה משום כבוד תורה רק במה שמביא תועלת לעצמו, מש"ה דוקא רבו קודם לאביו שהביאו לחיי עוה"ב משא"כ ת"ח אחר, אבל כשהת"ח לפניו ומקבל צדקה, אז מצוה דכבוד תורה עדיף לדחות אפילו כבוד אב, והנה במס' הוריות תנן להחיות ולכסות ולהוציא מבית השבי, דכהן קודם ללוי כו' אבל אם היה ממזר ת"ח וכה"ג ע"ה ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה, ומפרש בגמרא משום דכתיב יקרה היא מפנינים, יקרה היא מכה"ג שנכנס לפני ולפנים, ובירושלמי אית סברין מימר לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא, אמר ר' אבין אף לישיבה, מה טעם יקרה היא מפנינים אפילו מזה שנכנס לפני ולפנים, משמע דלענין להחיות ולהוציא משבי ולכסות א"צ לדרשה זו אלא לישיבה, ולא כתלמוד דילן, ויש להבין א"כ מ"ט דת"ח קודם, ונראה דהירושלמי מפרש כל הני דתנן הוא נוגע לפקו"נ, וא"כ הא דת"ח קודם הוא משום דרבים צריכים לו, משא"כ כה"ג ע"ה אם ימות יבא אחר במקומו, אבל ת"ח שמת אין לנו כיוצא בו כמבואר בהוריות (דף י"ג א'), אבל לישיבה שאינו אלא לכבוד, ס"ד דכה"ג קודם שהרי חובה לכבדו משום דכתיב וקדשתו, מש"ה צריכין אנו לדרשה זו דיקרה היא מפנינים, והכי מוכח דעת הירושלמי דכסות יש בו פק"נ, דאי' שם עד כדון בשניהם להחיות ולהחיות או זה לכסות וזה לכסות הרי שהיה זה להחיות וזה לכסות, נשמעינה מן הדא דמר ריב"ל בשם ר"ח ב"א כסות אשת חבר וחיי ע"ה כסות א"ח קודם לחיי ע"ה, וע"כ מיירי דיש בכסות ספק פ"נ, אבל תלמוד דילן מפרש לכסות הוא רק לכבוד, מש"ה מפרש מקרא, ולמדנו מזה דת"ח קודם משום שני טעמים, חדא דתועלתו מרובה לרבים, שנית משום דמחויבים הם להוקירו משום כבוד התורה:
2